א
לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת׃
רַשִׁ״י
על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים: משכיל. ע"י תורגמן: שיר ידידות. שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שושנים. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן: משכיל. מחוכם: ידידות. אהובות:
ב
רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר׃
רַשִׁ״י
רחש לבי. כך התחיל המשורר בשירו השריץ לבי בקרבי דבר טוב בשבחך את הת"ח: רחש. לשון נענוע וכן כל לשון שירוץ וריחוש: אומר אני מעשי למלך. השיר הזה שיסדתי ועשיתי אני אומרו למלך שנאמ' (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו: לשוני. צח בשירים כעט סופר מהיר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן מהיר בלשון ערבי בקי:
אִבְּן עֶזְרָא
רחש - ידבר לבו דברי המשורר. ויש אומרים: דברים שהוא מוציא מלבו וזה המזמור נאמר על דוד או על המשיח בנו, שכן שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם. מעשי - זה השיר שעשה.
מְצוּדַת דָּוִד
רחש לבי. ר״ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב: אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח: לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח״ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס״ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים: עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י״ט):
ג
יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם׃
רַשִׁ״י
יפיפית מבני אדם. העוסקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך להורות כהלכה, הוצק כמו נשפך כמו מוצקות (זכריה ד'), ויצק עליה שמן (ויקרא ב׳:א׳): על כן ברכך. כמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומה שכרן ה' יברך את עמו בשלום (לעיל כ"ט):
אִבְּן עֶזְרָא
יפיפית - יש אומרים: כי הוא כפול, כמו: שחרחרת וסחרחר לחסרון, לבנה אדמדמת כי אינה אדומה, אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון?! והתשובה: כי כפל העי"ן והלמ"ד הוא לחסרון רק הפ"א והעי"ן שהם כפולים, הם באים ליתרון והעד תשגשגי שהוא יותר מן תשגי. יפיפית - בתארו וצורתו. הוצק חן - מגזרת ויצקו על העולה כאילו החן הוצק בפיו, והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.
מְצוּדַת דָּוִד
יפיפית. אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם:
ד
חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
חגור חרבך על ירך. להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך:
אִבְּן עֶזְרָא
חגור - גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים. וטעם גבור – אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.
מְצוּדַת דָּוִד
חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה:
ה
וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל־דְּבַר־אֱמֶת וְעַנְוָה־צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ׃
רַשִׁ״י
על דבר אמת. להורות כדת ולהתנהג בענות צדק: ותורך. התורה ודבר האמת שתעסוק בו היא תורה אותך טכסיסי המלחמה לעשות ימינך נוראות לפי שהזכיר תלמוד תורה בלשון מלחמה נופל בו ל' ימין המיומנת להלחם, (כלומר הסדר להלחם ביד ימין):
אִבְּן עֶזְרָא
והדרך - חסר בי"ת, כמו: כי ששת ימים עשה כאילו אמר: ובהדרך צלח כטעם גבר לא יצלח בימיו והטעם, שיצלח בעת שירכב. ויש אומרים: כי צלח הוא מגזרת: פן יצלח כאש והנה יספר עם גבורתו אמונתו וענוותו וצדקתו. ומלת וענוה צדק – בין עומדת ובין נסמכת והטעם ענוה עם צדק. ותורך - ימינך הפועל והפעול חסר כאילו הוא כתוב ימינך תורה אותך לעשות גבורות ונוראות מלחמות, על דרך נכבדות מדובר בך. ורבי יוסי אמר: כי ותורך מגזרת ויורם אלהים והאות שאחריו כתוב: חציך שנונים. ונכון היה לולי שמלת ויורם ירה להם לגנאי וזה לשבח.
