צְפַנְיָה א

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל־צְפַנְיָה בֶּן־כּוּשִׁי בֶן־גְּדַלְיָה בֶּן־אֲמַרְיָה בֶּן־חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן פִּתְגַם נְבוּאָה דַהֲוָה קֳדָם יְיָ עִם צְפַנְיָה בַּר כּוּשִׁי בַר גְדַלְיָה בַר אֲמַרְיָה בַּר חִזְקִיָה בְּיוֹמֵי יֹאשִׁיָהוּ בַר אָמוֹן מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה:

אִבְּן עֶזְרָא הזכיר הכתוב שמות האבות עד שהגיע לנכבד והוא חזקיהו המלך, והנה על דרך הסברא אמריה היה אחי מנשה. ואל תתמה בעבור כי יאשיהו שלישי לחזקיהו כי יותר ממאה שנים יש מיום שגדל חזקיהו להוליד עד מלך יאשיהו.

מְצוּדַת דָּוִד דבר ה׳. ר״ל זהו דבר ה׳ אשר היה וגו׳:

מַלְבִּי״ם דבר ה' וכו' בן חזקיה, יחס אותו עד ארבעה דורות שהיו אבותיו גדולים וי"א שהיה מזרע חזקיה המלך. בימי יאשיה קודם שעשה תשובה:

ב אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־יְהוָה׃

רַשִׁ״י אסוף אסף. לשון כליון כמו (שופטים יח) ואספת את נפשך דמיכה ואל"ף חסרה בתיבה שנייה שהרי היה לו לכתוב אאסוף אבל יש כאלה הרבה כמו לא יהל שם ערבי (ישעיה יג) שהוא כמו לא יאהל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שֵׁיצָאָה אֱשֵׁיצֵי כּוֹלָא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא אסוף - אל"ף אסוף סימן העתיד מהבנין הנוסף, מגזרת: ספו תמו פירוש הבנין העתיד. אסף - כל פעל ראוי להיות משלש אותיות וכשיבוא הפעל בלשון הפעיל הכביד האביד השמיד הוא קרוי בנין הנוסף. ויש אומרים: כי אל"ף אסוף נוסף כמו אלף אדוש ידושנו.

מְצוּדַת דָּוִד אסוף. אכלה כל מעל אדמת ישראל:

מְצוּדַת צִיּוֹן אסוף אסף. ענין כליון כמו ואספת את נפשך (שופטים יח) והיה ראוי לומר אסף אאסף ותחס׳ האל״ף:

מַלְבִּי״ם אסף אסף כל, תחלה אמר דרך כלל שיאסף את כל הנמצא, ומפרש:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אסוף אסף. הראשון שרשו אסף והשני שרשו סוף, והוא הפעיל, וכן אסוף אסיפם (ירמיה ח' י"ג) ע"ש:

ג אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף־הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת־הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת־הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־יְהוָה׃

רַשִׁ״י והמכשלות את הרשעים. הם העכו"ם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אָסֵיף אֱנָשָׁא וּבְעִירָא אָסֵיף עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְנוּנֵי יַמָא עַל דְסַגִיאָה תַּקְלַת רַשִׁיעַיָא וֶאֱשֵׁיצֵי יַת אֱנָשָׁא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא אֲמַר יְיָ:

אִבְּן עֶזְרָא אסף - עתה פירֵש מלת כל אדם ובהמה ועוף השמים ודגי הים. וטעם פני האדמה – ארץ ישראל. והמכשלות - לרשעים לבדם תהיינה המכשלות, על כן והכרתי את האדם שהם רשעים וכן אומר לענוים: אולי תסתרו.

