תְּהִלִּים ג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃

רַשִׁ״י מזמור לדוד בברחו. הרבה דרשות דרשו בני אגדה בדבר ורבותינו אמרו משאמר לו הנביא (ש"ב יא) הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי כיון שידע שבנו הוא שמח ומדרש אגדה על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדנותו עליהם כשאמר להם (שם טו) קומו ונברחה מפני אבשלום מה כתיב שם כל אשר יבחר אדוני המלך הנה עבדיך וכשבא מחנים (שם יז) ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו שם:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לדוד בברחו - רצה הגאון רב סעדיה לקשור כל המזמורים זה עם זה ואמר אחר רגשו גוים כי יקרה להם כמקרה אבשלום ואין יכולת במפרש לקשור ככה וזה המזמור הוא כתוב בספר הראשון, כי חמשה ספרים הם, על כן אין לתמוה אם מצאנו בחמישי בהיותו במערה תפלה, שהיה קודם דבר אבשלום, ומזמור בדרך נבואה שהתנבא שהוא ינצח על ויענני מהר קדשו, כתפילת יונה ותבא אליך תפילתי.

מְצוּדַת דָּוִד מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה: לדוד. של דוד כי הוא יסדה: בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מזמור. מלשון זמר:

ב יְהוָה מָה־רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי׃

רַשִׁ״י רבים קמים עלי. בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל:

אִבְּן עֶזְרָא ה' מה - בלשון הקודש נופל על דבר נכבד ונבזה כמו מה רבו מעשיך, מה אנוש כי תזכרנו, ובמקום הזה לתימה וישראל נחלקו בו לג' חלקים: יש מהם צרים כבני בנימין, ויש מהם קמים והם בנו ועמשא וקרובים. ויש אחרים אומרים: כי נפל ולא יוסיף קום.

מְצוּדַת דָּוִד מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי: רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל:

ג רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃

רַשִׁ״י אומרים לנפשי. על נפשי: אין ישועתה לו באלהים סלה. לפי שבא על אשת איש:

אִבְּן עֶזְרָא לנפשי - בעבור נפשי, כדרך: ואמר פרעה לבני ישראל, אמרי לי אחי הוא. ישועתה - שנים סימנים לשון נקבה דרך צחות, כמו אימתה בצרתה והזכיר על נפשו לו, כמו להריק נפש רעב. ורבים יפרשו סלה - כמו לנצח, ואיננו נכון. ומתרגם ספר תהלות לאחרים אמר: כי מלת סלה אין לה טעם, רק היא לתקון טעם הנגון והעד כי לא תמצא זאת המלה בכל המקרא, כי אם בתפילת חבקוק שלשה שהוא כדרך תהלות על שגיונות, כמו: שגיון לדוד למנצח בנגינותי. והנה יהיה פירוש סלה לנצח וכתוב על מי מריבה סלה.ופעם אחת היתה גם כתוב: וקדוש מהר פארן סלה. ויש אומרים: כי סלה – שב אל וקדוש. ועוד כתיב: ערות יסוד עד צואר סלה. והנכון כי טעם סלה כמו: כן הוא, או ככה ואמת הדבר ונכון הוא.

מְצוּדַת דָּוִד לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה׳‎ וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן סלה. ענינו בכ״מ כמו לעולם:

ד וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי׃

אִבְּן עֶזְרָא ואתה, מגן - שם ואינו פועל כי היה ראוי להיותו על משקל הנני מסב. וטעם מגן – שהוא לא בא במלחמה. וטעם כבודי – כי כל המנצח יש לו כבוד.

מְצוּדַת דָּוִד ואתה ה׳‎. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מגן. ענין מחסה כהמגן הזה המציל את הלובשו ממכת חרב וחנית: בעדי. כנגדי:

ה קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא קולי - והטעם אני לא אבוא במלחמה, רק ארים קולי בתפלה. מהר קדשו - בעבור הארון שהיה בציון, נקרא הר הקודש וזה קודם דבר ארונה היבוסי.

מְצוּדַת דָּוִד קולי. כשאקרא בקולי אל ה׳‎ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו: סלה. עד עולם יענני ר״‎ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:

ו אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי׃

רַשִׁ״י אני שכבתי ואישנה. לבי אטום בדאגה ופחד: הקיצותי. מדאגתי כי בטחתי כי ה' יסמכני:

אִבְּן עֶזְרָא אני - לבטח אשכבה ואישן בלילה שהיתה למחרת המלחמה. ויש אומרים: כי בנפול מזל האדם - הוא דומה לישן, ובהתעורר המזל להטיב לו - דומה למקיץ.

מְצוּדַת דָּוִד אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער: הקיצותי. ר״‎ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה׳‎ יסמכני:

מְצוּדַת צִיּוֹן הקיצותי. הערה משינה:

ז לֹא־אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃

רַשִׁ״י שתו. לשון שאיה גאטירנ"ט בלעז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י׳:א׳) למען שיתי אותותי:

אִבְּן עֶזְרָא שתו עלי - כמו שות שתו השערה, כמו נלחמו. ויש שפירשו: השתות והטעם כמו רשתות, על כן מלת סביב.

מְצוּדַת דָּוִד לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי:

מְצוּדַת צִיּוֹן שתו. שמו וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע״ג):

ח קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי־הִכִּיתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃

רַשִׁ״י כי הכית את כל אויבי לחי. מכת בזיון היא כד"א (איכה ג׳:ל׳) יתן למכהו לחי, (מיכה ד׳:י״ד) בשבט יכו על הלחי, ומ"א מכת הפה כד"א (שמואל ב י״ז:כ״ג) ויצו אל ביתו ויחנק: שני רשעים. גבורתם:

אִבְּן עֶזְרָא קומה - דע כי שם הפועל הוא בכל פעל עבר או עתיד ואע"פ שאיננו, פעמים כתוב כמו: וברך ולא אשיבנה. והטעם וברך ברכה וככה וברוב יועצים עצה תקום וככה כי הכית את כל אויבי מכת לחי, או תחסר אות בי"ת, כמו הנמצא בית ה', כי ששת ימים עשה, ופנה הוא בלחי. וטעם ושיני רשעים – כנגד רבים אומרים לנפשי, אז יתברר לכל כי לשם הישועה כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו. וטעם על עמך – הם הנלחמים בעבור דוד כי הם עם ה' באמת ולא ככה העוזרים לבן לקשור על אביו, והנה התפלל שיברכם השם ולא יפקד מהם במלחמה איש או התנבא.

מְצוּדַת דָּוִד קומה ה׳‎. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני: כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״‎ל מכת בזיון וכמ״‎ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳) ור״‎ל הכאת הלחי תחשב לחרפה: שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחי. הוא המקום הסמוך אל העין מתחת:

ט לַיהוָה הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃

רַשִׁ״י לה' הישועה וגו'. עליו להושיע את עבדיו ואת עמו ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה:

מְצוּדַת דָּוִד לה׳‎ הישועה. הלא התשועה היא ביד ה׳‎ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״‎ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״‎א על תשועתי:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.