זְכַרְיָה יג

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה׃

רַשִׁ״י לחטאת ולנדה. לאדיותא וכן ת"י אשבוק לחוביהון כמא דמדכן במי אדיותא ובקטם תורתא דחטאתא באפר חטאת:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי אוּלְפַן אוֹרַיְתָא גְלֵי כְּמַבּוּעַ דְמַיִין לְבֵית דָוִד וּלְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וְאֶשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיהוֹן כְּמָא דִמְדַכָּן בְּמֵי אַדְיוּתָא וּבִקְטָם תּוֹרָתָא דְחַטָאתָא:

אִבְּן עֶזְרָא ביום - גם זה הכתוב לאות כי הנבואה לעתיד ויהיה מקור נפתח כמשמעו. ורבי משה הכהן אמר: כי הוא דרך משל כמו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם על כן אחריו ורוח הטומאה הפך לרוח הקודש.

מְצוּדַת דָּוִד יהיה מקור נפתח. יהיה נובע מים מתחת מפתן הבית והוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל והוא המעיין האמור בנבואת יואל והוא מים החיים האמור בסוף הספר: לבית דוד. לצורך בית דוד ויושבי ירושלים: לחטאת. לקחת ממנו מי חטאת להזות על טמאי מתים כי מי חטאת צריכים שיהיו מים חיים ונובעים: ולנדה. ר״ל לצורך טבילת הנדה ואף שאינה צריכה דוקא ביאת מים חיים או הוא מענין הזיה כמו מי נדה (במדבר יט) וכפל בשמות נרדפים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מקור. מעין הנובע הנובע: לחטאת. מי אפר פרה קרוי מי חטאת על כי הוא מטהר הטומאה וכמ״ש הוא יתחטא בו (במדבר י״ט:ט׳):

מַלְבִּי״ם ביום ההוא יהיה מקור נפתח, לפי הפשט באשר בזמן הזה לא נמצאו מי מעינות בירושלים ואז יפתח מקור מים חיים שיהיה מיוחד לבית דויד וליושבי ירושלם לחטאת להתחטא בו, ולהיות למי נדה לאפר חטאת, וכבר נבא יחזקאל שראה נחל גדול יוצא מבית קה"ק שיתפשט עד ים המזרחי והמערבי, וכן נבא זכריה (לקמן י') והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וכו' וזה יהיה אחר המלחמה האחרונה של גוג ומגוג שאז יתרבה הנחל בשפע כ"כ, אבל אחר מלחמה הראשונה של גוג שדבר ממנה בכאן לא יתפשטו המים החוצה ויהיה רק לבית דוד ויושבי ירושלים לבד, וכבר בארנו בפירוש יחזקאל שיש בזה משל ומליצה על התפשטות מי הדעת ונחל התורה והאמונה שנמשלו למים, ואחר מלחמה הראשונה יחלו המים המדעיים להתפשט מבית דוד ויושבי ירושלים, להסיר חטאת הדעות החיצוניות ולטהר טומאת הסכלות והאולת ואמונות דופי וכל שמץ ע"ז כמו שפי' בסמוך, והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ, שהוא באור על מהות המקור הזה ומימיו הנאמנים הנוזלים ממבועי החכמה ודעת קדושים, ואחר המלחמה האחרונה של גוג ומגוג יתפשטו המים חוצה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, שעז"א והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', שזה פי' המים שיכירו כולם אחדות הבורא ואמתת האלהות והם עצמם המים שחזה יחזקאל כמש"פ שם:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת לחטאת. פי' הרד"ק למי חטאת שצריך שיהיו מים חיים וכן לנדה שהיא זבה שצריכה מים חיים. והוא שגגה כי חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים ואין הזבה צריכה מים חיים (תוספתא דמגלה פ"א וזבין פ"ג וכמו שפרש"י שבת דף ס"ה ע"ב), רק פי' כמו שת"י לחטאת להתחטאות, ולנדה היינו מי נדה שאפר פרה קרוי מי נדה, במי נדה יתחטא:

ב וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת־שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן־הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י וגם את הנביאים. נביאי שיקרא: רוח הטומאה. יצר הרע:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱשֵׁיצֵי יַת שׁוּם טַעֲוַת עַמְמַיָא מִן אַרְעָא וְלָא יְהֵי דָכְרָן מִשׁוּמְהוֹן עוֹד וְאַף יַת נְבִיֵי שִׁקְרָא וְיַת רוּחַ מְסַאֲבָא אֲבַטֵיל מִן אַרְעָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - הטעם כל ככה יהיו אוהבי השם, כי על אהבתו ידקרו האבות הבנים.

