תְּהִלִּים קיב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵא אֶת־יְהוָה בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה אשרי איש - הללויה דבר המשורר כמוני ואמרו אשרי איש ירא ה' ששמר נפשו ממצות לא תעשה, לא בעבור תולדתו או פחד מלך או על דבר חרפה ובזיון, רק בעבור יראתו מהשם יתברך. במצותיו חפץ מאד - הם מצות עשה. וטעם מאד - כי בכל מאדו יעשה.

מְצוּדַת דָּוִד הללויה אשרי וגו׳‎. הללו את יה ואמרו בהלול אשרי איש וגו׳‎ כי הדבר הזה יחשב הלול לה׳‎: ירא וגו׳‎. מלעבור על ל״‎ת: במצותיו וגו׳‎. לקיים מצות העשין:

ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׃

רַשִׁ״י דור ישרים. אשר יבורך יהיה זרעו:

אִבְּן עֶזְרָא גבור - חסר כ"ף כמו ועיר פרא והטעם כגבור נודע בדורו כן יהיה זרעו. דור ישרים - הוא האב והבן והברכה היא.

מְצוּדַת דָּוִד גבור. לא זה בלבד שאשרי לו כי גם לזרעו ייטיב ויהיה כ״‎א גבור בארץ ואף כל אנשי הדור של הישרים יהיו מבורכים כי מכריעים את העולם לזכות:

ג הוֹן־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד׃

אִבְּן עֶזְרָא הון ועושר בביתו - וההון שיש לו לא עשהו בחמס וגזל, רק בצדק על כן: וצדקתו.

מְצוּדַת דָּוִד הון ועושר. עם כי יקבל גמול טוב בזה העולם ויהיה הון ועושר בביתו עכ״‎ז שכר צדקתו עומדת לעד ושמורה לו לעוה״‎ב:

ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק׃

רַשִׁ״י זרח בחשך אור. כמו הזריח, ומדרשו הוא עצמו כביכול נעשה להם אור כמו ה' אורי וישעי (לעיל כ"ז):

אִבְּן עֶזְרָא זרח - הצרות דומות לחשך כמו העם ההולכים בחשך והישועה לאור, על כן כי אשב בחשך ה' אור לי והנה בבא הצרות על העולם יזרח אור לישרים והוא השם, שהוא חנון ורחום וצדיק, או יהיה אור מושך אחר עמו, כאילו הוא אור חנון.

מְצוּדַת דָּוִד זרח בחשך. בעת בוא חשכת הגיהנם יזריח המקום אור לישרים כי הוא חנון וכו׳‎ ולא ינכה להם מה שקבלו גמול בעוה״‎ז:

ה טוֹב־אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט׃

רַשִׁ״י טוב איש חונן ומלוה וגו'. שחונן דלים ומלוה להם ואינו מדקדק לומר אין יכולת בידי, ואת דבריו הצריכין לו במאכל ובמשתה ובכסות מכלכל במשפט ובמדה וחס על נכסיו: יכלכל דבריו במשפט. מנהיג חפציו:

אִבְּן עֶזְרָא טוב - כמו הפוך איש טוב, כמו כל רבים עמים כי הכל נכון בלשונינו, או טעמו מה טוב וככה הוא טוב הוא איש שהוא חונן. ואמר חונן ללכת אחרי השם שהוא חנון. ומלת יכלכל כפול כמו וכל בשליש. במשפט - כאשר הוא ראוי לעשות. ויש אומרים: כי יכלכל כמו: יכלכל מחלהו.

מְצוּדַת דָּוִד טוב. לזה טוב להאיש אשר חונן ענוים ומלוה להם בעת דחקם וצרכי ביתו מכלכל במשפט הראוי וחס על נכסיו כי בהיות כן כפולה זכותו על כי מקמץ לעצמו ומפזר לעניים:

מְצוּדַת צִיּוֹן יכלכל. ענין ספוק הצורך כמו וכלכלו את המלך (מ״א ד):

ו כִּי־לְעוֹלָם לֹא־יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - הזכיר כי אחריתו טובה וזה הוא כי לעולם לא ימוט הצדיק, יעמוד זכרו כדרך וצדיק יסוד עולם.

מְצוּדַת דָּוִד לא ימוט. לא יהיה נוטה לנפול: לזכר עולם. אף בעוה״‎ב יוזכר לצדיק ויקבל עוד גמול:

ז מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה׃

רַשִׁ״י נכון לבו. נאמן לבו ליוצרו:

אִבְּן עֶזְרָא משמועה - שהיא כללת עמו או מדינתו. והזכיר למה לא יירא, כי לבו בטוח בשם והוא תאר על משקל עצום וככה -

מְצוּדַת דָּוִד משמועה רעה. עת ישמע בעולם שמועה רעה לא יירא ממנה ולבו יהיה נכון בטוח בה׳‎ שלא תגע בו הרעה:

ח סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו׃

רַשִׁ״י סמוך לבו. נשען ובטוח על הקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא סמוך לבו - בצרה שתבא עליו לבדו מאויביו.

מְצוּדַת דָּוִד סמוך. כ״‎כ יהיה לבו סמוך בה׳‎ ולא יירא עד יתן לב לראות בהרעה הבאה על צריו כי כשהאדם הוא בפחד אינו נותן לב לראות נקמת צריו:

מְצוּדַת צִיּוֹן סמוך. ענין השענה:

ט פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא פזר - לא הזכיר פעול פזר גם נתן כי הוא נודע כי מלת לאביונים תודיענו. וטעם צדקתו – כי מדרך צדק לעזור בני גילו, או על דרך וצדקה תהיה לנו:

מְצוּדַת דָּוִד פזר. בעבור פזור הממון אשר נתן לאביונים יהיה שכר צדקתו שמורה לעוה״‎ב וגם בעוה״‎ז תרום ממשלתו בכבוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרנו. חזקו וממשלתו:

י רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃

רַשִׁ״י רשע יראה וכעס. ל' פעל כמו ויכעס לפיכך נקוד חציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה:

אִבְּן עֶזְרָא רשע - הפך הצדיק, בראותו עושר הצדיק יכעס ברוב הקנאה. שניו - כפי מחשבתו שיחרוק עוד שניו להנקם, וזה יהיה כי ימס כל זה שיחשוב וככה תאות רשעים שיתאוו רע לטובים.

מְצוּדַת דָּוִד רשע. כאשר יראה הרשע את זאת יכעוס בעצמו לגודל הקנאה ויחרוק שניו כדרך המתקצף ולבבו ימס בקרבו ברוב הקנאה אולם תאות של הרשע מהרשעים תהיה אבודה ולא יוכל למלאותה לעשות אל הצדיק ההוא מאומה רע:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחרק. ענינו שחיקת וטחינת השנים אלו באלו בהתקצף האדם על חבירו כמו ויחרקו שן (איכה ב):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.