א גַּג הַסָמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, בַּעַל הַגַּג מַזִּיק לְבַעַל הֶחָצֵר, וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר מַזִּיק לְבַעַל הַגַּג. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ בַּעַל הַגַּג לַעֲשׂוֹת בֵּינֵיהֶם מְחִצָּה ד' אַמּוֹת כְּדֵי לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ, וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר מְסַיְּעוֹ, אֶלָּא כְּפִי שֶׁיַּגִּיעַ חֶלְקוֹ לִמְחִצַּת י' טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִתְפָּס כְּגַנָּב. וְאִם קַרְקַע הֶחָצֵר גָּבוֹהַּ מִן הַגַּג, צָרִיךְ בַּעַל הַגַּג לִבְנוֹת עַל שֶׁלּוֹ לְמַטָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת לְמַעְלָה מִקַּרְקָעִית הֶחָצֵר, כְּדֵי לְסַלֵּק הֶזֵּקוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם הַגַּג נָמוּךְ מִן הֶחָצֵר ד' אַמּוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּאַכַּתִּי אִכָּא הֶזֵּק רְאִיָּה מִמֶּנּוּ לְחָצֵר, וְצָרִיךְ בַּעַל הַגַּג לִבְנוֹת מְחִצָּה גְבוֹהָה ד' אַמּוֹת מִקַּרְקַע הֶחָצֵר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּכֵיוָן שֶׁהַגַּג נָמוּךְ מִן הֶחָצֵר ד' אַמּוֹת, שׁוּב אֵין לוֹ הֶזֵּק רְאִיָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.
ב וְאִם הַגַּג נָמוּךְ מֵהֶחָצֵר, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הָעֶלְיוֹן זָקוּק לַתַּחְתּוֹן כְּלָל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהֶחָצֵר גָּבוֹהַּ מֵהַגַּג עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲבָל אִם הוּא גָּבוֹהַּ מֵהַגַּג פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, בּוֹנֶה בַּעַל הַגַּג עַד קַרְקַע הֶחָצֵר וְרוֹאִין כַּמָּה חָסֵר עֲדַיִן לְהַשְׁלִים לְגֹבַהּ עֲשָׂרָה וְיִתֵּן לוֹ בַּעַל הֶחָצֵר הַחֲצִי מִזֶּה.
ג שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁקַּרְקָעִית הָאֶחָד גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ הָעֶלְיוֹן לְסַיֵּעַ לַתַּחְתּוֹן לִבְנוֹת לְמַטָּה, וְהַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לְסַיֵּעַ לָעֶלְיוֹן עַד שֶׁיִּהְיֶה גָבוֹהַּ ד' אַמּוֹת מִקַּרְקַע הָעֶלְיוֹן וּלְמַעְלָה. לְפִיכָךְ, יַקְצִיעוּ הֶעָפָר מִקַּרְקַע שֶׁל עֶלְיוֹנָה שִׁעוּר עֳבִי חֲצִי הַכֹּתֶל, וּבוֹנִין הַכֹּתֶל עַל קַרְקַע שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁיְּהֵא גָבוֹהַּ ד' אַמּוֹת מִקַּרְקַע הָעֶלְיוֹנָה וּלְמַעְלָה. הַגָּה: וְאִם הֶחָצֵר גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה, אוֹ שֶׁהַתַּחְתּוֹן אֵינוֹ רָחָב לְהַבִּיט בּוֹ מֵרָחוֹק, וְאֶפְשָׁר שֶׁבִּמְחִצָּה מוּעֶטֶת יִסְתַּלֵּק הֶזֵּק רְאִיָּה שֶׁלּוֹ, סָגֵי בִּמְחִצָּה שֶׁיֵּרָאֶה לִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק עוֹד בִּרְאִיָּתוֹ (טוּר בְּשֵׁם ה"ר יוֹנָה). סִימָן
