צְפַנְיָה ב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף׃

רַשִׁ״י התקוששו. התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה): וקושו. מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו: הגוי לא נכסף. ת"י דלא חמד למיתב לאורייתא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אִתְכְּנָשׁוּ וֶאֱתוֹ וְאִתְקְרָבוּ עַמָא דְלָא חָמֵיד לְמֵיתַב לְאוֹרַיְתָא:

אִבְּן עֶזְרָא התקוששו וקושו - הטעם התווכחו והוכיחו. ור' משה אמר: התקבצו וקבצו מגזרת מקושש קש שהוא לאסוף הקש. ואחרים אמרו: כמו תרגום זקנתי ושבתי. לא נכסף - אינו אהוב ונחמד לגוים, מגזרת: נכספה וגם כלתה.

מְצוּדַת דָּוִד התקוששו וקושו. חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותם: הגוי לא נכסף. אתם הגוי שאינכם עתה חשוקים לה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן התקוששו וקושו. ענין החפוש והלקיטה היטב כמו לקושש קש (שמות ה׳): נכסף. ענין חשק וחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא):

מַלְבִּי״ם התקוששו, לכן התקוששו, לפי שדמה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. ר"ל שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם הגוי לא נכסף הבלתי מרוצים לה' (זה מגביל נגד מ"ש אח"כ בקשו את ה' כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה'):

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת התקוששו. כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר: לא נכסף. לא נחמד:

ב בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק כְּמֹץ עָבַר יוֹם בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם חֲרוֹן אַף־יְהוָה בְּטֶרֶם לֹא־יָבוֹא עֲלֵיכֶם יוֹם אַף־יְהוָה׃

רַשִׁ״י בטרם לדת חוק. לפני בא הגזירה: כמוץ עבר. הרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת"י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ"א כטולא דעדו וכו' זהו ל' צל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן עַד לָא תִפּוֹק עֲלֵיכוֹן גְזֵירַת בֵּית דִינָא וּתְהוֹן דָמָן לִכְמוֹצָא דְנָשְׁבָא בֵיהּ רוּחָא וּכְטוּלָא דְעָדֵי מִן קֳדָם יוֹמָא עַד דְלָא יֵיתֵי עֲלֵיכוֹן תְּקוֹף רוּגְזָא דַייָ עַד לָא יֵיתֵי עֲלֵיכוֹן יוֹם רוּגְזָא דַיָי:

אִבְּן עֶזְרָא בטרם לדת חק - בטרם בא יבא העתיד שישימכם כמוץ עובר, אשר תדפנו רוח.

מְצוּדַת דָּוִד בטרם לדת חוק. עד לא יולד חוק הגזירה: כמוץ עבר יום. הוא כמו היפך יום כמוץ עבר ומוסב על בטרם לומר בטרם יבא יום שתהיו בו נפזרים לבין הבבליים כמוץ העובר ברוח: בטרם וגו׳. חרון אף ה׳ הוא חוק הגזירה וכפל הדבר לתוספות אזהרה: יום אף ה׳. והוא יום הבא מהפורעניות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חוק. גזירת המקום: כמוץ. היא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳):

מַלְבִּי״ם בטרם, התקוששו בטרם לדת חק כמוץ בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז עבר יום הפורעניות ולא יבא עליכם, בטרם, התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי שלא יבוא עליכם חרון אף ה', שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע"י שתשובו בתשובה לא יבא עליכם אף יום אף ה':

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בטרם לדת חק. הגזרה, ויל"פ שהוא מאמר מקביל התקוששו וקושו בטרם לדת חק, הגוי לא נכסף כמוץ, ואז עבר יום יעבור מן המציאות כמו עד יעבור זעם, ויל"פ ג"כ עבר יום בטרם, עד שלא יבא עליכם חרון אף ה', היום יעבור בלא חרון, ומוסיף שגם היום עצמו לא יבא:

ג בַּקְּשׁוּ אֶת־יְהוָה כָּל־עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף־יְהוָה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן תְּבָעוּ יַת דְחַלְתָּא דַייָ כָּל עִנְוְתָנֵי אַרְעָא דְדִינֵי רְעוּתֵיהּ עָבָדוּ תְּבָעוּ קוּשְׁטָא תְּבָעוּ עִנְוְתָנוּתָא מָאִים יִתְגֵין עֲלֵיכוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַיָי:

אִבְּן עֶזְרָא בקשו - אם פעלתם משפט עד עתה בקשוהו והוסיפו ענוה בטרם בוא אותו היום בקשו, אל תבקשו עזר מפלשתים.