מְצוּדַת דָּוִד אסף אדם. עתה יפרש את מי יכלה: והמכשלות. ר״ל התחבולות מה שהרשעים מכשילים בהם את הבריות יאבדו הם עם הרשעים: והכרתי וגו׳. כפל הדבר להפלגת הענין:

מְצוּדַת צִיּוֹן את הרשעים. עם הרשעים:

מַלְבִּי״ם אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, והמכשלות, יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא והכרתי את האדם, ר"ל כל העמים אשר על פני האדמה כי נ"נ החריב רוב האומות:

ד וְנָטִיתִי יָדִי עַל־יְהוּדָה וְעַל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־שְׁאָר הַבַּעַל אֶת־שֵׁם הַכְּמָרִים עִם־הַכֹּהֲנִים׃

רַשִׁ״י את שאר הבעל. שלא תהא שארית לזכרונו: הכמרים עם הכהנים. פלחיהון עם כומריהם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲרִים מְחַת גְבוּרְתִּי עַל אֱנַשׁ יְהוּדָה וְעַל כָּל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וֶאֱשֵׁיצֵי מִן אַתְרָא הָדֵין יַת שְׁאַר בַּעֲלָא וְיַת שׁוּם פָּלְחֵיהוֹן עִם כּוּמָרֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ונטיתי, שאר הבעל - גוף הבעל. ור' משה הכהן אמר: כמו שאר יעקב. עם הכהנים - הם המשרתים, כי ככה מלת כל כהן והעד: וכהנו לי.

מְצוּדַת דָּוִד ונטיתי ידי וגו׳. להכות בהם: את שאר הבעל. ר״ל אף שארית מה לא יהיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שאר. שיור: הכמרים. כן יקראו כהני עבודת כוכבים וכן וכמריו עליו יגילו (הושע י׳:ה׳): הכהנים. הם מין אחר מתחלפים בלבושיהם:

מַלְבִּי״ם ונטיתי אחר שספר האוסף הכללי באר שיטה ידו על יהודה, והכרתי את שאר הבעל, כי כבר הכרית יאשיה את הבעל, רק שעוד נשאר ממנו שארית, והכרתי את הכמרים הם הכהנים עובדי השמש עם הכהנים כהני ה'. כי יכרית צדיק עם רשע:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הכמרים. עי' הושע י' ה':

ה וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל־הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם׃

רַשִׁ״י ואת הנשבעים לה'. וחוזרים ונשבעים במלכם בעכו"ם שלהם עושין עכו"ם עיקר לומר אם אין אתה מאמין בשבועת ה' הריני נשבע לך בעכו"ם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיַת דְסַגְדִין לֶאֱגוֹרַיָא לְחֵילֵי שְׁמַיָא וְיַת דְסַגְדִין דִי מְקַיְמִין בִּשְׁמָא דַייָ תָּיְבִין וְיֵימִין בְּשׁוּם פַּתְכָּרֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ואת המשתחוים - כאשר הם נשבעים לשם ולמלכם המראים כי הם עבדי השם.

מְצוּדַת דָּוִד על הגגות. דרכם היה לעלות על הגגות להשתחות שמה לצבא השמים: ואת המשתחוים וגו׳. ר״ל גם הצדיקים יכרתו: והנשבעים במלכם. הם האנשים שאינם משתחוים לא לה׳ ולא לצבא השמים שאין בהם אמונה כלל וכאשר ישבעו נשבעים במלכם כי לבד ממנו יראו ויפחדו וגם המה יאספו:

מַלְבִּי״ם ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים שהם הרשעים, ואת המשתחוים הנשבעים לה' שהתקשרו בשבועה להשתחוות רק לה' שהם הצדיקים, ואת הנשבעים במלכם הם הבינונים שאינם עובדים לא ה' ולא את הבעל רק כפי שיפקוד המלך יעשו, שאם המלך עובד ה' יעשו כמעשיו ואם עובד הבעל יטו אחריו:

ו וְאֶת־הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַאֲשֶׁר לֹא־בִקְשׁוּ אֶת־יְהוָה וְלֹא דְרָשֻׁהוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיַת דְאִסְתַּחָרוּ לַאֲחוֹרָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ וּדְלָא תְבָעוּ יַת דַחַלְתָּא דַייָ וְלָא בְעוֹ מִן קֳדָמוֹהִי:

אִבְּן עֶזְרָא ואת - בפרהסיא.

