א יְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ וְיַצִּיעַ הַמִּטּוֹת וִיתַקֵּן כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר בְּבוֹאוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הַגָּה: וְיִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת; וְכֵן הַמִּנְהָג, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (טוּר סוֹף סִימָן רפ"ט וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִיּוֹת פכ"ט דְּשַׁבָּת).
ב יִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בְּגָדִים נָאִים לְשַׁבָּת; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, לְפָחוֹת יְשַׁלְשֵׁל (פִּי' יְשַׁלְשְׁלֵם כְּלַפֵּי מַטָּה שֶׁיִּהְיוּ אֲרֻכִּים כְּמִדַּת הָעֲשִׁירִים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵיתָם, רַשִׁ"י שָׁם) בְּגָדָיו לְמַטָּה דֶּרֶךְ כָּבוֹד.
ג יִלְבַּשׁ בְּגָדָיו הַנָּאִים וְיִשְׂמַח בְּבִיאַת שַׁבָּת כְּיוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וּכְיוֹצֵא לִקְרַאת חָתָן וְכַלָּה, דְּרַבִּי חֲנִינָא מְעַטֵּף וְקָאֵי בְּפַנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבָּתָא, וְאָמַר: בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכְּתָא; ר' יַנַּאי אוֹמֵר: בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה. הַגָּה: וְיַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בְּבִגְדֵי שַׁבָּת מִיָּד אַחַר שֶׁרָחַץ עַצְמוֹ, וְזֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְעַל כֵּן לֹא יִרְחַץ לְשַׁבָּת אֶלָּא סָמוּךְ לָעֶרֶב, שֶׁיַּלְבִּישׁ עַצְמוֹ מִיָּד. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי הַחֲדָשִׁים).
א סָעִיף א (א) שלחנו - מע"ש ללילי שבת:
ב סָעִיף א (ב) המטות - שיושבין עליהן וטוב שתהיה מוצעת גם המטה שישן עליה:
ג סָעִיף א (ג) ערוך וכו' - שזהו כבוד שבת ואחז"ל שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבהכ"נ לביתו אחד טוב ואחד רע כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא כן לשבת הבא ומלאך רע עונה אמן בע"כ וא"ל הוא להיפך חו"ש טוב לפנות קורי עכביש מהבית מבע"י לנקות את הבית לכבוד שבת וטוב ליזהר בסעודת הלילה שלא לזרוק דבר בבית חוץ לשלחן אם אין דרכו לכבד את הבית בדבר המותר [עסי' של"ז] אחר סעודה זו כדי שלא ינוול את הבית וכן בסעודת שחרית אם אינו מכבדו אח"כ:
ד סָעִיף א (ד) כל וכו' עד לאחר הבדלה - יש נוהגין להיות ב' מפות על השלחן מלבד העליונה שעל הלחם משום שכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה:
ה סָעִיף ב (ה) ישתדל וכו' - דכתיב וכבדתו ודרשו חז"ל שלא יהא מלבושיך של שבת כמלבושיך של חול וטוב שלא ילבש בשבת מכל מה שלבש בחול אפילו חלוק. ואם אפשר לו טוב שיהיה לו גם טלית אחר לשבת:
ו סָעִיף ב (ו) נאים - כפי יכלתו ואפילו אם הוא בדרך לבדו ובבית א"י ג"כ ילבוש בגדי שבת כי אין המלבושים לכבוד הרואים כי אם לכבוד השבת [ח"א]. כתב בס"ח אל יקח אדם ילד בשבת עד שישים תחלה כר בחיקו כדי שלא יטנף בגדיו:
ז סָעִיף ב (ז) היושבים בביתם - היינו שאינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה:
ח סָעִיף ג (ח) ילבש וכו' - וילך בהם עד מו"ש אחר הבדלה:
ט סָעִיף ג (ט) וישמח בביאת שבת - וכל המרבה לכבדו הן בגופו הן בבגדיו הן באכילה ושתיה הרי זה משובח ועיין בסימן רמ"ב. בזהר ומקובלים הזהירו מאד שלא יהיה שום מחלוקת בשבת חו"ש ובפרט בין איש לאשתו וכן מוכח בגיטין [דף נ"ב ע"א] גבי הנהו בי תרי דהוו מינצו בהדי הדדי עי"ש [תו"ש]:
י סָעִיף ג (י) כיוצא וכו' - בקצת מקומות נוהגין לצאת מבהכ"נ לעזרה ואומרים בואו ונצא וכו' [כנה"ג] ואנו נוהגין שמהפכין פניהם לצד מערב כשאומרים בואי בשלום וכו' ונוהגין לעמוד אז ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול נהגו שלא לקבל את השבת ביוה"כ שחל בשבת רק שאומרים מזמור שיר ליום השבת קודם ברכו ואפילו הנוהגין בשאר יו"ט כשחל בשבת לומר עוד איזה מזמורים בשביל שבת:
יא סָעִיף ג (יא) מיד אחר וכו' - וגם הנשים נוהגות קודם הדלקת הנרות לרחוץ את עצמן וללבוש בגדי שבת ואשרי להם אמנם בימים הקצרים שמתאחרים לישב בחנות ואח"כ רוחצות ולובשות ובין כך יבואו חו"ש לספק חילול שבת לכן טוב להזהיר להם שיקדימו לבוא לרחוץ וללבוש וכשמתאחרת מצוה יותר שתדליק כך במלבושי חול מלבוא חו"ש לספק חילול שבת ואם הבעל רואה שמתאחרת מצוה גדולה שהוא ידליק הנרות ולא ישגיח בקטטת אשתו ומצוה גדולה יותר לישב בחשך מלחלל שבת חו"ש [ח"א]:
יב סָעִיף ג (יב) סמוך לערב - היינו כשהוא רוחץ עצמו מעט בביתו וכמו שמובא בגמרא [שבת כ"ה ע"ב] לענין ר' יהודא בר' אלעאי ע"ש אבל כשהוא הולך לבית המרחץ בודאי מהנכון להקדים עצמו כדי שלא יבוא לחילול שבת ובפרט בימי החורף כשהימים קצרים ועיין לעיל בסימן ר"ס סק"א במ"ב מה שכתבנו שם:
א סָעִיף א יפנה קורי עכביש מהבית (ר"ח ע"ה), האר"י הקפיד מאד לאכול על השלחן של ד' רגלים דוגמת שלחן המקדש ולברך על ב' אגודות הדס בכל ג' קידושים ובליל שבת הניח על השלחן הכוס של ב"ה עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם ועבי"ד ססי' קע"ח ועסי' ק"פ:ויציע המטות. שיושבין עליהם, ז"ל ד"מ כ' מהרי"ו בפסקיו מותר לזרוק דבר חוץ לשלחן ואין לחוש לאותן שאומרים שזורקין המלאך ע"כ ואפשר שדבריהם דברי משל שאם יזרוק דבר ולא יוכל לכבד הבית בשבת א"כ יהיה מנוול ויצא המלאך הטוב המלוה והדבר נכון אבל לא ראיתי חוששים לזה ומכבדין אחר כך הבית בדבר המותר כמ"ש סי' של"ז עכ"ל, וא"כ במקום שלא נהגו לכבד בליל שבת אסור לזרוק ע' בתשו' מהרי"ל סי' קס"ג: רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן מלבד העליונה משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה ועוד דהמפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורס' עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואחרת עליה (מט"מ) וכמ"ש סימן שט"ו סי"א דזה לא הוי אהל:
ב סָעִיף ב ישתדל. וטוב שיהי' לו טלית אחר (י"נ) ובכתבים איתא טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפי' חלק ובאגודה סימן קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת עד מ"ש אחר הבדלה ועסי' ש"ב ס"ג דמשמע דמותר לפשטן וי"ל דמיירי שיש לו בגד תחתון מיוחד לשבת ובכונות כתב דאפי' אבל ישנה בגדיו:
ג סָעִיף ג כיוצא לקראת. וטוב לצאת לשדה ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת לחצר ואומרים באו ונצא וכו' (כ"ה):
א סָעִיף א שלחנו. האר"י ז"ל הקפיד מאוד לאכול על שלחן של ד' רגלים דוגמת שלחן המקדש ולברך על ב' אגודות של הדס בכל ג' קידושין ובליל שבת הניח על השלחן הכוס של בה"מ עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם ועי' סי' ק"פ. יפנה קורי עכביש מהבית. ר"ח ע"ה:
ב סָעִיף א בבואו מבה"כ. וינשק ידי אמו בליל שבת כשהיא מברכת אותו וסודו מבואר בדברי האר"י ז"ל:
ג סָעִיף א ערוך. רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן מלבד העליונה שעל הלחם משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה ועוד המפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורשה עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואז הוא מוסיף על אוהל עראי ושרי מט"מ ועי' סי' שט"ו סי"א:
ד סָעִיף ב נאים. והאר"י ז"ל כתב יש ללבוש ד' בגדי לבן מלבוש העליון והתחתון ואיזור והחלוק כנגד ד' אותיות הוי"ה. כתב בס"ח אל יקח אדם ילד בשבת עד שישים תחלה כר בחיקו. מהרי"ל היה לו טלית מיוחד לשבת וכפלו במוצ"ש. ובאגודה סי' קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת עד מ"ש אחר הבדלה ובכוונות כתב דאף אבל ישנה בגדיו:
ה סָעִיף ג כלה. ויש למקבלי שבת לצאת לעזרת בה"כ כנה"ג. ואנו נוהגין לעמוד לעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול. אין מקבלין שבת ביום כיפור שחל בשבת כי אין ביום כיפור נשמה יתירה. שכנה"ג:
א סָעִיף א יפנה כו' האר"י כו' אבל לא לחם שלם ועיין ביו"ד ס"ס קע"ח בט"ז שכ' שאותן המניחים כל ליל שבת פת שלם על השולחן אינו בכלל איסור העורכים לגד שלחן שירוע שמניחו לכבוד שבת וכן כ' הט"ז לעיל סי' ק"פ: וע"ל סק"פ במ"א חלוקים לענין זה גם בחול לענין פת שלם בשעת בהמ"ז ובשבת כ' שעכ"פ לא יסיר השלם עד אחר בהמ"ז: (ס"ק א) ויציע המטות שיושבים עליהן ר"ל גם המטות שיושבים עליהם וה"ה מטות ששוכבים עליהן והב"ח דייק כן מלשון הטור דכתב כמו בש"ע ויציע המטות לשון רבים אע"ג דבג׳ לא הוזכר אלא שלחן ערוך ומטה מוצעת לשון יחיד מ"מ נקט הטור ל׳ רבים דהא אפי' גבי סידור בעל חוב קי״ל דמניחי' ללו׳ שני מטות א׳ לישב עליה וא׳ לישן עליה כמבואר בח"מ סי' צ״ז והם דברי הש״ס בב"מ דף קי״ג והטעם מבואר שם דאם אינו הולך אחר האכיל' ד״א סכנה לו לכן נותנין לו שתי מטות וירחק מטה שישן עליה מן המטה שיושב שם בשעת אכילה ד״א וע״ז יהי׳ מורגל לילך ד״א אחר אכיל' א"כ ה״ה כאן יהיו ב׳ מטות מוצעת ובג' לא דק עכת"ד הב"ח: ויצא המלאך הטוב ר"ל דהא שני מלאכים מלווים לאדם בליל שבת ביציאתו מבה״כ א' מלאך טוב כו': וכ' בס' ת"ש לפי נוסח הפייט שאומרים ליל שנת ביציאתו מבה"כ בסוף הפיוט צאתכם לשלום כו' משמע דהמלאך יוצא מיד אחר ביאתו מבה"כ א"כ ליתא לדברי מהרי"ו דלפ"ד מהרי״ו ע"כ הם אצל האדם כל יום השבת וכתב שראה סדור תפל׳ אחד נדפס והשמיט נוסח צאתכם לשלום ע"פ גדול א׳ וע"ש מ"ש ליישב ולענ״ד פשוט דאע״ג דהמלאך נשאר אצל האדם כל יום השבת מ"מ אין לשנות נוסח צאתכם לשלום כי הוא על דרך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ואע"ג דאין יציאת המלאכים עתה מ״מ אומר צאתכם לשלום כל זמן היציא׳ כשתהיה: רש״ל ה״ל ב׳ מפות כו׳ וכשפורסה כו׳ רצה לומר כשנוטל המפה לנערה כששוב חוזר ופורסה אחר הניעור עוש׳ אוהל. ועיין מ"ש סי׳ שט"יו סעיף י"א כילה שאין בגגה טפח כו' מותר לפרוס סדין עליה דכה"ג לא הוי אוהל ובלבד בלא ישלשל למטה מן המטה טפח דהמטה ה"ה רחבה טפח וא״כ המטה נעשה גג וכשמשלשל טפח תחת המטה הוי אוהל וכתב שם מ"א דוקא בכילה אסור כה"ג דהא הפריסה הית׳ לצל אבל במטה דידן אפי׳ הסדין משולשל למטה מן התחתית טפח ל"ל בה דהא הסדין לא נעש׳ לצל ולית ביה משום אוהל וא"כ היה במפה שעל השלחן כיון דלא פרסו לצל ליכא משום אוהל וא"כ ליכא כ"א טעם א' כשיסיר המפה יהי׳ השולחן מגולה ואין זה כבוד שבת:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) ישתדל כו' ועסי' ש"ב ס"ג דמשמע דמותר לפושטן. דאי' התם אין מקפלים הכלים כ"א לצורך שבת ר"ל שהי' דרכם כשפושטים הבגדים היו מקפלים אותם שלא יתפשטו הקמטים וזה לא הותר כ"א כשרוצה שוב ללבשו בשבת א"כ הוי קיפול לצורך שבת הרי דמותר לפשוט בגדי שבת בשבת ולזה תי' מ"א דמיירי שי"ל כו' וה"ה דהמ"ל דמיירי בליל' שפושטן כשהולך לישן: דאפילו אבל כו' ר"ל אע"ג דאסור ללבוש בגדי שבת כמו שכתב בי"ד סי' שפ"ט וסי' ת' מ"מ ישנה ללבוש מלבוש אחר ממה שדרכו ללבוש בחול:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.