מְצוּדַת דָּוִד אשר משפטו פעלו. אשר עשו משפט ה׳: בקשו צדק. ר״ל ואתם יתר העם בקשו מעתה צדק וענוה אולי עי״ז תהיו נסתרים ביום אף ה׳ ולא יעשה עמכם כלייה בגולה ולאח״ז תשובו לארציכם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בקשו. ענין דרישה:

מַלְבִּי״ם בקשו, אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ"פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה. בקשו את ה' אתם כל ענוי הארץ שהם הצדיקים, אשר משפטו פעלו שהלכו בחקי ה' ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה', ע"י שתבקשו צדק וענוה, להכנע לפני ה' בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה' על הגוי לא נכסף, אולי תסתרו אתם ביום אף ה' וינצלו הצדיקים:

ד כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר׃

רַשִׁ״י כי עזה עזובה תהיה. כי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך: בצהרים יגרשוה. אשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב יגרשוה ותהי שדודה, ד"א בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אֲרֵי עַזָה שְׁבִיקָא תְהֵי וְאַשְׁקְלוֹן לְצָדוּ אַשְׁדוֹד בְּטִיהֲרָא יִתָרְכוּנָהּ וְעֶקְרוֹן תִּתְעַקֵר:

אִבְּן עֶזְרָא כי עזה עזובה תהיה - דרך צחות וככה ועקרון תעקר. יגרשוה - יגרשו האויבים אנשים ממנה.

מְצוּדַת דָּוִד כי עזה עזובה תהיה. ר״ל כאשר כן תעשו לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו אז את עזה כשהיא עזובה מיושביה ואשקלון תהיה עוד לששמה: בצהרים יגרשוה. כאומר ואם יגרשוה בעת הצהרים לא יוכל מי מהם להסתיר עצמו ואת הכל יגרש ולא ישאר מי בארץ להחזיק בה: תעקר. ר״ל לא ישאר מי כדבר הנעקר בכח:

מַלְבִּי״ם כי עזה, באר שיום ה' יהיה יום כולל את כל האומות (כמ"ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר), כי עזה שהיא מפלשתים עזובה תהיה וכו':

ה הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר־יְהוָה עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב׃

רַשִׁ״י חבל הים. ספר ימא ול' חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים: גוי כרתים. ת"י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב' של א"י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ות"י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַי דְיָתְבִין בִּסְפַר יַמָא עַמָא דְחַיָבִין לְאִשְׁתֵּיצָאָה גְזֵירַת פִּתְגָמָא דַייָ עֲלֵיכוֹן דְיָתְבִין בִּכְנָעַן אַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וְאַבְּדִינָךְ מִבְּלִי יָתֵיב:

אִבְּן עֶזְרָא הוי, חבל - כמו חבל נחלתכם וזה הים הוא ים פלשתים וכתוב פלשתים לכנענים תחשב.

מְצוּדַת דָּוִד הוי יושבי חבל הים. אוי על היושבים במחוז שפת הים שהוא גוי כרתים הם מפלשתים כמ״ש פשטנו נגב הכרתי (ש״א ל) ולמטה בענין נאמר את השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים (שם): דבר ה׳. הוא האמור בסוף המקרא והאבדתיך וגו׳: כנען ארץ פלשתים. פלשתים תחשב לארץ כנען כמ״ש מן השיחור וגו׳ לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע י) ור״ל גם הם יחשבו לכנעני כי היה סמוך לה: מאין יושב. מבלי ימצא מי יושב שם:

מְצוּדַת צִיּוֹן חבל. כן יקרא המחוז כמו חבלי מנשה (יהושע יז):