מְצוּדַת דָּוִד אכרית וגו׳. ולתוספות ביאור אמר ולא יזכרו עוד: את הנביאים. הם נביאי השקר: רוח הטומאה. הוא יצר הרע: אעביר מן הארץ. ר״ל היצה״ר לא יהיה עוד ולא ימצא עוד מי שינבא שקר כי תמלא הארץ דעה ויכירו השקר:

מְצוּדַת צִיּוֹן העצבים. כן יקראו העכו״ם כי מעצבין לב עובדיהן צועקים אליהן ואינם נענין:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים, עד שגם שמותם לא יזכרו עוד, וגם את הנביאים הם נביאי הבעל שימצאו עוד בהודו חינא ויאפאן שעובדים עדיין לגלולים, וכן המנבאים שהם הדרשנים הנואמים נאום בניב שפתים להמשיך בני אדם אל אמונת הבל, יסיר מן הארץ, כמ"ש הרי"א שעוד נמצא בארץ ישראל נביאי דת הקאראן שנופלים על הארץ כנכפים ומדברים דברי נביאות בשם נביא השקר שלהם ברוח הטומאה שנח עליהם, ואז יעביר ה' רוח שקר הזה:

ג וְהָיָה כִּי־יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יְהוָה וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי אֲרֵי אִתְנַבֵּי גְבַר עוֹד וְיֵימְרוּן לֵיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵיהּ יַלְדוֹהִי לָא תִתְקַיֵם אֲרֵי שִׁקְרָא אִתְנַבֵּיתָא בִּשְׁמָא דַייָ וְיֶחְדוּן בֵּיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵיהּ יַלְדוֹהִי בְּאִתְנַבָּיוּתֵיהּ:

מְצוּדַת דָּוִד כי ינבא. ר״ל נבואת שקר: יולדיו. אמר לתוספת ביאור כי כבר זכר אביו ואמו: לא תחיה וגו׳. לא מהראוי שתשאר חי כי מה שדברת בשם ה׳ הוא שקר כי מדעתם יכירו השקר ולכן ידקרו אותו אבותיו בחרב בעבור הנבאו בשקר ולא יחוסו עליו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ודקרהו. ענין נעיצת חרב בגוף:

מַלְבִּי״ם והיה כי ינבא אז לא ינבאו עוד מפני שני טעמים, א] שלא ימצא מי שיאמין להם, שאף יולדיו ידקרוהו על נבואתו כי ידעו שהוא נביא שקר, וזאת שנית.

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אביו ואמו ילדיו. כי האומנים יקראו בצד ההרחבה אב ואם. לכן יפרט לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ"ג כ"ב) ואת אמך אשר ילדתך (ירמיה כ"ב כ"ו):

ד וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ׃

רַשִׁ״י אדרת שער. כן דרך מסיתים ומדיחי' מתעטפי' בטליתם כאילו הם אנשים צדיקים למען יקובלו כחשיהם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִבְהֲתוּן נְבִיֵי שִׁקְרָא גְבַר מִנְבוּאֲתֵהּ בְּאִתְנַבָּיוּתֵיהּ וְלָא יִתְנַבּוּן עוֹד שְׁקַר בְּדִיל לְאַלְפָא כַּדִיבִין:

אִבְּן עֶזְרָא והיה, אדרת שער - להראות האדם שהוא עובד השם ומתאבל על עונו וחוגר שק, למען לא יכירוהו.

