תְּהִלִּים קמב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה׃

רַשִׁ״י במערה. שכרת בה כנף המעיל אשר לשאול:

אִבְּן עֶזְרָא משכיל לדוד - על נועם פיוט תחלתו משכיל.

מְצוּדַת דָּוִד בהיותו במערה. כשכרת כנף שאול ואז התפלל התפלה ההיא:

ב קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶתְחַנָּן׃

אִבְּן עֶזְרָא קולי - זה הוא קולי שאצעק אל השם.

מְצוּדַת דָּוִד קולי. בקולי אזעק לה׳‎:

ג אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד׃

אִבְּן עֶזְרָא אשפוך - בעבור היות הקול בגלוי, יהיה שיחי בסתר.

מְצוּדַת דָּוִד אשפוך. ר״‎ל ארבה לספר התלאות הבאות עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן שיחי. ענין ספור התלאות:

ד בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי׃

רַשִׁ״י ואתה ידעת נתיבתי. כמה מוקשים יש בה:

אִבְּן עֶזְרָא בהתעטף - כמו: תפלה לעני כי יעטוף. בהתעטף - קצתי על קצתי ואתה ידעת הנתיב שחפצי ללכת בו. ורבי משה הכהן אמר: נתיבתי שהיא ישרה לנגדך ולא הזכיר הטומנים, כמו: אשר ילדה אותה.

מְצוּדַת דָּוִד בהתעטף. בעת תתעטף רוחי בעבור רוב הצרות ואתה הלא ידעת נתיבתי אשר אלך בעת ההיא כי לא אלך לעשות למי מהם מאומה רע ועכ״‎ז באורח זו אשר אהלך כפוף ומעונה טמנו עלי פח ללכדני עם כי לא הלכתי להרע להם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בהתעטף. כשהאדם בצרה הוא מעונה וכפוף וכאילו מעוטף קצת הגוף בקצתו ורוחו בקרבו גם היא כאילו מתעטף: נתיבתי. ענין שביל ומסילה:

ה הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י ואין לי מכיר. אין בכל משרתי שאול שימחה בידו:

אִבְּן עֶזְרָא הבט - אמר רבי משה: כי הם על לשון צווי. ולפי דעתי: כי הבט - שם הפועל כמו והצל תציל וראה כמו ראות גם הוא שם הפועל, על משקל למען היה לה ברק.

מְצוּדַת דָּוִד הבט. כשאביט ימין ושמאל ורואה אנכי אם יש לי מכיר אבל אין לי מכיר לחשוב עלי לדבר טוב בפני שאול: אבד מנוס. אין לי למי לנוס לעזרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הבט ימין. כמו הבט ימין ושמאל כי מהאחד יובן האחר ואחז דרך קצרה:

ו זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא זעקתי - כאשר החל יזעק וטעם חלקי בארץ החיים - כי לא אקוה שירפאני אדם מארץ החיים, רק אתה חלקי.

מְצוּדַת דָּוִד בארץ החיים. ר״‎ל לא אמות בידי שאול ותהיה חלקי מיושבי בארץ החיים בזה העולם:

ז הַקְשִׁיבָה אֶל־רִנָּתִי כִּי־דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא הקשיבה - כנגד קולי אל ה', כי דלותי מאד. בפנים בסתר כנגד רנתי.

מְצוּדַת דָּוִד כי דלותי. נעשיתי דל ומוכנע: כי אמצו ממני. ואין בי כח לעמוד נגדם אם לא תצילני אתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן אמצו. חזקו:

ח הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי׃

רַשִׁ״י בי יכתירו צדיקים. בשבילי יכתירוך צדיקים ויודו לשמך שאתה סומך את יראיך:

אִבְּן עֶזְרָא הוציאה - טעם ממסגר, בעבור היותו במערה וכבר הזכרתי כי כח השמות בפעלים אם כן הוא בי יכתירו צדיקים כתר. הטעם: שיתפארו כאילו כתר מלכות בראשם.

מְצוּדַת דָּוִד הוציאה ממסגר. ממקום מחבואי שאני טמון ונסגר בה: להודות. למען אודה שמך בי יכתירו וגו׳‎. כאשר תגמול עלי טוב אז הצדיקים יתפארו בי וישימו אותי עטרה לראשם אבל עתה עודי מעונה ונרדף מי יפנה אלי ומי יחשב אותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן יכתירו. מלשון כתר:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.