מַלְבִּי״ם הוי ישבי חבל הים, הם הפלשתים שנקראו גוי כרתים (והלשון נופל על שיכרתו), דבר ה' עליכם, ר"ל כבר דבר ה' ע"י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כרתים. כן נקראו הפלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ״ה:ט״ז) , נגב הכרתי (ש"א ל') :

ו וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֺת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן׃

רַשִׁ״י נות כרות רועים. נוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּתְהֵי סְפַר יַמָא דִרְוַת בֵּית מֵישְׁרֵי רָעַיָן וְחוּטְרִין דְעָן:

אִבְּן עֶזְרָא והיתה - אמר יפת: חבל הים, שם העיר היא על כן והיתה נות כרות רועים שכרתו לעצמם.

מְצוּדַת דָּוִד נות כרות. מקום מדור חפירות הרועים לשבת בהן ושם יעשו גדרות צאן:

מְצוּדַת צִיּוֹן נות. מל׳ נוה ומדור: כרות. ענין חפירה כמו בור כרה (תהלים ז): וגדרות. בנין גדר למרבץ צאן:

מַלְבִּי״ם והיתה, עד שתהיה נות כרות רועים ששם יאכלו סעודתם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת נות כרת רעים. הנוה הונח על מקום הצאן, וכרה היא הסעודה שיעשו הרועים ביחד לסימן על ברית השלום ביניהם עמ"ש (מ"ב כ"ג) :

ז וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה עֲלֵיהֶם יִרְעוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן כִּי יִפְקְדֵם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְשָׁב שבותם [שְׁבִיתָם׃]

רַשִׁ״י והיה חבל לשארית בית יהודה. והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי עַדְבָא לִשְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה עֲלֵיהוֹן יִתְפַּרְנְסוּן בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן כַּד בְּרַמְשָׁא יְבִיתוּן אֲרֵי יֵעוֹל דָכְרָנְהוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהָהוֹן וִיתִיב גָלוּתְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא והיה חבל - כמו חלק וזה יהיה בשובם מבבל.

מְצוּדַת דָּוִד והיה חבל. המחוז ההיא תהיה לשארית בית יהודה ומוסב לתחלת הענין שאמר אם תבקשו צדק וענוה לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו ערי פלשתים שוממין אז תירשו אתם את הערים ההם: עליהם ירעון. ר״ל יתענגו בטובה: בערב ירבצון. ר״ל שם ינוחו בהשקט: כי יפקדם. כי ה׳ יזכרם לטובה ואת בני שבי הגולה יניחם בהשקט ומרגוע:

מְצוּדַת צִיּוֹן ירעון. מל׳ מרעה: ירבצון. ענין השכיבה לנוח: ושב. ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (ישעיה ל): שביתם. מל׳ שבי הגולה:

מַלְבִּי״ם והיתה חבל, כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ירעון, ירבצון. הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה: ושב שביתם. עי' ירמיה ל' י"ח מש"ש:

ח שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת־עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל־גְּבוּלָם׃

רַשִׁ״י אשר חרפו את עמי. כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם: ויגדילו על גבולם. ויתגאו על גבולם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שְׁמִיעַ קֳדָמַי חִסוּדֵי מוֹאָב וְאִתְרַבְרְבוּת בְּנֵי עַמוֹן דַחֲסִידוּ יַת עַמִי וְאִתְרַבְרְבוּ עַל תְּחוּמְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא שמעתי - דברי השם והם על גבולם, כאשר היו ישראל בארצם טרם יגלו.

מְצוּדַת דָּוִד אשר חרפו את עמי. כאשר גלה דרך ארצם חרפו אותו בדברים: ויגדילו על גבולם. ר״ל לקחו מאדמת ישראל להגדיל ולהוסיף על גבולם כמ״ש לבני עמון וגומר מדוע ירש מלכם את גד (ירמיהו מ״ט:א׳), או ר״ל כשעברו ישראל על גבולם דברו שם למולם דברים גדולים וקשים לבזותם:

מְצוּדַת צִיּוֹן וגדופי. ענין חרפה כמו וישראל לגדופים (שם מג):