מְצוּדַת דָּוִד ואת הנסוגים וגו׳. ר״ל אותם שבתחלה האמינו בה׳ ולאח״ז פרשו ממנו: ואשר לא בקשו. הם האנשים אשר מעולם לא בקשו את ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן הנסוגים. ענין החזרה לאחור כמו ולא נסוג ממך (תהלים פ):

מַלְבִּי״ם ואת הנסוגים מאחרי ה' שעבדוהו תחלה ואח"כ נסוגו ממנו, ואת אלה אשר לא בקשו את ה' ואף לא דרשוהו כלל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת לא בקשו ולא דרשהו. עי' יחזקאל ל"ד ו':

ז הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהוִה כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה כִּי־הֵכִין יְהוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו׃

רַשִׁ״י הקדיש קרואיו. זימן חיילותיו ליום מועד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן סָפוּ כָל רַשִׁיעַיָא מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים אֲרֵי קָרֵיב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי אַתְקִין יְיָ קְטוֹל עֲרַע מְזַמְנוֹהִי:

אִבְּן עֶזְרָא הס - אמר הנביא למשכיל. הקדיש - הכין וזימן.

מְצוּדַת דָּוִד הס מפני אד׳. שתקו מפני ה׳ לבל תאמרו יארכו הימים כי לא כן הוא כי קרוב יום הגמול הבא מה׳ כי כבר הכין ה׳ לכם את הזביחה והזמין את הקרואים לסעודה הם חיות היער ועוף השמים שיאכלו בשר נבלת ההרוגים:

מְצוּדַת צִיּוֹן הס. ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר יג): הקדיש. ענין הזמנה כמו קדשו קהל (יואל ב): קרואיו. המזומנים לסעודה וכן בראש הקרואים (ש״א ט):

מַלְבִּי״ם הס, אלה דברי הנביא אחר שהזכיר דבר ה' אומר א"כ הס, ושתוק כל בשר מפני ה' כי קרוב יום ה' שהזמן קרוב, וגם כבר הכין הזבח (ר"ל שנגזרה הגזרה), והקדיש קרואיו שהוא נ"נ וחיילותיו:

ח וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהוָה וּפָקַדְתִּי עַל־הַשָּׂרִים וְעַל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל־הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי׃

רַשִׁ״י מלבוש נכרי. תכשיטי עכו"ם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּיוֹם קְטָלָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וְאַסְעַר עַל רַבְרְבַיָא וְעַל בְּנֵי מַלְכָּא וְעַל כָּל דְמִתְרַגְשִׁין לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - דרך משל על מות הרשעים. מלבוש נכרי - כנגד כל עם הארץ, דרך גאות.

מְצוּדַת דָּוִד ופקדתי. אשגיח להביא גמול על השרים וגו׳: מלבוש נכרי. דרך החשובים היה ללבוש מלבוש שהוא זר ומשונה ממלבושי יתר העם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ופקדתי. ענין השגחה: נכרי. ענין זרות:

מַלְבִּי״ם והיה ביום זבח ה', חושב מי שיהרג בגזרה זו, ופקדתי על השרים ועל בני המלך שאותם יהרג תחלה בגלות יכניה ואח"כ בגלות צדקיהו ועל כל הלובשים מלבוש נכרי, הממונים מאת המלך היה להם מלבושים מצויינים כמנהג השרים של העמים הסמוכים להם:

ט וּפָקַדְתִּי עַל כָּל־הַדּוֹלֵג עַל־הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה׃

רַשִׁ״י הדולג על המפתן. ת"י דמהלכין בנימוסי פלשתאי, שלא היו דורכים על מפתן דגון שנא' על כן לא ידרכו כהני דגון וגו' (שמואל א ה):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַסְעַר עַל כָּל דִמְהַלְכִין בְּנִימוּסֵי פְלִשְׁתָּאֵי בְּעִדָנָא הַהִיא דְמָלַן בֵּית רִבּוֹנֵיהוֹן חֲטוֹף וְנִכְלִין:

אִבְּן עֶזְרָא ופקדתי, הדולג - מרוב שמחתם אותם הבאים למלאת בית אדוניהם מחמס ומרמה, יראו בהכנסם לבית המלך להביא אותו החמס בעברם על מפתן הבית, כאלו הם דולגים מרוב שמחתם מפתן בית המושלים, הם הפקידים שיקחו יגיע האדם בחזקה, או במרמה להתרצות לאדוניהם.