א סָעִיף א גג הסמוך לחצר כו' בסי' שלפני זה ס"ב כתבתי דנ"ל שר"ל שהוא סמוך בגובה שאין גבוה הא' מחבירו הרבה דאם היה החצר גבוה ד' אמות מהגג אז גם בעל הגג פטור לחד מ"ד וכדמסיק המחבר בסעיף זה ושאחר זה וגם כתבתי שם שבסמוכין בקירוב זה לזה אין נ"מ ע"ש ותמצא שזהו דוקא לדעת הרמב"ם שהעתיק המחבר שם לשונו דס"ל דבחצר וגג הסמוכים אין צריך לסייע בעל החצר לבעל הגג אפי' לגבהות י"ט וכמ"ש שם. אבל המחבר שפסק כאן כדעת אינך רבוותא דס"ל דצריך בעל החצר לסייע לבעל הגג בגבהות י"ט ומטעם שכתבתי שם יש לפרש שמ"ש כאן גג הסמוך לחצר שר"ל שהן סמוכין כל כך בקירוב כי יש נ"מ גם כן בסמיכתם בקירוב אהדדי דזה פשוט כשאינן סמוכין בקירוב אהדדי שא"צ לסייעו בעל החצ' לבעל הגג כדי שיהא נתפס כגנב כשילך מחצר לגג דבלאו מחיצה ג"כ יהיה נתפס כגנב כשילך מזה לזה דדוקא כשהן קרובין זה לזה ואין מחיצה ביניהן יכול להשתמט ולומר שבמקרה בלא כוון הלך מזה לזה משא"כ כשיש אויר מפסיק ביניהן וק"ל:
ב סָעִיף א ואין בעל החצר מזיק כו' בב"י כתוב הטעם דבחצר יש תשמיש קבוע ותדיר ומשום הכי מונע בעל הגג מלעשות תשמישו על גגו ולא יבא לידי היזק בראייתו של בעל החצר אבל בעל החצר ניזק מבעל הגג שאינו נשמר ממנו כיון שאינו רגיל להיות על גגו וכמ"ש בסימן שלפני זה ס"ב וכ"כ בד"מ ומסיק הב"י והד"מ כתבו ז"ל ולהרמב"ם הנ"ל דלא חילק אלא בין עשויין לדירה או לא גם כאן צ"ל דמיירי כשאין הגג עשוי לדירה דאלו עשוי לדירה היו צריכין לעשות הד"א בין שניהן עכ"ל ואין ל' הרמב"ם משמע כן דהרי התחיל שם בשני גגין העשוין לדיר' הסמוכים וכ' אחר זה ז"ל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד"א ומשמע מל' דעושה לו דר"ל לגג הנזכר וקאמר דבעל הגג עושה לבדו אע"ג דהגג עשוי לדירה איירי ואח"כ התחיל וכתב דין גגין שאינן עשויין לדירה וצ"ל דהם פירשו דעושה לו דקאמר לא בא לומר דבעל הגג עושהו לבדו אלא בא לו' דצריך לעשות לו גבוה ד"א והיינו כל א' כדינו דהעשוי לדירה עושים יחד ובאינו עשויה לדירה בעל הגג עושהו לבדו והוא דוחק לכן נראה דגם להרמב"ם אף שהגג עשוי לדירה אין בעל החצר צריך לסייעו לד"א כיון שאין תשמיש הגג קבוע ותדיר אין בעל החצר שם מזיק עליה כ"כ מ"ה הצריכו לבעל הגג לחוד לעשות הד"א לסלק היזקו דבעל החצר התדיר והא דהוצרך הרמב"ם לחלק בין עשוי לדירה או לא משום דבעשוי לדירה לא הוי סגי במחיצה י"ט אלא הי' בעינן גבוה ד"א ודוק:
ג סָעִיף א ואין בעל החצד מסייעו אלא כפי מה שיגיע חלקו למחיצת י"ט. וכ"כ ג"כ בטור וכבר כתבתי שכן הוא דעת התוס' והרא"ש דלעשרה טפחים צריך לסייעו ושהרמב"ם ס"ל דאפי' לעשרה טפחים אין צריך לסייעו ואע"פ שהרמב"ם לא כ"כ אלא בגג שהוא נמוך מהחצר שכ' שם ז"ל ואם הית' חצירו למעל' מגגו של חבירו אין העליון זקוק לתחתון כלל ופי' המ"מ והב"י והד"מ הביאו דר"ל דאפי' לי"ט א"צ לסייעו ה"ה בגג הסמוך לחצר חבירו ג"כ ס"ל כן להרמב"ם והא ראיה דבגמ' פריך מהאי ברייתא דתנא אם החצר גבוה מן הגג דאין העליון זקוק לתחתון כלל אהא דאמר רב נחמן דשני גגין הסמוכין זה לזה צריכין למחיצה י"ט מוכח מזה דס"ל להמקשן דחצר גבוה מהגג ושני גגין שווין בדינא וה"ה לגג וחצר הסמוכין והתרצן דמשני שם דהא דקאמר דאין העליון זקוק לתחתון היינו לבנין כל הד"א אבל לסייע לגבוה י"ט זקוק ג"כ ס"ל דשוין הן וה"ה בחצר וגג הסמוכין אלא שהרמב"ם דכתב דאפי' לי"ט אינו זקוק פי' הגמ' בענין אחר וכמ"ש בדרישה והוא דמה דמסיק הגמרא וקאמר דצריך לסייע לי"ט קרי דוקא לב' גגין הסמוכין ואינם עשויים לדירה אבל בחצר וגג כיון דבעל הגג שם מזיק עליו צריך לסלק היזקו בעשויות מחיצה גבוה ד"א וממילא נפטר העליון לגמרי וכמ"ש בס' קנ"ט והמחבר דסתם כאן בסעיף זה כל' הטור משום דהמ"מ והב"י הביאו הניח להרמב"ם בצ"ע ע"ש והא דכ' המחבר דעת הרמב"ם והחולקים עליו בסמוך בס"ב בגג הנמוך מהחצ' ולא כתבו בדין זה כשהגג והחצ' הן בשיווי זה אצל זה ה"ט משו' דהרמב"ם והחולקים עמו מחולקין בפי' הבריית' הנ"ל דקתני בזה דאין העליון זקוק להתחתון כלל וכמ"ש מ"ה כתבו המחבר שם ודוק:
ד סָעִיף א דאכתי איכא היזק ראיי' ל' הטור אע"פ שאינו יכול להסתכל בכל החצר מ"מ כשבעל החצ' עומד בשפת חצירו רואהו והי"א השני ס"ל דלא חשו כולי האי:
ה סָעִיף ב שאין העליון זקוק להתחתון כלל כבר כתבתי דטעמם הוא כיון דבעל הגג שם מזיק עליו מוטל עליו לסלק הזיקו וממילא נפטר העליון:
ו סָעִיף ג שתי חצירות כו' פי' ובחצירות כל א' מזיק לחבירו מ"ה צריך לסייעו גם העליון להתחתון לבנות למטה אם לא שהעליון רוצה לבנות כל המחיצה למעלה על קרקע שלו לבדו:
ז סָעִיף ג לפיכך יקציעו העפר כו'. כדין כותל שבין שני חצירות הנ"ל בר"ס קנ"ז שנבנה על מקום שניהם והוצאת שניהם:
ח סָעִיף ג ואם החצר גבוה הרבה כו' גם הטור כ"כ בשם ר' יונה בדין זה דב' חצירות והא דלא כתבוהו בדין גג וחצר הנ"ל כתבתי בפרישה די"ל דשם ר' יונה מודה דבעל הגג צריך לעשות ד"א אף שהחצר גבוה ממנו הרבה והגג אינו רחב מטעם דכיון דהבעל החצר אין שם מזיק עליו לגביה בעל הגג דאין שם תשמישו קבוע וכנ"ל ואין עליו לעשות מחיצה ד"א מ"ה הצריכו לבעל הגג לעשותו בכל ענין כיון דשם מזיק עליו משא"כ בשל חצירות דכל אחד שם מזיק עליו ועל העליון חיוב על כל פנים לסלק היזקו בבנין ד"א מ"ה ס"ל לר"י ומור"ם שהביאו כאן דאין על התחתון לסייעו לעליון אלא כפי שיראה לבני אדם שמגיע היזקו ונראה דהיש מי שאומר כו' דכתב המחבר בסעיף א' והוא דעת ר"י אברצלוני דס"ל דאפי' בגג וחצר אם הגג נמוך ד"א מהחצר א"צ לעשות כלום