זְכַרְיָה יד

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים (לחיצה להצגה או להסתרה)

א הִנֵּה יוֹם־בָּא לַיהוָה וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ׃

רַשִׁ״י הנה יום וגו'. חביב להקב"ה: וחולק שללך בקרבך. שלל שתשללי מאויבים יחלקו יושביך בקרבך וכן ת"י ויפלגון ב"י נכסי עממיא בגויך ירושלם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הָא יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וִיפַלְגוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָא בְּגַוִיךְ יְרוּשְׁלֵם:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - בבא היום שיתקבצו אל ירושלם כל הגוים, אחרי מות הנדקר הנזכר. וחלק - עם ירושלים ידבר והאומה כי שלל האויב יחולק, אם כן למה אחריו ויצא חצי העיר בגולה ועוד ונשסו הבתים מפעלי הכפל, כמו: ונמקו כל צבא השמים, כמו נסבו מן סבב:

מְצוּדַת דָּוִד לה׳. ר״ל מיוחד לו ושמור אצלו: וחולק שללך בקרבך. ר״ל כל השלל ששללו האומות ממך מימות עולם תשוב לך ותחולק בקרבך לתת לכ״א חלקו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שללך. ענין ביזה:

מַלְבִּי״ם הנה, עתה יספר איך יבא גוג ומגוג בפעם האחרון על ירושלים, שאז יגיע עד ירושלים עצמה, (ובכל פעמים הראשונים לא יגע בירושלים כמ"ש ביחזקאל סי' ל"ח) וז"ש שיבא יום המיוחד לה', ואז וחלק שללך בקרבך, כי כבר יתחיל לשלול שלל ולבוז בז בירושלים עצמה, ומפרש איך יהיה זה.

ב וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה [תִּשָּׁכַבְנָה] וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר׃

רַשִׁ״י ויתר העם לא יכרת. לא יגלו כולם ולמה יניחם להגלות חצים ולשסות הבתים כדי שלא יהא להם פתחון פה לאמר לא למלחמה באנו כי אם להשתחוות באנו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַכְנֵישׁ יַת כָּל עַמְמַיָא לִירוּשְׁלֵם לַאֲגָחָא קְרָבָא וְתִתְכְּבִישׁ קַרְתָּא וְיִתְבַּזְזוּן בָּתַּיָא וּנְשַׁיָא יִשְׁתַּכְבָן וְיִפּוֹק פַּלְגָא דְקַרְתָּא בְּגָלוּתָא וּשְׁאָר עַמָא לָא יִפְסוֹק מִן קַרְתָּא:

אִבְּן עֶזְרָא תשכבנה - דרך כבוד, כי תשגלנה כנוי המעשה וככה שגל המוכנת למטה.

מְצוּדַת דָּוִד ואספתי. עתה יפרש איך תשוב להם שללם ואמר הנה אעיר לבוא כל העובדי כוכבים הם חיל גוג ומגוג להתאסף ולבוא אל ירושלים למלחמה: ונשסו הבתים. ר״ל יפילו הבתים ועל אבניהם ירמסו ברגליהם ויאנסו את הנשים למשכב המשגל: ויתר העם. החצי הנשאר אף מן העיר לא יכרת וישארו במקומם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונשסו. ענין רמיסה כמו והיו שאסיך למשסה (ירמיהו ל׳:ט״ז): תשגלנה. מל׳ משגל ומשכב:

מַלְבִּי״ם ואספתי את כל הגוים, ה' יתן בלב הגוים שיתאספו אל ירושלים למלחמה, וכבר התבאר יחזקאל ל"ב וסי' ל"ח שבאחרית הימים יתאספו בני אדום לקחת את ירושלים מיד הישמעאלים ואז תלכד העיר ונשסו הבתים וחצי העם כבר יצאו לגולה, אבל לא יספיקו לגמור הדבר ולהגלות את כולם ולא יכרת יתר העם מן העיר, וזה יהיה מפני כי.

ג וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמו בְּיוֹם קְרָב׃

רַשִׁ״י כיום הלחמו ביום קרב. כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִתְגְלֵי יְיָ וְיַגִיחַ קְרָבָא בְּעַמְמַיָא הָאִינוּן כְּיוֹם אַנְחוּתֵיהּ קְרָב עַל יַמָא דְסוּף:

אִבְּן עֶזְרָא ויצא - כאשר יצא חצי העיר בגולה, אז יצא השם ממקומו מהשמים דרך משל, כי יקנא לעמו. ביום קרב - שבאו המצרים אחרי ישראל להרגם בים, ושם כתוב: כי ה' נלחם להם במצרים.

מְצוּדַת דָּוִד ויצא ה׳. אז יוצא ה׳ מן השמים ונלחם בעובדי כוכבים ההם להומם ולאבדם: כיום הלחמו ביום קרב. ר״ל כמו שנלחם עם מצרים ביום מלחמת ים סוף שנאמר ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד) וכן היה כי ה׳ טבעם בים וישראל באו לשלול שללם וכן יהיה לעתיד כי ה׳ יאבדם וישראל ישללו שללם:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרב. ענין מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהילים קמ״ד:א׳):

מַלְבִּי״ם ויצא ה' ונלחם בגוים האלה, וכבר התבאר ביחזקאל שה' ישלח מהומה בין שני הלוחמים ויהרגו איש את אחיו, שזה יהיה ע"י השגחת ה', וידמה בזה כיום הלחמו ביום קרב, כי יש הבדל בין קרב ובין מלחמה, שבקרב הוא לוחם עם אויבו בקרוב ומתאבק עמו, והמלחמה תהיה גם מרחוק ע"י חצים ואבנים וכדומה, ור"ל שלא ילחם עמם מרחוק ע"י סבות טבעיות רק מקרוב בלא אמצעי בכח אלוה נסיי:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת קרב. המלחמה שהיא מקרוב, וזה המבדיל בינו ובין מלחמה, עמ"ש (תהלות קמ"ד):

ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה׃

רַשִׁ״י מחציו. מאמצעיתו: מזרחה וימה. מן המזרח למערב כמו שמסיים והולך: ומש חצי ההר צפונה וגו'. חציו הצפוני ימוש ממקומו וימשך לצד צפון וכן מצינו חציו נגבה לצד דרום ויהיה הגיא ביניהם ראשו למזרח וסופו למערב:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִתְגְלֵי בִּגְבוּרְתֵּיהּ בְּעִדָנָא הַהִיא עַל טוּר זֵיתָא דְעַל אַפֵּי יְרוּשְׁלֵם מִמַדִינְחָא וְיִתְבְּזַע טוּר זֵיתַיָא מִפַּלְגֵיהּ לְמַדִנְחָא וּלְמַעַרְכָא חֵילָא רַבָּא לַחֲדָא וְיִתְלַשׁ פַּלְגֵיהּ דְטוּרָא לְצִפּוּנָא וּפַלְגוֹהִי לְדָרוֹמָא:

אִבְּן עֶזְרָא ועמדו - הנה אות ומופת יעשה השם ביום ההוא ועד היום לא היה מכל זה כלום. הר הזיתים - מזרח לירושלם. ונקבע ההר מזרחו ומערבו ותהיה ביניהם גיא כמו: ונשב בגיא.

מְצוּדַת דָּוִד ועמדו רגליו. הוא ענין משל שבא לומר שיבקע הר הזיתים אמר במשל כאלו יעמדו רגלי המקום ב״ה על ההר ההוא ויבקעהו ברגליו: אשר על פני. העומד לפני ירושלים במזרחו: ונבקע הר הזיתים. וזהו למען ינוסו הגולים מיד השבאים דרך הבקוע: מחציו. הבקוע יהיה מאמצעית ההר בעבר המזרח ובעבר המערב כי הבקוע יהיה ממזרח למערב ולכן אמר בכל אורך ההר ממזרח למערב יהיה הבקוע באמצעיתו: גיא גדולה מאד. בין החצאים יהיה גיא גדולה מאד בענין העומק: ומש חצי ההר. חציו האחד יסור ממקומו כלפי הצפון וחציו השני כלפי הדרום:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונבקע. מל׳ בקיעה וסדק: גיא. עמק: ומש. ענין הסרה כמו לא ימושו מפיך (ישעיהו נ״ט:כ״א):

מַלְבִּי״ם ועמדו רגליו, אז יהיה רעש הארץ, ומצייר כאילו רגלי ה' ר"ל מסובביו (שזה גדר רגל ברוחנים) יעמדו על הר הזיתים שהוא במזרח ירושלים, והר הזיתים יבקע באמצעו בין בצד מזרח בין בצד מערב, ר"ל שתהיה הבקיעה נמשכת ממזרח למערב, ועי"ז ימוש ההר ממקומו חציו לצד צפון וחציו לצד דרום, ובין שתי חציי ההר ישאר גיא גדולה מאד, ואם הענין הוא כפשוטו, יהיה זה מתאחד עם מה שהראו לו ליחזקאל (שם סי' מ"ח) שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה ממקום המקדש מ"ה מיל, ובאשר כבר נבאו נביאים אחרים שירושלים תשב במקומה, באר נביאנו שזה יהיה ע"י שהר הזיתים שהוא מירושלים יעתק ממקומו עם כל סביבותיו באורך וברוחב חמשת אלפים קנים (שהם ט"ו מיל שכן יהיה גודל עיר ירושלים לע"ל כמבואר שם), וזה יהיה רחוק מחצי ההר הצפוני מ"ה מיל, ועליו תבנה ותתכונן ירושלים שלעתיד שראה יחזקאל, ובזה יתקיימו דברי הנביאים כולם בלי סתירה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת רגליו. רגל ברוחנים מורה על המסובב מאתו (מו"נ פכ"ח מראשון ופ"ד משלישי):

ה וְנַסְתֶּם גֵּיא־הָרַי כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל־אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי כָּל־קְדֹשִׁים עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י ונסתם גיא הרי. י"ת ויסתתים גיא הרי לפי שירושלים הרים סביב לה ויש גיא בין הר שבצפון ובין הר הזיתים וכן בדרום וכשימשך חצי ההר הזיתים אצל הר שבצפונו יסתתם הגיא שביניהם וכן בדרום: כי יגיע. גובה גיא שהיה בין ההרים: אל אצל. אל גובה ראשי ההרים שמכאן ומכאן וכן חברו מנחם (ישעיהו מ״א:ט׳) ומאציליה קראתיך ופירושו ל' גובה: ונסתם. בראותכם המופת הגדול הזה: כאשר נסתם מפני הרעש. (שם) ויניעו אמות הסיפים ביום שנתנגע עוזיה: כל קדושים. מלאכים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיִסְתְּתִים חֵילָא דְטוּרַיָא אֲרֵי יִמְטֵי חֵילָא דְטוּרַיָא לְאָצֵל וְתֶעֶרְקִין כְּמָא דַעֲרַקְתּוּן מִן קֳדָם זִיעָא דַהֲוָה בִּימֵי עֻזִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וְיִתְגְלֵי יְיָ אֱלָהֵי וְכָל קַדִישׁוֹהִי עִמֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא ונסתם, אל אצל - שם מקום. ויונתן בן עזיאל תירגם: ונסתם גיא הרי - ויסתתים וכל אנשי מזרח קוראים ונסתם כמו נסתם ארץ והנה רעש גדול יהיה. וטעם ובא – אז תבא השכינה הקדושים שהם המלאכים ותשכן בירושלם וזהו פירוש עמך עם ירושלם, כי עמה ודבר תחלת הפרשה.

