תְּהִלִּים לט

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א לַמְנַצֵּחַ לידיתון [לִידוּתוּן] מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י לידותון. שם אדם אחד מן המשוררים וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין והגזרות של צרה הנגזרת על ישראל:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח לידותון - כבר הזכרתי בראש הספר. ולפי דעתי, שפיוט ידוע היה בדרום וחברו ידותון, או אחר חברו שישבחנו והיה ראש הפיוט לידותון, גם זה המזמור כמו העליון כי על מחלתו ידבר. וטעם אמרתי – בלבי. וטעם אשמרה דרכי – תולדתי ומנהגי, כמו וכל דרכי הסכנת והטעם שלא אדבר כמו ידבר החולה מרוב צערו וכאילו בפי מחסום, אשמרנו להיותו בפי ולא אסירנו.

מְצוּדַת צִיּוֹן לידותון. שם כלי נגון:

ב אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי׃

רַשִׁ״י אמרתי אשמרה דרכי וגו'. אנחנו היה בלבנו לשמור את עצמנו על כל הצרות הבאות עלינו שלא נהרהר ונדבר קשה אחר מדת הדין אע"פ שהרשעים לנגדנו המצירי' לנו: מחסום. כמו לא תחסום שור (דברים כ״ה:ד׳) אמושלמנ"ט בלע"ז ונאלמו דומיה ימים רבים וגם החשינו מטוב אפילו מדברי תורה מפני יראתם ומתוך כך כאבנו נעכר ונבהל וכששתקנו חם לבנו בקרבנו ובהגיון לבנו בוער בנו כמו אש והוא גורם לנו שאנו מדברי' בלשוננו (בלחש סא"א) לפניך וזו היא שאנו מדברים הודיענו ה' קצינו עד מתי נהיה בצרה ונדע מתי נהיה אנחנו חדלים ממנה:

אִבְּן עֶזְרָא בעוד רשע לנגדי - שבא לבקר אותי.

מְצוּדַת דָּוִד אמרתי. חשבתי בלבי אשמרה מנהגי מלחטוא בלשוני לדבר מה מול מדת הדין אשמרה לפי מחסום. אשמור עצמי כאלו היה על פי מחסום אשר ימנע הדבור ר״‎ל עם כל הכאב הבא עלי לא אצעק להתרעם: בעוד רשע לנגדי. בזמן אשר הרשע הבא לבקרני עומד לנגדי כי אחשוב כאשר אצעק אז ישמח בצרתי:

מְצוּדַת צִיּוֹן דרכי. מנהגי: מחסום. ענין דבר ההושם בפי הבהמה שלא תישך ולא תאכל כמו לא תחסום שור (דברים כ״ה:ד׳):

ג נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׃

אִבְּן עֶזְרָא נאלמתי, החשיתי - אפילו שאדבר טוב.

מְצוּדַת דָּוִד נאלמתי דומיה. כ״‎כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה החשיתי מטוב. כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם: וכאבי נעכר. עם כי כאבי נעכר עכ״‎ז אתאפק ואחריש:

מְצוּדַת צִיּוֹן דומיה. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לקמן סה): החשיתי. ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (ישעיה מב): נעכר. ענין השחתה כמו עכרתם אותי (בראשית ל״ד):

ד חַם־לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר־אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא חם - כל כך חם לבי שבהגיגי תבער אש. דברתי בלשוני - הטעם כפול, או זה הוא שדברתי.

מְצוּדַת דָּוִד חם לבי. הלב אשר בקרבי נתחמם מאד מאש החלי: בהגיגי. כשהגה יוצא מפי בוערת כאש כי ההבל חם מאד: דברתי בלשוני. מוסב על תבער אש לומר תבער כאש כשאדבר בלשוני וכפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן בהגיגי. מל׳ הגיון ודבור:

ה הוֹדִיעֵנִי יְהוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא הודיעני, מה חדל אני - תואר השם והטעם כמה אעמוד עם יושבי חלד.