אע"ג דשם גם בעל החצר אינו עושה כלום וכמ"ש מכ"ש דס"ל כן כאן בשני חצירות הסמוכות ואחד גבוה ד' אמות מהשניה דעל העליון לעשו' גובה ד"א וכמ"ש דהתחתון א"צ לעשו' כלום והמחבר דלא כתב דעתו כאן י"ל דמשום דאיירי באין החצר גבוה ד"א מהגג דאז כיון דעכ"פ על התחתון מוטל לבנות מלמטה למעלה והעליון סייע מלמט' מ"ה מודה דצריך התחתון ג"כ לסייע לעליון לבנות למעל' והא ראי' דגם בס"א לא כתב הפלוגתא די"א כ"א כשגבוה החצר ד"א מהגג אבל שם ברישא באינו גבוה החצר מהגג ד' סתם וכתב דצריך התחתון לבנו' מלמטה עד שיהיה המחיצה גבוה ד"א מהחצר ולמעלה ומור"ם דאיירי בגבוה הרבה לא כתב דעת אותו הי"א משום דפסק כהרא"ש הביאו הטור ברישא בגג וחצר גם בסיפא בשני חצירות דאף שגבוה ד"א חיישינן להיזק ראיה ע' שם ודוק:
א סָעִיף א גג הסמוך לחצר. ז"ל הרמב"ם פ"ג משכנים גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה כו' וכ' הראב"ד ז"ל א"א משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש ע"כ והרב המגיד כ' ז"ל בהשגות א"א פי' שאין ראויין לתשמיש ופשוט הוא שזה כוונת המחבר עד כאן לשונו. ובסמ"ע כת' דהאי גג הסמוך לחצר מיירי אפי' בגגין העשוין לדירה ומשום דבעל החצר יותר ניזק ע"ש והוא נגד הרב המגיד שכתב בפשיטות דגם כוונת הרמב"ם בגגין שאין עשוין לדירה ובחידושי הרמב"ן ד"פ השותפין הקשה דאמאי לא פריך ללישנא קמא דס"ל היזק ראיה לא שמי' היזק מהא דאמר אביי שני בתים בשני צידי רה"ר כו' ותירץ כיון דמיירי בגגין העשויין לדירה ה"ל כמו בית ובהזיק' דבית כ"ע מודי דהזיק ראיה שמי' היזק וע"ש ומבואר להדיא דגג העשוי לדירה הוי ביה היזק ראיה יותר ולכן נרא' עיקר דהרמב"ם נמי מיירי בגגין שאין עשוין לדירה:
ב סָעִיף א שיגיע חלקו למחיצת עשרה. בפ"ק דב"ב דף ו' אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה ד' אמות אבל בין גג לגג לא ורב נחמן דידיה אמר אינו זקוק לד' אמות אבל זקוק למחיצת עשרה כו' מיתבי אם הי' חצירו למעל' מגגו של חבירו אין נזקקין לו מאי לאו אין נזקקין כלל לא אין נזקקין לד' אמות אבל נזקקין למחיצת עשרה. וכת' הרא"ש וז"ל ואם הגג נמוך מן החצר עשרה טפחים אין בעל החצר מסייע לבעל הגג כלום אבל אם אין הגג נמוך מן החצר עשרה אחר שיבנה בעל הגג עד כנגד קרקעיתו של חצר אז נותן בעל החצר לבעל הגג כמו שהי' צריך לעשות מחיצת עשרה? שלא יהי' נתפס כגנב כגון אם הי' הגג נמוך מן החצר ששה טפחים נמצא שעל שניהם מוטל להוסיף על אותו בנין ד' טפחים שלא יהיו נתפסין זע"ז כגנב הלכך נותן בעל החצר הוצאת שני טפחים לבעל הגג עכ"ל וכ"כ בטור ע"ש. ואיכא למידק כיון דבעל החצר מסייע לבעל הגג למחיצת עשרה א"כ עד עשרה אית ליה שותפות בגוה במקום ובכותל וא"כ היכא יכול להוסיף בעל הגג עד ארבעה אמות לסלק היזק ראיה דידיה דהא הרא"ש ס"ל גבי מחיצת כותל ארבע אמות דאין אחד יכול להוסיף ולהגביה