מַלְבִּי״ם שמעתי, וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי, ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם, כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ"ש עמוס א' י"ג ירמיה מ"ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ"ש ביחזקאל סי' כ"ה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת חרפת, וגדופי. הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה' הוא מגדף (כמ"ש ישעיה ל"ז כ"ג, יחזקאל ה' ט"ו) :

ט לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה־מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד־עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי [גּוֹיִי] יִנְחָלוּם׃

רַשִׁ״י כי מואב כסדום תהיה. גם אתם לקדמתכ' תשובו לוט אביכם לא מסדום היה: ממשק חרול. השמעת קול כמו משק גבים (ישעיה לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול: ומכרה מלח. מקום כריית מלח:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּכֵן קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי מוֹאָב כִּסְדוֹם תְּהֵא וּבְנֵי עַמוֹן כַּעֲמוֹרָה מַשְׁמַט מִלוּחִין וּמַחֲפוּרִין דִמְלַח וְצָדוּ עַד עַלְמָא שְׁאָרָא דְעַמִי יִבְזוּנוּנוּן וּשְׁאַר שִׁבְטַיָא יַחְסְנוּנוּן:

אִבְּן עֶזְרָא לכן, ממשק - כמו: ובן משק ביתי, שאינו זז מן הבית וככה ממשק מקום ממשק שלא יזוז החרול משם, והוא מין ממיני הקוצים, כמו: כסו פניו חרולים. ומכרה מלח - כמו: כי יכרה איש. ויפת אמר: כי כמוהו כרות רועים, כמו: ויכרו שם עבדי יצחק. יבזום - מפעלי הכפל כי קמץ חטוף כמו שורק. ויתר גוי ינחלום - גוי שלי.

מְצוּדַת דָּוִד לכן חי אני. לכן הריני נשבע כמו שאני חי כן תהיה מואב נהפכת כסדום וגומר: ממשק חרול. תהיה מלאה מהשמעות קול חרולים כי שם יגדלו הרבה מאין עובר ומנשיבת הרוח מקישים זה בזה ומשמיעים קול: ומכרה מלח. תהיה מלאה מכריית מלח בכל הפנות שיחפרו ימצאו מלח: שארית עמי. הנשאר מעמי יבוזו נחלתם כאשר ישובו לארצם מגלות בבל: ויתר וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ממשק. ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (שם לג): חרול. מין קוצים כמו תחת חרול יספחו (איוב ל׳:ז׳): ומכרה. מל׳ כרייה וחפירה: יבזום. מל׳ בזה:

מַלְבִּי״ם לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), ובני עמון כעמורה שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו. ממשק חרול שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, שארית עמי יבזום שיהיו ג"כ לישראל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ממשק. משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם: ומכרה מלח, יחפרו שם מלח: שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום. עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:

י זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל־עַם יְהוָה צְבָאוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דָא לְהוֹן חֲלַף אִתְרַבְרְבוּתְהוֹן אֲרֵי חֲסִידוּ וְאִתְרַבְרְבוּ עַל עַמֵיהּ דַייָ צְבָאוֹת:

אִבְּן עֶזְרָא זאת, ויגדילו - לשונם, או חרפתם.

מְצוּדַת דָּוִד זאת להם. זאת יבוא להם בעבור גאונם אשר חרפו ודברו גדולות וקשות על עם ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן גאונם. מל׳ גאוה:

מַלְבִּי״ם זאת להם, ר"ל הגם שיש ביניהם ג' פשעים החמורים שהם ע"ז וג"ע וש"ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמ"ש עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו:

יא נוֹרָא יְהוָה עֲלֵיהֶם כִּי רָזָה אֵת כָּל־אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם׃

רַשִׁ״י כי רזה. התיש כחם: וישתחוו לו. כשיראו שנתקלקלו יראתן:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דְחִילָא דַייָ לְמִפְרַקְהוֹן אֲרֵי אַמְעִיךְ יַת כֹּל דַחֲלַת אַרְעָא וְיִבְעוֹן מִן קֳדָמוֹהִי גְבַר מֵאַתְרֵיהּ כָּל נַגְוַת עַמְמַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא נורא - אז תראה יראת השם וגבורתו עליהם. כי רזה - פועל עבר, מגזרת: רזי לי, כמו משמן בשרו ירזה אחר שרזה השם והכרית כל אלהי הארץ וישתחוו לשם כל איש ואיש, ממקומו ישתחוו לו תחלת עניין.

