זְכַרְיָה יב

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א מַשָּׂא דְבַר־יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ־אָדָם בְּקִרְבּוֹ׃

רַשִׁ״י משא דבר ה'. הוא גמר זה הדבר שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל על בבל וכיוצא בו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן מַטֵל פִּתְגָמָא דַייָ עַל יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ דִתְלָא שְׁמַיָא וְשַׁכְלֵיל אַרְעָא וּבָרָא רוּחָא דֶאֱנָשָׁא בִּמְעוֹהִי:

אִבְּן עֶזְרָא משא - זאת הפרשה דבקה היא, בעבור שהזכיר חרב על זרועו הזכיר מתי יהיה זה ואנה יהיה, ועתה יפרש כי זה יהיה בשוב ישראל עם משיח בן יוסף אל ירושלם, ועתה זאת הנבואה על ישראל וטעם להזכיר עתה נוטה שמים ויוסד ארץ, כי לולי ישראל לא נבראו, וטעם ויוצר רוח אדם בקרבו שהוא עולם קטן כנגד שמים וארץ, וזה הדבר צריך פירוש ארוך.

מְצוּדַת דָּוִד נוטה שמים. הנוטה את השמים לפרשה והמייסד את הארץ ויוצר רוח האדם בקרב גופו וכאומר הואיל וכן הכל שלו ובידו לעשות בכל דבר כרצונו:

מְצוּדַת צִיּוֹן משא. נבואה ולתוספות ביאור אמר דבר ה׳:

מַלְבִּי״ם משא דבר ה', אחר שנבא על מה שיהיה בבי"ש נבא על מה שיהיה באחרית הימים, והקדים לדבריו שזה נאום ה' אשר הוא נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו, שרוח האדם בקרב גופו הוא החבור והקשר שנעשה בין השמים ובין הארץ, שהגוף מתולדת הארץ והרוח הוא מן העליונים, ובזה נברא האדם בתבנית העולם הגדול, וכל העולם העליון והתחתון נכלל בו ונברא בשבילו והוא התכלית אל העולם כולו ומהלך מהלך השלימות אל כל המציאות, ולכן יחשוב ה' מחשבות בל ידח ממנו נדח ויבננו בבנין שלם לעתיד כשיגיע עת התיקון:

ב הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת־יְרוּשָׁלִַם סַף־רַעַל לְכָל־הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל־יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל־יְרוּשָׁלִָם׃

רַשִׁ״י סף רעל. כלי תרעלה כמו בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב). רעל ל' שממון אוטם הלב והאברים שאין להם כח כאדם המעוטף בשמלה כמו (נחום ב׳:ד׳) הברושים הרעלו (ישעיה ו) השרות והרעלות, בלשון משנה מצינו מדיות רעולות אונבלופמנט"א בלע"ז: וגם על יהודה. יטילו העכו"ם אשר יהיו במצור על ירושלים שיהיו בית דוד מבפנים ועכו"ם יצורו עליהם ויבאו גם בני יהוד' על כרחם לצור על ירושלי' כן ת"י:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא אֲנָא מְשַׁוֵי יַת יְרוּשְׁלֵם מָן מְלֵי מַרְוֵי לְכָל עַמְמַיָא סְחוֹר סְחוֹר וְאַף דְבֵית יְהוּדָה יֵיתוּנוּן עַמְמַיָא בְּיַד אֲנִיסִין בְּצַיְרָא לִירוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - בהתחבר ישראל יעלו יונים להלחם עליה: סף - כמו: מן הדם אשר בסף, משכב וספות. וגם על יהודה - שהגוים יכריחו ישראל העומדים בארצם שהם רחוקים מירושלם ולא באה גאולתם ללכת עמהם לצור על ירושלם, והנה צרה תעבור עליהם בלכתם.