מְצוּדַת דָּוִד על וגו׳. הם עבדי המושלים אשר ידלגו במהירות רב על מפתן פתחי העם לעשוק ולגזול חמס ומרמה ר״ל עושר הבא בחמס ובמרמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הדולג. ענין קפיצה: המפתן. אסקופה כמו מתחת מפתן הבית (יחזקאל מ״ז:א׳): חמס. עושק:

מַלְבִּי״ם ופקדתי על כל הדולג על המפתן, הם משרתי השרים, ואמר בהלצה כמו שכהני פלשתים דלגו על המפתן עת הלכו למקום נורא להם, כן דלגו בבואם לבית אדוניהם, והם ממלאים בית אדניהם חמס ומרמה כי הם השוטרים לעשוק ולחמוס:

י וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן־הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת׃

רַשִׁ״י משער הדגים. ת"י מתרע נוניא ושער היה בירושלים וכך שמו: מן המשנה. משער העופות שהוא שני לו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ קַל צְוַחְתָּא מִתְּרַע נוּנַיָא וִילָלָא מִן עוֹפָא וּתְבִירָא רַבָּא מִן גִבְעָתָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה... שער הדגים - היה בירושלים. מן - הארמון, משנה למלך שהוא בתוך העיר. ושבר גדול - מחוץ לירושלם כי הרים סביב לה.

מְצוּדַת דָּוִד משער הדגים. יהיה נשמע משער הדגים כן היה שם השער: ויללה. קול יללה יהיה נשמע מן המשנה ושבר גדול ישמע מן הגבעות אשר הם סביבות ירושלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן המשנה. מל׳ שנים ור״ל בין שתי החומות שהיא משנה לעיר וכן והיא יושבת בירושלים במשנה (מ״ב כב):

מַלְבִּי״ם והיה, בהגבעות שהוא במרום הר ציון שם ישבו המלך ויועציו, ובמשנה, שהוא תחתיו במדרגה ישבו השרים, ובשער הדגים ישבו ההמון ומצייר שיהיה קול צעקה משער הדגים. ומן המשנה יהיה יללה שהוא גדול מצעקה, ומהגבעות יהיה שבר גדול, ששם יהיה עקר השבר:

יא הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל־עַם כְּנַעַן נִכְרְתוּ כָּל־נְטִילֵי כָסֶף׃

רַשִׁ״י יושבי המכתש. נחלא דקדרון שעמוקה כמכתשת זה ת"י. ומדרש אגדה משער הדגים זו עכו הנתונה בחיקו של הים ששם נצודים דגים הרבה: מן המשנה. לוד שהיא משנה לירושלים: מהגבעות. זו צפורי שיושבת בראשי ההרים כצפור: יושבי המכתש. זו טבריא שעמוקה מכל ארץ ישראל: כי נדמה כל עם כנען. ת"י ארי אתר כל עמא דדמי עובדיהון לעובדי עמא דארעא דכנען: כל נטילי כסף. כל עתירי נכסיא טעוני משא כסף וזהב כמו (משלי כ״ז:ג׳) כובד האבן ונטל החול ל' משא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַיְלִילוּ כָּל דְיָתְבִין בְּנַחֲלָא דְקִדְרוֹן אֲרֵי אִתְּבַר כָּל עַמָא דְדָמָן עוֹבָדֵיהוֹן לְעוֹבָדֵי עַמָא דְאַרְעָא דִכְנָעַן אִשְׁתֵּיצִיאוּ כָּל עֲתִּירֵי נִכְסַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא הלילו יושבי המכתש - מסלה היתה בירושלם לסוחרים ולמחליפים והיא קרויה מכתש, כי כל רחובות העיר יש להם שם הנודע לכל בני העיר. עם כנען - כל סוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה. ונדמה - נכרת. נטילי כסף - כמו משא.