מְצוּדַת דָּוִד נורא ה׳. ה׳ הנורא ימשול עליהם לקחת מהם נקם כי ירזה ויתיש כח את כל אלהי הארץ הם שרי מעלה של העכו״ם ולא יוכלו להשפיע להם טובה: וישתחוו לו וגו׳. ועוד יבא זמן אשר מכל איי העכו״ם ישתחוו לו כל איש ממקום מושבו כי כולם יכירו שאין אלהים זולתו וזה יהיה לעתיד:

מְצוּדַת צִיּוֹן רזה. ענין כחשות כמו במשמניו רזון (ישעיה ו):

מַלְבִּי״ם נורא, ואז ייראו את ה', ע"י כי רזה את כל אלהי הארץ שיראו שאין ממש באליליהם, ועי"כ ייראו מה' וישתחוו לו איש ממקומו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת רזה. הושאל מן חולי הרזון וכחישת הבשר אל הסרת כתם והמעטת עובדיהם:

יב גַּם־אַתֶּם כּוּשִׁים חַלְלֵי חַרְבִּי הֵמָּה׃

רַשִׁ״י גם אתם כושים. כשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף אַתּוּן כּוּשָׁאֵי קְטִילֵי חַרְבִּי תְּהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא גם, חללי חרבי המה - כדרך כולם תשובו ובואו נא והיה ראוי שיאמר כולכם, ככה היה ראוי שיאמר חללי חרבי אתם. ויפת אמר: כהמ' בחסרון כ"ף והטעם על המואבים והעמונים הנזכרים:

מְצוּדַת דָּוִד גם אתם כושים. הואיל וגם אתם שמחתם על מפלת ישראל לכן תהיה גם אתם חללי חרבי:

מַלְבִּי״ם גם אתם כושים, שגם אתם חרפתם וגדפתם את ישראל, וע"כ חללי חרבי המה:

יג וְיֵט יָדוֹ עַל־צָפוֹן וִיאַבֵּד אֶת־אַשּׁוּר וְיָשֵׂם אֶת־נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר׃

רַשִׁ״י על צפון. אשור בצפון אצל בבל: נינוה. הוא ראש לאשור:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִירִים מְחַת גְבוּרְתֵּיהּ עַל צִפּוּנָא וִיאַבֵּיד יַת אִתּוּרָאָה וִישַׁוֵי יַת נִינְוֵה לְצָדוּ אִשְׁתְּמָמוּ כְּמַדְבְּרָא:

אִבְּן עֶזְרָא ויט, על צפון - והזכיר אשור והנה לאות כי צפונית מארץ ישראל, ואם נינוה היתה אטרויי"ה הנה רחבה מהקו השוה ארבעים ושתים מעלות ורחב ירושלים שלשים ושלש מעלות, שהוא חצי היישוב בפאת צפון בראיות גמורות.

מְצוּדַת דָּוִד ויט ידו. המקום יטה ידו להכות את כשדים היושבים בצפון א״י וגם יאבד את אשור: את נינוה. הוא ראש ממלכת אשור:

מְצוּדַת צִיּוֹן ציה. ענין חורב ויובש:

מַלְבִּי״ם ויט ידו על צפון לאבד את אשור שהרעו לישראל, וישם את נינוה לשממה וזה היה בשנה הראשונה לנ"נ שהחריב את נינוה:

יד וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל־חַיְתוֹ־גוֹי גַּם־קָאַת גַּם־קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף כִּי אַרְזָה עֵרָה׃

רַשִׁ״י כל חיתו גוי. כל בהמות הגוים: קאת וקפוד. עופות: בכפתוריה. פומל"ש שבראש הגג: חורב בסף. החורבן יהיה ניכר בספי הבית: קול ישורר בחלון. קול העופות מצפצפים בחלונות: כי ארזה ערה. כי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קלו) וי"ת וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי' בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִשְׁרוּן בְּגַוָהּ עֶדְרִין דְכָל חֵיוַת בָּרָא אַף קָתִין וְאַף קוּפְדִין בְּפִתּוּחַ תַּרְעַיָא יְבִיתוּן קַל עוֹפָא דִמְנַצַף בְּכַוָא חֲרָבוּ תַרְעָא וּטְלָלָה סַתָּרוּ:

אִבְּן עֶזְרָא ורבצו, קפוד - בלשון ישמעאל קפיד. בכפתוריה - בצל כפתוריה כמו הך הכפתור. קול - העופות בחלון הקירות. וטעם חורב בסף – כמו ואקרא חורב על הארץ ועל ההרים. הכפתור הוא החזק והקשה שבדלת, ואם תרקב הדלת או תשבר בחוזק, עוד ישאר הכפתור שהוא הקשה ובארץ ישמעאל נודע הכפתור, כי לא ימצא בינינו. כי ארזה ערה - הם הסיפון, כי החורב גילה הסיפון, כמו: וקיר ערה מגן:

מְצוּדַת דָּוִד ורבצו. לא ידורו שם אנשים כ״א יהיה מקום מרבץ לעדרים של כל בהמות העכו״ם ועופות המדבריות יתמידו לשבת על המשקופים היפות: קול ישורר בחלון. קול העופות יהיה מתרונן בכל חלון: חורב בסף. חורבן יהיה בסף כל שער: כי ארזה ערה. כי תקרות הבתים שהמה מארז יהיה מגולה למטר השמים ולרוח הנושב כי הגגות יפלו ולכן יהיו הבתים חרבות והעופות יקננו שמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן חיתו. גם הבהמה תקרא בשם חיה וכן וחיתם לדבר הסגיר (תהילים ע״ח:נ׳): קאת. קפוד שמות עופות המצויות בחרבות: בכפתוריה. כן יקרא המשקוף לפי שעושין בו ציורי כפתורים וכן הך הכפתור (עמוס ט): ילינו. ענין התמדה וכן צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א): ישורר. מל׳ שיר ורנן: חרב. מל׳ חורבן: בסף. מזוזה כמו וסף השער (יחזקאל מ): ארזה. תקרת הארז: ערה. ענין גלוי כמו וקיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳):

מַלְבִּי״ם ורבצו, בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בכפתוריה. הוא המשקוף שעל הסף, והחורב ישכון בסף, וכמ"ש הך הכפתור וירעשו הספים: ארזה. שם קיבוץ על הארזים שבבנין, כמו והדגה אשר ביאור, כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳) , וערה מענין גילוי או חורבה, כמ"ש ערות יסוד (חבקוק ג') :

טו זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ׃

רַשִׁ״י ואפסי. ואפס זולתי:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דָא קַרְתָּא תַקִפְתָּא דְיָתְבָא לְרוֹחֲצָן דְאָמְרָה בְּלִבָּהּ אֲנָא וְלֵית בַּר מִנִי עוֹד אֵיכְדֵין הֲוַת לְצָדוּ בֵּית מֵישְׁרֵי חַיְתָא כָּל דִי עֲבַר עֲלָהּ יִכְלֵי וְיָנִיד יְדֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד זאת העיר וגו׳. היא נינוה שהיתה עיר עליזה ושמחה בהצלחת׳: אני ואפסי עוד. ר״ל אני היא לבדה עיר עליזה ואין בלתי עוד עיר להדמות אלי: איך וגו׳. איך עתה היתה לשממון וכל העובר דרך עליה ישרוק בקול ויניע ידו וכדרך הרואה דבר חשוב שנחרב:

מְצוּדַת צִיּוֹן העליזה. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (תהלים קמט): ואפסי. כמו ואין: ישרוק. ענין השמעת קול הבאה בקבוץ השפתים כמו שרקו ויניעו ראשם (איכה ב׳): יניע. מלשון הנעה והנדה:

מַלְבִּי״ם זאת, שיעור הכתוב כל עובר עליה ישרק יניע ידו, ויאמר זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשממה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת היושבת לבטח האמרה בלבבה. וכו'. כמליצה זאת בישעיה (מ"ז ח') ושם פרשתי:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.