כניסה

תְּהִלִּים קמא

גודל הטקסט
מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִּי הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקָרְאִי־לָךְ׃

מְצוּדַת דָּוִד קראתיך. כאשר אקרא לך מהר לשמוע:
מְצוּדַת צִיּוֹן חושה. ענין מהירות כמו לעזרתי חושה (לעיל כב):

ב תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָרֶב׃

רַשִׁ״י משאת כפי. מה שאני נושא כפי אליך:
אִבְּן עֶזְרָא תכון. קטרת - תחסר מלת כ"ף כקטורת לפניך, כמו: ונשלמה פרים שפתינו וככה מנחת ערב, כי הקטורת היא בבקר.
מְצוּדַת דָּוִד תכון תפלתי. תהיה נכונה לפניך כהקטרת קטרת: משאת כפי. נשיאת כפי לפניך בתפלה תחשב כמנחת ערב והיא עולת תמיד של בין הערבים:
מְצוּדַת צִיּוֹן מנחת ערב. מענין תשורה:

ג שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל־דַּל שְׂפָתָי׃

רַשִׁ״י שיתה ה' שמרה לפי. בהתפללי לפניך להיותי מדבר צחות שיהיו לרצון: דל שפתי. היא שפה העליונה (כמו דלתות שפתי):
אִבְּן עֶזְרָא שיתה - אמר רבי משה: כי שמרה שם כמו שמירה על משקל עצמה ירבה. ולפי דעתי: כי הפועל חסר כמו שיתה ה' מחסום, או כדמות מחסום. ומלת שמרה – כמו: שמרה נפשי והצילני. ומלת נצרה – לשון צווי והדגש נוסף בצד"י, לדבר בה צחות, כמו: אם יקרך עון וככה צד"י נצרה, כי היא חייך. ומלת דל – כמו דלת, כי התי"ו סימן לשון נקבה הדלת תסוב על צירה, והנה הטעם כמו: פתחי פיך והטעם שיעזרנו שלא ידבר בלשונו מה שאיננו נכון.
מְצוּדַת דָּוִד שיתה. שים שמירה לפי לבל אדבר דבר שאינו הגון: נצרה. תן שמירה על הרמת שפתי למען ירומו לדבר וכפל הדבר במ״‎ש לגודל השמירה:
מְצוּדַת צִיּוֹן דל. ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיה לח):

ד אַל־תַּט־לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת־אִישִׁים פֹּעֲלֵי־אָוֶן וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם׃

רַשִׁ״י אל תט לבי. אל יהיה נוטה לרע: את אישים. עם אנשים (מצאתי): ובל אלחם במנעמיהם. ולא אהיה מיסב בסעודתם:
אִבְּן עֶזְרָא אל - וככה שיעזרנו לתקן סבות שלא יטה לו לדבר רע. להתעולל עלילות - שיהיה בהם שום רשע עם אישים פועלי און. ובל אלחם - כמו אל תלחם את לחם רע עין, ופירושו: אוכל.
מְצוּדַת דָּוִד לדבר רע. לעשות דבר רע: להתעולל. לעשות מעשים ברשע עם אנשים פועלי און ודומה להם: ובל אלחם. בל אתאוה לאכול מנעמי מאכלם ר״‎ל שלא ימשך לבי אל תאות העולם כמו שנמשך לבם:
מְצוּדַת צִיּוֹן להתעולל עלילות. ענין פועל ומעללים כמו אשר עולל לי (איכה א): אישים. אנשים: אלחם. מל׳ לחם ועניינו מאכל כי כל דבר מאכל נקרא בשם לחם: במנעמיהם. מלשון נעימות וענינו מתוק וערב:

ה יֶהֶלְמֵנִי־צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל־יָנִי רֹאשִׁי כִּי־עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם׃

רַשִׁ״י יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד: שמן ראש אל יני ראשי. שמן מלכות שהוצק על ראשי כמו שנאמר (לעיל כ"ג) דשנת בשמן ראשי אל יסיר את ראשי מתוכחת הצדיק ללכת וללחום את פועלי און: כי עוד. כי כל עוד ותפלתי בפי הרי היא בשביל רעותיהם של פועלי און שלא אכשל בהם:
אִבְּן עֶזְרָא יהלמני - הטעם לא אחפוץ שאלחם עם הרשעים, רק אם יכני אילו היה מכה אותי ליסרני, מה שהוא צדיק, חסד היה עושה עמי ויוכיחני, זה היה נחשב בעיני כמו שמן ראש, זאת דעת רבי משה הכהן. ולפי דעתי: ששמן ראש כמו במנעמיהם. והטעם: שמן ראש כמו ראשית שמנים ימשחו בשמים, ראש שמן הרשעים לא ישברו ראשי כמו ולמה תניאון. והעד: כי עוד ותפלתי ברעותיהם, כי מנהג השמן להסיר שבר הראש, על כן זה היה להפך. ואמר: יניא - כנגד יהלמני. וטעם ברעותיהם – שתבוא עליהם רעה.
מְצוּדַת דָּוִד יהלמני צדיק. מנעמיהם לא יערבו לי אבל אם הצדיק יכני ליישר דרכי יערב לי ויחשב לי לחסד: ויוכיחני. ואם יכהה מאור פני בתוכחה הלא ע״‎י הוכחתו לא יסור מראשי השמן הנמשח בראשי להצליח למלוכה ר״‎ל הלא עי״‎ז אשאר במלוכה וא״‎כ טוב לי הוכחת הצדיק ממנעמי מאכלי הרשעים: כי עוד. כי בעודי בעולם תהיה תפלתי בעבור רעות הרשעים שיצילני האל ממעשיהם הרעים ואיך א״‎כ יערבו לי מנעמיהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן יהלמני. ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה): יני. ענין הסרה ומניעה כמו כי הניא אביה (במדבר ל׳:ו׳):