מְצוּדַת דָּוִד כי נדמה. כי נכרת כל עדת התגרים וכל נושאי משא הכתף הם עשירי העם:

מְצוּדַת צִיּוֹן הילילו. מל׳ יללה: המכתש. שם מקום בירושלים עמוקה ככלי המכתשת שדוכין בה בשמים: נדמה. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳): עם כנען. ר״ל עדת התגרים כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳): נטילי. ענין משא כמו ונטל החול (משלי כו):

מַלְבִּי״ם הילילו, והיו עוד העשירים והסוחרים שהם לא שמו על לבם את שבר השרים כי רובם היו הולכים למרחוק במסחרם, כמנהג עם כנען שהם הצוריים שהיו כולם סוחרים והם ישבו בחלק העיר שנקרא מכתש, אמר שיילילו גם יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען שהם הסוחרים, ע"י שנכרתו נטילי כסף וחדל גם המסחר:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת נדמה. ענין כריתה: כנען, כמו כנען בידו מאזני מרמה: נטילי שם משאות כסף:

יב וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת־יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל־הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא־יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ׃

רַשִׁ״י אחפש את ירושלים בנרות. אדקדק בעונותיהם: הקופאים. הצפים על שמריהם ויצף הברזל (מלכים ב ו׳:ו׳) מתרגמינן וקפא פרזלא: האומרים בלבבם לא ייטיב ה'. לעושי רצונו: ולא ירע. לעוברי רצונו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲפַקֵיד בָּלוֹשִׁין וְיִבְלְשׁוּן יַת יְרוּשְׁלֵם כְּמָא דְבָלְשִׁין בְּנִבְרַשְׁתָּא וְאַסְעַר עַל גִבָּרַיָא דְשָׁלָן שְׁלֵיוָא עַל נִכְסֵיהוֹן דְאָמְרִין בְּלִבְּהוֹן לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְאַיְטָבָא לְצַדִיקַיָא וְאַף לָא לְאַבְאָשָׁא לְרַשִׁיעַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - טעם אחפש בנרות, כי בנר יוכל אדם לראות מה שיש בחדרי חדרים, כי אור השמש לא יכנס שם וככה: נר אלהים נשמת אדם חופש, והנה בנרות כאילו בנרות אחפשם. הקופאים - שהם שאננים ושקטים. ומלת קופאים – כמו קפאו תהומות דבר השוכן ומקובץ ביחד, נקרא קפאון. וככה זה קופאים השוכנים בטח על מקומם.

מְצוּדַת דָּוִד אחפש וגו׳. לבל יסתיר מי מפני והוא ענין מליצה לומר לא השאיר מי מהם: ופקדתי. אשגיח להביא גמול על האנשים היושבים שקט ושאנן כיין הצף על שמריו שאינו מפיג טעם כלומר לא בא להם שום מחסור ומרוב כל מבעטים במקום ואומרים בלבבם לא ייטיב ה׳ לצדיקים ולא יעשה רע להרשעים הכל לפי המקרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן אחפש. ענין בקור ודרישה כמו תמנו חפש מחפש (תהילים ס״ד:ז׳): הקופאים. הצפים ממעל כי ויצף הברזל (מ״ב ו) תרגומו וקפא פרזלא: שמריהם. הוא עכירת המשקה הנופל לשולי הכלי כמו ושקט הוא אל שמריו (ירמיהו מ״ח:י״א): ירע. מלשון רעה:

מַלְבִּי״ם והיה בעת ההיא, מפני שהיו עוד אנשים שלא היו לא שרים ולא סוחרים רק היה להם בתים ושדות וכרמים שזה היה פרנסתם, והם ישבו במקצועות העיר נפרד מן אנשי העיר, אומר שיחפש את ירושלים בנרות, ויפקד גם על האנשים האלה הקופאים על שמריהם. כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, והם אומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע כי השרים והסוחרים נתונים לתמורות הזמן ויפחדו מגמול ועונש, לא כן אלה שחושבים שאין הצלחתם מה' כי פרנסתם מזומנת וכופרים בהשגחה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הקפאים, דבר הנקפא ונגלד עומד על מקום אחד ואינו מתנועע כמים הנוזלים, כמו כגבינה תקפיאני:

יג וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת־יֵינָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהוֹן נִכְסֵיהוֹן לַעֲדִי וּבָתֵּיהוֹן לְבִזָא וְיִבְנוּן בָּתִּין וְלָא יַתְבוּן וְיִצְבוּן כַּרְמִין וְלָא יִשְׁתּוּן יַת חֲמָרֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא והיה חילם - כחם ואונם. ובנו - פועל עבר הבתים שבנו לא ישבו שם עוד.