מְצוּדַת דָּוִד סף רעל וגו׳. אל מול העכו״ם הצובאים עליה סביב תהיה כספל ממשקה הממית שכל השותה ממנו ימות כן יכלו ויתמו כל הצובאים על ירושלים: וגם על יהודה. הסף הרעל הזה יהיה גם על יהודה אשר יהיה במצור על ירושלים כי הבאים לצור על ירושלים הכריחו לאנשי ערי יהודה לבוא עמהם בעזרת׳ לצור על ירושלים וגם המה ילקו בתחלה עם העכו״ם:

מְצוּדַת צִיּוֹן סף. ספל וכן בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב): רעל. ענינו סם הממית והוא מל׳ יין תרעלה (תהילים ס׳:ה׳) המטמטם את הלב מרוע תכונתו: במצור. ענין הקפת גייסות סביב לעיר לכבשה:

מַלְבִּי״ם השאלות על יהודה יהיה המצור בעת יבואו במצור על ירושלים: הנה אנכי, כבר התבאר ביחזקאל (סי' ל"ב וסי' ל"ז ל"ח) כי באחרית הימים יתקבצו חיל גוג ומגוג שהם אומות אדום, לתפוס את ירושלים מיד הישמעאלים, והם ילחמו כנגדם ויהרגו זה את זה, וה' ילחם בשניהם לעשות בהם משפט כתוב על הרעות שעשו לישראל בחורבן הבית ובעת הגולה, ומקדים שירושלים תהיה סף רעל לכל העמים, שמן הסף הזה ישתו וישכרו וידהמו, וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם ר"ל שטרם יגיעו לצור על ירושלים יצורו על יהודה ויעשו לישראל רעות רבות וצרות:

ג וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא אָשִׂים אֶת־יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל־הָעַמִּים כָּל־עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י אבן מעמסה. אבן משאוי המוטלת על בני אדם מפי המושל לשאתה ולעמס' על כתפים והיא כבידה מאד עד אשר כל עומסיה שרוט ישרטו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲשַׁוֵי יַת יְרוּשְׁלֵם אֶבֶן תַּקְלָא לְכָל עַמְמַיָא כָּל אֶנְסָהָא אִתְבְּזָזָא יִתְבַּזְזוּן וְיִתְכַּנְשׁוּ עֲלָהּ כָּל עַמְמֵי אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - המשל ידוע כי להרע לנפשו יקח אבן מעמסה, שיפול תחתיה.

מְצוּדַת דָּוִד אבן מעמסה וגו׳. אל מול העכו״ם הצובאים עליה תהיה כבדת המשא שכל העומסים אותה ישרטו שרטת בבשרם ובידיהם לרוב הכובד ר״ל כל הנלחמים עליה ילקו ולפי שהמשילה לאבן כבדת המשא אמר לשון הנופל באנשים המרימים אבן כבד: ונאספו עליה. אצלה בסמוך לא יכלו ויתמו מן הארץ:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעמסה. ענין טעינת משא כבדה כמו אבי העמיס עליכם (מ״א יב): שרוט ישרטו. ענין תלישת הבשר כמו ובבשרם לא ישרטו שרטת (ויקרא כ״א:ה׳): ונאספו. ענין כליון ומיתה כמו כל הדור ההוא נאספו (שופטים ב׳:י׳): עליה. אצלה בסמוך:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה, שנגד הגוים שיבואו לצור על ירושלים יעמדו העמים שהם מלכות ישמעאל שירושלים היא בידם, וירצו לישא את ירושלים על שכמם, ר"ל שישאר ברשותם, אבל המשא הזה יהיה להם אבן מעמסה, אשר ישרטו בם את בשרם, כנושא משא כבדה מנשוא והיא אבן חדה ששורטת את הבשר. ומפרש הטעם שישרטו בה. מפני כי יאספו עליה כל גויי הארץ, שחיל גוג ומגוג יתאספו כולם לכבשה מיד הישמעאלים העומסים אותה, וקורא את הישמעאלים בשם עמים ואת הנאספים עליהם בשם גוים, שמבואר אצלי שעם מעולה יותר מן גוי, כי המתקבצים עליהם יהיו תחלה מן ההמוניים הפחותים ומלכי הישמעאלים ילחמו כנגדם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת מעמסה. היא המשא שאחר מעמיס עליו (ישעיה מ"ו א') שה' יעמיס האבן על שכמם לשרט בה את בשרם: העמים, גויי הארץ. עמים חשובים מן גוים (ישעיה א' ד'):

ד בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהוָה אַכֶּה כָל־סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן וְעַל־בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת־עֵינַי וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן׃

רַשִׁ״י אכה כל סוס. הצובאים שם בשגעון ואת רוכביהם בעורון אבל על בית יהודה שהם על כרחם מן הצובאים אפקח עיני להגין עליהם מן המכה הזאת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ אֶמְחֵי כָּל סוּסְוַת עַמְמַיָא בְּטִפְּשׁוּתָא וְרוֹכְבֵיהוֹן בְּשִׁעֲמָמוּתָא וְעַל דְבֵית יְהוּדָה אֲגַלֵי יַת גְבוּרְתִּי לַאֲטָבָא לְהוֹן וְכָל סוּסְוַת עַמְמַיָא אֶמְחֵי בְּסַמָיוּתָא:

אִבְּן עֶזְרָא ביום, אכה כל סוס - של גויי הארץ. ועל בית יהודה - שהלכו עמהם בעל כרחם אפקח עיני לשומרם ולהצילם. וסוס העמים - לא סוס היהודים שיהיה במחנה אכה בעורון והנה מיד יכשל בסוס.

