שׁוֹפְטִים טו

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל־אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא־נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה לִזְמַן יוֹמִין בְּיוֹמֵי חֲצַד חִטִין וְאַדְכַּר שִׁמְשׁוֹן יַת אִתְּתֵיהּ בְּגַדְיָא בַר עִזֵי וַאֲמַר אֵיעוּל לְוַת אִתְּתִי לְאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וְלָא שַׁבְקֵיהּ אֲבוּהָא לְמֵיעַל:

רַלְבַּ״ג ואחר זה בימי קציר חטים היה שב שמשון לפקוד את אשתו בגדי עזים וחשב לבוא אליה והגיד לו אביה כי נתנה למרעהו לאשה לחשבו שכבר שנאה ורצה לתת לו לפייסו אחותה הקטנה אשר היתה טובה ממנה והתפעל מזה שמשון ורצה להנקם מפלשתים ואמר שהוא נקי אם יעשה עמם רעה ולא יוכלו לגנותו על זה כי בדין היה לו להרע להם על מה שעשו כנגדו מזה הפועל:

מְצוּדַת דָּוִד בגדי עזים. זכר בה בהבאת גדי עזים לה, למנה: אבאה וגו׳. לשכב עמה, להיות אצלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מימים. מסוף ימים, או מסוף שנה: ויפקד. ענין זכירה והשגחה, כמו (שמות ג יז) פקוד פקדתי:

מַלְבִּי״ם בימי קציר חטים. זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל.

ב וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי־שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי־נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר אֲבוּהָא מֵימַר אֲמַרִית אֲרֵי מִסְנָא סְנֵיתָהּ וִיהָבִיתָהּ לְחַבְרָךְ הֲלָא אֲחָתָהּ זְעֶרְתָּא שַׁפִירָא מִנָהּ תְּהֵי כְעַן לָךְ חִלוּפָא:

רַלְבַּ״ג והנה התחכם שמשון להרע להם בזה האופן והוא שכבר לכד שלש מאות שועלים ולקח לפידים ושם פני זנב אל זנב מהשועלים וקשר בין הזנבות לפיד אחד והוא עץ ידלק בו האש בקלות ולאיחור תנועת השועלים היה בוער האש בכל מקום שיעברו בו טרם עברם ממנו ובזה האופן הבעיר שמשון בקמות פלשתים מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ר"ל השדה שהוא נטוע זתים כדמות כרם כי לאיחור תנועת השועלים בהם בער בהם האש קודם עברם מהם וכאשר ידעו פלשתים כי שמשון עשה זה מצד מה שעשה כנגדו אב אשתו ורצו להנקם מאבי אשתו ומאשתו ולא התפעלו כנגד שמשון כי כבר התבאר להם כי בדין עשה מה שעשה:

מְצוּדַת דָּוִד כי שנא שנאתה. בראותי כי חרה לך על שגלתה מצפונך:

מְצוּדַת צִיּוֹן תחתיה. במקומה:

מַלְבִּי״ם טובה ממנה. רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך.

ג וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי־עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה׃

רַשִׁ״י נקיתי הפעם. בדין אעשה להם הרעה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְשׁוֹן זַכַּאי אֲנָא זִמְנָא הָדָא מִפְּלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי עָבִיד אֲנָא עִמְהוֹן בִּישָׁא:

מְצוּדַת דָּוִד נקיתי וגו׳. הפעם הזאת אהיה נקי מפלשתים כאשר אעשה להם רעה, כי לא יחשבו לי לאשמה, על כי מהראוי להרע עמהם:

מַלְבִּי״ם נקיתי הפעם. כי בודאי נעשו הנשואין בפרהסיא ולמה לא מיחו לתת אשת איש לאחר?!