מְצוּדַת דָּוִד יבושו הנביאים וגו׳. ר״ל כאשר נביאי השקר ישובו מחטאם ותחול עליהם רוח הנבואה אז הנביאים ההם יבושו כ״א מחזיונו השקר שנבא מאז בהנבאתו עתה נבואת אמת כי יראה ההבדל כיתרון האור מן החשך: ולא ילבשו וגו׳. דרך הנביאים היה ללבוש אדרת שער וכן נאמר באליהו וילט פניו באדרתו (מ״א יט) ולכן אמר הנביאים ההם לא ילבשו אדרת שער כדרך שאר הנביאים וזהו למען יוכל כ״א לכחש ולומר שאינו נביא כי יבוש להזכיר עליו שם נביא לבל יזכר עליו מעשיו הראשונים שהיה מתנבא בשקר:

מְצוּדַת צִיּוֹן מחזיונו. מל׳ חזון ונבואה: אדרת. מלשון אדיר ר״ל מלבוש חשוב עשוי משער: כחש. ענין שקר:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא יבושו הנביאים שהם עצמם יבושו איש מחזיונו שיכירו שהוא חזון שקר ואליל ופעולת כח הדמיון, ולא ילבשו אדרת שער למען כחש שלא ילבשו אדרת שער שהיה מלבוש מיוחד לנביאים ונזירים למען יוכל להכחיש ולומר שאינו נביא, ושיעור הכתוב

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת למען כחש. יל"פ עוד שהיו לובשים אדרת שער שהוא כלבוש שק המכחש את בשרו (כמו ובשרי כחש משמן) שזה היה מועיל להם להשרות עליהם רוח טומאה:

ה וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ־עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי׃

רַשִׁ״י כי אדם הקנני. פתר בו מנחם לשון מקנה צאן ובקר כי אני כשאר כל אדם שאינו עסוק בנבואו' הפקידני מנעורי לשמו' את מקנהו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיֵימַר לָא נְבִיָא אֲנָא גְבַר פָּלַח בְּאַרְעָא אֲנָא אֲרֵי אֱנָשָׁא אַקְנִיַנִי מִזְעוּרִי:

אִבְּן עֶזְרָא ואמר - לשואלו מה מלאכתך. כי אדם הקנני מנעורי - הנחילני אדמה ומנעורי אני עובד אותה ואם ישאלוהו מה המכות שדקרוהו אביו ואמו, אז יאמר בית מאהבי שחקתי והוכיתי שם, על דרך שחוק.

מְצוּדַת דָּוִד ואמר וגו׳. מוסב על המקרא שלמעלה לומר למען יכחש ויאמר לא נביא אנכי: איש עובד וגו׳. כאומר ואם תשאלו א״כ מדוע אני מתבודד בשדה כדרך הנביאים הנה אין זה בעבור הנבואה אבל זו היא כי מלאכתי בשדה כי איש עובד אדמה אנכי לחרשה ולזרעה: כי אדם וגו׳. ר״ל ומה שנבאתי מנעורי גם אז לא דבר בי ה׳ אלא אדם כמוני מסית הקנה בי קנין הנבואה לנבאות בשקר פתני ואפת:

מְצוּדַת צִיּוֹן הקנני. מל׳ קנין:

מַלְבִּי״ם למען כחש ואמר לא נביא אנכי, שיכחיש לומר איני נביא רק איש עובד אדמה אנכי וזה מלאכתי, כי אדם הקנני מנערי, אדם אחד קנה אותי לפועל לעבוד שדהו, באופן שיהיה לו כבוד יותר לומר שהוא עובד אדמה והוא עבד איש מקנת כסף משיחזיק א"ע לנביא:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת הקנני. מכרני ונעשיתי קנין לאדני לעבוד לו את האדמה, וי"מ למדני שאהיה רועה מקנה ועובד אדמה:

ו וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי׃

רַשִׁ״י בין ידיך. בין כתפיך שם מלקין עוברי עבירה: בית מאהבי. אשר אהובני והוכיחוני לדרך הישרה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיֵימַר לֵיהּ מָה מְחָתָא הָאִלֵין דַאֲתָאָה עֲלָנָא הֲלָא בְּעוֹבָדֵי יְדָךְ וְיֵימַר יָאוּת לָקֵינָא בְּחוֹבִין דְרַחֲמָנָא:

מְצוּדַת דָּוִד ואמר אליו. על כי כל נביא מנביאי השקר כשיעזוב דרכו יוכה בב״ד לכפר אשמותיו לכן אמר ואם מי יאמר אליו מה המכות האלה על הגוף בין כתפות ידיך מקום שלוקין שם מלקות בב״ד כי דרך נביאי השקר המטפלים באלילים להכות עצמם על גביהם ולהתגודד בשרם כמ״ש ויתגודדו כמשפטם (מ״א יח) וכאלו יאמר לו מן המכות האלה נראה א״כ שעדיין אתה מחזיק במעשיך הראשונים: ואמר. והוא ישיב לו המכות האלה הם אשר הכו אותי בבית מאהבי ר״ל הבית דין המאהבים אותי לה׳ הם הכוני על אשמותי לשוב לשם להתאהב אליו:

מַלְבִּי״ם ואמר אליו, כי נביאי שקר אלה היו מתגודדים בחרבות וברמחים ומכים זה את זה כדי שתשרה עליהם הרוח, וכמ"ש ויתגודדו בחרבות עד שפך דם עליהם, וכשיכחיש שאינו נביא יבררו לו מן רושם המכות שנשארו בין אצילי ידיו, והוא יכחיש גם זאת ויאמר שהם מכות שהוכה בית מאהביו על שלא הלך בדרך הישר, ועכ"פ יתאמץ להכחיש שלא היה נביא כלל כי יהיה זה חרפה גדולה וכלימת נצח:

ז חֶרֶב עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים׃

רַשִׁ״י חרב עורי על רועי. על אותו שהפקדתיו על צאן גלותי: ועל גבר עמיתי. שחברתיו אלי לשמור צאני כמוני: הך את הרועה. את מלך רומי הרשעה: ותפוצנה הצאן. שכבושה תחת ידו: והשיבותי ידי. ואשנה מכותי שנית: על הצוערים. על השלטונים הצעירים מן המלכים ויונתן תרגם ותפוצנה הצאן ויתבדרון שלטוניא ותירגם על הצוערים ממונים שלהם השניים להם וכן ת"י המקרא הזה באומות חרבא איתגלי על מלכא דבבל ועל שלטוניא חבריה דכוותיה דדמי ליה אמר ה' צבאות קטול ית מלכא דבבל ויתבדרון שלטוניא ואין לשון התרגום הזה נופל על ישראל שלא מצינו בתרגום ובמקרא שלטונין בישראל אלא מלך ושרים ותרגום שלהן רברבין:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן חַרְבָּא אִתְגְלָא עַל מַלְכָּא דְבָבֶל וְעַל שִׁלְטוֹנָא חַבְרֵיהּ דִכְוָתֵיהּ דְדָמֵיהּ לֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת קְטוֹל יַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִתְבַּדְרוּן שִׁלְטוֹנַיָא וַאֲתִיב יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל תִּנְיָנַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא חרב - ותנבא עוד על מלחמות רבות תהיינה בכל הארץ במות משיח בן יוסף. וטעם רועי – כל מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ והוא חושב על עצמו שהוא כאלהים, על כן ועל גבר עמיתי הך את הרועה, השם יכרית כל מלך ותפוצינה צאנו, על כן כתוב בפרשה האחרת הדבקה בזאת, והיה ה' למלך על כל הארץ. אמר יפת: כי הצוערים הפך הרועים והם צעירי הצאן והנה צוערים תואר, כמו אובדים יצערו בניו. ולא ידע.

מְצוּדַת דָּוִד חרב עורי. אתה החרב עורי על כל אחד מהבבליים אשר העמדתיו להיות רועה צאן עמו: ועל גבר עמיתי. ר״ל שהוא עמיתי בדבר זה שהוא רועה צאן עמו כמו שאני רועה ישראל צאן עמי ובדבר זה הוא לי לחבר ודוגמתו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך (ש״ה א) והוא כפל ענין במ״ש: הך. אתה החרב הך ויפוצו צאן עמו ויתעו בדרך וילכו לאבדן כי כשמת האוסר המלחמה יאבדו כל אנשי המלחמה הבאים בצבא: והשיבותי. ואני אשיב ידי על הקטנים הנשארים בביתם להכותם נפש לבל ישאר שארית מה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עורי. מלשון התעוררות: גבר. איש: עמיתי. ענין חבר כמו וכחש בעמיתו (ויקרא ה): ותפוצין. ענין פזור: הצוערים. הקטנים כמו צעיר אנכי (תהלים קיט):