ביותר לפי שממעט באויר חבירו וגם יכול למחות כשרוצה להשתמש בכותלו וכמבואר ברא"ש במתני' בכותל חצר שנפל והובא בטור סי' קנ"ח וא"כ צריך לעשות כותל ד' אמות על מקום שלו ותו ליכא נפקותא בסיוע למחיצת עשרה ואפילו אם ירצה בעל הגג לעשות כל הכותל על מקומו אלא שבעל החצר יסייע אותו למחיצת עשרה ויתן לו רשות להשתמש בכותל יוכל בעל החצר לו' אי במכר לא בעינא ואי במתנה שונא מתנות יחי' וכמ"ש בנ"י בשם הרא"ה דאפילו בא אחד לכנוס בתוך שלו ולבנות גויל או גזית חבירו מעכב משום דא"ל לא יהי' לי רשות לסמוך ואפילו את"ל יהיבנא לך רשות אי במכר לא בעינא ואי במתנה לא ניחא לי וע"ש וכיון דאצטריך להעמיד כל הכותל על מקומו למאי נ"מ הך סיוע דבעל החצר ועמ"ש בסי' קנ"ז סק"ה: ונרא' לפי מ"ש הרא"ש רפ"ק דב"ב דהא דכייפי אהדדי בגויל וגזית היינו דוקא כשמעמידין על קרקע שניהם דמצי כל חד לו' לא אוותר משלי על המקום ולבנות בנין שאינו של קיימא כמנהג המדינ' אבל אם רוצה א' לכנוס בשלו ולעשות מחיצה בהוצא ודפנא כיון שמסלק היזק ראיה דיו תדע שלא הוזכר חיוב בנין אבנים אלא היכא שחייב הבנין על שניהם כו' אבל במקום שמגיע לזה ולא לזה כמו בגג וחצר שבעל הגג לבד חייב לעשות מעקה לא הוזכר בנין אבנים וסגי בהוצא ודפנא ע"ש. וא"כ עד מחיצת עשרה דצריך בנין שניהם מחוייבים לעשות גויל וגזית דגם למחיצת עשרה צריך גויל וגזית וכן נראה מתשובת הרמב"ם שהשיב לחכמי לוניל דהא דתנן וכן בגינה קאי אגויל וגזית וסגי לה בעשרה ע"ש וא"כ עד מחיצת עשרה יעשו שניהם בשוה במקום ובכותל בגויל וגזית כמנהג המדינה וכשיגיע למעלה מעשרה יעשה בעל הגג לבדו על חלקו בגובה במחיצת עשרה דעל חלקו יכול להוסיף וכמ"ש הרמ"א סי' קנ"ז סעיף ט' ע"ש ועמ"ש בסי' קנ"ז ס"ק י"ג ואכתי צ"ע:
ג סָעִיף ב שאין העליון זקוק לתחתון כלל. והוא דעת הרמב"ם וכ' בסמ"ע ז"ל וכבר כתבתי שכן הוא דעת התוס' והרא"ש דלמחיצת עשרה צריך לסייע והרמב"ם ס"ל דאפילו למחיצת עשרה אין צריך לסייע ע"ש ולא נמצא מזה בתוס' ובתו' רפ"ק דב"ב הקשו אמאי לא מייתי מדתניא דף ו' שני חצירות זו למעלה מזו וכו' ואם היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו אינו זקוק לו אלמא שמיה היזק והרמב"ן בחידושיו כתב דהוי דחי לה במחיצת עשרה ומשום נתפס כגנב ולגגו אינו זקוק משום דלא מנחי אינשי בגג מידי שיהיה נתפס כגנב ע"ש ואכתי תיקשי מדרב נחמן דאמר בגגין נמי זקוק למחיצת עשרה וא"כ ע"כ הך דשני חצירות בארבע אמות הוא ולפי דעת הרמב"ם ניחא דשפיר מצינו למימר דשני חצירות זו למעלה מזו למחיצת עשרה ואם היתה חצירו למעלה מגגו אין זקוק אפי' למחיצת עשרה כיון דבין חצר לגג לכ"ע היזק ראיה שמיה היזק וכדאיתא שם בגמ' דא"ל בעל החצר לבעל הגג לדידי קביעי תשמישתי כו' ומשום הכי אם חצירו למעלה מגגו דצריך בעל הגג לסלק היזק בכותל ד' אמות ותו אינו צריך בעל החצר לסייע במחיצת עשרה:
ד סָעִיף ב בונה בעל הגג קרקע החצר. וצריך ביאור מ"ש בשני חצירות זו למעלה מזו דהעליון צריך לסייע לתחתון במקום דקי"ל כרב חסדא שם וכמבואר בטור וש"ע סעיף ג' ומשום דאם אין יסוד אין בנין ומש"ה צריך להקציע מקרקע העליונה שיעור עובי חצי הכותל ובמחיצות עשרה אין העליון צריך ליתן מקום למטה וכמבואר באשר"י ובטור. ונרא' דסבירא ליה להרא"ש והטור דגבי כותל ארבע שהוא משום היזק ראיה דכיון דאין העליון מרויח בגובהו כלום דהא צריך לבנות כותל ארבע למעלה מקרקע העליונ' צריך נמי לסייע מלמטה ובונה ומפסיד בשפלות קרקעו של התחתון אבל במחיצת עשרה דמרויח העליון בגובהו דסגי ליה להשלים לגובהו עד עשרה טפחים דה"ל כאלו כבר בנה עד גובהו ומש"ה צריך התחתון ליתן מקום שלו עד גובה קרקע העליונ'. אמנם מדברי הרמב"ן נרא' דס"ל דגם במחיצת עשרה מסייע מלמטה ע"ש שכ' רפ"ק ליישב דלא תיקשי הא דלא מייתי ראיה דהיזק ראיה שמיה היזק מהאי דשני חצירות זו למעל' מזו ותי' משום דהוי מוקי לה למחיצת עשרה ע"ש הובא בסק"ג וכיון דתני שם אלא מסייע מלמטה ובונה א"כ מוכח דגם למחיצת עשרה מסייע מלמטה:
ה סָעִיף ג ואם החצר גבוה הרב'. עיין סמ"ע שכת' דגם לדעת הר"י אברצלוני דוקא שגבוה ד' אמות אבל אם אין החצר גבוה ד' אמות דאז כיון דעכ"פ על התחתון מוטל לבנות מלמטה למעלה והעליון מסייע מלמטה מש"ה מודה דצריך התחתון ג"כ לסייע לעליון לבנות מלמעלה וע"ש. ונרא' דאין לחלק בכך וכן מבואר מדברי הרמב"ן וז"ל ושתי חצירות זו למעל' מזו פי' בין שגבוהות זו מזו אמה ושתים ושלש עד ארבע הדין שוה כו' ורב חסדא סבר עליון מסייע מלמטה ועולה שא"א לו לבנות כותלו בלא יסוד לפיכך צריך לסייע בסודו מלמט' ואין התחתון מפסיד בשפלותו כלום לפיכך אם גבוה שלש אמות בונין מלמט' בשוה עד אמה למעל' נמצא שבנ' התחתון שתי אמות כדינו והעליון עד שנסתלק שלא יזיקנו כדינו לפיכך אם הית' זו למעלה ארבע אמות לדברי הכל אין התחתון זקוק לו וע"ש ומבואר דאפילו אין גובהו אלא שתי אמות נמי התחתון אינו מסייע אלא עד ארבע אמותיו מקרקיעתו והעליון מסייע מלמט' והשאר בונה העליון לבדו. וכ"כ בטור בשם הר"י אברצלוני שאם התחתון נמוך מהעליון ד"א אינו צריך כלום אלא העליון עושה כל הד"א ואם אינו נמוך ממנו ד' מה שהם מן הד' יעשוהו בין שניהם ועליו ישלים העליון לבדו ד"א מקרקעות חצירו ולמעלה וע"ש:
א סָעִיף א ואין בעל החצר מסייע. אלא כפי מה שיגיע חלקו עסמ"ע ס"ק ג' דלהרמב"ם א"צ לסייע בהוצאות י"ט ע"ש ומדלא פליגי הנך פוסקים אלא אי צריך לסייע בהוצאות משמע דלשניהם צריך בעל הגג לבנות על מקום שלו דכיון דצריך הוא לבנות החלק שלמעלה מעשרה טפחים עד ד' אמות משום היזק ראיה שהוא בעצמו המזיק על חלק שלו דוקא א"כ אף אם יעשו העשרה טפחים על מקום שניהם מ"מ מה שצריך לבנות בעל הגג מעשרה טפחים ולמעלה עד ד"א לא יניח אותו בעל החצר לבנות על חלקו שיכול לומר אין רצוני שתמעט אויר