ד וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין־שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ׃

רַשִׁ״י ויפן. את הזנבות זנב אל זנב ויפן, משמע הוא עצמו פנה (שמות לב טו); ויפן, משמע הפנה את אחרים, וכן שימוש כל תיבה שפעל שלה בה"א; (שמות א כ): וירב העם; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה; (מלכים ב כה כא): ויגל יהודה מעל אדמתו, הגלה; (שם ב: יח יא): ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, ויגלה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזַל שִׁמְשׁוֹן וַאֲחַד תְּלַת מֵאָה תַעֲלִין וּנְסִיב בְּעוּרַיָא וּקְטַר דַנְבָא בְּרֵישׁ דַנְבָא וְשַׁוִי בְעוּרָא חָד בֵּין תְּרֵין דִנְבַיָא בִּמְצִיעָן:

מְצוּדַת צִיּוֹן לפידים. כן נקרא העץ אשר יקשר בו שלהבת, וכן (ישעיהו סב א) כלפיד יבער, וקראם על שם סופם, כי כשהבעיר בהם האש נעשו לפידים: ויפן. הפנה: בתוך. באמצע, כמו (במדבר לה ה) והעיר בתוך:

מַלְבִּי״ם בין שני הזנבות בתוך. רמז להם כי כן שמו לפיד בין שני רעים, כמו שאמר: היחתה איש אש בחיקו וכו' כן הבא אל אשת רעהו.

ה וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד־קָמָה וְעַד־כֶּרֶם זָיִת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַדְלֵיק אֶשְׁתָּא בִּבְעוּרַיָא וּשְׁלַח בְּקָמַת פְּלִשְׁתָּאֵי וְאַדְלֵיק מִגָדִישַׁיָא וְעַד כַּרְמַיָא וְעַד זֵיתָא:

מְצוּדַת דָּוִד וישלח. שלחם לנפשם בין הקמות:

מְצוּדַת צִיּוֹן בקמות. היא התבואה המחוברת לקרקע: מגדיש. תבואה קצורה מונחים זה על גב זה: כרם זית. פרדס מאילני זית:

ו וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת־אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת־אָבִיהָ בָּאֵשׁ׃

רַשִׁ״י חתן התמני. חתן הפלשתי אשר בתמנה (לעיל יד א):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ פְלִשְׁתָּאֵי מַן עֲבַד דָא וַאֲמַרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתָנֵיהּ דְתִמְנִי אֲרֵי נְסִיב יַת אִתְּתֵיהּ וְיַהֲבָהּ לְחַבְרֵיהּ וּסְלִיקוּ פְלִשְׁתָּאֵי וְאוֹקִידוּ יָתָהּ וְיַת אֲבוּהָא בְּנוּרָא:

מְצוּדַת דָּוִד ויאמרו. הרואים אותו שעשהו: וישרפו. לפייס את שמשון:

ז וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם־תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת כִּי אִם־נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל׃

רַשִׁ״י אם תעשון כזאת. ושמא רגילין אתם בכך, לתת אשתו של זה לזה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְשׁוֹן אִם תַּעְבְדוּן כַּהֲדָא אֱלָהֵן כַּד אֶתְפְּרַע מִנְכוֹן וּבָתַר כֵּן אֶתְמְנָע:

רַלְבַּ״ג ויאמר להם שמשון. הראוי שתעשו כזאת להוסיף לעשות כנגדי הנה אם נקמתי בכם מענין הראשון ואחר אחדל מהרע לכם אך עתה ששבתם לעשות כנגדי הנה אני עושה עמכם רעה:

מְצוּדַת דָּוִד אם תעשון כזאת. רצה לומר, לכן אשר עשיתם כזאת לנקום נקמתי, לא יהיה לי עמכם איבת עולם, רק אנקום בכם פעם אחת, ואחר זה אחדול מלנקום:

מַלְבִּי״ם אם תעשון כזאת. רצה לומר כי מה ששרפו אותה לא היה בעבור המעשה שזנתה רק להשקיט כעס שמשון, אמר אני חשבתי שדי בעונש ממון, אבל אחר שאתם תעשון כזאת להעניש בעונש נפשות, א"כ גם אני אבקש מכם נפשות כמנהגכם, וזה שאמר כי אם נקמתי בכם.