מְצוּדַת דָּוִד הודיעני. הודיע לי סוף ימי מתי אמות ואם מעט המה ימי חיי הלא אבחר למות מחלי זה מלסבול צער גדול ולמות אח״‎ז בזמן קצר: מה היא. כמה היא וכפל הדבר במ״‎ש: מה חדל אני. כמה מהזמן אהיה עם יושבי חלד:

מְצוּדַת צִיּוֹן מה היא. כמו כמה: חדל. היא הפוך מן חלד כמו כשב כבש וענינו זמן העולם:

ו הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל־הֶבֶל כָּל־אָדָם נִצָּב סֶלָה׃

רַשִׁ״י הנה טפחות. מדודים הם ימי האדם כדבר הנמדד בטפחי' כן ימי האדם קצובים. וחלדי. וזקנתנו כאין נגדך, חלד, ל' חלודה רדוייל בלע"ז: כל אדם נצב. כל אדם חי הבל הם חייו ומצבו:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - מעט מזער כדבר שימודד בטפחות. וחלדי - כמו חדל, ככבש וכשב ושמלה ושלמה. אך כל הבל - הוא כל אדם, והטעם כמו: הבל הבלים. וטעם נצב – כן הוא לעולם לא ישתנה שיסור ממעלת ההבל.

מְצוּדַת דָּוִד טפחות. קצובות כדבר הנמדד בטפח: וחלדי. זמני בעולם הוא כאין נגד שנותיך אשר לא יתמו: אך כל הבל וגו׳‎. כל ההבלים היא בכל אדם איש לא נעדר בפגעי הזמן נצב סלה. הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן מפגעיו:

מְצוּדַת צִיּוֹן הבל. יש הבל שהוא ענין פורעניות וצרות כמו בהבל בא ובחושך ילך (קהלת ו׳:ד׳):

ז אַךְ־בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ־אִישׁ אַךְ־הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא־יֵדַע מִי־אֹסְפָם׃

רַשִׁ״י אך בצלם. בחושך, פירשו דונש ל' צלמות, ומנחם פירשו צלם ממש כמו כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשי' ט'), ולא יתכנו דבריו: אך הבל. הוא כל ההמיה ותאוה שלהם: יצבר. תבואה בשדה כל ימות הקציר: ולא ידע מי אספם. אינו יודע מי אספם לבית שמא לפני האסיף ימות:

אִבְּן עֶזְרָא אך - כי ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת, כדמות הנהר המתהלך וצלמו עומד. ויש אומרים: כי בצלם – כמו: צלמות. והנכון בעיני: כי האדם דומה לצלם וכאשר ישתנה הצלם כן ישתנה הוא. וטעם הצלם – מערכות המשרתים וכוכבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת וחכמי המזלות יודעים זה. ויהמיון – קבוץ ממון, כמו: ומי אוהב בהמון. יצבור - מעט מעט. ולא ידע מי אוספם – כולם רגע אחד במותו.

מְצוּדַת דָּוִד אך בצלם וגו׳‎. האיש הלא בחושך יהלך ולהבל וריק קובץ המון עושר רב כי הוא צובר ואינו יודע מי יאספם הבית כי פן ימות ואיש אחר יאספנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בצלם. מלשון צלמות וחושך: יהמיון. ענין קבוץ הממון כמו ומי אוהב בהמון (שם ה׳): יצבור. מל׳ צבור ותל: אוספם. יכניסם לבית:

ח וְעַתָּה מַה־קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא׃

רַשִׁ״י ועתה מה קויתי. מה היא השאלה אשר אני שואל ומייחל ממך אינו אלא שמפשעי הצילני:

אִבְּן עֶזְרָא ועתה - הנה בא קצי מה תקוה יש לי, רק תוחלתי לך היא והיא.

מְצוּדַת דָּוִד ועתה. הואיל וקניני העולם הבל המה מה יהיה א״‎כ תקותי אל ה׳‎ ומה הוא הדבר אשר אהיה מיחל לך עליה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תוחלתי. תקותי:

ט מִכָּל־פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל־תְּשִׂימֵנִי׃

רַשִׁ״י חרפת נבל. חרפת הנבל אל תשימני הבא גם עליו נגעים ומכאובות שלא יוכל לומר לי אתם לוקים ואנו אין אנו לוקים והתפלה הזאת גרמה להביא ייסורי חלאים עליהם:

אִבְּן עֶזְרָא מכל - כי בעבור פשעי חליתי.

מְצוּדַת דָּוִד מכל פשעי. ר״‎ל ע״‎כ תקותי שתצילני מן העונש הבא על פשעי ואל תשים אותי להיות לחרפה בעיני הנבל:

י נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח־פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ׃

רַשִׁ״י כי אתה עשית. שהבאת עלינו צרה:

אִבְּן עֶזְרָא נאלמתי - בעבור שהזכיר חרפת נבל, אמר הבט כי נאלמתי לענות לו.