מְצוּדַת דָּוִד בתמהון. ר״ל יאבדו אבידת הלב כאדם המתמה ומתייאש: בשגעון. ר״ל לא ילחמו כסדר תכסיסי המלחמה: ועל בית יהודה. והבאים לצבא על ירושלים עם הצובאים עליהם אפקח עיני להשגיח בהם שלא יאבדו עם הצובאים הואיל ובאו שלא בטובתם: אכה בעורון. נוסף על התמהון אכה בעורון לא יראו אנה ילכו וידלגו על אנשיהם וירמסם אבל בית יהודה שיהיו עמהם במחנה לא יהיו נזוקים מהם כי המקום ישגיח בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן אפקח. עניין פתיחה כמו פקח עיניך (משלי כ): בעורון. מל׳ עור:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא נאום ה', מבאר שיהיה הכל מאת ה' שישים ערבוביא בין שני הצדדים, אם נגד הגוים הפחותים שיעלו לכבוש את ירושלים אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון, שכמו שהמשוגע יעשה דברים ע"י כח הדמיון בלי עצת השכל, כן תהיה אסיפתם בלא שכל ולבלי תכלית מסודר, ובאשר בלכתם לכבוש את ירושלים יהיו בני ישראל שהם בגלת אדום בסכנה, אמר שעל בית יהודה אפקח את עיני בל יאבדו בהשערורה הזאת, ונגד העמים שהם בני ישמעאל שירושלים תח"י, אמר שכל סוס העמים אכה בעורון, עד שלא יראו על מי ילחמו כי יהרגו איש את אחיו:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת בתמהון, בעורון. התמהון הוא בלב, והעורון הוא בעינים שאח"כ יוכה בעורון:

ה וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם בַּיהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם׃

רַשִׁ״י ואמרו אלפי יהודה בלבם. כשיראו שאר הצובאים נגפים במגפה זו והם ניצולים: אמצה לי יושב ירושלם וגו'. יושבי ירושלים שיודעים שעל כרחנו אנו באים עליהם אמצו לעזרתי בתפילתן בה' אלהיהם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיֵימְרוּן רַבְרְבֵי יְהוּדָה בְּלִבְּהוֹן אִשְׁתְּכַח פוּרְקַן לְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת אֱלָהָהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ואמרו אלופי יהודה - גדוליהם שהם במחנה האויב. אמצה לי - תפילת ירושלם, כי הם התפללו בעבורנו תפלה חזקה והנה כל אחד יאמר אמצה לי בעבורי, כמו: אמרי לי אחי הוא.

מְצוּדַת דָּוִד ואמרו וגו׳. אלו הבאים עם הצובאים על העיר בראותה שאינם נזוקים עם הצובאים יאמרו בלבם הנה יושבי ירושלים חזקו אותי בהפגיעם בה׳ להתפלל עלי שלא אהיה נלקה עמהם כי יודעים המה שבאתי הנה שלא בטובתי ולא יתלו הדבר בזכות עצמם כ״א בזכות יושבי ירושלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן אלופי יהודה. שרי יהודה כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז׳:ה׳): אמצה. מל׳ אומץ וחוזק:

מַלְבִּי״ם ואמרו, אז יקום משיח בן יוסף ובני יהודה יתחזקו אז, ולפי דברי חז"ל שג' פעמים עתיד גוג לבא על א"י, הנה בפעם הראשון יכה כל סוס בעורון, ובפעמים האחרונים יתחזקו בני יהודה ואלופי יהודה יאמרו בלבם שיושבי ירושלם, שהם צדיקים הם יתנו להם אומץ בצדקתם ובבטחונם בה' אלהיהם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אמצה, שם במשקל שלוה עולה, הם אומץ וחוזק לי:

ו בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת־אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאול אֶת־כָּל־הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם׃

