א סֵדֶר הַבְדָּלָה: יַיִן, בְּשָׂמִים, נֵר, הַבְדָּלָה וְסִימָנָךְ יבנ"ה. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא הַכּוֹס פָּגוּם. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר קֹדֶם הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשִׂים בַּבַּיִת: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי וְגו', כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וְגו', לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְגו', לְסִימָן טוֹב. וּבִשְׁעַת הַבְדָּלָה יִתְּנוּ עֵינֵיהֶם בַּכּוֹס וּבַנֵּר. וְנוֹהֲגִין לִשְׁפֹּךְ מִכּוֹס שֶׁל יַיִן עַל הָאָרֶץ, קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכּוֹס פָּגוּם. וְטַעַם הַשְּׁפִיכָה, דְּאָמְרִינַן: כָּל בַּיִת שֶׁלֹּא נִשְׁפָּךְ בּוֹ יַיִן כַּמַּיִם אֵין בּוֹ סִימָן בְּרָכָה, וְעוֹשִׂין כֵּן לְסִימָן טוֹב בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ. גַּם שׁוֹפְכִין מִן הַכּוֹס לְאַחַר הַבְדָּלָה וּמְכַבִּין בּוֹ הַנֵּר וְרוֹחֲצִים בּוֹ עֵינָיו, מִשּׁוּם חִבּוּב הַמִּצְוָה.
ב וְאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת, אֲבָל עַל הַשֵּׁכָר מַבְדִּילִין אִם הוּא חֲמַר מְדִינָה וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַשְׁקִין, חוּץ מִן הַמַּיִם. הַגָּה: וְטוֹב יוֹתֵר לְהַבְדִּיל עַל כּוֹס פָּגוּם שֶׁל יַיִן, מֵעַל שֵׁכָר (אַבּוּדַרְהַם). וְנָהֲגוּ לְהַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי פֶּסַח עַל שֵׁכָר וְלֹא עַל יַיִן, מִשּׁוּם דְּחָבִיב עָלָיו. וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִדּוּשׁ שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַפַּת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַגַּב הַקִּדּוּשׁ מַבְדִּילִין גַּם כֵּן עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לוֹמַר הַקִּדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה שְׁנֵיהֶם עַל הַשֵּׁכָר. הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר.
ג אִם אֵין לוֹ יַיִן וְלֹא שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר לֹא יֹאכַל עַד לְמָחָר שֶׁיַּבְדִּיל. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר, מוּטָב שֶׁיֹּאכַל קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וִיבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ יַבְדִּיל עָלָיו, מִמַּה שֶּׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כּוֹס לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וּמַיְרֵי שֶׁכּוֹס זֶה לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית בְּצִמְצוּם, וּכְבָר הָיָה מָזוּג כְּדִינוֹ שֶׁאִם הָיָה מֵשִׂים בּוֹ מַיִם יוֹתֵר לֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁתִיָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן לְדִבְרֵי הַכֹּל מַבְדִּיל תְּחִלָּה וְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ מְעַט וּמוֹסִיף עָלָיו לְהַשְׁלִימוֹ לִרְבִיעִית, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
ד מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה יִקְנֶה לְהַבְדָּלָה, דְּקִדּוּשׁ אֶפְשָׁר בְּפַת.
ה אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְנֵר חֲנֻכָּה וְיַיִן לְהַבְדִּיל, נֵר חֲנֻכָּה קֹדֶם.
ו אוֹמֵר הַבְדָּלָה מְיֻשָּׁב. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְעֻמָּד (אֲגֻדָּה וְכָל בּוֹ וְאָגוּר), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, וְאוֹחֵז הַיַּיִן בְּיָמִין וְהַהֲדַס בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְשׁוּב נוֹטֵל הַהֲדַס בְּיָמִין וְהַיַּיִן בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס, וּמַחֲזִיר הַיַּיִן לִימִינוֹ.
ז אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הַבְדָּלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם נִתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מַבְדִּילִים בַּבַּיִת.
ח נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק. הַגָּה: עַל כֵּן לֹא יַבְדִּילוּ לְעַצְמָן רַק יִשְׁמְעוּ הַבְדָּלָה מִן הָאֲנָשִׁים.