מַלְבִּי״ם חרב עורי, התנבא עוד כי בימים האלה תתעורר חרב על האיש שהוא אומר שהוא רועה של ה', ר"ל על נביא הישמעאלים והמאמינים בדתו שהיה אומר שה' שלחו להיות רועה העולם, ועל הגבר שהוא אומר שהוא עמיתו וחברו של ה' והוא שוה אליו. הך את הרועה ותפוצין הצאן הישמעאלים המאמינים בו, ונגד גבר עמיתו אמר והשבתי ידי על הצערים הם הכהנים שאחריו המצערים עצמם לכבודו להיות פרושים כנודע:

ח וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ נְאֻם־יְהוָה פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ׃

רַשִׁ״י והשלישית יותר בה. יתגיירו ויחיו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּכָל אַרְעָא אֲמַר יְיָ תְּרֵין חוּלְקִין דְבָהּ יִשְׁתֵּיצוּן יְסוּפוּן (וּתְלִיתָאָה) יִשְׁתָּאֵר בָּהּ:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - שתי שלישיות העולם יכלו, גם השלישית יבחן והנמלט הוא יהיה עובד השם הוא, שיבוא מדי שנה בשנה ועתה יפרש איך יכרתו פי שנים בכל הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד והיה. הדבר הזה יהיה בכל הארץ: והשלישית. היא ישראל:

מְצוּדַת צִיּוֹן פי שנים. שני חלקים כמו לתת לו פי שנים (דברים כ״א:י״ז): יגועו. ענין מיתה כמו כי גוע אהרן (במדבר כ׳:כ״ט):

מַלְבִּי״ם והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו, ואז תתעורר חרב איש ברעהו עד שלא ישאר רק השלישית, שהם מאמיני האמונה האמתית היא תותר עם מאמיניה:

ט וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת־הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת־הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי׃

רַשִׁ״י והבאתי את השלישית באש. ואעיל ית תליתא בעקא בכור דאשא שיסבלו וישאו מקצת הגרים מהעכו"ם בצרות חבלו של משיח ובמלחמות גוג ומגוג עם ישראל ומשם יבחנו כי גרי אמת הם כי הרבה מן המתיהדים תחלה ישובו לסורם ויתחברו עם גוג כמ"ש באגדה: והוא יאמר ה'. כשיתפלל יתפלל לה' ולא לאלהיו הראשון:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאָעֵיל יַת תִּלְתָּא בְּעָקָא בְּכוּר דְאָשָׁא וְאַצְרוֹפִינוּן כְּמָא דְצָרְפִין יַת כַּסְפָּא וְאֶבְחֲרִינוּן כְּמָא דְבָחֲרִין יַת דַהֲבָה הוּא יְצַלֵי בִשְׁמִי וַאֲנָא אֲקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ אֲמָרֵית עַמִי הוּא וְהוּא יֵימַר יְיָ אֱלֹהָי:

מְצוּדַת דָּוִד והבאתי וגו׳. אף את השלישית אביא באש ואצרפה להסיר מהם הסיג כמו שמצרפין את הכסף ר״ל אביא עליהם צרות לכלות מהם הפושעים והמורדים: ובחנתים. ר״ל בהצרות הבאות אבחין את הנשארים אם יעמדו באמונתם כמו שבוחנין את הזהב בכור הצורף לדעת אם הוא נקי מסיג: הוא יקרא. כ״א מהנשארים כאשר יקרא בשמי אז אני אענה אותו למלאות שאלתו: אמרתי. אני אומר שהוא לבד עמי ולא אבחר במי מעכו״ם והוא יאמר ה׳ הוא אלהי ולא אבחר בזולתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן וצרפתים. ענין זקוק להסיר הסיג: בחנתים. מל׳ בחינה ונסיון: אענה. אשיב:

מַלְבִּי״ם והבאתי, וגם את השלישית שיותרו אביא באש היסורים לצרפו מן הסיגים, וצרפתים להסר הסיגים, ומוסיף ובחנתים שאחר הצירוף יבחון אותם שנית אם נצרפו כראוי, כמו שבוחנים את הזהב שהוא יותך ויוצרף יותר מן הכסף עד שישאר זהב נקי, ר"ל שלא אשאיר רק הצדיקים הגמורים עד שהוא יקרא בשמי בתפלה, ואני אענה אותו תיכף, ואני אומר עמי הוא והוא ה' אלהי, כי תחול עליו ההשגחה הפרטית וקרבת האלהים תמיד:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת וצרפתים ובחנתים. עמ"ש (ירמיה ט' ז'):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.