רַשִׁ״י אשים את אלפי יהודה. ישובו וילחמו עם אותם שהביאום שם: ככיור אש. כמדורות אש גדולה וכיור לשון כירה וכך חברו מנחם: תחתיה. במקומה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא אֲשַׁוֵי יַת רַבְרְבֵי יְהוּדָה כִּלְבוּשׁ דִינוּר בַּאֲעַיָא וּכְבִיעוּר דְאֶשָׁא בַּעֲמִירָא וְיִבְזוּן מִן דָרוֹמָא וּמִן צִפּוּנָא יַת כָּל נִכְסֵי עַמְמַיָא סְחוֹר סְחוֹר וְתִתַּב יְרוּשְׁלֵם עוֹד בְּאַתְרָהּ וְתִצְלַח יְרוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא ביום - אז יתקיים חרב על זרועו ועל עין ימינו והנה הוא עור גם סוסו, על כן יאכלום ככיור אש - ככירת אש. וישבה - הטעם: וישבו אנשיה.

מְצוּדַת דָּוִד את אלופי יהודה. הם הבאים עם העכו״ם אותם יעשה כלפיד אש הבוער בעצים ר״ל הם ישחיתו את הבאים עמהם בראותם שיד ה׳ היתה בם: וכלפיד וגו׳. כפל הדבר במ״ש: ואכלו. ישחיתו מימינם ומשמאלם את העמים מסביב: וישבה ירושלים וגו׳. כי ירושלים הבנויה אחר שהחריבה טיטוס לא בנויה במקומה שהיתה מאז ולכן אמר שאז תשב ירושלים במקומה הראשון במקום ירושלים הישנה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ככיור. ענין לפיד ושלהבת וכן תנור וכירים (ויקרא י״א:ל״ה) הנקרא כן בעבור שמונח עליו תדיר לפידי אש: בעמיר. כן יקרא אגודת השבלים כמו ושכחת עומר בשדה (דברים כ״ד:י״ט): תחתיה. במקומה:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים, שהם יגרו בם ריב ומדון או מלחמה ממש בשני הצדדים, מצד א' יהיו ככיור אש בעצים, שמביאים את העצים אל הכירה ושורפים אותם שם, כן יביאו את הגוים שהם חיל גוג אל א"י להשרף שם, ומצד הב' יהיו כלפיד אש שמניחים אותה בעמיר של קש ושורף את הקש במקום שהוא, כן ישרפו את הישמעאלים במקומם ובארצם, ובזה יאכלו על ימין ועל שמאל בשני הצדדים, וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם, ר"ל שבפעם הזאת לא יגיעו עד ירושלים לצור עליה, שלירושלים עצמה לא יגיעו עד הפעם השלישית שאמר בסי' י"ג ונלכדה העיר, וכן בארתי ביחזקאל סי' ל"ט שלא יגיעו לירושלים עד הפעם האחרון, ועז"א שאז תשב עוד ירושלים תחתיה ובמקומה ולא יוכלו להרע לה, ומ"ש בירושלם, הוא עפ"י מ"ש ביחזקאל (סי' מ"ח) שלעתיד תתרחק ירושלים מן המקום שהיא בו עתה לצד דרום מרחק מ"ה מיל ושם תהיה העיר, והמקום של ירושלים של עתה יהיה מיוחד לכהני ה' ולבית המקדש (וכמ"ש למעלה ב' ט"ז) עז"א פה שאז במלחמת גוג תשב עדיין ירושלים במקומה הראשון בירושלים של עתה, ולא תשתנה עדיין ממקומה, כי זה לא יהיה רק בכלות כל המלחמות:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כיור. כמו תנור וכירים שהאש בתוכו, עי' התו"ה שמיני סי' ק"מ: עוד. פי' עדיין: תחתיה. היינו במקומה הראשון דהיינו בירושלים:

ז וְהוֹשִׁיעַ יְהוָה אֶת־אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְמַעַן לֹא־תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית־דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם עַל־יְהוּדָה׃

רַשִׁ״י והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה. בטרם יבואו בני ירושלים לצאת מן העיר תהיה להם תשועה לשוב אל אהליהם ואל ביתם ואח"כ תבא תשועה לבני העיר היא התשועה שנאמר בה ויצא ה' ונלחם (לקמן יד): למען לא תגדל. להתפאר עליהם ולומר לא נצלתם אלא בשבילנו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִפְרוֹק יְיָ יַת קִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה בְּקַדְמֵיתָא בְּדִיל דְלָא תִסְגֵי אִתְרַבְרְבוּת בֵּית דָוִיד וְאִיתְרַבְרְבוּת יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם עַל דְבֵית יְהוּדָה:

אִבְּן עֶזְרָא והושיע, את אהלי יהודה - הבאים עם האויב, כי כן דרך המחנות שוכנים באהלים סביב העיר. בית דוד - עוד היום בעיר בגדא"ד עיר מלכות ישמעאל והם ראשי הגלות, משפחה רבה וגדולה ולה ספר היחס משנים קדמוניות, וככה פירושו: כי בראשונה קודם ישועת ירושלם יושיע השם אהלי יהודה שהם מחוץ לעיר עם מחנות האויב, כדרך שאמר למעלה: ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון. ולמה בראשונה אושיע את אהלי יהודה? למען לא תגדל - בעבור שלא יוכלו להתפאר בית דוד ויושב ירושלם שהם בתוך העיר עם המשיח ולא תגדל תפארתם על בני יהודה, ידינו הושיעה אתכם.

מְצוּדַת דָּוִד את אהלי יהודה. הם הבאים עם הערבים יושבי אוהלים במחנה אותם יושיע ה׳ בראשונה להכות הבאים עמהם עד לא יצאו אנשי ירושלים להלחם בהם ולהכותם: למען לא תגדל וגו׳. כ״א לא ישחיתו בהם עד אשר יצאו מירושלים זרע בית דוד ושאר היושבים שמה תגדל א״כ תפארתם על תפארת בית יהודה הבאים עם העכו״ם הואיל והם היו עמהם ולא השחיתו בהם עד אשר באו בית דוד ושאר יושבי ירושלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן תפארת. מל׳ פאר והדר:

מַלְבִּי״ם והושע ה' את אהלי יהודה בראשונה, ר"ל בפעם הראשון שיבא גוג שאז לא יגיע עדיין לירושלים רק לערי יהודה וירצה להרע להם בעריהם ובאהליהם, ואז יושיע להם ה' עפ"י נס, ועי"כ לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת יושב ירושלם על יהודה, שהגם שאח"ז במלחמה האחרונה שיצורו על ירושלים עצמה יעשה ה' נסים לתפארת בירושלים, לא יוכלו להגדיל תפארתם על יהודה אחר שכבר עשה ה' נסים גם ליהודה קודם שעשה נסים לבני ירושלים ששם ימצאו בית דוד:

ח בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן יְהוָה בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים כְּמַלְאַךְ יְהוָה לִפְנֵיהֶם׃

רַשִׁ״י הנכשל בהם. החלש שבהם: כאלהים. כרברבין כמלאכים: כמלאך ה' לפניהם. יצלחון כמלאכא דה' קדמיהון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא יְרַחֵים יְיָ עַל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וִיהֵי דְחַלָשׁ בְּהוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא כְדָוִיד וּבֵית דָוִיד כְּרַבְרְבִין יִצְלְחוּן בְּמַלְאֲכָא דַייָ קָדָמֵיהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא ביום, הנכשל בהם - גיבור כדוד. כאלהים - מלאכים וככה פירושו כמלאך ה' לפניהם במלחמה.

מְצוּדַת דָּוִד יגן ה׳. מפני חיל גוג הצרים עליהם: הנכשל בהם. החלש שבהם יתגבר כדרך שגבר דוד על אנשי מלחמתו: כאלהים. יהיו כאלהים וחוזר ומפרש כמלאך ה׳ ולפניהם יעברו במלחמה בראש העם:

מְצוּדַת צִיּוֹן הנכשל. ענין נפילת ההתגברות ותשות הכח:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא, ר"ל במלחמה הראשונה של גוג יגן ה' בעד יושבי ירושלים, ולא יוכלו האויבים להגיע לשם כלל כי לא יגיעו לשם עד הפעם האחרון, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, שאנשי ירושלים יהיו כולם צדיקים, וגם אם ימצא בהם איש שיכשל בחטא יהיה כדוד שעשה תשובה תיכף וה' העביר חטאתו, ובית דויד יהיו כאלהים, כמלאך שלא יצוייר כלל שיחטא כי אין לו יצה"ר, כן לא יקרה להם חטא כלל, וגם יהיו כמלאך ה' לפניהם, שישראל יכבדו אותם כאילו הם מלאכי ה' ושלוחיו ליישר את העם:

ט וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם׃

רַשִׁ״י אבקש להשמיד. אבקש בהשמדתם ואדקדק בעוונם ורבותינו פירשו לזכות אבקש בנוגני שלהם אם יש להם זכות אניחם ואם לאו אשמידם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא אֶתְבַּע לְשֵׁיצָאָה יַת כָּל עַמְמַיָא דִי מִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן עַל יְרוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא והיה ביום ההוא - כאשר אבקש להשמיד את כל הגוים.

