Choshen Mishpat 426 שולחן ערוך, חושן משפט תכו

גודל הטקסט

א הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ טוֹבֵעַ בַּיָּם, אוֹ לִסְטִים בָּאִין עָלָיו, אוֹ חַיָּה רָעָה בָּאָה עָלָיו, וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֲחֵרִים לְהַצִּיל, וְלֹא הִצִּיל; אוֹ שֶׁשָּׁמַע גּוֹיִם אוֹ מוֹסְרִים מְחַשְּׁבִים עָלָיו רָעָה, אוֹ טוֹמְנִים לוֹ פַּח וְלֹא גִלָּה אֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוֹדִיעוֹ; אוֹ שֶׁיָּדַע בְּגוֹי אוֹ בְּאַנָּס שֶׁהוּא בָּא עַל חֲבֵרוֹ, וְיָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִּגְלַל חֲבֵרוֹ וּלְהָסִיר מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ וְלֹא פִּיְּסוֹ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (וַיִּקְרָא יט, טז).

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
ש״ך Shach

סָעִיף א

א סָעִיף א או שישכור אחרים כו' עיין בסמ"ע ס"ק א' עד ומהתימה שהשמיטו המחבר ומור"ם ז"ל כו' כבר כתבו מור"ם בי"ד סי' רנ"ג [רנ"ב] ס"ס י"ב בהגהה בשם מרדכי ע"ש וע"ש בב"י סכ"ב בשם מהרי"ו:

סְמ״ע Sma

סָעִיף א

א סָעִיף א שישכור אחרים. דאילו להצילו בגופו מוהשבותו לו נפקא דאבידת גופו של חבירו צריך להשיב לו ומלא תעמוד על דם רעך מרבינן אפי' להוציא ממון ע"י שישכור אחרים להצילו צריך. וכ' הרא"ש והטור בסי' זה ז"ל מיהו אם יש לו ממון להציל עצמו חייב לשלם לחבירו והביאו ברא"ש ראיה לדבר ומהתימא שהשמיטו המחבר ומור"ם ז"ל:

ב סָעִיף א עובר על לא תעמוד כו'. ובהג"מ כתבו דבירושלמי מסיק דצריך אפילו להכניס עצמו בספק סכנה עבור זה והביאו הב"י וכ' ז"ל ונראה שהטעם הוא מפני שהלה ודאי והוא ספק עכ"ל גם זה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל ובזה י"ל כיון שהפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא הביאו בפסקיהן מ"ה השמיטוהו ג"כ:

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף א

א סָעִיף א שישכור. כת' הש"ך דמה שתמה הסמ"ע על המחבר והרמ"א שלא הביאו הדין דאם יש להמוצל ממון שחייב לשלם כבר כתבו הרמ"א בי"ד ס"ס רנ"ב בהג"ה בשם המרדכי וע"ש בב"י סכ"ב מ"ש בשם מהרי"ו עכ"ל:

פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva

סָעִיף א

א סָעִיף א או שישכור. עבה"ע ועיין בתשובת בית יעקב סי' קמ"ח מ"ש בזה. ועיין בתשובת צ"צ סי' קי"א שכתב באחד שנהרג בדרך ונודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין עליו הא ודאי דיש לכיף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין כי מצוה מוטלת על גואל הדם להמית הרוצח ואם אין הוא עצמו יכול להמיתו אם לא ע"י אחר ע"י הוצאת ממון צריך להוציא ממונו על זה ככל מצות עשה שבתורה ועד היכן מקרי גואל וקרוב נראה דאין שיעור לדבר אלא כל שאין קרוב יותר ממנו והוא ממשפחת אביו שראוי ליורשו מקרי גואל ומוטל עליו מצוה זו להנקם מן הרוצח ומ"מ נראה דאין לחייבו שיוציא יותר מהרגילות והיינו מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ושוטרים ולסרדיוט הדן אותו צריך הוא ליתן אבל אם יצטרך להוציא שכר מליצים ושאר ענינים וכיוצא ודאי דאין לחייבו והנכון שאותן הוצאות היתרים יחנו מן הקהל כדי לגדור הפרצה שאם ח"ו לא יהיו נוקמין מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח"ו כהפקר וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחי' ואפי' לפעמים שהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח אפ"ה היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של ב"ב הפקר עכ"ד ע"ש:

ב סָעִיף א עובר על לא תעמוד עסמ"ע סק"ב בענין להכניס עצמו בספק סכנה בשביל הצלת חבירו. ועיין בספר אגודת אזוב מהגאון מהר"ם זאב זצ"ל שכתב טעם נכון מה דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא הביאו דברי הירושלמי בזה משום דס"ל בתלמודא דידן פליג על הירושלמי בהא ע"ש. ושם בסיף הספר בהשמטות הביא בשם הרדב"ז ח"ג סימן תרכ"ז שכתב כן בפשיטות דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה (עמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' קנ"ז ס"ק ט"ו הבאתי דברי רדב"ז אלו ע"ש) והוא ז"ל כתב על זה אולם צריך לשקול הענין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו ס"פ אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"ג) גבי שלך קודם לכל אדם שכל המדקדק בעצמו כך סוף בא לידי כך וכ"ה בש"ע סי' רס"ד ס"א ע"ש:

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א סָעִיף א (ליקוט) או ח"ר באה עליו. דמש"ש גוררתו ל"ד וכמ"ש בקדושין ח' ב' ופשוט הוא (ע"כ):

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top