מְצוּדַת דָּוִד והיה חילם למשסה. לכן יהיה עשרם למדרס רגלי האויב ובתיהם יהיו שממה כי יגלו מהם: ובנו בתים. הם יטריחו בבניין כי יבנו בתים אבל לא ישבו בהם כי יגלו מארצם וכן ונטעו כרמים וגו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן חילם. עשרם כמו ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳): למשסה. ענין רמיסה כמו למשסה ואין אומר השב (שם מב):

מַלְבִּי״ם והיה חילם למשסה, וישיגו עונשי ה' גם אותם בין בחילם בין בבתיהם וכרמיהם:

יד קָרוֹב יוֹם־יְהוָה הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם יְהוָה מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר׃

רַשִׁ״י מר צורח שם גבור. הגבור יצרח שם בקול מר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן קָרִיב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ רַבָּא קָרִיב וּמוֹחִי לַחֲדָא קַל יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ דִי בֵיהּ מְרִיר וְצָוַח תַּמָן גִבָּרַיָא מִתְקַטְלִין:

אִבְּן עֶזְרָא קרוב יום - נקמת ה' וביום ההוא: קול מר צורח שם גבור - שם כל גבור צורח מר בקולו יצעק צעקה מרה.

מְצוּדַת דָּוִד קרוב יום ה׳ הגדול. יום הגמול הגדול הבא מה׳ קרוב הוא ומאד מהר יבוא: קול יום ה׳. ר״ל הקול של יום ה׳ תהיה גדול כ״כ עד שאפילו הגבור ימס לבבו וישאג במלחמה קול מר:

מְצוּדַת צִיּוֹן צורח. ענין שאגת קול גדול כמו יריע אף יצריח (, שם):

מַלְבִּי״ם קרוב אחר שהגיד דבר ה' יאמר הנביא דעו כי יום הגדול קרוב בזמן, וממהר א"ע לבא בסבותיו קול יום ה', מצייר כי שם עומד גבור וצורה בקול מר וצועק אלה המלות "יום ה'"! ר"ל יום ה' בא:

טו יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃

רַשִׁ״י יום שואה. לשון שממון: ומשואה. שממון יותר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יוֹמָא תַּעֲבוֹר יוֹמָא הַהוּא יוֹם עָקָא וְעִיוּק יוֹם רְגוּשׁ וְאִתְרְגוּשָׁא חֲשׁוֹךְ וְקִבְלָא יוֹם עֲנָנָא וַאֲמִטְתָא:

אִבְּן עֶזְרָא יום שואה ומשואה - כמו בוקה ומבוקה. יום חשך - כדרך: וקדר עליהם היום.

מְצוּדַת דָּוִד יום עברה. זה היום יהיה יום עברה כי המקום ישלח בהם עברה וזעם:

מְצוּדַת צִיּוֹן עברה. ענין כעס: ומצוקה. עניינו כמו צרה וכן בארץ צרה וצוקה (שם ל) וכפל המלה בשמות נרדפים להפלגות הענין: שואה ומשואה. ענין חושך ושממון כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳): וערפל. הוא עב הענן:

מַלְבִּי״ם יום, היום ההוא הוא יום עברה שהוא הקצף הכללי, והוא ג"כ יום צרה ומצוקה והוא יום שואה ומשואה, שהצרה תבא פתאומית:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת צרה ומצוקה. עי' הבדלם ישעי' ח' כ"ב. שאה ומשואה, משואה גדול מן שואה. כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו' י"ד) :

טז יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יוֹם שׁוֹפָרָא וְיַבָּבָא עַל קִרְוַיָא כְרִיכָתָא וְעַל רָמָתָא מְנַטְלָתָא:

אִבְּן עֶזְרָא יום שופר - ותרועת האויב. הפינות - כמו גבעות.