מְצוּדַת דָּוִד ונסתם. אז תנוסו מיד השבים דרך גיא ההרים שמזה ומזה כי אחר הבקיעה נעשו שני הרים: כי יגיע וגו׳. כי הגיא שבין ההרים יהיה ארוך ויגיע אל מקום אצל ולשמה תנוסון בחפזון רב כאשר נסתם ר״ל כמו שנסו אבותיכם בימים האלה מפני רעש הארץ שהיה בימי עזיה וכו׳ כשנכנס בהיכל להקטיר וכן נאמר בימי עזיה וגומר שנתים לפני הרעש (עמוס א): ובא ה׳. ואז יבוא ה׳, וכל המלאכים הקדושים להיות עמך בעזרתך ללחום מול גוג:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונסתם. מל׳ ניסה ובריחה: הרי. כמו הרים: יגיע. מל׳ הגעה וקרוב: אצל. שם מקום: הרעש. ענין נדנוד ותנועה:

מַלְבִּי״ם ונסתם גיא הרי, יש נוסחאות שכתוב בהן ונִסְתַּם, ור"ל כי הגיא שבאמצע ההר שיפתח עם התהום שמשם יצא הרעש הגדול הזה המפרק הרים, יסתם תיכף ויהיה שם בקעה, ולנוסח שכתוב ונַסְתֶּם, ר"ל שכולם ינוסו אל הגיא שבין שני ההרים שיתפרדו עתה, כי במקום שכבר נפתחה הארץ אין עוד סכנת הרעש כמו במקום שלא נפתחה הארץ עדיין, ולכן ינוסו כולם אל הגיא שבין ההרים, ואמר שיגיע גיא הרים אל אצל, שהגיא ימשך בדרום עד מקום ששמו אצל שהוא רחוק מ"ה מיל מירושלים של עתה. ועד שם יתמוטט ההר ויהיה משך הגיא, כי במקום הנקרא אצל יעמוד חצי ההר ועליו תבנה ירושלים שלעתיד, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה, שאז היה הרעש מפני שקנא ה' לכבודו ולחולק עם כהונתו של אהרן, וכן יקנא ה' לכבודו בעת ההיא ועל החולקים על כבוד דת ישראל וקדושתם, ובא ה' אלהי כל קדושים עמך, ר"ל אבל אז לא יהיה הרעש מפני קצף ה' על ישראל כמו בימי עוזיה, שאז ראה ישעיה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו והבית ימלא עשן מקצף ה', אבל אז ה' וכל קדושים שלו יבואו עמך לשמרך ולעזרך, לא להסתלק על כסאו בשמים ולהענישך כמקדם: גיא הרי. כמו הרים, כמו אצילי ידי וקרע לו חלוני, כי יתהוו מההר שני הרים, והצל שם מקום:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ו¡נ¡ס¡ת£ם. לת"י הקריאה ונסתם וראב"ע העיד שכן קורין אנשי מזרח, והרד"ק כתב שלא ראה רק נוסח ו¡נ£ס¡ת?ם מענין ניסה ובריחה: גיא הרי. כמו הרים, כמו אצילי ידי וקרע לו חלוני, כי יתהוו מההר שני הרים, והצל שם מקום:

ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יקפאון [וְקִפָּאוֹן׃]

רַשִׁ״י לא יהיה אור יקרות וקפאון. י"ת לא יהיה נהורא אלהין עדי וגליד יהי נהורא לא יהיה אור נוגה כי יקרות וקפאון יהי' יקרות ל' כיקר כרים (תהלים לז) הוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך: וקפאון. קפוי וחשוך ועב כקרח שנקפה ומגליד כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא לָא יְהֵי נְהוֹרָא אֱלָהֵן עֲדִי וּגְלִיד:

אִבְּן עֶזְרָא והיה לא יהיה - ישרת בעבור אחרת. ומלת יקרות – תואר והמתואר הם עבות וככה לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות. וקפאון - דבר עב, כדרך לא יום ולא לילה.

מְצוּדַת דָּוִד לא יהיה אור יקרות וקפאון. לא יהיה אור בהיר ולא יהיה נקפה ועב כדמות החשך ר״ל ישראל יהיו אז נבובים בדעתם ולא יכירו אם היא הכנה לתשועה או לכליון:

מְצוּדַת צִיּוֹן אור יקרות. אור בהיר וכן וירח יקר הולך (איוב לא): וקפאון. ר״ל חשך כדבר הנקפה והוא דבר צלול הנהפך להיות עב וכן קפאו תהומות (שמות טז):

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא לא יהיה אור, ר"ל שאז יחדל אור השמש והירח מלהאיר בעולם, כמ"ש (ישעיהו ס׳:י״ט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו' והיה לך ה' לאור עולם, ולא יהיה במציאות אור גשמי, לא אור יקרות ולא אור קפאון, ר"ל לא אור השמש שהוא אור עצמי אור יקר, ולא אור הירח וככבים שהם רק מקבלים האור שצף על כדורם המקשי ע"י השמש שמכה עליהם והאור חוזר, כי לא ימצא אור גשמי כלל:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת אור יקרות וקפאון. אור העצמי היקר. ואור החוזר כמו אור הירח, שפעל קפא מורה דבר הנגלד וצף על דבר הלח למעלה, וזה הכדור המקשי שהאור שיקבל מן השמש חוזר ממנו באור חוזר:

ז וְהָיָה יוֹם־אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהוָה לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר׃

רַשִׁ״י והיה יום אחד. והיה הדבר הזה יום אחד מיומו של הקב"ה הוא היום ידוע שהוא להכנת ישעו של הקב"ה: לא יום ולא לילה. לא אור נוגה באור של עולם הבא שנא' (ישעיהו ל׳:כ״ו) ואור החמה יהיה שבעתים כאור וגומר: ולא לילה. ולא עת צרה כצרת שיעבוד גליות שמקודם שימי משיחנו יהיו ואין בהם שיעבוד: והיה לעת ערב. קודם שיגמרו אלף שנה יהיה אור הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל וכן ת"י לא כנהור יומא ולא כקבל ליליא:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי יוֹמָא חַד הִיא יְדִיעַ קֳדָם יְיָ לָא כִנְהוֹר יֵימָם וְלָא כִקְבֵל לֵילֵי וִיהֵי לְעִדַן רַמְשָׁא יְהֵי נְהוֹרָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - לא ידעו בני האדם בבואו יום השם, אם יום הוא או לילה וסמוך לערב יתברר זה. והמפרשים אותו דרך משל על הגלות הישועה, איננו נכון רק הוא כמשמעו.