מְצוּדַת דָּוִד אבקש להשמיד. אבקש ואעשה כלומר אשים כל רצוני להשמידם:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא, אז יהרג משיח בן יוסף במלחמה, וזה יסבב שני דברים, א] שעי"כ אבקש להשמיד את כל הגוים, שבחטא הריגתו יבקש עליהם עונש להשמידם, ב] שעי"כ.

י וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר׃

רַשִׁ״י רוח חן ותחנונים. שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיני: רוח. טלנ"ט בלע"ז: והביטו אלי את אשר דקרו. תרגם יונתן ויבעון מן קדמי על די איטלטלו: והביטו. להתאונן על אשר דקרו בהם האומות והרגו בהם בגלות': וספדו עליו. על אותו הרג: כמספד על היחיד. כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאֶשְׁפּוֹךְ עַל דְבֵית דָוִד וְעַל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם רוּחַ חִסְדָא וְרַחֲמִין וְיִבְעוּן מִן קָדָמַי עַל דִי אִיטַלְטְלוּ וְיִסְפְּדוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְסָפְדִין עַל יְחִידָא וְיֵימְרוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְמַמְרִין עַל בּוּכְרָא:

אִבְּן עֶזְרָא ושפכתי - אשפוך רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם, טרם זה תעבור עליהם בתחלה צרה, כי משיח בן יוסף יהרג, אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, וזהו והביטו אלי- אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף. וספדו עליו - אנשיו.

מְצוּדַת דָּוִד ושפכתי. ר״ל אתן בשפע על בית דוד וגו׳ רצון המשכת חן על עצמם ורצון הפצרת תחנונים לפני: והביטו אלי. לשאול משפט להשיב גמול את אשר דקרו ועל משיח בן יוסף יאמר שמת במלחמה כן ארז״ל: כמספד על היחיד. כמו המספד שאדם עושה על מיתת בן יחיד: והמר. יבכו עליו במרירות לב כמו שממררים בבכי על מיתת הבכור:

מְצוּדַת צִיּוֹן רוח. רצון: דקרו. ענין נעיצת חרב בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו): והמר. כהמר מל׳ מרירות:

מַלְבִּי״ם ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנונים, שעי"כ יבקשו את ה' בתחנונים וישיגו חן וחנינה מאת ה', שע"י שיראו שרוח אפם משיח ה' אשר אמרו בצלו נחי' נפל במלחמה יתעוררו בתשובה ובתפלה, והביטו אלי את אשר דקרו, שיביטו ויעיינו שמת בעון הדור, וכאילו הם דקרו אותו ע"י עונותיהם, ויביטו אל ה' לשוב אליו ולבקש עזרו מקדש באשר נפל צור מעוזם, וספדו עליו כמספד על היחיד, תחלה יספדו עליו כמו שסופדים על הבן יחיד שמת ואין אחר תחתיו, וגם אח"כ כשיתגלה משיח בן דוד ימררו עליו מספד מר כהמר על הבכיר, באשר הוא היה הבכור והראשון להושיעם, וע"כ יתמיד האבל עליו גם אחרי כן:

יא בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ־רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן׃

רַשִׁ״י כמספד הדדרמון בבקעת מגדון. אין ענין הדדרימון בבקע' מגדון אלא שני מספדות הן כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון ברמות גלעד שנאמר (מלכים א כ״ב:ל״ו) ותעבור הרנה במחנה והוא הספד וכמספדא דיאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידון שנאמר (ד"ה ב ל"ה) ויקונן שם ירמיהו וגו' ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם וגו':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא יִסְגֵי מִסְפְּדָא בִּירוּשְׁלֵם כְּמִסְפְּדָא דְאַחְאָב בַּר עָמְרִי דִי קְטַל יָתֵיהּ הֲדַדְרִמוֹן בַּר טַבְרִימוֹן וּכְמִסְפַּר יֹאשִׁיָה בַר אָמוֹן דִי קְטַל יָתֵיהּ פַּרְעֹה חֲגִירָא בְּבִקְעַת מְגִדוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא כמספד הדדרימון - מספד אדם גדול היה בימים קדמונים. בבקעת מגדון - ואנחנו לא ידענו כל הקורות ולהיותו רמז לאחאב ויאשיה, דרך דרש הוא זה.