מְצוּדַת דָּוִד נאלמתי. הלא בבוא עלי העונש הייתי כאלם ולא התרעמתי כי אמרתי הלא אתה עשית ולא תעשה עול במשפט:

יא הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי׃

רַשִׁ״י מתגרת ידך. ממורא מכותיך, תגרת לשון ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳) והתי"ו יסוד נופל בתיבה כמו תנובה תלונה תקומה תחנה כן פירש מנחם, ואני אומר שאין תגרת לשון מגור שהיה לו לומר תגורה כאשר יאמר מן וישב תשובה ויקם וירם וילן תקומה תרומה תלונה כן אמר ויגר תגורה או מגורה כמו (ירמיהו כ׳:ג׳) מגור מסביב, מגורתם אביא להם (ישעיהו ס״ו:ד׳) הא למדת שאין תגרת אלא כמו למה תתגרה ברעה (ד"ה ב כ"ה) אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳) שהפועל שלו גרה כמו קוה אוה צוה שפעולתם תקוה תאוה מצוה, כן יאמר מן גרה תגרת וכן פירושו ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי:

אִבְּן עֶזְרָא הסר, מתגרת ידך - מפחד ידך שטעמו מכתך, כמו: ויגר מואב ובמשקלו לכל תכלה שהוא מגזרת וכל בשליש כאשר אפרש.

מְצוּדַת דָּוִד הסר. לזה הסר מעלי הנגעים הבאים ממך עלי כי כבר כליתי ממלחמות ידך ודי בזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתגרת. מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳): כליתי. מל׳ כליון:

יב בְּתוֹכָחוֹת עַל־עָוֺן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל־אָדָם סֶלָה׃

רַשִׁ״י בתוכחות. הכתובו' בתורה על עונינו שהעוינו לפניך ויסרתנו בהם: ותמס כעש חמודו. הרקבת בשרינו כבגד שאכלו עש: חמודו. בשרו שהוא חמדתו:

אִבְּן עֶזְרָא בתוכחות - על דרך: והוכח במכאוב ידענו כי תיסר אדם בעבור עונו במכאובים. חמודו - חמדת גופו והנה חמדתו היתה הבל.

מְצוּדַת דָּוִד בתוכחות. בשיעור התוכחות הראויות על העון כן תייסר את האיש בעונש הגוף וגם תמס חמודות עשרו כעש הזה המבלה את הבגד: אך הבל. ההבל הזה הוא לעולם ובכל אדם ר״‎ל כל החוטאים כלם נלקים לעולם בגופם ובחמדת עשרם אם לא ישובו לה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן בתוכחות. ענין פורעניות ויסורים כמו והוכח במכאוב (איוב לג): ותמס. מלשון מהסה והמגה: כעש. שם התולעת המכלה הבגד:

יג שִׁמְעָה־תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל־דִּמְעָתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל־אֲבוֹתָי׃

אִבְּן עֶזְרָא שמעה תפילתי - הנה תפילתו ודמעתו כמשקה הרופאים. כי גר אנכי עמך - ככתוב בתורה.

מְצוּדַת דָּוִד שמעה תפלתי. להצילני מן העונשים האלה: כי גר אנכי עמך. למול שנותיך אני כגר ע״‎פ האדמה כי מעט ימי וכן יכלו בתוכחות האלה: תושב ככל אבותי. ר״‎ל כל מה שאני כתושב בארץ הוא רק ככל אבותי כי אם שהיו חושבים הנה מתו ואינם ולמול שנותיך אחשב כגר:

מְצוּדַת צִיּוֹן עמך. למולך וכן אל יעצור עמך אנוש (דה״ב י״ד): תושב. הוא הפוך הגר:

יד הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי׃

רַשִׁ״י השע ממני. הרף ידך מלהלקותי: ואבליגה. ואתחזקה:

אִבְּן עֶזְרָא השע - הרף ממני, כמו: שעו מני והשתנתה התנועה בעבור אות הגרון. ואבליגה - ואתחזק והוא פועל יוצא והנה טעמו ואחזיק עצמי, כמו: מבליגיתי.

מְצוּדַת דָּוִד השע ממני. פנה ממני מכת ידך ואתחזק עצמי בתורת ה׳‎ כאשר יוסר היסורים המונים והטורדים: בטרם אלך. עד לא אלך בדרך כל הארץ ואינני עוד בזה העולם כי אחר המיתה נעשה האדם חפשי מן התורה והמצות:

מְצוּדַת צִיּוֹן השע. פנה כמו שעו מני (ישעיה כ״ב): ואבליגה. ואתחזק כמו המבליג שוד (עמוס ה׳):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.