ח וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל־יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם׃

רַשִׁ״י שוק על ירך. (תרגום:) פרשין עם רגלאין, רוכב סוס אינו נשען על ירכו כי אם על שוקו, רגל אחד נתון בברזל התלוי במרכבת: בסעיף. בנקרת סלע עיטם, וחברו (ישעיהו נז ה): סעיפי הסלעים, (שם י לג): מסעף פארה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְחָא יָתְהוֹן פָּרָשִׁין עִם רִגְלָאִין מְחָא סַגִיאָה וּנְחַת וִיתֵיב בִּשְׁקֵיף כֵּיף עֵיטָם:

רַלְבַּ״ג והכה אותם שמשון שוק על ירך מכה גדולה ר"ל שוק אצל ירך ודמה הרגלים לשוק והפרשים הרוכבים בסוסים לירך כי השוק הוא למטה מהירך ואחר ירד שמשון וישב בסעיף סלע עיטם מפני פלשתים שהיו אורבים לו:

מְצוּדַת דָּוִד שוק על ירך. תרגם יונתן, פרשין עם רגלאין, דימה את הפרשים רוכבי סוסים אל הירך שהוא בגובה הרגל, והולכי רגלי, דימה לשוק שהיא בתחתית הרגל:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוק. הוא פרק האמצעי מן הרגל: ירך. הוא פרק העליון: בסעיף. הוא שן הסלע, כמו (ישעיהו ב כא) ובסעיפי הסלעים, והוא לשון מושאל מענף האילן הקרוי ׳סעיף׳, כמו שכתוב (שם יז ו) בסעיפיה פוריה, ועל שם שבולטת מהסלע, כענף מן האילן:

ט וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי׃

רַשִׁ״י וינטשו. ויתפזרו: בלחי. שם מקום:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּסְלִיקוּ פְלִשְׁתָּאֵי וּשְׁרוֹ בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה וְאִתְרְטִישׁוּ עַל לֶחִי:

רַלְבַּ״ג וינטשו בלחי. ר"ל שהתפזרו והתפשטו במקום ההוא מענין והנם נטושים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וינטשו. ענין פזור, כמו (שמואל ב ה כב) וינטשו בעמק רפאים: בלחי. אמר על שם סופו, שקראו רמת לחי:

י וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ׃

רַשִׁ״י למה עליתם עלינו. הלא עבדים אנחנו לכם: לאסור את שמשון. שתאסרוהו ותסגירוהו לנו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ אֱנָשֵׁי יְהוּדָה לְמָא סְלֵקְתּוּן עֲלָנָא וַאֲמַרוּ לְמֵיסַר יַת שִׁמְשׁוֹן סְלִיקְנָא לְמֶעְבַּד לֵיהּ כְּמָא דַעֲבַד לָנָא:

יא וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל־סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי־מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְחָתוּ תְּלָתָא אַלְפִין גַבְרָא מִדְבֵית יְהוּדָה לִשְׁקֵיף כֵּיף עֵיטָם וַאֲמַרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלָא יְדַעְתָּא אֲרֵי שַׁלְטִין בָּנָא פְּלִשְׁתָּאֵי וּמַה דָא עֲבַדְתְּ לָנָא וַאֲמַר לְהוֹן כְּמָא דַעֲבַדוּ לִי כֵּן עַבְדֵית לְהוֹן:

מְצוּדַת דָּוִד עשית לנו. כי הלא ינקמו בנו: כאשר עשו לי. שלא מיחו באשתי מלהנשא לאחר:

מַלְבִּי״ם הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים. כי הדין הוא (לדעת הרמב"ם) שעכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא ימסרוהו אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, רצה לומר אף שאינו חייב מד"ת רק מדין המלכות, וכן אם היה רודף רבים שע"י יגיע סכנה לכלל ישראל שאז מוסרים אותו אף שלא יחדוהו (כמו שאמר הט"ז ביו"ד סי' קנ"ז). ותחלה אמרו: הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית וא"כ אתה רודף את הכלל, והשיב אני לא חשבתי שיגיע לכם נזק כי כאשר עשו לי כן עשיתי להם, והוא דברים שביני לבינם בלתי נוגעים אל הכלל.