מְצוּדַת דָּוִד כמספד הדדרמון וגו׳. מספד גדול מפורסם היה בימים קדמונים להדדרימון בבקעת מגדון וכן יהיה המספד על משיח בן יוסף, ורז״ל אמרו כמספד אחאב שהרגו הדדרמון וכמספד יאשיהו שהרגו פרעה בבקעת מגדון:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון, פי' חז"ל שהוא המספד שספדו על אחאב שהרגו בן הדד שעבד לע"ז ששמה רמון, וכמספד שהיה בבקעת מגדון שהוא המספד שספדו על יאשיה שהרגו פרעה נכה במגדו, שמספד של יאשיה היה מצד שהיה יחיד, כי אז לא היה לישראל רק מלך אחד, ומספד של אחאב שאז היו להם שני מלכים, היה מצד שהיה הבכור כי היו לו י' שבטים, וגם ר"ל שעל אחאב ספדו עשרת השבטים ועל יאשיה ספדו שבט יהודה ובנימין ועליו יספדו כל השבטים:

יב וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית־דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית־נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃

רַשִׁ״י בית נתן. הנביא וי"א נתן בן דוד כמו שנא' (ש"א ה) שמוע ושובב ונתן ושלמה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִסְפְּדוּן דַיְרֵי אַרְעָא זַרְעִין זַרְעִין גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד זַרְעִית בֵּית דָוִד לְחוֹד גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד זַרְעִית בֵּית נָתָן גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד:

אִבְּן עֶזְרָא וספדה - הזכיר משפחת בית דוד הנכבדת ומשפחת בית נתן, בדרך נבואה ידע כי גם זאת בימים ההם תהיה ידועה ולהיות בית נתן אחי שלמה אין צורך, כי בית דוד שם כולל לשניהם וככה בית השמעי אינו מהלוים, או הוא קצתם מבית לוי בפנים ומקצתם בחוץ, כמו בית דוד ויהודה שהם בפנים ובחוץ.

מְצוּדַת דָּוִד משפחת וגו׳. כל משפחה בפ״ע לפרסם את ההספד: ונשיהם לבד. הוא דרך צניעות שלא יהיו מעורבבים עם הגברים: משפחות בית נתן. כן יהיה שם משפחה יקרה בזה הזמן וכן כולם שחושב והולך וזכרם הנביא בנבואה:

מַלְבִּי״ם וספדה הארץ, כל משפחה יעשו הספד בפ"ע, וימצאו אז משפחת בית דוד שהוא כולל בני דוד, ומשפחת בית נתן שהיה מבני דוד שתהיה אז משפחה מצויינת בפ"ע וכן משפחת הלוי, וימצא בם משפחה אחת מצויינת לבדה יקרא בית השמעי, והם יספדו לבד, וכן כל המשפחות יספדו כ"א בפ"ע ונשיהם לבד:

יג מִשְׁפַּחַת בֵּית־לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃

רַשִׁ״י בית לוי. הכהנים והלוים: משפחת השמעי. שמוע בן דוד, בתחלה כלל הכתוב משפחות בית דוד ואח"כ פרט כל אחת ואחת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן זַרְעִית בֵּית לְוִי לְחוֹד גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד זַרְעִית בֵּית שִׁמְעִי גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד:

יד כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃

רַשִׁ״י כל המשפחות הנשארות. לבית דוד: ונשיהם לבד. משום צניעות ולמה משפחות הכהונה והממלכות כדי להחזיר להם כתריהם כמו שנאמר בראש הספר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן כָּל זַרְעֲיָתָא דִי אִשְׁתַּאֲרָא זַרְעֲיָן זַרְעֲיָן גַבְרֵיהוֹן לְחוֹד וּנְשֵׁיהוֹן לְחוֹד:

מְצוּדַת דָּוִד כל המשפחות הנשארות. מלבד אותן המשפחות היקרות הנקובות בשמותן: משפחות. גם הם יספדו כל המשפחה בפ״ע ונשיהם לבד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.