מְצוּדַת דָּוִד
והדרך. ר״ל ההדר אשר יהיה בך במה שתצלח ותרכב בגבהי הממשלה זה יהיה לך בעבור האמת שעשית ובעבור שהיית עניו בצדק לא להתיהר: ותורך. לזה ימינך שלמד אותך לעשות מעשים נוראים ומבלי למוד ועזר מזולת:
ו
חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ׃
רַשִׁ״י
חציך שנונים. בלב אויבי המלך שנונים אגיישוץ בלע"ז, והרי זה מקרא מסורס מצינו שהתלמידים קרוים חצים שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (לקמן קכ"ז) ותלמידי חכמים (המזויינים) בהלכה קרוים אויבים זה לזה לפי שעה שנאמר לא יבושו כי ידברו את אויבי' בשער (שם): עמים תחתיך יפלו. בשכר התורה יפלו העובדי גלולים תחתיהם של ישראל:
אִבְּן עֶזְרָא
חציך - בתחלה הזכיר חרבך ואמר גם חציך שהם שנונים בעת שהעמים תחתיך. יפלו - יפלו חציך בלב - אויביך, על כן באה מלת יפלו במקום אתנח, כאילו היא סמוכה, כי היא תשרת בעבור שתי מלות.
מְצוּדַת דָּוִד
חציך. החצים אשר תשליך יהיו מחודדים ועי״ז יפלו אויביך תחתיך כי החצים ההם יפלו בלב אויבי המלך (ומלת יפלו מוסב למעלה ולמטה):
ז
כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ׃
רַשִׁ״י
כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך:
אִבְּן עֶזְרָא
כסאך - יש אומרים: כמו: אלהים לא תקלל. והגאון אמר: כסאך יכין אלהים. ולפי דעתי: שמלת כסאך תשמש בעבור אחרת, כדרך והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא וככה זה, כסאך כסא אלהים, כמו: וישב שלמה על כסא ה' והאומר כי כסאך לנוכח השם, הפסוק הבא אחריו יכחישנו.
מְצוּדַת דָּוִד
כסאך אלהים. כסא המלוכה הנתון לך מאלהים יתקיים עולם ועד: שבט. בעבור כי ממשלת מלכותך היא ממשלת מישור כי תנהג את המלוכה בצדק ובמישור:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שבט. המושל יקרא שבט כי בידו שבט המוסר וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):
ח
אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ׃
רַשִׁ״י
משחך וגו' שמן ששון. כל לשון גדולה נופל עליה ל' משיחת שמן כדת המלכים:
אִבְּן עֶזְרָא
אהבת - אם המזמור על דוד, יהיה מחבריך שאול. ואם על המשיח, חסידים אחרים בדורו.
מְצוּדַת דָּוִד
על כן. בעבור כשרון מעשיך משחך אלהים למלך: שמן ששון. כאשר תהיה נמשח בשמן למלוך על העם יהיה עליך ששון מחבירך כי הכל יחפצו בך:
ט
מֹר־וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶיךָ מִן־הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ׃
רַשִׁ״י
מר ואהלות קציעות. קידה מתרגמינן קציעתא: כל בגדותיך. כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב: מן היכלי שן מני שמחוך. יותר מהיכלי שן משובחים ההיכלות המתוקני' לך בגן עדן לשמחך בהם, שן איבוייר"א בלע"ז: מני שמחוך. היכלות אשר מני הם שמחוך הנותנים שכרך:
אִבְּן עֶזְרָא
מור - מחלוקת במלת מר, והאומרים כי אהלות הנמצא עם דגי הים איננו נכון, כי כתוב: כאהלים נטע ה'. ויש אומרים: כי גם קציעות מין אחד שיש לו ריח טוב ודרך לשון הקדש לומר: אדם פטדה וברקת להיות הוי"ו עם האחרון או בלא וי"ו, כמו: אדם שת אנוש, אם כן היה ראוי להיות מר אהלות קציעות, או מר אהלות וקציעות, אולי באה זאת המלה על דרך זרה. והנכון שקציעות מגזרת המקצועות והמלה סמוכה אל בגדותיך. וטעם לדבק טעם בגדותיך עם היכלי שן, ששם הם שמורות בתיבות. והטעם כשה' מוצאות מהיכלי שן ותחסר מלת אשר, כאילו הוא מן היכלי שן מן אשר שמחוך או ישוב מן היכלי שן, כי משם היו מובאים. והאומר כי מני שם גוי או מדינה איננו נכון, בעבור היות שן נקוד בקמץ קטן על דרך כל מוכרת בטעם שאיננו סמוך אל אחר.