מְצוּדַת דָּוִד והיה יום אחד. זה יתמיד יום אחד ונודע הוא לה׳ מתי יהיה היום הזה אשר לא יהיה לא יום ולא לילה כי לא ידעו מה הוא הטובה אם רעה: לעת ערב. סמוך לערב יהיה אור ר״ל אז יכירו בטובת התשועה:

מַלְבִּי״ם והיה יום אחד, לא יהיה היום חלוק ליום ולילה לבקר וצהרים ועת ערב, שזה רק בעת שישמשו המאורות הגשמיים, אבל אז יהיה יום אחד מדובק כולו יום, והוא יודע שהוא לה' שאורו מיוחס לה' לא לשמש וירח ומאורות רק באורו נראה אור, וע"כ יהיה לא יום ולא לילה, ששמות יום ולילה יקראו מצד הארת האור הגשמי שזורח ושוקע, אבל האור שיהיה אז יהיה אור תמידי בלתי משתנה כלל לא זורח ושוקע ולא יצדקו עליו שמות יום ולילה, והיה לעת ערב יהיה אור, שהשמש הגשמי תערב ותשקע ואז יתחיל האור העקרי להאיר שהוא אור ה', והיא מליצה נפלאה שיתבטל ההארה והשפע היוצא מאת המאורות, וה' בעצמו ובכבודו יאיר וינהיג וימשול בשפע תמידית בלתי משתנה, עד שלא יהיה חשך וצרה כלל וסילוק השפע והמעטתה כמו שמוכרח בהנהגה הטבעיית הבא בסבת המערכת שהם עולים ויורדים ומחייבים שנוים טובים ורעים, כי אז יהיה רק אור וטוב ושלום והצלחה:

ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה׃

רַשִׁ״י והיה ביום ההוא. כשיבקע הר הזיתים מן המזרח למערב: יצאו מים חיים מירושלים. וילכו למזרח דרך אותה בקיעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחציו יפנה למערב אל ים המערבי הוא המעיין שניבא יואל (שם ד) ומעיין מבית ה' יצא הוא הנחל שניבא (יחזקאל מ״ז:ד׳) וימד אלף ויעבירני במים וגו':

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא יִפְקוּן מֵי מַבּוּעַ מִירוּשְׁלֵם פַּלְגֵיהוֹן לְיַמָא מַדִנְחָא וּפַלְגֵיהוֹן לְיַמָא מַעַרְאָאָה בְּקַיְטָא וּבְסִיתְוָא יְהוֹן נַפְקִין:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - זה אות לעתיד ובעבור זה נבקע ההר שמחציו יצאו מים חיים דרך הגיא ולא יעכבם מעתה ההר כי יבקע.

מְצוּדַת דָּוִד יצאו מים חיים מירושלים. הוא המקור המוזכר למעלה היוצא מתחת מפתן הבית אל ירושלים ומשם תתפשט בעולם: חצים. חצי המים היוצאים ילכו דרך בקע ההר אל הים הקדמוני וגומר: בקיץ ובחורף יהיה. לא יתייבש בחום הקיץ ולא יגלד להקפות בקור החורף:

מְצוּדַת צִיּוֹן חיים. נובעים כמו אל מים חיים (ויקרא יד): הקדמוני. המזרחי: האחרון. המערבי וכן ועד הים האחרון (דברים י״א:כ״ד):

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, תחלה אמר כי יהיה מקור נפתח רק בירושלים לבד, אבל אחר מלחמה האחרונה יתרבו המים עד שיצאו לחוץ ויתפשטו עד ים המזרחי והמערבי, ומלבד שיהיה כן כפשוטו כמו שבארתי למעלה (י"ג א') מרמז גם כן על התפשטות המים המדעים ונחל האמונה האמתיית מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, מפרש.

ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃

רַשִׁ״י יהיה ה' אחד. שכל האומות יעזבו הבליהם ויודו לו שהוא אחד ואין עמו אל נכר: ושמו אחד. שיהא שמו נזכר בפי כולם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְתִתְגְלֵי מַלְכוּתָא דַייָ עַל כָּל יַתְבֵי אַרְעָא בְּעִדָנָא הַהִיא יִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ כְּתֵף חַד אֲרֵי שְׁמֵיהּ יַצִיב בְּעַלְמָא וְלֵית בַּר מִנֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא והיה, למלך - ישרת בעבור המלה האחרת וככה הוא ביום ההוא יהיה ה' למלך אחד. ושמו אחד - הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו.