א סָעִיף א (א) סדר הבדלה וכו' - הנה הרמב"ם סובר דמצות הבדלה היא ד"ת כמו קידוש והוא בכלל זכור את יום השבת לקדשו שצריך לזכור אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה לומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר ימים וי"א שהוא מד"ס ואסמכוהו אקרא. וצריך להיות ג"כ בכוס כמו בקידוש ואם הבדיל בתפלה לכו"ע הבדלה על הכוס דרבנן:
ב סָעִיף א (ב) פגום - היינו שאם שתה אחד מן היין מתחלה נפגם להבדלה וכמו לענין קידוש לעיל בסימן רע"א ס"י ע"ש במ"ב ועיין באחרונים בסימן קפ"ג שאם הכוס בעצמו פגום אין להקפיד עליו אם אין לו אחר:
ג סָעִיף א (ג) יתנו עיניהם בכוס - היינו המבדיל וגם השומעים העונים אמן כדי שלא יסיחו דעתם:
ד סָעִיף א (ד) כדי שלא יהיה וכו' - היינו דמשום זה אינו שופך קודם שמתחיל הברכה כדי שלא יברך תחלת הברכה על כוס פגום שאינו מלא ואחר סיום הברכה ג"כ לא יוכל לשפוך שיש ביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו אחר ברכה קודם שתיה ולכן שופכין קודם סיום הברכה ועיין לקמיה:
ה סָעִיף א (ה) וטעם השפיכה - והאחרונים הסכימו דלא ישפוך בשעת ברכה כלל אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וגם זה יש למעט בחלק הנשפך משום הפסד משקין:
ו סָעִיף א (ו) שופכין מן הכוס - היינו לאחר שתיה. ושתית הכוס תהיה בישיבה דאין שותין מעומד לכתחלה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואינו משקה ממנו בני ביתו [מ"א] ונראה שהטעם כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה דכשישתה רק מלא לוגמיו יש ספק ברכה אחרונה וכמבואר לעיל סימן ר"י:
ז סָעִיף ב (ז) על הפת - ול"ד לקידוש דשאני קידוש שהוא במקום סעודה והוי מענין הצריך לקידוש משא"כ הבדלה:
ח סָעִיף ב (ח) על השכר מבדילין - אם אין לו יין ואם יש לו יין הוא קודם לכל המשקין [או"ז] וחז"ל הפליגו ג"כ בגודל המצוה ואמרו המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראהו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים [טור]:
ט סָעִיף ב (ט) חמר מדינה - עיין לעיל בסימן רע"ב ס"ט במ"ב ובה"ל שם מהו חמר מדינה ומה שכתב ה"ה לשאר משקין היינו משקין שרגילין לשתותו אבל משקין שרגילין בפסח כגון מי לאקריץ אינו חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה כל כיוצא בזה ואפילו מי דבש לא הוי חמר מדינה אלא במדינות שרגילין לשתותן אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה וגרע משכר. ועל יי"ש אין כדאי להבדיל דהא כתב המ"א דכוס הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואין משקה ממנו בני הבית וביי"ש קשה לקיים זה אך כשאין לו משקה אחר יכול להבדיל עליו ואך שיזהר לשתות ממנו עכ"פ כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית וא"ל לא יצא. כתב בשערי תשובה בשם הברכי יוסף דעל חלב ושמן אין להבדיל שאין רגילין לשתותו למשקה:
י סָעִיף ב (י) חוץ מן המים - אף אם רוב שתיית המדינה הוא מן המים משום דלא חשיב. ועל קווא"ס ובארשט מוכח מט"ז בסימן קפ"ב וא"ר שם דאף בשעת הדחק אין מברכין דאף שההמונים שותין אותן מ"מ לא חשיבי וכמו מים הוא [ואף דעת המ"א שם דהעתיק דעת רש"ל להקל בשעת הדחק היינו דוקא גבי כוס בהמ"ז שאין בו חשש ברכה לבטלה וכדמוכח בתשובת רש"ל משא"כ בהבדלה. ובח"א כתב דבשעת הדחק יש להבדיל על משקה קווא"ס ולא ידעתי טעמו ואולי מיירי בשנעשה משקה חשוב כעין משקה שכר וגם זה דוקא אם עיקר שתיית ההמון הוא מהמשקה הזה דאל"ה לא הוי חמר מדינה]:
יא סָעִיף ב (יא) וטוב יותר וכו' - והמ"א מצדד דבמקום שהשכר הוא חמר מדינה יש לומר דעדיף מכוס יין פגום ועיין בביאור הגר"א שכתב ג"כ דדינא דהרמ"א הוא דוקא כשהשכר אינו חמר מדינה:
יב סָעִיף ב (יב) ונהגו להבדיל - ודוקא במקום שהשכר הוא חמר מדינה אבל בארץ אשכנז דלא הוי חמר מדינה לא מהני מה שהוא חביב ואסור להבדיל עליו:
יג סָעִיף ב (יג) דחביב עליו - שלא שתהו כל ימי הפסח:
יד סָעִיף ב (יד) מבדילין ג"כ - ר"ל אף דבעלמא אין מבדילין על הפת כדלעיל הכא אגב קידוש שהוא העיקר אומרים כל היקנה"ז על הפת:
טו סָעִיף ב (טו) והסברא ראשונה עיקר - טעמו משום דהרבה ראשונים ס"ל דאין מקדשין על השכר וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט ע"ש לכך טוב יותר לעשות כל היקנה"ז על הפת ומ"מ נראה דבזה ידקדק לכתחלה לחפש אחר יין אפילו אם הפת חביב לו יותר מיין דכמה גדולי ראשונים סברי דאין אומרים המבדיל על הפת אפילו במו"ש שהוא יו"ט ואך אם לא ימצא יין הפת עדיף משכר:
טז סָעִיף ג (טז) ולא שכר - וה"ה אם יש לו שכר אלא שאינו חמר מדינה:
יז סָעִיף ג (יז) שמותר לו וכו' - ומ"מ צריך שיתפלל תחלה ויאמר הבדלה בחונן הדעת ואעפ"כ כשישיג למחר כוס חייב להבדיל כדין וכדלקמן בסימן רצ"ט ויש שרוצים לומר שיאמר עתה ברכת המבדיל בלא כוס ואין להורות כן:
יח סָעִיף ג (יח) לאכול - והא דאמרינן בגמרא דאמימר איקלע לאתרא ולא היה לו על מה להבדיל ולן בתענית עד למחר ס"ל לדעה זו דמחמיר על עצמו היה:
יט סָעִיף ג (יט) שיהיה לו למחר - היינו בבקר אבל בערב אינו מחויב להמתין כ"כ ואפשר דאפילו יותר מחצות היום אינו מחויב להמתין:
כ סָעִיף ג (כ) לא יאכל - ואפילו במוצאי שבת ליו"ט ג"כ לא יאכל אם אין לו כוס [מ"א] ומיירי בשאין לו פת ג"כ דאם יש לו פת הלא הכריע רמ"א לעיל בס"ב דיכול להבדיל על הפת [אחרונים]:
כא סָעִיף ג (כא) עד למחר שיבדיל - ויש להחמיר כסברא אחרונה הזו אם לא באדם חלש שקשה לו התענית יכול לסמוך אדעה ראשונה:
כב סָעִיף ג (כב) ואינו מצפה וכו' - אבל אם מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס יבדיל עכשיו על כוס זה ובאכילה ימתין עד למחר כדי שיברך על הכוס למ"ד דבהמ"ז טעונה כוס מיהו המ"א בריש סי' קפ"ב חולק ע"ז דבשביל כוס בהמ"ז שלא יהיה לו אינו מחויב למנוע עצמו מלאכול:
כג סָעִיף ג (כג) ושותה ממנו מעט - היינו כמלא לוגמיו:
כד סָעִיף ג (כד) ומוסיף עליו - היינו שימזגנו במים:
כה סָעִיף ד (כה) יקנה להבדלה - דין זה מובא ג"כ לעיל בסי' רע"א סי"א דרך אגב ועיין שם במ"ב סקנ"ו:
כו סָעִיף ה (כו) נר חנוכה קודם - משום דפרסומי ניסא עדיף ועוד דעיקר מצות הבדלה נוכל לקיים בתפלה:
כז סָעִיף ו (כז) מיושב - מיירי כשמוציא לאחרים ידי חובתן וע"כ כיון דאחד פוטר חבירו יש להם לכולם לעשות קביעות ובמעומד לא הוי קביעות והי"א ס"ל דכיון שהוא הלוית המלך אין מלוין אלא מעומד ולענין הקביעות סגי כשמזמנין הכל ועומדין ומכוונין כדי לצאת וס"ל דמתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי ברכת הבדלה מהני נמי קביעות זו לצאת בברכת היין [ב"י]:
כח סָעִיף ו (כח) וכן נוהגין וכו' - ויקנה"ז לכו"ע טוב לברך מיושב כמו בשאר קידוש לעיל בסימן רע"א ס"י בהג"ה:
כט סָעִיף ו (כט) ואוחז היין בימין - דכן בכל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת הברכה וכדלעיל בסימן ר"ו ס"ד:
ל סָעִיף ו (ל) והיין בשמאל - ואינו מניחו אז מידו משום דכל הברכות של הבדלה מצוה להיות על הכוס:
לא סָעִיף ו (לא) ומברך על ההדס - ומניחו ורואה בצפרנים ומברך בורא מאורי האש ואח"כ מחזיר היין לימינו וגומר ההבדלה:
לב סָעִיף ז (לב) כל בני הבית - וכ"ש אם יש אחד מבני הבית אפילו קטן שהגיע לחינוך שלא שמע עדיין הבדלה יוכל להבדיל בשבילו אף שהוא בעצמו יצא כבר ידי חובת הבדלה בבהכ"נ כגון שנתכוין לצאת וכמו לענין קידוש לעיל בסימן רע"ג ס"ד ועיין מה שכתבנו לקמיה לענין להוציא נשים:
לג סָעִיף ז (לג) אם נתכוונו שלא לצאת - כתב הלבוש דהאידנא מסתמא מתכוין כל אחד מבני הבית שלא לצאת בהבדלה שמבדילין בבהכ"נ שסומכין על הבדלה שבבית והו"ל כלא הבדילו כלל ולא נפיק בה. ת"ח אין סומכין על ההבדלה שבבהכ"נ ומבדילין בביתם כדי שיוכלו להוציא ב"ב [מ"א בשם סמ"ע] וכן ראוי לכל אדם לנהוג. כתב המ"א אם נתכוין לצאת בברכת הבדלה אע"פ שלא נתכוין לברכת פה"ג מ"מ יצא ידי הבדלה דברכת המבדיל הוא העיקר אלא דאסור לטעום מהיין אא"כ יברך פה"ג:
לד סָעִיף ח (לד) נשים חייבות - אע"ג דהוי מצוה שהזמן גרמא דבדיני שבת איש ואשה שוין דאיתקש זכור לשמור וכמ"ש בריש סימן רע"א והבדלה נמי בכלל זכור הוא למ"ד הבדלה ד"ת וכמ"ש בריש הסימן ואפילו למ"ד הבדלה דרבנן דומיא דקידוש תקנוה והיש מי שחולק ס"ל דהבדלה כיון שהיא בחול אינה תלויה בעניני דיני שבת והיא בכלל שאר מצות שהזמן גרמא דנשים פטורות:
לה סָעִיף ח (לה) לא יבדילו לעצמן - והב"ח כתב אפילו למ"ד שפטורות מ"מ יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב שג"כ פטורות ואפ"ה מברכות כמבואר לקמן בסימן תקפ"ט ומסיק המ"א דהעיקר כדברי הב"ח. והנה לפי מה שכתב המ"א לעיל בסק"ד דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה א"כ בלאו כל הטעמים האיך תבדיל בעצמה והלא אינה יכולה לשתות הכוס וכ"כ בעל דרך החיים אלא כונת המ"א להקל בשאין לה ממי לצאת דאז בע"כ תבדיל לעצמה ותשתה כדי שלא לבטל מצות הבדלה:
לו סָעִיף ח (לו) מן האנשים - ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם או שנתכונו לצאת בבהכ"נ לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעין ממנו דלהיש חולקין הוא ברכה לבטלה [מ"א וש"א] והנה בספר זכור לאברהם בערך הבדלה וכן בספר ברכי יוסף הביאו כמה פוסקים דס"ל דאפילו מי שהבדיל כבר יכול להבדיל בשביל הנשים מ"מ למה לנו להכניס עצמן בחשש ספק לענין ברכה אחרי דהיא יכולה להבדיל בעצמה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם ועיין מה שכתבנו בביאור הלכה לענין ברכת הנר אם אשה חייבת בם כשמברכת לעצמה:
א סָעִיף א הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן [מ"מ שם] ועססי' זה: יתנו עיניהם. פי' העונים אמן [טור] ועמ"ש סי' ער"א ס"י:
ב סָעִיף א שלא יהי' הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהג"ה בשם ס"ח שלכך שופכין קודם סיום הברכה וכ"ה כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים עכ"ל:
ג סָעִיף א וטעם השפיכה. ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה ע"ש ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת קרכה /ברכה/ אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך רש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סימן קע"א ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא:
ד סָעִיף א שופכין מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק ולא ישתה עד שישב [מט"מ מנהגים גמ']: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה וע' הטעם בשל"ה, כ' בש"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כלו ואין משקה ממנו בני הבית:
ה סָעִיף ב וטוב יותר וכו'. צ"ע דבאבודרהם כתוב וטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלא יין עכ"ל כונתו דאם אין לו יין כלל דאז צריך שיאמר המבדיל בלא יין כמ"ש ססי' רצ"ט אבל כשיש לו כוס פגום מוטב שיבדיל עליו כמ"ש ססי' קפ"ב אבל שכר אפש' דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדל' שלא יברך על כוס פגום כמ"ש ס"ג וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב ונ"ל דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה והע"ש העלים עיניו מזאת ההג"ה:
ו סָעִיף ב ונהגו להבדיל. נ"ל דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו:
ז סָעִיף ג שמותר לו לאכול. וכתב הרא"ש פ' ע"פ דדי לו בהבדל' שבתפיל' בתשו' מהר"מ ד"ק כתב שיאמר המבדיל בלא כוס מ"ד אב"ה ועססי' רצ"ט:
ח סָעִיף ג לא יאכל. ואפי' במ"ש לי"ט [הרי"ף] ועמ"ש ססי' רע"ד:
ט סָעִיף ג ואינו מצפה שיהי' לו למחר. ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביב' מצוה בשעת' ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רסי' קפ"ב:
י סָעִיף ז אם נתכוונו. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין יצא [ל"פ] ות"ח אין סומכין על הבדלה שבב"הכ [סמ"ע בח"מ סי' רצ"א] ולא ידעתי למה ואפשר שמיירי כשיש לו בני בית סי' רצ"ח סי"ד:
יא סָעִיף ח לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:
א סָעִיף א קודם שיסיים בפה"ג. אין לזה פי' ובלבוש כתב שלא ישפוך עד שיתחיל תחלה הברכה כדי שלא תהיה תחלת הברכה על כוס פגום ואין טעם לזה דאם תחשוב זה לפגום הא גם סוף הברכ' צ"ל על הכוס שאינו פגום דזה פשוט דכל הברכה תהיה על כוס ראוי לברכה וטפי היה לו להמתין עד גמר הברכה ותו קשה הא אין שייך פגום אא"כ שותה ממנו ותו נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון ברכה גדול מזה וכ"כ בס"ח בסי' קי"א דאחר שבירך על מיני שתיה אסור לשפוך הימנו אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' א' נקרא יש נוחלין חברו החסיד מהרי"א שעפטלש ז"ל שמ"כ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאוד וזה לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאוד וכן נהגתי מעודי. ובעיקר הפי' של אומרים כל בית שאין נשפך בו יין כמים כו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרב' יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו כו' אלא דנתכונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין שנשפך בשוגג נחשב לו כאלו היה מים אלא אדרב' מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרי' בפ"ק דסוטה בכל בית שיש בו רוגז הוא סי' עניות ח"ו וא"כ אין ראי' מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן ע"כ נ"ל דיש למעט בחלק הנשפך במ"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין:
ב סָעִיף ב אין מבדילין על הפת. ל"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין הסעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:
ג סָעִיף ב משום דחביב עליו. ולמי שאינו חביב עליו כמו יין יבדיל על היין:
ד סָעִיף ה נר חנוכה קודם. משום דפרסומי ניסא עדיף:
ה סָעִיף ו הבדלה מיושב. כיון דא' פוטר חבירו יש להם לעשות קביעות ובמעומד לא הוה קביעות:
ו סָעִיף ו ואוחז היין בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו וכ"כ סי' רי"ב גבי יין ושמן:
ז סָעִיף ח ויש מי שחולק. הוא ספר א"ח שמביא ב"י שכ' וז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וע"כ סיים רמ"א ע"כ לא יבדילו לעצמן פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כו' שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מצות עשה שהזמן גרמא ובחנם חלק מו"ח ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה:
א סָעִיף א הבדלה. הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן מ"מ שם ועי' סוף סי' זה:
ב סָעִיף א בכוס. פירוש העונים אמן. טור:
ג סָעִיף א פגום. כתב הט"ז דאין לזה פירוש ע"ש. ומ"א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ וכ"כ הט"ז. ורש"ל וב"ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א:
ד סָעִיף א מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק:
ה סָעִיף א מצוה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל"ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט"מ:
ו סָעִיף ב הפת. ול"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:
ז סָעִיף ב על שכר. דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א:
ח סָעִיף ב עליו. ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט"ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י"ח וע"ל סי' רע"ב ס"ק ד':
ט סָעִיף ג לאכול. דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר"מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס:
י סָעִיף ו בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו:
יא סָעִיף ח האנשים. עי' סי' רצ"ט ס"י בהג"ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ"א:
א סָעִיף א הרמב"ם כו' ועסס"י זה. ר"ל דבזה תליא מחלוקת שבס"ס זה אם נשים חייבות בהבדל' דלמ"ד הבדלה דאורייתא ודאי הנשים חייבו' אבל למ"ד הבדלה דרבנן דעת מ"מ ודעימי' דמ"מ גם הנשים חייבות דכל תיקון דרבנן כעין דאורייתא תקנו. והא"ח ודעימיה ס"ל כיון דהוי מ"ע שהז"ג לא תקנו על נשים:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) שלא כו' פי' שיש כו' ר"ל דודאי ע"י השפיכ' אינו נפגם כ"א אם שתה ממנו וכמו שכתוב לעיל סי' קפ"ב סעיף ג' אע"כ הכוונ' שפוגם ומבזה דבר שבירך עליו ואחר זה שופך ממנו קודם שישתה:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) וטעם כו' וב"ש כ' לבטל השפיכ' והא דאמרינן כל בית שאין יין נשפך כמים כו' עיין בט"ז פירושו. וכמ"ש סי' קע"א סעיף א' דאין נוטלים לידים אפי' נטילה שלא לצורך אכילה במשקין משום בזיון המשקין. וכן שם בסעיף ד' ממשיכים יין בצינורות לפני החתן וכלה והוא שיקבלו היין בפי הצנור שלא לילך לאיבוד משום בזיון משק' ואע"ג דשם ג"כ המשך יין בצנור הוא לסי' טוב לחתן וכלה: ולדידן כו' ר"ל לפי מנהגנו שנוהגים לשפוך ולא חששו לביזוי משקה צ"ל דבדבר מועט כו':