מְצוּדַת דָּוִד יום שופר ותרועה. אז יהיה נשמע קול שופר מן הכשדים הצרים על הערים הבצורות וגו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן הפנות. הם המגדלים שדרכם לעמוד בפנות וזויות המבצר:

מַלְבִּי״ם יום שופר ותרועה, שיריעו לקראת המלחמה בכל הערים הבצורות שיכינו עצמם לקראת האויב, כ"ז קול הגבור הצורח בקול מר:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת שופר ותרועה. השופר סימן מלחמה וזה על הערים הבצורות, התרועה סימן השבר וזה על הפנות הגבוהות:

יז וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים׃

רַשִׁ״י והצרותי לאדם. לישראל הקרויים אדם: ולחומם. בשרם ול' ערבי בשר קורין אל לחם: כגללים. רעי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאָעִיק לִבְנֵי אֱנָשָׁא וְיַהֲכוֹן כְּסָמָן אֲרֵי קֳדָם יְיָ חָבוּ וְיִשְׁתְּפַךְ דִמְהוֹן לְעַפְרָא וּנְבַלְתְּהוֹן כְּסָחִיתָא:

אִבְּן עֶזְרָא והצרותי לאדם - שהם בערים הבצורות. ושפך דמם - לרוב כעפר. ולחומם כגללים - בשרם בלשון ישמעאל וכמוהו וימטר עלימו בלחומו. כגללים - כמו בגללי צאת האדם.

מְצוּדַת דָּוִד והצרותי לאדם. אביא צרה על יושבי ארץ ישראל וילכו כעורים מבלי דעת אנה ימצאו הצלה: כעפר. כמו העפר הנשפך בכל הארץ ובשרם יושלך בכל המקומות כגללי הצואה:

מְצוּדַת צִיּוֹן והצרותי. מל׳ צרה: ולחומם. כן יקרא גם הבשר כמו כי לחמם לנפשם (הושע ט׳:ד׳): כגללים. כצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ׳:ז׳):

מַלְבִּי״ם והצרותי, דברי ה' אחרי שאני אציר לבני אדם והם לא יתנו לב לפקוח עיניהם ולשוב אלי, רק והלכו כעורים כולם, ולא יראו שסבת הצרה הוא מפני שלה' חטאו, עי"כ יבא האויב עליהם שנית בעת החורבן ושפך דמם כעפר:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כי לה' חטאו. הוסב על והצרותי לאדם: ולחמם. בשר הפגרים יהיו כגללים מאין קובר:

יח גַּם־כַּסְפָּם גַּם־זְהָבָם לֹא־יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל־הָאָרֶץ כִּי־כָלָה אַךְ־נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף כַּסְפֵּיהוֹן אַף דְהַבְהוֹן לָא יוּכַל לְשֵׁיזְבוּתְהוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַייָ וּבְאָשָׁא דְפוּרְעֲנוּתֵיהּ יְסוּפוּן כָּל רַשִׁיעֵי אַרְעָא אֲרֵי גְמִירָא בְּרַם שֵׁיצָאָה יַעְבֵּיד עִם כָּל יַתְבֵי אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא גם - הטעם נפשם גם כספם.

מְצוּדַת דָּוִד גם כספם וגו׳. לא די שלא יוכלו להציל עצמם בגבורתם כי גם בכספם וזהבם לא יצילו את עצמם בתת שוחד אל הכשדים כי לא יקחו פדיון נפש: ביום עברת ה׳. ביום בא עברת ה׳: כל הארץ. כל יושבי הארץ: כי כלה אך נבהלה יעשה. ר״ל הבהל׳ יעש׳ אך כליון אל כל יושבי הארץ ולא ימצאו פדיון בשוחד ממון:

מְצוּדַת צִיּוֹן קנאתו. ענין כעס וחמה כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א): תאכל. ענין השחתה: נבהלה. מל׳ בהלה:

מַלְבִּי״ם גם, ואז גם כספם לא יצילם כי בפעם הראשון הסתפק בשלל הכסף ובאש קנאתו שאז תבער קנאת ה' על דבר כבוד שמו ובאש הזה תאכל כל הארץ כי שרף את בית ה' ואת בית המלך, כי כלה כי ה' יעשה כלה את כל יושבי הארץ, אבל הנביא חוזר מדבריו ואומר אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ, אין דעתו לכלות רק להבהיל אותם כדי שיעשו תשובה, כמ"ש והיה גם בימים האלה לא יעשה אתכם כלה (ירמיה ה' י"ח) :

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.