מְצוּדַת דָּוִד והיה ה׳ וגו׳. ר״ל אז כל העכו״ם יקבלוהו לאלוה ויאמינו בו: יהיה ה׳ אחד. ר״ל לא יעבדו עוד לעבודת כוכבים: ושמו אחד. ר״ל לא יזכר שם אלוה כ״א שמו לבדו והוא כפל ענין במ״ש:

מַלְבִּי״ם והיה ה' למלך על כל הארץ, זה נמשל המים שכל העולם יכירו מלכות ה' ואחדותו, כי עד עתה היו אומות שלא האמינו באחדות והיו אומרים שיש שני התחלות או יותר, ואז יהיה ה' אחד, והיו אומות שהודו באחדות ה' אבל היו משתפים לו שתופים בהנהגה או בשמו וזכרו ואצילתו וכדומה, ואז יהיה גם שמו אחד, כי יאמינו כולם באחדות אמתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, וגם שלעתיד יקרא שם הוי' ככתיבתו, כי הכנויים הם לפי חלוקי ההנהגות משפט וחסד ורחמים וכדומה, ולעתיד יהיה הנהגה אחת פשוטה:

י יִסּוֹב כָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד־מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ׃

רַשִׁ״י יסוב כל הארץ. יהפך להיות כל הארץ כערבה, ישפלו ההרים ויהי כל העולם כולו מישור וירושלים הר כדי שתראה גבוה על הכל: מגבע לרמון נגב ירושלים. שנינו בתוספתא דסוטה נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקשין וכן פתרונו מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור: וראמה. מתוך שכל סביבה מישור תראה היא גבוה: וישבה תחתיה. במקומה: עד שער הפנים ומגדל חננאל. גם הוא במקומו ומשם ימשך אורך העיר עד יקבי המלך ת"י שיחי דמלכא פושיי"ן בלע"ז וכמו (ב"ק נ:) שיחין ומערות וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הם בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן יִקְפָא כָל אַרְעָא כְמֵישְׁרָא מִגֶבַע לְרִמוֹן דָרוֹם יְרוּשְׁלֵם וְתִתְרַבֵּי וְתִתַּב בְּאַתְרֵיהּ לְמִתְּרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִן עַד אֲתַר תְּרַע קַדְמָאָה עַד תְּרַע זִוְיָתָא וּמִגְדַל פִּקוּס עַד שִׂיחֵי מַלְכָּא:

אִבְּן עֶזְרָא יסוב - הישוב אל"ף וראמה נוסף ומצאנו אל"ף נוספה באמצע המלה והאזניחו נהרות, או היא תחת אות הכפל, כמו: אשר בזאו נהרים.

מְצוּדַת דָּוִד יסוב וגו׳. עם כי ירושלים הרים סביב לה יהפוך המקום להיות ארץ מישור כערבה וזהו למען תתראה ירושלים גבוהה ורמה על כל הארץ לנוי ולפאר: מגבע לרמון. המישור יתחיל מן הגבעה של רמון העומדת מנגב ירושלים: וראמה. וירושלים תהיה רמה כי ההר שעומדת עליו ישאר בגבהו: וישבה תחתיה. כי ירושלים הבנויה אחר שהחריבוה לא בנוה במקומה הראשון ולכן אמר שאז תשב במקומה הראשון: למשער בנימין. ר״ל תשב במקומה מן שער בנימין עד וגו׳ ועוד תתרחב מצפון לדרום עד שער הפנים מהעבר מזה ועד מגדל חננאל מהעבר מזה וכן נאמר ונבנתה העיר לה׳ ממגדל חננאל עד שער הפנה (ירמיהו ל״א:ל״ח) והוא שער הפנים: עד יקבי המלך. ר״ל וכלפי המזרח יתארך עד מקום יקבי המלך כי ההוספה תהיה כלפי המזרח כמ״ש עד פנת וגו׳ מזרחה (שם):

מְצוּדַת צִיּוֹן יסוב. יהפוך: כערבה. כמדבר שהוא ארץ מישור: מגבע. מל׳ גבעה והר וראמה. מל׳ הרמה: תחתיה. במקימה: שער הפינים. שער העומד בפינה ובזוית: יקבי. בורות שלפני הגת והיין יורד בהן כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳):

מַלְבִּי״ם יסוב כל הארץ כערבה, אחר שיתחלק הר הזיתים לשנים יהיה הגאי שבין שני ההרים כערבה ומישור, וזה ימשך מן גבע שהיא בדרומית ירושלים של עכשיו עד רמון שאצל רמון תעמוד ירושלים החדשה שראה יחזקאל שתהיה מנגב ירושלים של עכשיו. וראמה, וירושלים עצמה בין הישנה שעליה יעמד המקדש על חצי ההר הצפוני ובין החדשה שעליה תעמוד העיר, יהיו רמים ונשאים, וישבה תחתיה במקומה, כי שניהם יעמדו על הררי עד ששם עמדה ירושלים מעולם, וזה יהיה למשער בנימין עד מקום שער הראשון ששם עמדה מקדם, עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך שם תעמוד ירושלים החדשה:

יא וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה־עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח׃

רַשִׁ״י וחרם לא יהיה. העיר עוד:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְיֵיתְבוּן בָּהּ וּקְטָלָא לָא יְהֵי עוֹד וְתֵיתַיב יְרוּשְׁלֵם לְרוֹחֲצָן:

אִבְּן עֶזְרָא וישבו בה - לבטח עם השכינה, אז בא משיח בן דוד כאשר יפרש.

מְצוּדַת דָּוִד וישבו בה. ר״ל ישבו בה לעולם: וחרם לא יהיה עוד. לא יהיה בה שממון ואבדון:

מְצוּדַת צִיּוֹן וחרם. ענין אבדון וכריתה כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳):

מַלְבִּי״ם וישבו בה, לא כמו בעת הגולה שלא היה בה ישוב, וחרם לא יהיה עוד, לא כמו בבית ראשון שנחרבה אחר ישובה, וישבה ירושלם לבטח, לא כמו בזמנים הקודמים שהיו בה תמיד מלחמות:

יב וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל־יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם׃

רַשִׁ״י המק בשרו והוא עומד. זה ניפול איברים:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְדָא תְּהֵי מַחֲתָא דְיִמְחֵי יְיָ יַת כָּל עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן עַל יְרוּשְׁלֵם יִתְמְסֵי בִּסְרֵיהּ וְהוּא קָאֵם עַל רַגְלוֹהִי וְעֵינוֹהִי יִתְמַסְיָן בְּגִלְגְלֵיהוֹן וְלִישָׁנְהוֹן יִתְמְסֵי בְּפוּמְהוֹן:

אִבְּן עֶזְרָא וזאת - שב לפרש מה היא המלחמה שילחם השם עם הגוים שהוציאו חצי העיר בגולה. המק - שם הפועל מהבניין הכבד בניין כבד כל מלות הבאות בלשון הפעיל, והבאות בלשון דבר שבר יקראו בנין הדגוש. תמקנה - מבנין נפעל ושניהם מפעלי הכפל והעד ימקו בעונם, כמו: וימסו אסוריו.

