תְּהִלִּים קי

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃

רַשִׁ״י נאם ה' לאדני. רבותינו דרשוהו באברהם אבינו ואני אפרשנו כדבריהם נאם ה' לאברהם שקראוהו העולם אדוני שמעני אדוני (בראשית כ״ג:י״א): שב לימיני. התעכב לתשועתי והתחולל לה' אין ישיבה אלא עכבה וכן הוא אומר ותשבו בקדש (דברים א׳:מ״ו): לימיני. לתשועת ימיני: עד אשית אויביך. אמרפל וחביריו:

אִבְּן עֶזְרָא לדוד מזמור נאם ה' לאדני - נכון לפרש זה המזמור על אברהם: על דברתי מלכי צדק, רק יקשה עלינו ציון שהיתה עיר דוד ונוכל לתקנו בדרך רחוקה מעט. והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, כמו מזמור יענך ה' ביום צרה ה' בעזך ישמח מלך, גם לשלמה אלהים משפטיך למלך תן, וחובר זה המזמור כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא עמנו במלחמה וזאת תחלת דברי המשורר נאם ה' לאדני שהוא דוד. שב לימיני - והטעם שב – בביתי ועבוד אותי. וטעם לימיני – כי הימין עושה חיל והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך והוא ישית אויביך הדום רגליך שיובאו לפניך שתרמסם.

מְצוּדַת דָּוִד נאם ה׳‎ לאדוני. ארז״‎ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם ה׳‎ אמר לאדוני אברהם שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו והשתחוו להדום רגליו (לעיל צט):

ב מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃

רַשִׁ״י מטה. לשון משען כמו (לעיל ק"ה) כל מטה לחם: מטה עוזך ישלח ה' מציון. כשתשוב מן המלחמה ואנשיך עייפים ורודפים ישלח לך ה' את מלכי צדק מלך שלם להוציא לחם ויין (בראשית י״ד:י״ז-י״ח): רדה. במלחמה: בקרב אויביך. לבטח:

אִבְּן עֶזְרָא מטה - כי העוז והכח יצא מציון ששם הכבוד, להשחית כל אויב שיבוא אליך אל ציון, או טעמו כדרך יזכור כל מנחותיך בציון ששם הארון.

מְצוּדַת דָּוִד מטה עוזך. משען כחך: ישלח ה׳‎ מציון. ר״‎ל לא תנצחם בכחך כי אם בכח ה׳‎ השוכן עתה בציון: רדה. תמשול בקרב אויביך:

מְצוּדַת צִיּוֹן מטה. ר״ל משען כמטה שנשענין עליה: רדה. ענין ממשלה כמו וירד מים עד ים (לעיל ע״ב):

ג עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃

רַשִׁ״י עמך נדבות ביום חילך. כשתאסוף חיל לרדוף אחריהם יתנדבו עמך ואוהביך לצאת עמך כמו שמצינו (שם) וירק את חניכיו ילידי ביתו ולא יותר וענר ואשכול וממרא התנדבו מאליהם לצאת ללכת אחריו בעזרתו: בהדרי קודש מרחם משחר. זאת תהיה לך בזכות הדרת קדושה שהיה בך מבטן אמך שהכיר בוראו בן ג' שנים: מרחם משחר. משנפלת מן הרחם כמו משילין פירות דרך ארובה ביו"ט ואיכא דתני משחירין: לך טל ילדותיך. לך יחשב ילדותיך דרכי יושר שהנהגת בהם בילדותיך יהיה לך לנועם כטל זה שהוא נעים ונוח:

אִבְּן עֶזְרָא עמך - יתנדבו בהלחם בעבורך. אמר רבי משה: בקיעת השחר ושם הרחם כנוי, כדרך אז יבקע כשחר והוא ישבח דוד ודימה הליחה שהיא בגוף, כטל. והטעם: כי לא נס לחה במלחמות רבות שנלחם ויהיה כן מבקיעת השחר לך נשאר לח ילדותיך. ואחרים אמרו: מהמקום השפל השחור לך מנת ילדותיך. ופירוש טל כמו יוטל את הגורל. ורבי ישועה אמר: כי מרחם אמך היית מוכן להיות מלך. והנכון בעיני: כי נדבות דרך קצרה כגשם נדבות והטעם אם הוצרכת לעשות מלחמה עמך יבואו אליך ביום כגשם נדבות ותראם בהדרי קדש מרחם משחר מעת עלות השחר יבוא כטל שהרגלת לראות בילדותיך כאשר היית רועה בצאן:

מְצוּדַת דָּוִד עמך נדבות. העם אשר יבאו עמך במלחמה הנה יבואו בנדבת לבם ולא בעבור קבלת שכר מה והם אנשי ענר אשכול וממרא: ביום חילך. ביום המלחמה אשר תלחם בכח ואמצות הלב: בהדרי קודש. והוא בגמול על שאתה מהודר בקדושה: מרחם. מעת צאתך מרחם אמך אתה דרוש לי למלאות שאלתך: לך טל ילדותך. מה שהכרתני מעת הילדות יהיה לך לנייח נפש כטל הזה שהוא נוח לכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן חילך. מל׳ חיל וכח: משחר. ענין דרישה כמו משחרי לטרף (איוב כד):

ד נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

רַשִׁ״י נשבע ה' ולא ינחם. לפי שהיה מתירא שלא יענש על האוכלסין שהרג נאמר לו (שם ט"ו) אל תירא אברם וגו' לא ינחם על הטובה אשר דבר עליך: אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. ממך תצא הכהונה ומלכות להיות בניך יורשין את שם אבי אביך הכהונה והמלכות שנתנו לו: דברתי מלכי צדק. יו"ד יתירה כמו רבתי עם (איכה א), על דברת מלכי צדק על פקודת מלכי צדק אתה כהן. יש במשמע כהן כהונה ושררה כמו (שמואל ב מ) ובני דוד כהנים היו:

אִבְּן עֶזְרָא נשבע, אתה כהן - כל כהן משרת וכן ובני דוד כהנים היו. והטעם: לעבוד את השם והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כאשר לקח מלכי צדק מאברהם. ויו"ד דברתי - נוסף ופירוש על דברם על מנהג כמו דוברות בים, או תחסר אות כ"ף אתה כהן לעולם על דברת כמו על דבר, שאתה כמלכי צדק ועליו כתוב: והוא כהן לאל עליון והנה תהיה מלת אתה בעבור אחרת. ורבי משה אמר: בעבור שאתה מלך צדק כמו: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. הטעם: רב לך להלחם כי השם עוזר ימינך ומחץ ביום אפו מלכים על ידיך.

מְצוּדַת דָּוִד ולא ינחם. לחזור משבועתו ולחשוב מחשבה אחרת: אתה כהן. השבועה היתה אשר ממך תצא הכהונה: על דברתי. על ענין מלכי צדק ר״‎ל כמו מלכי צדק שנאמר בו ומלכי צדק וגו׳‎ והוא כהן (בראשית י״ד:י״ח):

מְצוּדַת צִיּוֹן על דברתי. על ענין כמו על דברת בני אדם (קהלת ג׳:י״ח) והיו״ד יתירה:

ה אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃

רַשִׁ״י אדני. אשר היה על ימינך במלחמה: מחץ ביום אפו מלכים. את ארבעה מלכים הוא ידין בגוים מלא גויות זו היא בשורת ברית בין הבתרים שנאמר לו על מצרים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית ט״ו:י״ד):

מְצוּדַת דָּוִד אד׳‎ על ימינך. כאלו אל מול אברהם ידבר לומר על כי היה ה׳‎ על ימינך לזה מחץ והכה ביום הראות אפו ותגרת מלחמתו את המלכים האלה ולא בכח הזרוע:

מְצוּדַת צִיּוֹן מחץ. ענין הכאה ופציעה כמו מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב:ל״ט):

ו יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃

רַשִׁ״י מלא גויות. אסיפת פגרים, מלא לשון אסיפה כמו (ירמיה י"ד) קראו אחריך מלא, אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳), והיכן דן מלא גויות את מצרים על שפת הים (שמות ט"ו): מחץ ראש על ארץ רבה. זו היא דוגמת נבואת (חבקוק ג׳:י״ג) מחצת ראש מבית רשע ראש פרעה שהיה ראש ושר על ארץ גדולה וחשובה על כל הארצות כמו שנאמר (לעיל ק"ה) מושל עמים ויפתחהו שהיו כל האומות תחת ממשלת מצרים:

אִבְּן עֶזְרָא ידין - תחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם וכן הוא: ידין בגוים - אשר הוא מלא גויות, שיש לו צבא רב הוא יעשה דין בגוים. על ארץ רבה - שאיננה נקראת אי והיא ארץ ישראל ומדי ופרס. ורבי משה אמר: כי הטעם רבת בני עמון.

