כניסה

תְּהִלִּים קיא

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל־לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה׃

רַשִׁ״י הללויה וגו'. מזמור זה הוסד באלף בית אות אחד בראש הפסוק ואחד באמצעותיו וכן כלם מאל"ף ועד תי"ו, וכמו כן מזמור השני, הראשון מדבר בשבחו של הקב"ה והשני מספר בשבחו של צדיק:
אִבְּן עֶזְרָא הללויה אודה ה' - הללויה דברי המשורר הללו יה כמוני, כי אני אודה השם בכל לב. בסוד ישרים - בסתר. ועדה - בגלוי וזה הוא שאודה לאמר.
מְצוּדַת דָּוִד הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה׳‎ בכל לבב: בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר״‎ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:
מְצוּדַת צִיּוֹן בסוד. ענין עצה כי נעשית בסוד לבל יגלה, או הוא מל׳ יסוד כי העצה למעשה היא כמו היסוד להבנין:

ב גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יְהוָה דְּרוּשִׁים לְכָל־חֶפְצֵיהֶם׃

אִבְּן עֶזְרָא גדולים מעשי ה' דרושים - מבוארים. אמר ר' מרינוס: כי חפציהם על משקל זקניהם. והטעם: שימצא בהם הדורש כל חפציו שידרוש כמו וכל חפצים לא ישוו בה.
מְצוּדַת דָּוִד גדולים מעשי ה׳‎. עם כי מעשה ה׳‎ המה גדולים ר״‎ל עשויים בחכמה נפלאה עכ״‎ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:

ג הוֹד־וְהָדָר פָּעֳלוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃

אִבְּן עֶזְרָא הוד - אע"פ שמעשיו גדולים דרושים הם לדורשיהם ומבוארים, כי פועל השם נראה לעין, על כן הוד והדר. וטעם וצדקתו – שכל פעלו צדק.
מְצוּדַת דָּוִד עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא״‎כ צדקת בשר ודם:

ד זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה׃

רַשִׁ״י זכר עשה. קבע לישראל שבתות ומועדים ומצות שנאמרו בהם וזכרת כי היית במצרים (דברים ט"ו) לפי שהוא חנון ורחום על בניו וחפץ להצדיקם:
אִבְּן עֶזְרָא זכר - הטעם בכל דור יעשה זכר לנפלאותיו שעשה במצרים, שהוא חנון ורחום לחון הצועקים אליו, כמו: ושמעתי כי חנון אני:
מְצוּדַת דָּוִד זכר עשה לנפלאותיו. כמ״‎ש במן קח צנצנת וגו׳‎ והנח אותו וגו׳‎ למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון: חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר:

ה טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ׃

רַשִׁ״י טרף נתן. מזון:
אִבְּן עֶזְרָא טרף - דבר וינצלו את מצרים, כמו: הטריפני, טעם יזכור לעולם בריתו הוא ברית בין הבתרים ושם כתיב: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
מְצוּדַת דָּוִד טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר: יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן טרף. ענין מזון כמו הטריפני לחם חוקי (שם ל) והושאל ממזון החיה הבאה על ידי טרף:

ו כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם׃

רַשִׁ״י כח מעשיו הגיד לעמו. כשנתן להם נחלת גוים הודיעם כחו וגבורתו, ומדרש תנחומא כתב לישראל מעשה בראשית להודיעם שהארץ שלו ובידו להושיב בה כל מי שירצה ולעקור אלו ולהושיב אחרים שלא יוכלו האומות לומר לישראל גזלנים אתם שכבשתם ארץ שבעה גוים:
אִבְּן עֶזְרָא כח - הטעם שהשם עושה חסד ומשפט וצדקה וזה הוא שהגיד לעמו ללכת אחריו לתת להם כדרך כי לא באתם עד עתה וכתוב: כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, ושם כתוב: את משפטי תעשו והנה פירש כח מעשיו.
מְצוּדַת דָּוִד הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז׳‎ האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:

ז מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל־פִּקּוּדָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא כל פיקודיו - הם התורות והמצות הנטועות בלב כל האדם, על כן אמר: עמהם נאמנים.
מְצוּדַת דָּוִד מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם: נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:

ח סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר׃

רַשִׁ״י סמוכים. הם פקודיו על סמך עז מחוזקין בעונשין ואזהרות והפרשיות קבועות זו על זו כסדר ולדרוש וזהו שאמר שלמה שוקיו עמודי שש וגו' (שיר השירים ה׳:ט״ו):
אִבְּן עֶזְרָא סמוכים - השם סומכם לעד, על כן יעמדו והוא עשה באמת ובדרך ישר.
מְצוּדַת דָּוִד סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א״‎כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:

ט פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה־לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא פדות - טעם פדות לעולם ישלח פדות לעמו והם השומרים בריתו, כי בריתו לעולם עומדת והוא קדוש, ולא יוכל נברא לחלל בריתו, על כן מלת ונורא.
מְצוּדַת דָּוִד פדות. להפדותם ממצרים: צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות: קדוש וגו׳‎. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה׳‎ על פניהם:

י רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃

אִבְּן עֶזְרָא ראשית - בעבור שהזכיר שהוא נורא אמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב יש לכל עושי פקודיו וכל אחד מהעושים תהלתו עומדת לעד כמו בנות צעדה עלי שור ויתכן שישוב וי"ו תהלתו אל שכל טוב. ורבי משה אמר: כי ה"א ומ"ם עושיהם שבים אל החכמה והיראה והטעם כי העושים כפי חיובם וכדרך שיודו.
מְצוּדַת דָּוִד ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳‎ ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא״‎כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ״‎ש רז״‎ל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.