ד סָעִיף א (ס"ק ד) שופכים היינו לאחר שתיה כמש"ל בשם ס"ח דהוא בזיון לכוס. ועוד משום הפסק כצ"ל ר"ל השפיכה הוי הפסק בין ברכה לשתיה: עד שישב דאמרינן גנאי לת"ח שיאכל וישתה מעומד וראוי לכ"א לעשות א"ע כת"ח בדבר ומה שהביא רמ"א שני דיעות בסעיף י' אם יעשה הבדלה מיושב הטעם דלמ"ד שצריך ישיבה. דבברכות היין קיי"ל דאין א' פוטר את חבירו אא"כ קבעו יחד ולדידן ליכא קביעות אלא ע"י ישיבה כדלעיל והחולקים ס"ל דזהו כבוד המלך ללוות מעומד ואעפ"כ מוציא אחרים כיון דהוי קביעות לענין ההבדל' הוי גם קביעות לענין ברכת היין: כ' בש"ל כו' רגיל המבדיל כו' אע"ג דלענין קידוש כ' בסי' רע"א סעיף י"ד דמצו' מן המובחר שיטעמו כלם. מ"מ לענין הבדלה אינו כן:
ה סָעִיף ב (ס"ק ה) וטוב יותר כו' צ"ע דבאבודרהם כתב כו' מלהבדיל בלא יין. ומזה יצא הגהת רמ"א שהבין מ"ש בלא יין ר"ל אלא שכר ומזה כתב דטוב להבדיל על כוס פגום ולא על השכר וחלק המ"א דאין הפי' כן באבודרהם אלא כוונתו בלא יין וה"ה שאין לו שכר ואמר שטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלי יין ר"ל שיבדיל בלי כוס כלל ויאמר המבדיל בין קודש לחול כמ"ש ס"ס רצ"ט: כמ"ש ס"ס קפ"ב דלמ"ד בהמ"ז טעונה כוס טוב לברך בהמ"ז על כוס פגום מלברך בלא כוס ע"ש במ"א: אבל שכר אפשר כו' ר"ל לפ"ז דמאבודרהם אין ראיה ומסברא א"ל דשכר עדיף מכוס יין פגום: דהא התירו כו' כמ"ש סעיף ג' מקשי' מאי ראיה מסעיף ג' הלא מבואר שם דמיירי דא"ל כ"א רביעית (מצומצם ודע דמ"ש רביעית מצומצם הוא לאו דוקא דאפי' יש לו מעט יותר לא מהני אם לא שיש יותר מרביעית מלא לוגמיו אבל אם חסר המות' ממלא לוגמיו לא מהני דאי יבדיל עליו תחלה יהיה צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו ולא ישאר לו רביעית לבהמ"ז) והוא כבר מזוג. וא"כ אפילו תימא דטוב יותר להבדיל או לברך בהמ"ז על כוס פגום מלהתי' לו לאכול קודם הבדלה מ"מ כה"ג ע"כ הותר לו לאכול קודם הבדלה דאי יבדיל תחלה וישתה ממנו מלבד שיהיה פגום גם יפחות משיעור רביעית לכן י"ל מ"ש מ"א כמ"ש סעיף ג' אין הכוונה מדברי ש"ע סעיף ג' אלא ר"ל מן הדין המוזכר בסעיף ג'. והיינו מדברי הרא"ש במ"ש על דינא דסעיף ג' שהקשה ר"פ אלו דברים במס ברכות ובפ' ער"פ סי' י"ד על רשב"ם דס"ל דוקא לכתחלה אין לברך על כוס פגום אבל אם אין לו רק כוס פגום מותר לברך ולקדש עליו א"כ בהאי דסעיף ג' דהוא בריי' פ' ער"פ דף ק"ה ע"ב איך התירו לו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה דהא אם אין לו כוס אחר מותר לברך על כוס פגום. עוד הקשה מירושלמי דס"ל דאפשר לתקן כוס פגום ע"י תוס' מעט מים או יין' א"כ ה"ה הכא ה"ל להבדיל תחל' על הכוס ולתקנו אח"כ במעט מים ותי' כמ"ש בש"ע דמיירי דל"ל אלא רביעית מצומצם וכבר הוא מזוג עכת"ד א"כ לולי דברי רשב"ם דברי הירושלמי הוי ניחא ליה להרא"ש דמה"ט הותר לו לאכול קודם הבדלה כדי שלא יצטרך לברך בהמ"ז על כוס פגום דהא ס"ד דהרא"ש דמיירי די"ל יותר מרביעית קצת (ועמ"ש לעיל סי' רע"א במ"א ס"ק כ"ד) ובזה אין חולק דאם י"ל כוס א' יין וכוס א' שכר והוא חמר מדינה דלא הותר לו לאכול קודם הבדלה אלא יבדיל תחלה על היין ויברך בהמ"ז על השכר. הרי דשכר עדיף מכוס יין פגום וניהו דלדידן קיימא לן כרשב"ם וכמבואר לעיל סי' קפ"ב וכן להירושלמי ע"כ צ"ל דמיירי דאין לו רק רביעית מצומצם והוא מזוג וכמ"ש הרא"ש ואין זה ראיה מזה דכוס פגום גרע משכר מ"מ מה"ת לחדש עתה סברא חדשה ומחלוקת ובוודאי נשאר הדין דשכר במקום דהוי חמר מדינא עדיף מכוס יין פגום וכ"מ שפיר בספר ת"ש:
ו סָעִיף ב (ס"ק ח) לא יאכל אפי' כו' ועמ"ש ס"ס רע"ד ר"ל דרבות' דהרי"ף הוא אע"ג דצריך לסעוד בלילה סעודת י"ט מ"מ כה"ג נדחה סעודת י"ט. ורמז מ"א לעיין ס"ס רע"ד שם כ' מ"א דיש תקנה אם לא סעד בשבת בלילה להשלימה ביום השבת כ"כ בשם הרא"ש (וכ"כ רמ"א ר"ס רצ"א) ומסתמא ה"ה בי"ט וכ"כ מ"א להדיא בר"ס רצ"א אבל יותר שרמז לעיין ס"ס רע"ד דלדידן אין רבותא בדין של הרי"ף דהא מבואר בס"ס רע"ד דאין יוצאים ידי סעודת שבת אלא בפת ולא בשאר דברים ובודאי ה"ה בי"ט וא"כ ממ"נ אם י"ל פת לסעודת ליל י"ט הלא לפמ"ש רמ"א פה סעיף ב' דסברא ראשונה עיקר דבי"ט שחל במ"ש כיון שמקדשים על הפת יבדיל ג"כ עליו א"כ לאיזה צורך נאמר שלא יאכל בלילה הלא אפשר לו לקדש ולהבדיל על הפת ולאכול סעודת הלילה (ומשום שמצפה שיהיה לו למחר יין ודאי דלא נאסר לו אכילה בלילה) ואי מיירי שאין לו פת מאי רבותא במאי דאשמעי' דאפי' שהוא י"ט צריך לעבור סעודת י"ט עד למחר הא בלא"ה א"א לקיים סעודת י"ט דהא אין לו פת ובשאר דברים אין יוצאים ידי סעודה ניהו דהשתא דאין לו יין אסור לאכול אפי' שאר דברים אבל אין בזה רבות' במה שבמ"ש הוא י"ט יותר מאלו היה חול. אבל הרי"ף אזיל לשיטתיה דפוסק כדעה שניה שבסעיף ב'. דאפי' בי"ט שחל במ"ש אין מבדילין על הפת ואפשר דגם לדידן משכחת לה שיש לו פת אבל אינו ככר שלם דלקדש עליו אפשר דאינו רשאי ולולי דלא קידש היה אפשר לו לצאת ידי סעודה במה שהיה אוכל מככר שאינו שלם דמה שאין לו ככר שלם או אין לו לחם משנה מה"ט לא נאמר שלא לאכול בלילה ועמ"ש מ"א לעיל סי' רנ"ד ס"ק כ"ג:
ז סָעִיף ג (ס"ק ט') ואינו אבל אם מצפה שיהיה לו כו' כצ"ל. ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רס"י קפ"ב. ר"ל דזהו לדעת הטור שם דס"ל דבהמ"ז למאן דאמר טעונה כוס דינו שוה להבדלה דאם אין לו כוס לבהמ"ז ומצפה שיהיה לו צריך לעבור סעודה א' אבל לדעת מ"א שם בסי' קפ"ב רשאי לאכול אפי' אין לו כוס לבהמ"ז דאינו דומה להבדלה וכ"כ בס' ת"ש. אך לא ידעתי לדעת מ"א מאי איכא בין אינו מצפה שי"ל למחר דלא הותר לו לאכול בלי כוס אלא מתירים לו לאכול קודם הבדלה ויברך בהמ"ז וגם הבדלה על כוס א' ואם מצפה שי"ל למחר יבדיל על הכוס ויאכל אח"ז ויברך בהמ"ז בלי כוס ואם הותר לדעת מ"א לאכול ויברך בלי כוס אם מצפה שי"ל למחר כ"ש שיהיה מותר לאכול ולברך בהמ"ז בלי כוס אם אינו מצפה שי"ל למחר וא"כ יהיו דברי מ"א שבסי' קפ"ב נגד דברי הש"ס. אלא ע"כ אין דברי מ"א שבר"ס קפ"ב אמורים אלא באין לו עכשיו כוס כלל כה"ג מותר לו לאכול ולברך בהמ|ז בלי כוס אבל אם י"ל כוס א' ויש לפניו להבדיל וגם לברך בהמ"ז בכה"ג מודה מ"א דצריך לקיים שתיהם והתירו לו חז"ל לאכול קודם הבדלה ויברך בהמ"ז ויבדיל על כוס א'. וא"כ ה"ה במצפה שי"ל למחר לדעת מ"א דלא כמ"ש בספר ת"ש: ואם כן לדעת מ"א ר"ס קפ"ב אין חילוק כאן בין אם מצפה שי"ל כוס למחר או לא בכל ענין הותר לו לאכול תחלה ואח"כ לברך בהמ"ז והבדלה על כוס א' כנלע"ד ואפשר גם כוונו' ס' ת"ש כן בכוונו' מ"א אלא שלפ"ז יחלוק מ"א על דברי ר"י בעל התו' שהבי' הרא"ש פ' ער"פ דמחלק להדיא בין אם מצפה אי לא וכ' דאם מצפה שי"ל למחר אסור לאכול בלילה וצריך להמתין עד למחר הובא ג"כ בב"י פה:
ח סָעִיף ז (ס"ק י') אם כו' ות"ח אין כו' דכת' שם ניהו דקי"ל כספים א"ל שמירה אלא בקרקע ואם לא טמן בקרקע ונגנבו חייב. מ"מ אם הפקידם אצל ת"ח בע"ש סמוך לשבת יש לת"ח זמן עד מ"ש לאחר הבדלה שלא להטמין בקרקע וע"ז כ' סמ"ע החילוק בין ת"ח לאיש אחר דמי שאינו ת"ח אין לו זמן יותר אלא עד שיצאו הקהל מבית הכנסת דהא שמע הבדל' מש"צ אבל ת"ח שאינו סומך על הש"ץ יש לו זמן יותר עד שיוכל להבדיל בביתו: כשי"ל בני בית אע"ג דבברכת המצות דהיינו קידוש וכדומה וה"ה הבדלה יכול להוציא אחרים אפי' כבר יצא וכ"ש כשהן קטנים כדי לחנכן במצות מ"מ עדיף טפי כשגם המבדיל עצמו לא יצא דדוחק לו' מ"ש מ"א בני ביתו ר"ל נשים שכ' מ"א בס"ק שאחר זה שאם כבר יצא אין אנשים יכולים להוציאן: עסי' רצ"ח סעיף י"ד. ר"ל דל"ל דה"ט דאין סומכים על הש"ץ דרוצים לעשות המצוה בעצמ' דאדרבא מבואר לקמן סי' רצ"ח הביאו לפניהם אור במוצאי שבת והם יושבים בבה"מ א' מברך לכלם אע"ג דעי"ז איכא ביטול בה"מ. מ"מ עדיף טפי משיברך כאו"א לעצמו משום ברוב עם הדרת מלך ובספר א"ר כ' הטעם דהש"ץ גופיה אין דעתו להוצי' כ"א למי שאינו בקי אך היא גופי' קשיא ל"ל להש"ץ כן ולמה לא יתכוין להוצי' כל השומעים בין בקי ובין אינו בקי:
ט סָעִיף ח (ס"ק י"א) לא יבדילו כו' ואפשר שדעת רמ"א ר"ל דס"ל דאין רשאים להבדיל לעצמן ניהו דחושש לדעת האומרים שנשים פטורות מהבדל' ויהי' ברכתן לבטלה מ"מ תיקשי מ"ש משופר ולולב שמברכין: במצוה שי"ב עשיה כו' ניהו דפטורים מאותה מצוה מ"מ רשאים לעשות' וגם מקבלים עליה שכר דניהו דגדול המצוו' ועושה ממי שאינו מצוו' ועוש'. היינו ששכר המצווה יותר גדול אבל עכ"פ גם מי שאינו מצוו' מקבל שכר וכיון שעשה המצוה גם הברכ' מותרת לו' מה שאין כן מצו' שאין בה עשיה כי אם ברכ' גרידא כמו הבדל' כיון שאשה אינה מצוו' איננ' רשאי לברך: ועיין מה שכתוב סי תק"ו כ' טעם אחר. אבל ברא"ש כו' דתחל' מבי' הרא"ש לרבינו תם דנשים מותרות לברך על מ"ע שהז"ג מדאמרינן פרק ע"פ דף קט"ו ע"ב אר"א ב"י סומא פטור מלומר ההגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב בבן סורר ומורה בנינו זה מה להלן פרט לסומ' כו'. אינו והאמר מרימר מאן דאמר אגדת' בי רב יוסף ואמרו רב יוסף כו' בי ר"ש ואמרו רב ששת. ושניהם היו סגי נהורא וא"א דסומ' פטור מהגדה איך היו יכולים להוציא את בני ביתם והא קיי"ל כל הפטור מן הדבר אינו יכול להוציא אחרים ע"כ דברי הש"ס וא"א דנשים אינם רשאים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא כיון דפטור' אם כן הוא הדין הסומ' אינו רשאי לברך על ההגדה דהא גם סומא פטור מהגדה א"כ אדפריך ואיך היו יכולים להוצי' את בני ביתם טפי ה"ל להקשות איך ברכו בהגדה אשר גאלנו אלא על כרחך אפי' פטור מן המצוה מ"מ מותר לברך וה"ה נשים במצות עשה שהזמן גרמא. והדר דחי דודאי ברכה שאין בה לשון וצונו מותר לברך אפי' מי שאינו מחויב בדבר והא בהגדה ליכא ברכה אחרת כי אם אשר גאלנו דליכ' בה וצונו. אבל ברכה דאית בה ל' וצונו מי שפטור אינו רשאי לברך דהוי דובר שקרים דהא לא נצטוה: (ועיין לעיל סי' י"ז) הרי דמודה הרא"ש דברכת גאלנו דליכ' בה וצונו רשאי לברך אפי' מי שפטור אע"ג דליכ' בה מעשה כמו בהגדה: ועסי' תקפ"ט כו' ר"ל מי שרצה להחמיר כדעת רמ"א דסבירא ליה הואיל והן פטורין אין רשאים להבדיל לעצמן אלא ישמע מפי אנשים מ"מ אם כבר האחרים הבדילו לעצמן אין רשאין להבדיל לנשים שמא הנשים פטורים: ופשוט דרשאי כו' ר"ל אפי' לדעת רמ"א: והעיקר כדברי הב"ח דרשאי' להבדיל לעצמן:
א סָעִיף א ס"א וצריך ליזהר. שם ק"ה ב' וש"מ טעמו פגמו ושם ק"ב ב' אין לו ש"מ דה"נ טעמו פגמו וכן בקידוש והבדלה שם אמרי מדלא כו': יתנו עיניהם בכוס. כמ"ש בספ"ז דברכות וה"ה לכל הטעון כוס שכולם נקראים כוס של ברכה וכמ"ש בסי' רעא ס"י: ובנר. ע"ש בהג"ה והטעם משום שאז מהדר למאור עיניו כמש"ש: גם כו'. כ' במרדכי דאמרי' בפ"ב דסוכה ש"מ שירי מצוה כו':
ב סָעִיף ב ס"ב אין מבדילין. מהא דאמימר בת כו': וה"ה חוץ. רשב"ם שם: וטוב. ר"ל במקום שאין חמר מדינה כמ"ש מ"א דבכוס פגום מבדילין כמ"ש בסי' קפ"ב ס"ז וכמ"ש רשב"ם מהא דאמרינן קפיד כו' ובשכר אף בשעת הדחק לא מהא דאמימר כנ"ל: ונהגו להבדיל. ר"ל במקום שהוא חמר מדינה כמ"ש מ"א ושם בגמ' ק"ו ב': ובי"ט שחל כו'. מהא דעירובין ע"א ביין דכ"ע כו': וי"א. ע"ל סי' רעא ס"ט:
ג סָעִיף ג ס"ג י"א שמותר. פסחים קב הנכנס כו' והא דאמימר מחמיר על עצמו היה: וי"א. מהא דאמימר: ואם. כן פי' הברייתא הנ"ל: לדברי האומרים. שם ק"ה ש"מ ברכה כו' ובפ"ח דברכות נ"ב א': ומיירי שכוס. ברכות שם בגמ': וכבר היה כו'. ירושל' שם והביאו הרא"ש שם:
ד סָעִיף ד ס"ד דקידוש. פסחים קו ב':
ה סָעִיף ו ס"ו אומר. מתני' שם הסיבו כו' וישיבה דידן כמו הסיבו. תוס' שם וכן עיקר:
ו סָעִיף ז ס"ז אם נתכוונו. כ"כ הר"ן למ"ד מצות א"צ כוונה וכמ"ש תוס' בסוכה לט א' ד"ה עובר וע"ל סי' ס' ס"ד וש"מ:
ז סָעִיף ח ס"ח נשים. דהבדלה למדוה מזכור דקידוש וע"ל סי' רעא ס"ב: ויש. עט"ז:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.