מְצוּדַת דָּוִד וזאת תהיה. באופן זה תהיה המגפה וגו׳: אשר צבאו. אשר יחנו על צבאם לצור על ירושלים: המק בשרו. בשר כ״א ימס כשהוא עומד על רגליו ולא נפל למשכב: בחוריהן. במקום שהן יושבות: בפיהם. בפי כל אחד ואחד:

מְצוּדַת צִיּוֹן המגפה. ענין הכאה: צבאו. ענין קבוץ חיל עם: המק. תמקנה ענין המסה כמו ונמקתם בעונותיכם (יחזקאל כד): בחוריהן. מל׳ חור ובקיעה:

מַלְבִּי״ם וזאת תהיה המגפה כמ"ש (ישעיהו ס״ו:י״ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים, שזה יהיה למען יספר בכל העולם מעשי ה':

יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת־יְהוָה רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ׃

רַשִׁ״י תהיה מהומת ה' רבה בהם. לערבב חכמתם להפכם לשגעון: והחזיקו איש יד רעהו. יאחז בו להרגו: ועלתה ידו. כל דאלים גבר:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי שִׁגוּשׁ קַטְלָא קֳדָם יְיָ סַגִי בְּהוֹן וְיִתְקְפוּן גְבַר בְּיַד חַבְרֵיהּ וְתִתְּלַשׁ יְדֵיהּ עִם יְדָא דְחַבְרֵיהּ:

אִבְּן עֶזְרָא והיה. ועלתה - כמשמעו, או כמו ונכרתה וככה יצועי עלה הכרת ופסק:

מְצוּדַת דָּוִד מהומת ה׳. מהומה בהשגחה מה׳ יהיה רבה בהם: והחזיקו. כאשר יחזיקו איש מהם את יד רעהו לעזרו ולסעדו יחשב זה שכנגדו שהוא אויבו ומבקש רעתו ותעלה ידו על יד רעהו להכותו למען יעזבו כי כן יקרה בעבור בלבול הדעת שאינו מבחין בין אוהב לאויב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מהומת. ענין בלבול הדעת: רבה. גדולה: והחזיקו. ענין אחיזה:

מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא, והחזיקו, כשירצה איש להחזיק יד רעהו ולתמכו לבל יפול ע"י המהומה שישים ה' בהם, תעלה ידו על יד רעהו להפילו ארצה שזה תכלית המהומה והטירוף:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת והחזיקו. כ"מ שכתוב מחזיק ידו הוא לעזרו ולתמכו (בראשית י"ט ט"ז, כ"א י"ח, שופטים ט"ז כ"ז, ישעיה מ"א י"ג, מ"ב ו', מ"ה א', נ"א י"ח, ירמיה ל"א ל"ב,יחזקאל ט"ז מ"ט, איוב ח' כ'), וזה שלא כמפרשים שיחזיק להלחם בו:

יד וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְאֻסַּף חֵיל כָּל־הַגּוֹיִם סָבִיב זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד׃

רַשִׁ״י וגם יהודה. על כרחה תלחם על ישראל:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאַף דְבֵית יְהוּדָה יֵיתוּנוּן עַמְמַיָא כַּד אֲנִיסִין לְאַגְחָא קְרָבָא בִּירוּשְׁלֵם וְיִתְכַּנְשׁוּן נִכְסֵי חֵיל כָּל עַמְמַיָא סְחוֹר סְחוֹר דַהֲבָא וְכַסְפָּא וּלְבוּשִׁין סַגִי לַחֲדָא:

אִבְּן עֶזְרָא וגם יהודה - הם יתר העם שנשארו תעשה מלחמה בירושלם עם האויב להכרית זכרו, אז ימצאו אנשי ירושלם זהב וכסף ובגדים מאוספים, וזהו טעם ואספתי את כל הגוים בירושלם.

מְצוּדַת דָּוִד וגם יהודה תלחם בירושלים. כי הבאים לצור על ירושלים יכריחו לאנשי ערי יהודה לבוא עמהם בעזרתם לצור על העיר וכאומר הנה בלבול הדעת יהיה בעבור שגם בני יהודה יהיו שמה ולכן כשיאחז מי ביד רעהו לחזקו יחשוב זה שהוא מבני יהודה אשר שבו להיות להם לאויבים: ואוסף חיל וגו׳. כי העכו״ם אשר מסביב יבואו למלחמה ובידם חמדת עשרה:

מְצוּדַת צִיּוֹן חיל. ענין עושר:

מַלְבִּי״ם וגם יהודה, שיעורו וגם יהודה בירושלם תלחם, יהודה אשר תשאר בירושלים שהם הנשארים בעיר כמ"ש למעלה ויתר העם לא יכרת מן העיר, יצאו גם כן להלחם, אחר שיראו שהמם ה' אותם, ועי"ז יאספו חיל כל הגוים:

טו וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת׃

רַשִׁ״י כמגפה הזאת. המפורשת למעלה המק בשרו:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְכֵן תְּהֵי מְחַת סוּסַיָא כּוּדְנַיָא גַמְלָא וַחֲמָרָא וְכָל בְּעִירָא דִיהֵי בְּמַשִׁרְיָתָא הָאִינוּן כְּמַחֲתָא הָדָא:

אִבְּן עֶזְרָא וכן תהיה מגפת הסוס - המק בשרו ועיניו.

