תְּהִלִּים ל

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃

רַשִׁ״י שיר חנוכת הבית. שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור, חנוכת הבית - יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.

מְצוּדַת דָּוִד חנוכת הבית. המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש:

מְצוּדַת צִיּוֹן חנוכת. התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא:

ב אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃

רַשִׁ״י ארוממך ה' כי דליתני. הגבהתני: ולא שמחת אויבי לי. כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה:

אִבְּן עֶזְרָא ארוממך - כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.

מְצוּדַת דָּוִד דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע: אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי:

מְצוּדַת צִיּוֹן דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד):

ג יְהוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃

רַשִׁ״י ותרפאני. היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו'):

אִבְּן עֶזְרָא ה' - טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.

מְצוּדַת דָּוִד שועתי. התפללתי על העון הזה: ותרפאני. הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳‎):

ד יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי־[מִיָּרְדִי־] בוֹר׃

רַשִׁ״י מירדי בור. כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם:

אִבְּן עֶזְרָא ה' - הטעם כמעט וירד אל הקבר ומצאנו מירדי בור שלם, כמו תחת רדפי טוב.

מְצוּדַת דָּוִד העלית. הצלתני מן המיתה ע״‎י מחילת העון: מירדי. מירידתי אל הבור כפל הדבר במ״‎ש:

ה זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י זמרו לה' חסידיו. על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו:

אִבְּן עֶזְרָא זמרו - בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.

מְצוּדַת דָּוִד זמרו וגו׳‎. בראותכם גודל חסדי ה׳‎:

ו כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃

רַשִׁ״י כי רגע. קטן באפו: חיים ברצונו. וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו:

אִבְּן עֶזְרָא כי - טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה. והטעם בערב ילין – המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.

מְצוּדַת דָּוִד כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו: חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו:

ז וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י ואני אמרתי בשלוי. בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב"ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - אמר ר' משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך עשה. וזה רחוק. והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.

מְצוּדַת דָּוִד בשלוי. כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול:

ח יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל. אמר רבי משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז כמו למען יזמרך כבוד שהוא כבודי. ואחרים אמרו: כי יו"ד להררי סימן המדבר, והטעם לשום אותו כמו הר. ורבי יהודה הלוי אמר: כי להררי, כמו: הררי בשדה כי משקלי השמות משתנים.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ ברצונך. עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות:

ט אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃

רַשִׁ״י אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן. תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי:

אִבְּן עֶזְרָא אליך - יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי?! כי הדם הוא הנפש וכתוב: ושרט לנפש.

י מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא היודך עפר - ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד מה בצע. מה תועלת כשישפך דמי: היודך עפר. כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך:

מְצוּדַת צִיּוֹן מה בצע. מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג׳):

יא שְׁמַע־יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֱ‍יֵה־עֹזֵר לִי׃

יב הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃

רַשִׁ״י פתחת. אלאק"ש בלע"ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור"ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא: ואני אמרתי בשלוי, אמר המן, אליך ה' אקרא, אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי, אמר מרדכי וכל ישראל:

אִבְּן עֶזְרָא הפכת - שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו, כי בעבור זה נברא. וטעם: פתחת שקי – דרך משל המתאבל על נפשו. וטעם: ותאזרני – לחיזוק.

מְצוּדַת דָּוִד הפכת. הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני:

מְצוּדַת צִיּוֹן למחול. מלשון מחולות ורקוד: פתחת. ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (לקמן קי״ו):

יג לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃

אִבְּן עֶזְרָא למען - והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך. ויזמרך – כל אדם שיש לו כבוד. והטעם: נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים. אמר: כבוד – ולא כל כבוד.

מְצוּדַת דָּוִד למען יזמרך. ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן כבוד. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.