יב וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן־תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְמֵיסְרָךְ נְחַתְנָא לְמִמְסְרָךְ בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְשׁוֹן קַיִימוּ לִי דִלְמָא תִשְׁלְטוּן בִּי אַתּוּן:

מְצוּדַת דָּוִד לאסרך ירדנו. כי הפלשתים גזרו עליהם לאסרו ולהביאו: השבעו לי. רצה לומר, אמסור עצמי בידכם אך השבעו לי על הדבר שרק תאסרו אותי כי ירא אני פן תפגעון בי:

מְצוּדַת צִיּוֹן תפגעון. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו) גש פגע בו:

מַלְבִּי״ם ויאמרו לו לאסרך ירדנו. כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות.

יג וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי־אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן־הַסָּלַע׃

רַשִׁ״י לא כי אסור נאסרך. לא נהרוג אותך, כי אם אסור נאסרך:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְמֵימָר לָא אֲרֵי מֵיסַר נִיסְרִינָךְ וְנִמְסְרִינָךְ בִּידֵיהוֹן וּמִקְטַל לָא נִקְטְלִנָךְ וְאַסְרוּהִי בְּתַרְתֵּין גְדִילַן חַדְתִּין וְאַסְקוּהִי מִן כֵּיפָא:

רַלְבַּ״ג והנה אסרו בני יהודה את שמשון בשנים עבותים חדשים לתתו ביד פלשתים הוא בא עד לחי שהיו שם פלשתים רבים:

מְצוּדַת צִיּוֹן עבתים. חבלים, עבות, שזורים בשלשה כפולים:

יד הוּא־בָא עַד־לֶחִי וּפְלִשִׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל־זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו׃

רַשִׁ״י רוח ה'. (תרגום:) רוח גבורה מן קדם ה': אסוריו. קשוריו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הוּא אֲתָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתָּאֵי יַבִּיבוּ לָקֳדָמוּתֵיהּ וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וַהֲוָאָה גְדִילָתָא דְעַל דַרְעוֹהִי כְּכִתָּנָא דְאָרַח בֵּיהּ נוּרָא וְאִתְמְסִיוּ אֱסָרוֹהִי מֵעַל יְדוֹהִי:

רַלְבַּ״ג ותצלח עליו רוח גבורה מאת ה' ושבו העבותים אשר על זרועותיו אצל גבורתו כפשתים אשר בערו באש באופן שנדמה לו כאלו נמסו אסוריו מעל ידיו כי לא נצטרך לכח מרגיש לנתק העבותים ואפשר עם זה שהיו שאר הדברים יחד ר"ל שהש"י החליש על דרך המופת העבותו' ההם ושמם בחולשם כפשתים אשר בערו באש, ורוח הגבורה ששרתה עליו היתה בהריגתו אז אלף איש בלחי החמור שמצא ואמר שמשון בלחי החמור החרשתי צבור וצבורין מהרוגים ואמר חמור חמורתים לזווג שם עם חמור על צד הצחות:

מְצוּדַת דָּוִד הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו: הריעו. תרועת שמחה: כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש: וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותצלח. ועברה: וימסו. מלשון המסה והמגה: אסוריו. קשוריו שנאסר בהם:

טו וַיִּמְצָא לְחִי־חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ־בָּהּ אֶלֶף אִישׁ׃

רַשִׁ״י טריה. לחה, וראיתי בספר רפואות שקורא ללחה שיוצא מן המכה: 'טריה':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַשְׁכַּח לוֹעָא דַחֲמָרָא בְּטִינָתָא וְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ וְנַסְבָהּ וּקְטַל בָּהּ אֲלַף גַבְרָא:

מְצוּדַת דָּוִד לחי חמור טריה. לחי לחה מן חמור:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחי. כך שם עצם מה מעצמות הראש: טריה. לחה, כמו (ישעיהו א ו) ומכה טריה:

טז וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ׃

רַשִׁ״י חמור חמרתים. בלחי החמור לצבור צברים רבים, (תרגום:) בלועא דחמרא רמיתינון דגורין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שִׁמְשׁוֹן בְּלוֹעָא דַחֲמָרָא רְמִיתִנוּן דְגוֹרִין בְּלוֹעָא דַחֲמָרָא קְטָלִית אֲלַף גַבְרָא:

מְצוּדַת דָּוִד בלחי החמור. בלחי של חמור עשיתי חמרים, והוא לשון הנופל על לשון: הכיתי. הרגתי, הוסיף לפרש דבריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן חמור חמרתים. צבור צבורים, כמו (שמות ח י) חמרים חמרים:

מַלְבִּי״ם חמור חמורתים. נפלו חמרים מעם הדומה לחמור, ופי' דבריו הכיתי אלף איש.

