א בְּנֵי הָעִיר כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת דֶּלֶת וּבֵית שַׁעַר לְחָצֵר. וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֶחָצֵר צָרִיךְ לָהֶם צֹרֶךְ גָּדוֹל, אוֹ הַדְּבָרִים שֶׁנָּהֲגוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל שְׁאָר הַדְּבָרִים, כְּגוֹן צִיּוּר וְכִיּוּר, אֵינוֹ כּוֹפֵהוּ. עָשָׂה אֶחָד מֵעַצְמוֹ, אִם גִּלָּה הַשֵּׁנִי דַעְתּוֹ שֶׁהוּא חָפֵץ בּוֹ, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל וְנוֹתֵן לוֹ חֶלְקוֹ בַּהוֹצָאָה.
ב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בֶּחָצֵר וְאֵינוֹ דָר עִמָּהֶם, חַיָּב לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם דֶּלֶת נֵגֶר (פֵּרוּשׁ, בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים תִּרְגוּם נַגְרֵי אָעִין דְּשִׁטִּין) וּמַנְעוּל, אֲבָל לֹא שְׁאָר דְּבָרִים.
ג כְּשֶׁגּוֹבִין דְּבָרִים אֵלּוּ גּוֹבִין לְפִי הַמָּמוֹן, וְלֹא לְפִי קֵרוּב הַבָּתִּים, דְּדַוְקָא בָּעִיר אָמְרוּ לְפִי קֵרוּב בָּתִּים, אֲבָל לֹא בֶּחָצֵר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁדִּין הֶחָצֵר כְּדִין הָעִיר.
ד אִם אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר אֵינוֹ רוֹצֶה לִתֵּן בַּתִּקּוּן הַצָּרִיךְ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׂכִּיר בֵּיתוֹ שֶׁבֶּחָצֵר, יְתַּקְּנוּ הֵם וְיַשְׂכִּירוּ בֵּיתוֹ, וְיִקְּחוּ הַשְּׂכִירוּת עַד שֶׁיִּפָּרְעוּ מֵחֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ.
ה אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִין בֶּחָצֵר שֶׁבִּקֵשׁ לְהַעֲמִיד בָּהּ בְּהֵמָה אוֹ רֵחַיִם, (אוֹ) לְגַדֵּל בּוֹ תַּרְנְגוֹלִים, חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו. וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי הַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹתָם בְּחַצְרוֹתֵיהֶם, בְּכֻלָּם הַשֻּׁתָּפִין מְעַכְּבִין זֶה עַל זֶה, חוּץ מֵהַכְּבִיסָה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְבַּזּוֹת עַל גַּב הַנָּהָר. וְלָכֵן בְּמָקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים כּוֹבְסִים וְלֵיכָּא הַאי טַעֲמָא, יְכוֹלִין לִמְחוֹת. וַאֲפִלּוּ לַנָּשִׁים, דַּוְקָא אִי כּוֹבְסוֹת בְּד' אַמּוֹת שֶׁלָהֶן וְלֵיכָּא מִדְרוֹן דְּאָזִיל לְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, אֲבָל אִי אִכָּא מִדְרוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְכַבֵּס בְּד' אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ, יְכוֹלִין לִמְחוֹת (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק חֶזְקַת).
ו חֲמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַשּׁוֹפְכוֹת מַיִם לְבִיב אֶחָד (פֵּרוּשׁ, חָרִיץ מְתֻקָן שֶׁנִּשְׁפָּכִין בּוֹ כָּל הַשּׁוֹפְכִין) ; וְנִתְקַלְקֵל, צְרִיכִים לְסַיֵּעַ לַתַּחְתּוֹנָה. נִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה מְסַיַּעַת לְכֻלָּן וְאֵין שׁוּם אַחַת מְסַיַּעַת לָהּ, וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ מְסַיַּעַת אֶלָּא כְּנֶגֶד חֲצֵרָהּ:
א סָעִיף א בני חצר כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון ס"ס קכ"ט דף קמ"ח וע"ש סי' קצ"א ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' צ"א:
ב סָעִיף ה לפי שאין דרך בנות ישראל כו' ואפי' שהמנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה עכ"ל סמ"ע.