שלי כמו שמבואר בסי' קנ"ז סעיף ט' וכמ"ש בקצה"ח ואפילו מאן דפליג התם מודה כאן ומבואר בב"י הטעם כיון דאף למעלה מד"א שייך היזק ראיה כמ"ש התו' בב"ב דף ח' בד"ה אע"פ שלא נתן תקרה ע"ש משא"כ בבעל הגג דאין שום היזק ראיה מחצר לגג ולכך א"צ לסייע אלא בהוצאות ומה שהקשה בקצה"ח דבעל החצר יכול לומר אני רוצה שיבנה עד עשרה טפחים על חלק שנינו שאני רוצה להשתמש בהכותל ואף אם תתן לי רשות אי במכר לא בעינא ואי במתנה כו' במ"ש בעל נ"י לענין אם אחד רוצה לכנוס בתוך שלו לק"מ דא"כ יקשה נמי על הא דסי' קנ"ט סעיף ג' וסעי' ד' שיכול לומר או אעשה הכל על שלי או עשה הכל על שלך ונותן לו חצי הוצאה וכותב שטר לחבירו על מחצית האבנים ע"ש ואמאי יאמר לו אני צריך החצי שלי להשתמש בכתלים ולמה אתן לך חצי הוצאה כיון שלא אשתמש בכתלים ועל שלי אין רצוני לעשות הכל שיכבד על הכותל אלא ודאי דכל שיש היזק לשניהם כגון התם שמרויחין ההעדפה וכן בסעיף ד' שם שא"א לסלק ההיזק בענין אחר צריך האחר לבנות בשלו וחבירו נותן חצי ההוצאה אף שאינו משתמש בהכותל ולפ"ז ה"ה הכא דזה צריך לעשות בלא"ה בחלקו עד ד' אמות והשני צריך לעשות חצי כותל בחלקו עד עשרה טפחים ואם יעשו כותל של י"ט על שני המקומות ואח"כ יעשה בעל הגג כותל אחר רחב ששה טפחים על חלקו לבד יבואו שניהם לידי היזק שיתמעט משניהם שלשה טפחים אויר בחנם ולכך הטילו חכמים על בעל הגג שיבנה הכל על חלקו כיון שהוא מחוייב בדבר והשני יתן חצי הוצאות ויקבל כתב על חצי האבנים כמו בס"ס קנ"ט ודטבא לשניהם עבדינן לחי ועוד דוודאי יכול להשתמש בהכותל שאין זה חשוב מתנה דבשלו הוא משתמש דהא נתן חצי ההוצאה וחצי הכותל הוא שלו וכי משום שהעמידו על המקום של חבירו לטובת חבירו לא ישתמש בכותל שלו שבנה בהוצאתו עד י' טפחים ואין זה משום מתנה לומר כו שונא מתנות כו':
ב סָעִיף ב ורואין כמה חסר בקצה"ח הקשה דאמאי אין מסייע העליון לתחתון לענין המחיצה של הי"ט מטעם כיון דאין יסוד אין בנין כמו בסעיף ג' לענין הכותל של ד"א שצריך העליון לסייע להתחתון לבנות למטה מה"ט ולא ק"מ כיון דאם הגג נמוך מהחצר וי"ו טפחים ואולי בעל החצר ירצה לבנות בשלו על חלקו ד"ט להשלים לעשר אין בעל הגג יכול לתבוע לבעל החצר יותר וא"כ יכול בעל החצר לומר לבעל הגג אי אבנה ד' טפחים משלי ותן לי הוצאות על שני טפחים אי אני אתן לך הוצאת על שני טפחים כמו בסקנ"ט סע"ק ד' ובעל הגג ודאי לא יתרצה שיבנה בעל החצר בשלו ד"ט ושהוא יתן לו הוצאת ב"ט כיון דאח"כ יצטרך לבנות על חלקו כל הכותל מלמטה על ד' אמות למעלה מחצרו של זה ויהיה כל הוצאותיו שנתן לחבירו על מגן וגם אחר שיבנה בעל הגג כותל ד"א יכול שוב בעל החצר לסתור כותלו כיון שא"י שוב ליכנס לגגו מחמת הכותל שבנה ומש"ה א"צ בעל החצר ג"כ ליתן לבעל הגג רק הוצאות על ב"ט משא"כ בשני חצירות דסעיף ג' שא"י לומר לו אבנה הכל על שלי ותן לי חצי הוצאת דלמה יעשה זה למעט אויר חצירו ואם רוצה בכך כדי להרויח הבנין שלמטה ורוצה לבנות בחלקו ולהניח לחבירו להשתמש בכותלו ולנעוץ בו קורות מחמת חצי הוצאת שנותן חבירו ודאי יתרצה:
א סָעִיף א ואין. בב"י כתב הטעם דבחצר יש תשמיש קבוע ותדיר ומש"ה מונע לבעל הגג מלעשות תשמישו על גגו ולא יבא לידי היזק בראיית בעל החצר. אבל בעל החצר ניזוק מבעל הגג שאינו נשמר ממנו כיון שאינו רגיל להיות על גגו וכ"כ בד"מ כו' ע"ש. סמ"ע:
ב סָעִיף א דאכתי. לשון הטור אע"פ שאינו יכול להסתכל בעל החצר מ"מ כשבעל החצר עומד בשפת חבירו רואהו והי"א השני ס"ל דלא חשו כולי האי. שם:
ג סָעִיף ב זקוק. הטעם כ' הסמ"ע דכיון דבעל הגג שם מזיק עליו מוטל עליו לסלק היזקו וממילא נפטר העליון (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש):
ד סָעִיף ג הרבה. עיין בסמ"ע במה שמחלק בין דין זה דשתי חצירות ובין גג וחצר דס"א ע"ש והט"ז כתב עליו דדבריו תמוהין ופירש הוא בענין אחר עיין שם:
א סָעִיף א בעל כו' ואין. שם גג הסמוך כו' ואם היתה חצרו כו' והטעם כמ"ש שם ב' ב' לדידי קביעא כו':
ב סָעִיף א ואין בעל החצר מסייעו אלא כו'. דבזה ודאי צריך לסייעו כמ"ש בב' חצירות זה למעלה מזה אבל א"צ לסייעו לד"א כיון שאין מזיקו ועמ"ש למטה:
ג סָעִיף א ואם קרקע החצר. במ"ש בב' חצרות שהתחתון מסייע לעליון וכאן א"צ בעל החצר כלל לפיכך בונה הכל לבדו וכפי' הרמב"ם שם בגמ' ואם היתה חצירו כו' דאין זקוק לתחתון כמ"ש למטה דמ' דהתחתון לבדו בונה:
ד סָעִיף א יש מי. כתי' ר"י בתוס' ד"ה שתי: (ליקוט) יש מי כו'. וכ' הרמב"ן שכ"ה דעת רש"י ג"כ שכ' בד"ה זה כו' ולא יהא עליון כו' ואם איתא הרי נפסד למעלה מד"א של תחתון שבונה לבדו ואף שי"ל דה"ק שאינו נפסד יותר מבעל התחתון שעל שניהם מגיע בשוה מ"מ אין הל' מ' כן אבל צ"ע על שיטה זו דא"כ מאי קא' ואם היתה חצרו למעלה כו' הא למעלה ולמטה שוין דבעל הגג חייב ובעל החצר פטור (ע"כ) .
ה סָעִיף א ויש מי שאומר. כתי' ר"ת שם.
ו סָעִיף ב י"א שאין. לא עיין בדברי הרמב"ם שהרמב"ם מפ' שאין העליון מסייע בבנין מה שבונה התחתון נגדו כמ"ש בגמ' לא יאמר העליון כו' אלא מסייע כו' וע"ז אמרו ואם היתה כו' אין זקוק לו לתחתון שאינו כמו בחצירות אבל עד עשרה צריך להשלים כמ"ש בגמ' שם מאי אין כו' והוא ג"כ ס' שנייה שכ' וי"ח דה"מ ואין כאן מחלוקת וכ"כ ט"ז רק שפי' בדרך אמרת ע"ש:
ז סָעִיף ג והתחתון צריך. דלא כהרמב"ם שכ' דא"צ אבל פשטא דגמ' מ' כפי' הרמב"ם ע"ש:
ח סָעִיף ג לפיכך יקציע. כמש"ו על מקום שניהם דאל"כ למה יסייע לתחתון יבנה העליון על קרקע שלו:
ט סָעִיף ג עד שיהא. כס' הראשונה בס"א שכן הוא דעת הרא"ש כאן ועיין בטור:
י סָעִיף ג ואם החצר. הוא דעת שלישית שכ' ודאי שהתחתון מסייע לעליון ומיהו אין לו שיעור רק לפי גובה החצר ורוחב התחתון כו' עד שיראו כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.