יז וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה כְּשֵׁיצָיוּתֵיהּ לְמַלָלָא וּרְמָא לוֹעָא מִן יְדֵיהּ וּקְרָא לְאַתְרָא הַהוּא רָמַת לְחִי:

רַלְבַּ״ג ויהי ככלותו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי. כי נעשית שם גבורה נפלאה באמצעות לחי החמור עם שהמקום ההוא שאצלו היתה המלחמה היה שמו לחי וידמה שהוא היה מקום גבוה ולזה ג"כ קראו רמת לחי:

מְצוּדַת דָּוִד רמת לחי. על שם שהשליך שם את הלחי, כי התרגום של ׳וישלך׳, הוא ׳ורמא׳:

יח וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד־עַבְדְּךָ אֶת־הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּצְחִי לַחֲדָא וְצַלִי קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אַתְּ עֲבַדְתָּ עַל יַד עַבְדָךְ יַת פּוּרְקָנָא רַבָּא הָדָא וּכְעַן אֵימוּת בְּצָחוּתָא וְאִתְמְסַר בִּידָא דַעֲרֵלַיָא:

מְצוּדַת דָּוִד ועתה אמות בצמא. אם אשב פה: ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:

מַלְבִּי״ם אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא. וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.

יט וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת־הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

רַשִׁ״י את המכתש. גומא שהשן יושבת בה, עשויה כעין מכתשת: עין הקורא. מעין שבא על ידי זעקת הקורא אל ה':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּבְזַע יְיָ יַת כֵּיפָא דִי בְּלוֹעָא וּנְפַקוּ מִנֵיהּ מַיָא וּשְׁתִי וְתָבַת רוּחֵיהּ וַחֲיָא עַל כֵּן אִתְקְרֵי שְׁמָהּ עֵינָא דְאִתְיְהִיבַת בִּצְלוֹתָא דְשִׁמְשׁוֹן הִיא קַיְמָא בַּלֶחִי עַד יוֹמָא הָדֵין:

רַלְבַּ״ג המכתש אשר בלחי. אחשוב שהיה שן סלע דומה למכתש במקום שהיה שמו לחי וע"ד המופת בקע אותו הש"י ויצאו ממנו מים וישת ולהזכיר זה הנס קרא שמו עין הקורא אשר בלחי הרצון בזה ששם היה עין השם אל הקורא לו שהוא שמשון להוציא לו משם מים:

מְצוּדַת דָּוִד ויצאו ממנו. בנס, נעשה מעין תחת המכתש ויצאו המים דרך הבקע: ותשב רוחו ויחי. אמר בדרך גוזמא והפלגה, כאלו יצאה רוחו ושבה אחרי זה ונעשה חי: שמה. של המעין ההוא: עין הקורא. רצה לומר, מעין הבא על ידי הקורא לה׳, אשר היא במקום לחי, רצה לומר, רמת לחי: עד היום הזה. היא שמה אשר נקרא לה:

מְצוּדַת צִיּוֹן המכתש. הגומא שהשן יושב בה עשוי כמכתשת, והוא שם כלי שדוכין בו בשמים: עין. מעין:

מַלְבִּי״ם המכתש. מקום עשוי כתבנית מכתש. על כן קרא שמה. לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא לדעת קצת, ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם, ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן. כמעשה דמר בריה דרבינא פרק הרואה שצריך לכלול שני הנסים.

כ וַיִּשְׁפֹּט אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְדָן יַת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹמֵי פְּלִשְׁתָּאֵי עַסְרִין שְׁנִין:

רַלְבַּ״ג והנה זכר שכבר שפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה ואמר בימי פלשתים להורות שבימי שמשון בכללם היו פלשתים מושלים בישראל אלא שהוא הושיעם מידם תשועת מה:

מְצוּדַת דָּוִד בימי פלשתים. בימים שמשלו פלשתים בישראל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.