א סָעִיף א לבנות דלת ובית שער פירש"י כדי לסגור בו החצר ובכללו הוא גם כן הנגר והמנעול וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה אלא ששם נקט ל' התוספתא שכתב דין ההוא וכאן נקט לשון המשנה ובלשון זה כתבם ג"כ הטור ע"ש וכעין זה צריך לומר בריש סי' קס"ג בטור ובדברי המחבר דבס"ב כ' שם זה לשונו מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהן כו' ומתחילה לא הזכיר חפירות וצ"ל דמתחלה נקט ל' המשנה ואח"כ כתבו ל' התו' וכן כ' בפרישה ע"ש:
ב סָעִיף א ציור וכיור ל' הטור הוא סיוד וכיור וכ"כ לקמן סי' ער"ה סי"ב וכ"כ המחבר שם בעצמו בש"ע בסי"ג וגם הב"י כתב שם דגירס' סיוד הוא עיקר ושכן הוא ברמב"ם פ"ב מזכייה ושגירסת ציור הוא טעות סופר ושפירוש סיוד הוא שסד הכותל בטיט וציור הוא שמצייר צורת אילנות ופרחים בכותל ואני כתבתי שם שעיקר הגירסא הוא סיוד וציור ולא נקט הטור שם ל' הגמ' דהיינו כיור אלא פירושו והיינו ציור:
ג סָעִיף א אם גילה השני דעתו כו' זה דומה למ"ש הטור והמחבר בסי' קנ"ז ס"ס י' בדין הגבהת כותל המפסקת יותר מד"א וגם בסי' קנ"ח ס"ו לענין אם גדר הניקף רוח רביעית ע"ש:
ד סָעִיף ג ולא לפי קירוב הבתים. פי' לו' שהקרוב לפתיחת השער יתן יותר מפני שצריך שמירת הדלת יותר מזה שדר ברחוק מפתיחת השער וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קס"ג ס"ג בגבייה לבנין חומה של עיר והטע' דחצר כיון שהוא קטן נחשבו כל הבתים אשר שם כבית אחד לענין זה וכן כ' בנמוקי יוסף ולא כעיר שושן שכ' טעם וסברא מנפשו דדוקא בעיר דינא הכי משום דיש שם סכנות נפשות משא"כ בחצר וז"א:
ה סָעִיף ה שבקש להעמיד כו'. גם הרא"ש ס"ל כן דבהעמדה גרידה יכול למחות ועד"ר:
ו סָעִיף ה ה"ג או לגדל תרנגולים וכ"כ הטור והמחבר לעיל סוף סי' ק"מ וכן הוא ברמב"ם שם ועפ"ר שם כתבתי שגירס' מקצת ספרי הטור הוא בענין אחר:
ז סָעִיף ה לפי שאין דרך בנות כו' פי' מ"ה ☜ אפי' המנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה דאלת"ה ק' הלא גם בשאר ענינים אם המנהג לעשותן בחצר אינו יכול למחות בו שהרי כ' לפני זה ז"ל וכן שאר דברים שאין דרך כו' דמשמע הא יש דרך הולכין אחריו וק"ל:
ח סָעִיף ו חמש חצירות כו' פי' ביב הוא חריץ מתוקן להוריד מי גשמים ושאר מים סרוחים מהחצירות אל החוץ מ"ה כולם מסייעים להתחתונה אם נתקלקלה נגדה משום דאם לא יזובו המים בשופי משם יעמדו המים נגד העליונה:
ט סָעִיף ו ואין שום אחת מסייעת לה משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונה ומה"ט אין התחתונה מסייע לשום אחת מהן וק"ל:
א סָעִיף ג לפי ממון ואף דבית שער הוא משום היזק ראיה כמבואר בב"ב ך"ב ע"ב דמוכיח מי כאן דהיזק ראיה שמיה היזק ובסקנ"א סע"ג מבואר דלענין היזק ראיה אפי' יש לא' פי שנים דנותן בשוה ומשמע דה"ה אם יש לאחד ממון הרבה דמ"מ נותן בשוה י"ל דשאני התם דההיזק הוא מאחר לחבירו וכ"א שם מזיק עליו ועל המזיק להרחיק עצמו וכך צריך להרחיק עצמו מזיק על סך קטן כמו מזיק על סך גדול משא"כ הכא שהנזק בא מאחרים לכך מי שהוא ניזק יותר צריך ליתן יותר:
א סָעִיף א כופין. עיין בתשו' מהר"א ששון ס"ס קכ"ט דף קמ"א ובסי' קצ"א ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' צ"ח:
ב סָעִיף ו לתחתונה. משום דאם לא יזובו המים בשופי משם יעמדו המים נגד העליונה. סמ"ע:
ג סָעִיף ו לה. משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונ' ומה"ט אין התחתונה מסייעת לשום אחד מהן. שם:
א סָעִיף א וכן כל הדברים. תוספתא והביאו הרי"ף ורא"ש מי שיש לו בית כו' על הכל:
ב סָעִיף א צורך גדול:
ג סָעִיף א אבל. למדו מיותר על ד"א במתני' ה' א' שאין מחייבין וז"ש אם גילה כו':
ד סָעִיף ג דדוקא. מדקבעוהו בגמ' אעיר ולא בחצר:
ה סָעִיף ג ויש מי. שסובר דקאי אשניהם ונטר עד לבסוף:
ו סָעִיף ד אם אחד. כמ"ש בב"מ קיז א' במתני' ועסי' קנז ס"ג בהג"ה: אחד כו' וכן. גמ':
ז סָעִיף ה מעכבין. מ' אפי' דברים שאין להם חזקה מדאמר חוץ מהכביסה והוא דבר שאין לו חזקה כיון שבלא מחיצה היא כמ"ש שם:
ח סָעִיף ה ולכן ירושלמי פ"א דב"ב ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.