מְצוּדַת דָּוִד וכן תהיה. וכמו כן תהיה מגפת הסוס וגו׳ כמו המגפה הזאת האמורה למעלה המק בשרו וגו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן הפרד. הוא הבא מן הסוס ומן החמור:

טז וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃

רַשִׁ״י את חג הסוכות. כמו שפירשו רז"ל במס' עכו"ם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כדאיתא בשמעתא ראשונה (דף ג'):

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי כָּל דְיִשְׁתָּאֵר מִכָּל עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן עַל יְרוּשְׁלֵם יִסְקוּן בִּזְמַן שְׁנָא בִּשְׁנָא לְמִסְגֵיד קֳדָם מְלַךְ עַלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת וּלְמֵחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה כל הנותר - זהו השלישית שהזכיר בעבור שאמר למלך בשוא תחת הלמ"ד ולא נפתח הלמ"ד, נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח כדרך ואני נסכתי מלכי וכתיב וישתחוו לו כל הגוים על שלמה או על המשיח בנו.

מְצוּדַת דָּוִד הבאים וגו׳. להלחם עליה: ועלו. אל ירושלים: ולחוג. להביא קרבנות בחג הסוכות וזהו לפי שבחג הסוכות תהיה המגפה הזאת לכן יבואו בכל שנה להיות לזכרון:

מְצוּדַת צִיּוֹן מדי שנה. בכל זמן שנה וכן מדי עלותה (ש״א א): ולחוג. הקרבנות קרויים בל׳ חג על כי רובם יבואו בחג וכן אסרו חג בעבותים (תהילים קי״ח:כ״ז):

מַלְבִּי״ם והיה כל הנותר יעלו תמיד בחג הסכות לירושלים, כי מפלת גוג תהיה בחג הסכות ויעלו לחוג החג לזכרון הנס שנעשה ביום ההוא:

יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם׃

רַשִׁ״י הגשם. גשמים ממש להצמיח פירות ארצם ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם כך למדתי בתוספתא דסוכה:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי דְלָא יִסַק מִן זַרְעֲיַת עַמְמֵי אַרְעָא לִירוּשְׁלֵם לְמִסְגֵיד קֳדָם מֶלַךְ עַלְמָא יְיָ צְבָאוֹת וְלָא עֲלֵיהוֹן יְהֵא מִטְרָא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - וי"ו ולא עליהם יהיה הגשם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל וכמוהו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזוב את עבדיו, והאבן הזאת ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש. וטעם הגשם בסוכות – כאשר העתיקו חכמים להזכיר גבורות גשמים ולבקש רחמים עליהם.

מְצוּדַת דָּוִד משפחות הארץ. קרא האומה בשם משפחה וכן המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים (עמוס ג׳:א׳): ולא עליהם. אז לא יהיה עליהם הגשם לגדל תבואתם וזהו על שבחג הסוכות נגזר גשמי שנה ועל שלא באו בו ימנע מהם הגשם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולא עליהם. הוי״ו הוא במקום אז וכן אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם (ויקרא כו) ור״ל אז נתתי וגומר:

מַלְבִּי״ם והיה אשר לא יעלה אם תמצא משפחה שלא תעלה לא עליהם יהיה הגשם, כי השפעת הגשם יהיה מירושלים, שבחג נדונים על המים ומנסכים נסוך המים, ואומה שלא תמצא שם לא יזכרו אותה לטובה בגשמי ברכה:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת ולא עליהם, עי' פי', והרד"ק פירש ולא עליהם (יהיה הגשם) היינו הלא א"צ לגשם ומה יהיה ענשם, משיב תהיה המגפה. ולפי מ"ש חטאת מצרים היינו עונש של מצרים על חטאתם:

יח וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃

רַשִׁ״י ואם משפחת מצרים לא תעלה. והן אין צריכים לגשמים שנילוס עולה ומשקה אותם: ולא עליהם. תהיה הגשם שלהם כלומר לא ישקה אותם נילוס וכן תרגום יונתן לא עליהון יסק נילוס: תהיה המגפה. של רעב: אשר יגוף ה'. זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל העכו"ם כמו שאמר לא עליהם יהיה הגשם:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִם מַלְכוּת מִצְרַיִם לָא תִפַּק וְלָא תֵיתֵי לָא לְהוֹן יִסַק נִילוֹס בְּרַם עֲלֵיהוֹן תְּהֵי מַחֲתָא דְיִמְחֵי יְיָ יַת עַמְמַיָא דְלָא יִסְקוּן לְמֵיחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא ואם - הזכיר משפחת מצרים, בעבור שלא ירד שם גשם לעולם כי היאור ישקה אדמתם ולא יחושו אם לא עליהם יהיה הגשם, אף על פי שלא יחושו לעצירת הגשם, מפני האור תבוא עליהם מגפת כל העמים. ולא עליהם - יהיה הגשם פורענות תבוא לאשר לא יעלה. ומלת עליהם תשרת בעבור אחרת, עליהם תהיה המגפה המק בשרו:

מְצוּדַת דָּוִד לא תעלה ולא באה. הוא כפל ענין במ״ש: ולא עליהם. ר״ל שלא עליהם יורד הגשם כל השנים כי הנילוס משקה שדותיהם תהיה ענשם המגפה וגו׳ והוא המקת הבשר: אשר לא יעלו. על אשר לא יעלו וגו׳ ולא יהיו א״כ נקיים מן העונש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולא עליהם. הוי״ו ההיא באה במקום השי״ן וכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (שמות כה) ור״ל שיקחו וגומר:

מַלְבִּי״ם ואם משפחת מצרים לא תעלה, שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז' ביחזקאל וראו עונשי ה' והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית, ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד, וז"ש ולא עליהם לבד תהיה המגפה אשר יגוף ה' אז את הגוים, ר"ל גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש.