מְצוּדַת דָּוִד ידין בגוים. ה׳‎ הוא עשה דין ומשפט בעובדי גלולים ההם עד שמקום המלחמה היה מלא גויות מפגרים מתים: מחץ ראש. הוא הכה ראש כ״‎א על ארץ הכאה רבה עד לא יוסיף לקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן גויות. גופות בני אדם כמו ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳): רבה. גדולה:

ז מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

רַשִׁ״י מנחל בדרך ישתה וגו'. מנילוס הנהר בדרך הליכתו היתה ארצו שותה ולא היתה צריכה למי גשמים על כן היה מרים ראש ומתפאר (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי ואני עשיתני, ענין אחר יש לפרש המזמור הזה בדוד: [א] נאם ה' לאדני. על עסקי אדוני שאול כשהייתי נרדף מפניו: לאדני. על אדוני כמו ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳): שב לימיני. התעכב והמתן לישועתי: [ב] מטה עזך ישלח ה' מציון. מעשים טובים המצויינין בידך, ד"א עוד תמלוך בציון ושם ישולח לך מטה עז ואז תרדה בקרב אויביך: [ג] עמך נדבות ביום חילך. עם ישראל יתנדבו לעזרתך ביום שתעשה חיל כמו שמפורש (בדברי הימים א י״ב:כ״א) שהיו נקבצים עליו מכל שבט ושבט בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגומר ומן הגדי נבדלו אל דוד וגומר (שם): בהדרי קודש מרחם משחר. בשביל הדרת קדושה שהיה בך מנעוריך: לך טל ילדותך. ילדות טובה ופרק נאה שהיה בך תהיה לך כטל שהוא נעים יערב ותעשה לך פירות להצליחך: [ד] נשבע ה' וגו'. שהמלכות תהא שלך עולמית: אתה כהן לעולם. ואיזו מן הכהונות כהונה שהיא למעלה מכהונת מלכי צדק וזהו המלכות שהיא למעלה מכהונה גדולה בשלשים מעלות: על דברתי מלכי צדק. למעלה מכהונת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון וא"ת אף הוא מלך היה, מלוכת מלכי צדק אינה מלוכה חשובה כנגד ישראל: [ה] אדני. יהיה תמיד על ימינך להושיעך: אשר מחץ ביום אפו מלכים. שנלחמו עם אברהם ועם יהושע ועם ברק: [ו] ידין בגוים מלא גויות. ועוד בימי יחזקיהו בנך ידין באוכלסי סנחריב קבוץ פגרים מתים וימחץ בסנחריב שהוא ראשה של נינוה ואשור שהיא ארץ רבה אשר מנחל בדרך היה שותה שנתפאר ששתו אוכלסיו מימי הירדן שנאמר (ישעיהו ל״ז:כ״ה) אני קרתי ושתיתי מים ואחריב וגו': [ז] על כן ירים ראש. היה משתבח ומתפאר בגודלו:

אִבְּן עֶזְרָא מנחל - הטעם כל כך היו האויבים מפחדים ממנו, כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם ואין לאל ידם למונעו, על כן היה מרים ראש. ויש אומרים: כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל, כי לא יספיקו לו מעיינים או הטעם שיובא אליו בדרכים המים מן הנוזלים בלי פחד, כדרך מי ישקני מים ואל תתמה על ישתה גם ירים, כי הנה מחץ לשון עבר והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד, וכמוהו רבים.

מְצוּדַת דָּוִד מנחל בדרך ישתה. היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם: על כן. על כי מן השמים הפקירו לו דמם לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו התגבר עליהם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.