ו נִשְׁמְטוּ בִידֵי־סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ׃

רַשִׁ״י נשמטו בידי סלע שופטיהם. כי דייניהם ומנהיגיהם של אלו נשמטו מדרך הטוב ביד יצר הרע ולב האבן וקשה כסלע: ושמעו אמרי. הנעימים שאני מדבר במצותיו של הקב"ה ואינם שבים מדרכם הרעה ורבותינו בבריית' דסיפרא דרשוהו במשה ואהרן שמתו על ידי הסלע אבל איני יכול ליישב המקרא סופו לראשו, ויש ליישבו ולומר דומין אלו לעקשות לאותן שמתו משה ואהרן ע"י הסלע על ידיהם כי אף אלו שמעו אמרי' נעימים ואינם שבים:
אִבְּן עֶזְרָא נשמטו - במקומות הסלע נשמטו לרדוף אחרי נדיביהם ושופטיהם. ושמעו - זה הוא: מרשעים יצא רשע.
מְצוּדַת דָּוִד נשמטו. ר״‎ל עם כי שופטיהם נשמטו ממני במקום סלע הוא סלע המחלקות שהיה דוד קרוב להיות נתפש ביד שאול ושריו ובא מלאך אל שאול והחזירו על כי פשטו פלשתים בארץ כמ״‎ש בש״‎א ואמר דוד הלא אז ראו שה׳‎ עמדי: ושמעו. כשכרתי כנף בגד שאול במערה וכשלקחתי החנית מראשותיו דברתי אז עמהם דברים נעימים ונכרים שאינני מבקש רעות שאול כמ״‎ש בשמואל א׳‎ והלא שמעו אמרי אשר נעמו:
מְצוּדַת צִיּוֹן נשמטו. ענין החזרה ממקומו כמו שמטו הבקר (ש״ב ו): שופטיהם. הם שרי שאול ששפטו עליו המיתה כי חשבוהו למורד במלכות:

ז כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְפִי שְׁאוֹל׃

רַשִׁ״י כמו פולח. עצים: ובוקע בארץ. כן נפזרו עצמינו להגיע לפתח המות בשביל רעותיהם של עוברי עבירה: פולח. לשון בקוע כמו יפלח כליותי (איוב ט"ו):
אִבְּן עֶזְרָא כמו - אמר רבי משה: זהו ושמעו אמרי, כי כולנו נמות. ולפי דעתי: שהטעם שברחו מאנשי דוד, על דרך: והתפרדו כל עצמותי.
מְצוּדַת דָּוִד כמו פולח. עכ״‎ז הוסיפו לרדוף אחרי והנה אני ואנשי כמו המבקע עצים בארץ שאז הבקעים מתפזרים אנה ואנה במרחב הארץ כן נפזרו עצמינו על ידיהם לרדת אל פי השאול והוא ענין הפלגה ולומר שמאוד היו קרובים למיתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן פולח ובוקע. הם אחת בשמות נרדפים כמו יפלח כליותי (איוב ט״ז:י״ג) וכן דרך המקרא לכפול בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

ח כִּי אֵלֶיךָ יְהֹוִה אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל־תְּעַר נַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י כי אליך ה' אדני עיני. מוסב למקראות של מעלה שיתה שמרה לפי ואל תט כי עליך עיני וגו': אל תער נפשי. אל תשלח נפשי מלפניך כמו ותער כדה אל השקת (בראשית כ״ד:כ׳):
אִבְּן עֶזְרָא כי, אל תער - כמו: ותער כדה כי הרוח מלא הגוף.
מְצוּדַת דָּוִד אל תער נפשי. אל תשפוך נפשי והוא ענין מליצה כי בצאת הנפש מן הגוף היא כאלו נשפכה ממנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן תער. ענין שפיכה והרקה כמו ותער כדה (בראשית כד):

ט שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

אִבְּן עֶזְרָא שמרני, יקשו לי - אלה ומוקשות אחרים פועלי און.
מְצוּדַת דָּוִד יקשו לי. אשר הכינו לי למוקש: ומוקשות. שאר מיני מוקש מלכד הפח ר״‎ל ומהרבה מיני עצות רעות אשר חשבו עלי:

י יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד־אֶעֱבוֹר׃

רַשִׁ״י יפלו במכמוריו רשעים. יפול הרשע עצמו במכמוריו שהוא פורש לרגלי:
אִבְּן עֶזְרָא יפלו - כולם במכמור אחד מהם, כי כל מחשבותם וסודם. יחד אנכי - אולי אעבור על הפח ואלכד ואתפש, כדרך: ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם, על כן היתה מלת יחד דבקה עם אנכי. ורבי משה הכהן אמר: כי הטעם יפלו יחד עד שאעבור אני ולא יתפשוני.
מְצוּדַת דָּוִד יפלו במכמוריו. כולם יפלו כ״‎א ברשתו אשר טמן עלי: יחד. כולם יחד זה כזה איש לא נעדר: אנכי עד אעבור. סרס המקרא עד אנכי אעבור ר״‎ל הם יפלו בפח טרם אשר אעבור אני במקום הפח וכשאעבור אני לא יהיה עוד הפח פרוש כי הם יהיו נלכדים בה ואמר בדרך משל מן לכידת העוף:
מְצוּדַת צִיּוֹן במכמוריו. עניינו פח ורשת כמו ויאספהו במכמרתו (חבקוק א):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.