יט זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן דָא תְהֵי פוּרְעֲנוּת מִצְרַיִם וּפוּרְעֲנוּת כָּל עַמְמַיָא דְלָא יִסְקוּן לְמֵיחַג יַת חַגָא דִמְטָלַיָא:

אִבְּן עֶזְרָא זאת, חטאת - עונש כמו מחטאת סדום. וחטאת כל הגוים - שיהיה להם נהרות שישקו אדמתם לא ינצלו מן המגפה, גם אני ראיתי ארצות ככה.

מְצוּדַת דָּוִד זאת תהיה. העונש הזאת של המקת הבשר תהיה גמול חטאת מצרים: וחטאת. ר״ל וזאת תהיה העונש הזאת של מניעת הגשם תהיה גמול חטאת כל העכו״ם אשר לא יעלו וגו׳ ומלת זאת תהיה משמשות בשתים:

מְצוּדַת צִיּוֹן חטאת. ר״ל גמול חטאת:

מַלְבִּי״ם זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים, שאחר שחטאת מצרים תגדל יותר להענישם במגפה שהוא עונש יותר גדול מעצירת גשמים, כי הם היו עם גוג ולא לקחו מוסר, על ידם יהיה זה גם חטאת כל הגוים להענישם ג"כ במגפה עם מצרים:

כ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל־מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יְהוָה כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ׃

רַשִׁ״י מצילות הסוס. על הנקישות שתולין לסוס לנוי בין עיניו אף אותן יקדישו לעשות כלי שרת למזרקים לדם ולסירות לבשל בשר זבחים לרוב: והיה הסירות. שהם היו לדשן (את הדשן) אף הם יהיו של זהב ושל כסף כמזרקים אשר לפני המזבח: מצילות הסוס. טנטיני"ר בלע"ז:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵא עַל כְּרוּבַת סוּסַיָא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ וִיהוֹן דוּדַיָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ סַגִיאִין כְּמִזְרְקַיָא קֳדָם מַדְבְּחָא:

אִבְּן עֶזְרָא ביום, מצלות - מגזרת תצלינה. צלצלים תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג יעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח לזרוק הדם.

מְצוּדַת דָּוִד יהיה על מצלות הסוס. על הזגים התלויים בסוס המקשקשים ומשמיעים קול כאלו יכתב עליהם קדש לה׳ כי יקדישו לה׳ את הזגים ההם מהסוסים המתים במגפה להיות לזכרון: והיה הסירות בבית ה׳. כי מזהב הזגים יעשו סירות לבשל ויהיו א״כ מזהב כמו המזרקים שלפני המזבח שהמה מזהב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מצילות. כן יקרא הזגים שבצוארי הסוסים על כי מקשקשים ומשמיעים קול והוא מל׳ בצלצלי שמע (תהלים ק״ן): הסירות. הקדרות כמו בשבתנו על סיר הבשר (שמות ט״ז:ג׳): כמזרקים. הם הספלים שמקבלין בהם הדם לזריקה:

מַלְבִּי״ם ביום ההוא, ר"ל אחר שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל שהם יותר ממהלך אדם ברגליו ביום שהם עשר פרסאות, ע"כ תתפשט הקדושה עד מקום שיכול לילך ביום אחד כשהוא רוכב על הסוס במרוצה. והסירות שימצאו אז בבהמ"ק יהיו כמזרקים, שמרוב הקרבנות ישימו בהם דם הזבח לזרקו על המזבח:

בֵּאוּר הַמִּלּוֹת על מצלות הסוס, פי' חז"ל עד מקום שהסוס רץ ומצל, שהסוס רץ בעת הצל, כי בצהרים ינוחו הרוכבים, ועל כמו עד, כמו וירכתו על צידון:

כא וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַיהוָה צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא׃

רַשִׁ״י ולא יהיה כנעני. לא יצטרכו לסחור כמו (ישעיהו כ״ג:ח׳) כנעניה נכבדי ארץ, ד"א אין כאן עני:

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי כָּל דוּד בִּירוּשְׁלֵם וּבִיהוּדָה קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת וְיֵיתוּן כָּל דָבְחִין וְיִסְבוּן מִנְהוֹן וִיבַשְּׁלוּן בְּהוֹן וְלָא יְהֵי עָבֵיד תַּגְרָא עוֹד בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת בְּעִדָנָא הַהִיא:

אִבְּן עֶזְרָא והיה - כנעני סוחר, וטעם שלא ימכר אחד מן הסירות. והמפרש כנעני ממש, אין לו טעם כי זאת המשפחה איננה ידועה היום והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד. והאומר כי כבר עבר, יראנו המים החיים היוצאים מירושלים בקיץ ובחורף.

מְצוּדַת דָּוִד והיה כל סיר וגו׳. על כי ירבו זבחי שלמים מהבאים לבה״מ לכן כל הסירות אשר בירושלים וביהודה יהיו קדש: כל הזובחים. זבחי שלמים: ולקחו מהם. יקחו מהסירות ההם ויבשלו בהם מבלי שאלה אם קדשים הם כי כולם יהיו קדשים ולא יהיה א״כ מהצורך לשאול: ולא יהיה כנעני עוד. לפי שמאז היו הגבעונים מבני כנען חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה׳ כי כן נתנם יהושע לכן אמר בבית העתיד לא יהיו הם עוד בבה״מ חוטבי וגו׳ כי גדולי האומות יתנדבו להיות הם חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן כנעני. הם הגבעונים מבני כנען:

מַלְבִּי״ם והיה, וכל סיר שיהיה בירושלם וביהודה יהיה קדש כי יבשלו בהם שלמים וקדשים קלים, וכל הזובחים יבשלו בהם, כי ירבו הזובחים מרוב הגרים העולים, ולא יהיה עוד סוחר ומוכר כבשים ותורים ובני יונה לקדשים כמו שהיה תחלה שהיו מעלים אותם בדמים, כי לא יעשו סחורה וריוח בזה כי כולם ינדבו בהמותיהם לקדש:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.