א יוֹם י"ד וְט"ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית; אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּרִים. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַרְבּוֹת בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בְּ"ד שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרִי"ף) וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַרְבֶּה קְצָת בִּסְעֻדָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי הַמַּחְמִירִים; (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ"ק) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד (מִשְׁלֵי ט"ו, ט"ו).
א סָעִיף א (א) ראשון - ולכו"ע אין אומרים על הניסים כיון דאין קורין המגילה ואם אמרו אין מחזירין אותו:
ב סָעִיף א (ב) יענך - ואין אומרים אא"א בפורים קטן ב' הימים דלמנצח יענך ואא"א שווים המה. ומזמור לאסף בפורים קטן מקומות יש בלבוב שא"א אותו בכל יום שא"א תחנון ויש מקומות שאומרים רק ביום הלל א"א מזמור לאסף וכן נוהגים בפפד"א אם חל פורים קטן בשבת א"א צו"צ מי שאירע לו נס באדר וקבל ע"ע לעשות תמיד יום משתה ושמחה אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון ואם אירע במעוברת בשני יעשה בשני. ואותה סעודה שעושין בשביל הנס היא סעודת מצוה דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ד' הוא סעודת מצוה:
ג סָעִיף א (ג) ותענית - אבל אבילות לכו"ע נוהג באדר ראשון. אם נדר בפירוש להתענות בפורים קטן י"ל דחל הנדר דהוי רק מנהג בעלמא אבל אם נדר בסתם ב' וה' של כל השנה י"ל דדעתו היה לבד פורים קטן:
ד סָעִיף א (ד) בי"ד - אבל לא בט"ו אף לכרכים המוקפין חומה:
ה סָעִיף א (ה) מ"מ ירבה וכו' - בהגהת תשב"ץ כתב דיש להרבות ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין ב"א וזהו שסיים הרמ"א וטוב לב משתה תמיד היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעתים הללו:
א סָעִיף א ואסורי' בהספד ותענית. דתנן אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא לענין קריאת המגיל' ומתנות לאביוני' ודייקי' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין. והי"א ס"ל דזה קאי אמ"ש ברישא שם קראו המגילה נתעברה השנה כו' דבזה דוקא הם שוין לענין הספד ותענית אבל בשאר שנים מעוברות שלא קראו המגילה בי"ד של אדר ראשון חלוקים גם בהספד ותענית דבראשון מותרים:
ב סָעִיף א מ"מ ירבה קצת בסעוד' כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד:
א סָעִיף א ס"א יום י"ד וט"ו כו'. כמש"ש ו' ב' הא לענין הספד ותענית כו': אבל שאר. כמ"ש תוס' שם ד"ה ור"א מדקאמר לענין הספד ותענית משמע דשאר דברים כגון משתה ושמחה לא דאל"כ הל"ל משתה ושמחה וממילא ש"מ הא: וי"א. שפי' מ"ש הא לענין כו' קאי ארישא קראו את כו' נתערבה כו' דאל"כ היאך ס"ד דהפרשיות יהיו נוהגים בב' אדרים לעולם וכ"ה בירושלמי שם מתניתין בשעבר וואח"כ קראו אבל אם קראו ואח"כ עברו לא הדא מתני' לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני אלמא דבכה"ג דוקא מיירי שקראו ואח"כ עברו בו ביום. אבל הר"ן שם מפרש דה"ק דאף בכה"ג מיירי וכלישנא דירושלמי: י"א שחייב. שמפרש לענין הספד ותענית היינו משתה ושמחה דתליא זה בזה כמש"ש ה' ב' משתה מלמד כו' שמחה כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.