מְצוּדַת דָּוִד
כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח: מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר״ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם: בגדותיך. מלשון בגד: שן. שן הפיל מני. כמו מן והיו״ד נוספת:
י
בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר׃
רַשִׁ״י
בנות מלכים. יהיו מבקרות אותך כענין שנאמ' ושרותיהם מיניקותיך (ישעיה מ"ט): ביקרותיך. קו"ף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואף על פי שכתוב יו"ד לפניה, ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (שם מ"ב) שכתוב בו יו"ד והסמ"ך מודגשת, ומנחם חברו לשון יוקר כמו יקר מכלי פז (סא"א): שגל. מלכה כמו והשגל יושבת אצלו (דניאל ה׳:ב׳) וישתון בהון מלכא רברבנוהי שגלתיה ולחינתיה אשתך תתיצב לימינך: בכתם אופיר. בקבוצת עדי זהב הבא מאופיר:
אִבְּן עֶזְרָא
בנות, ביקרותיך - מגזרת יקר, ששפחות היקרות שלך עמהם, הן בנות מלכים. והאומר שהוא מגזרת בקורת תהיה לא דיבר נכונה, כי אין מחלוקת שהוא ביו"ד כתוב, רק המחלוקת בין בעלי המסורת והקריאה כי האחד יקרא ביקרותיך על דרך בימינו, והשני כדרך מישיני עפר. והשגל - היא המוכנת העתידה למשכב, והעד מלת ישגלנה. ועל דעת האומר כי זה המזמור נאמר על דוד הוא כמשמעו, ועל המשיח - בנות מלכים היקרות והשגל – מדינתו.
מְצוּדַת דָּוִד
ביקרותיך. ביקרת שלך בהן יהיו אף בנות מלכים: נצבה שגל. המלכה תהיה נצבה בימינך מקושטת בכתם אופיר והכל הוא משל לגודל התענוג והממשלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ביקרותיך. מל׳ יקר: שגל. כן תקרא האשה כי מיוחדת למשגל וכן והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב׳:ו׳): בכתם אופיר. והוא הזהב הטוב הבא ממדינת אופיר:
יא
שִׁמְעִי־בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ׃
רַשִׁ״י
שמעי בת וראי. שמעי כנסת ישראל וראי דרך הטוב: והטי אזנך. לתורה: ושכחי עמך. מעבר הנהר שאת גדילה ביניהם: ובית אביך. ע"א שעבדו אבותיך בעבר הנהר:
אִבְּן עֶזְרָא
שמעי - אם על דוד אמר המשורר לשגל וטעם ושכחי עמך כדרך עמך עמי שתתגייר ותשוב לתורת דוד. ואם על המשיח ידבר, יהיה פירוש בת – קהלה, כמו: בת יהודה על דרך: לעבוד השם שכם אחד.
מְצוּדַת דָּוִד
שמעי בת. יאמר לכל עדה ועדה שמעי וראי בהבנת הלב והטי אזנך לשמוע לכל אשר יצוה מלך המשיח: ושכחי עמך וגו׳. ר״ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח:
יב
וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי־הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ׃
רַשִׁ״י
ויתאו המלך יפיך. ואם תעשי כן יתאוה המלך הקב"ה לנויי מעשיך:
אִבְּן עֶזְרָא
ויתאו - אם על דוד כמשמעו ואם על המשיח המלך הוא השם, או המשיח.
מְצוּדַת דָּוִד
ויתאו. אז יתאוה מלך המשיח יופי כפי כשרון מעשיך ואז ינוח לך כי הוא יהיה אדוניך ואז תשתחוי לו ולא יאונה לך רעה כי יסך עליך בצלו:
יג
וּבַת־צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם׃
רַשִׁ״י
ובת צר במנחה פניך יחלו. כמו (שמות ל״ב:י״א) ויחל משה ובשכר זה תזכו שיביאו לך אשכרים ודורון אותם שהם עכשיו עשירי עם:
אִבְּן עֶזְרָא
ובת - אם על דוד יחסר הבי"ת וככה הו' ובבת צר עם בת צור והפעול כל כבודה ואם על המשיח דרך משל.
מְצוּדַת דָּוִד
ובת צור. גם עדת צור בהבאת מנחה יבקשו פניך למלאות שאלתם ועם כי המה העשירים שבכל עם וחשובים:
יד
כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׃
רַשִׁ״י
כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. אותם שכל כבוד תלוי בהם והם כנסיו' של מלך אשר נהגו עצמם בצניעות עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהני' גדולי', משבצות קאטונ"ש בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא
כל כבודה - וטעם פנימה, שהיתה שוכנת לפנים בארמונה ולא היתה נראית לכל. כל - מצאנו דוד שלקח בת תלמי מלך גשור.
מְצוּדַת דָּוִד
כל כבודה. כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה לפי רוב כבודה אשר לבושה עשוי ממשבצות זהב:
טו
לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ׃
רַשִׁ״י
לרקמות תובל למלך. בבגדי רקמה יביאום מנחה למלך על כל הארץ, רקמות אברודי"ץ בלע"ז, זה שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו' (ישעיהו ס״ו:כ׳): בתולות אחריה רעותיה. ילכו אחריהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם: מובאות לך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר:
מְצוּדַת דָּוִד
לרקמות. בבגדי רקמה תהיה מובאה למלך המשיח: בתולות אחריה. ר״ל עם הבתולות אשר תלכנה אחריה לשמשה ועם רעותיה ההולכים עמה כאחת כולן תהיינה מובאות מארצם בשמחה ותבואנה בהיכל מלך ר״ל בשמחה יקבלו עול מלכות המשיח:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לרקמות. מלשון רקמה והוא כמו ברקמות וכן ישבת לכסא (לעיל ט) ומשפטו בכסא: תובל. תובלנה ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח):
טז
תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ׃
אִבְּן עֶזְרָא
תובלנה - אם על המשיח, הנה הטעם שהם בעצמם יבואו לא באונס ובת מלך עם ריעותיה שהם בארמון המלך, תבואינה בהיכל מלך, הוא דוד או המשיח.
יז
תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל־הָאָרֶץ׃
רַשִׁ״י
תחת אבותיך וגו'. לכל אחד מישראל אמר:
אִבְּן עֶזְרָא
תחת - הדור שעבר יבוא דור אחר, כי דורך הוא אמצעי וזה נכון גם על דוד גם על המשיח.
מְצוּדַת דָּוִד
תחת אבותיך. אל מול המשיח יאמר תחת אבותיך המלכים יהיו בניך ר״ל כמו שבא לך המלוכה על היותך מזרע דוד כן בניך ירשו המלכות ממך: תשיתמו. אל מול ה׳ יאמר אתה ה׳ תשים בני מלך המשיח לשרים ומושלים בכל א״י:
יח
אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר עַל־כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ לְעֹלָם וָעֶד׃
רַשִׁ״י
אזכירה שמך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר:
אִבְּן עֶזְרָא
אזכירה - יש אומרים: לנוכח דוד, כי בעבור בניו שהיו שרים, יעמוד זכר שמו ודור אל דור יספר הוד דוד. ויש אומרים: כי שמך לנוכח השם הנכבד, כי המשורר יודה השם על גדולת דוד וזרעו.
מְצוּדַת דָּוִד
אזכירה. בעבור כל זאת אזכיר שמך בכל דור: על כן. בעבור הגדולה הזאת אשר תגדל את מלך המשיח יודוך עד עולם ויקבלו אותך לאלוה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.