א אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְאֵין מוֹסְרִין בְּהֵמָה לְרוֹעֶה שֶׁלָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל הָרְבִיעָה. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָם חֲשׁוּדִים בָּהּ, וְאַדְּרַבָּה מַכִּים וְעוֹנְשִׁים עָלֶיהָ, מֻתָּר. אֵין מוֹסְרִים לָהֶם תִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר אוֹ לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, דְּמָשְׁכֵי לֵהּ לְמִינוּת.
ב לֹא יִתְיַחֵד יִשְׂרָאֵל עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
ג אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ בַּדֶּרֶךְ עוֹבֵד כּוֹכָבִים חָגוּר סַיִף, טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ. הָיָה לָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מַקֵּל בְּיָדוֹ, טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. (טוּר). הָיוּ עוֹלִים בַּעֲלִיָּה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה, לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמַעְלָה. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹפְלוֹ קְצָת לִימִינוֹ, (ר"ן פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין). וְלֹא יִשְׁחֶה לְפָנָיו לְעוֹלָם. שָׁאַל לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, אִם הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ פַּרְסָה יֹאמַר: שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת אֲנִי הוֹלֵךְ. הַגָּה: בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֵילֵךְ לַמֶּרְחָץ בְּלֹא מִכְנָסַיִם, אָסוּר לֵילֵךְ לְמֶרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִים בּוֹ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲרֻמִּים. אֲבָל אִם הַיִּשְׂרָאֵל כְּבַר בַּמֶּרְחָץ וּבָאוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵין צָרִיךְ לָצֵאת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כ"ה).
ד לֹא תִּתְיַחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הֵם רַבִּים וּנְשׁוֹתֵיהֶם עִמָּהֶם.
א סָעִיף ג בלא מכנסיים כו'. והב"ח השיג ע"ז וז"ל ולא ידעתי מנין לו זה ותו דא"כ לפי טעם זה אפילו חוץ לד' אמות נמי אסור והרי במרדכי והגמי"י מתירין ברחוק ד' אמות אלא ודאי הטעם הוא משום טהרה ואין חילוק בין לבוש מכנסיים או לא אלא תוך ד"א אסור אפילו לבוש מכנסיים וחוץ לד"א שרי אפי' אינו לבוש מכנסיים עכ"ד ובאמת דבריו נכונים אך לא עיין בד"מ ששם מבואר מה שהכריחו לחלק בכך וז"ל ואין אנו נוהגים להחמיר בזמן הזה ואפשר דלא אסור אלא בימיהם שהיו רגילין לילך בלא מכנסיי' כמ"ש האגודה פ' מקום שנהגו אבל האידנא לית לן בה עכ"ל ומ"מ אין דברים אלו מוכרחים אלא נ"ל דדוקא בזמן הש"ס שהיו נוהגים בטהרה ובפרישות כדאיתא פ' מפנין (שבת דף קכ"ז ע"ב) ברבי יהושע שטבל מחמת שנתזה צינורא מפיה של מטרוניתא על בגדיו ופרש"י רוק וגזרו על העמים שיהיו כזבים לכל דבריהם ע"כ (וכן משמע בפרקי ר"א דטעמא הוא משום טהרה וכמ"ש הב"ח) והשתא דאין טומאה וטהרה נוהג בינינו ואין אנו נזהרין ברוקן ומדרסן גם לרחוץ עמהם שרי כן נ"ל ועב"ח שכתב גם כן דדוקא בזמן שהיה טומאה וטהרה נוהג אלא שאחר כך מסיק דלדעת המרדכי והגמ"י גם בזמן הזה אסור ע"כ ול"נ אפשר דאינהו לא מיירי אלא למדת חסידות ולמי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה אבל לא לשאר סתם ב"א והיינו דכתבו המרדכי ואגודה בפ' אע"פ בסתם בשם הר"ש בר ברוך דמותר לרחוץ במרחץ משפחות עובד כוכבים ולא חיישינן משום טהרה ולכך אין העולם עתה נזהרין בזה ונראה שלזה השמיט העט"ז הג"ה זו:
ב סָעִיף ד ישראלית. אפילו היא חשובה קרובה למלכות כ"כ ב"י לדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם וכ"כ הב"ח:
ג סָעִיף ד עם עובד כוכבים. וכב"י והאחרונים דוקא עם אנשים אבל עם נשים אף לפירש"י שרי דלא חיישינן לשפיכות דמים מטעם שכתבו התוספות ויש לפקפק בזה לפירש"י:
ד סָעִיף ד אפילו הם רבים ונשותיהם עמהם. דבכה"ג אפילו בישראל פריצי שרי כמו שנתבאר בא"ע סימן כ"ב ס"ה:
א סָעִיף א שהם חשודין על הרביעה. והעובד כוכבים נזהר עליה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין בשרן נעשו אחד ויש כאן לפני עור ל"ת מכשול הכי אמרינן ר"פ אין מעמידין משמע מזה דאין כאן איסור רק משום לפני עור כו' אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם היא בהמה טהורה דאל"כ לאשמועינן דיש בבהמה טהורה איסורא אפילו דיעבד. אלא ודאי שאין איסור אכילה אפילו אם ודאי רבעה עובד כוכבים וה"ה בישראל שרבעה. והטעם ששנינו בפרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ו) דבהמה שנעבדה בה עבירה דכולהו שוורים לאו למזבח קיימי כמ"ש רש"י שם ממילא להדיוט שרי אלא דיש לכאורה להביא ראייה לאיסור מדברי התוספות שכתבו בזבחים (דף ע"א) ד"ה ברובע כו' וז"ל פירש בקונטרס ע"פ ע"א או ע"פ בעלים שנאסר לגבוה ולא להדיוט דבשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט וכן משמע בפ' האיש מקדש כו' עכ"ל והכי איתא בתמורה (דף כ"ח) בגמרא שהעדאת ב' עדים פוסלתו לאכילה ברובע ונרבע אבל באמת אדרבה משם ראייה להיתר דהטעם דאסור באכילה כשיש ב' עדים הוא מטעם שפרש"י בתמורה שם וז"ל שהרי הוא בסקילה עכ"ל וזה דוקא שנגמר דינו לסקילה וכן פרש"י (בפרק האיש מקדש דף נ"ו) דרובע ונרבע אסור להדיוט כשנגמר דינו. וכן הוא תלמוד ערוך בפ' ד' וה' (דף מ"א) ת"ר ממשמע שנא' סקול יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה מת"ל לא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה הרי לפניך דאם שחטו קודם שנגמר דינו מותר באכילה ולפ"ז צ"ל דההיא דתמורה וכן מה שכתבו התוס' בזבחים שזכרנו מיירי אחר גמר דין שדנו השור לסקילה וע"כ אין בזמן הזה שום איסור לאכילה אפי' ברובעו ישראל בפני ב' עדים כיון דליכא גמר דין וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא:
ב סָעִיף ג טופלו לימינו. של ישראל שיהיה קרוב לסייף של עובד כוכבים שחגור בשמאלו והמקל רגיל להיות בימין של עובד כוכבים:
ג סָעִיף ג במקום שנהגו לילך למרחץ כו'. דבריו נמשכים אחר מה שכתב המרדכי ריש פרק כ"ה דר"ג היה רוחץ עם ההגמון וש"מ שאם נכנס למרחץ ושוב נכנס העובד כוכבים מותר לרחוץ עמו אבל אם קדם לו העובד כוכבים אסור לרחוץ עמו כדאיתא בפרקי ר' אליעזר ואם הרחיק ממנו ד' אמות שרי כדחזינן גבי צואה שמרחיק ד' אמות ומתפלל ולא אמרינן כל הבית כולו כד' אמות עכ"ל והוקשה לרמ"א על מה שאין אנו נזהרין מזה ותירץ בדרכי משה דבזמניהם היו העובדי כוכבים הולכים בלא מכנסיים ונראית ערוה שלהם מה שאין כן עכשיו שמכסים ערוותם וע"פ זה קבע דבריו פה בש"ע ותמיהני מאד על זה דמשמע אם קדם הישראל יכול לרחוץ עמו אף שערות העובד כוכבי' מגולה וזה דבר ברור שאסור דודאי יש לחוש שיראנו ישראל ויבוא לידי הרהור כדאשכחן פרק מקום שנהגו (פסחים דף נ"א) רוחצין ב' אחים במרחץ פירש רש"י ולא חיישינן שמא מתוך שיראו זה את זה ערומים יבואו למשכב זכור מזה נלמד פשוט במקום שיש הרהור כגון שרואה גילוי ערוה שודאי יש איסור גמור וצריך הישראל לצאת שלא כדברי הג"ה זאת ואע"פ שבאגודה כתב פרק מקום שנהגו דבימי חכמי התלמוד היו רוחצים בלא מכנסיים שכתב עתה שמכסין ערוותן רוחץ אדם אפילו עם אביו כו' ורמ"א באבן עזר סי' כ"ג מביאו מכל מקום ודאי היו נמנעים שלא להסתכל זה בזה משא"כ עכשיו שמסתכלין זה בזה פשיטא דאסור לרחוץ עם מי שאינו מכוסה אפילו ישראל ומה שהוקשה לו על מה שאין אנו נזהרים מזה אדרבה איפכא תמהתי על המרדכי שאוסר שעיינתי בפרקי ר' אליעזר והוא בפרק כ"ט ע"ש ועל כן מל אברהם את העבדים שלא יטמאו אותו ע"כ ולפי זה היה לנו לאסור אפי' הנגיעה בו וכ"ש לאכול ולשתות עמו בשלחן אחד אלא דבר ברור הוא דבפרקי רבי אליעזר לא מיירי אלא לענין טומאה וטהרה וגם המרדכי מיירי מזה אבל אנו שאין לנו טומאה וטהרה עכשיו אין זה הדין של המרחץ ג"כ בינינו ומותר בכל גווני רק שיהיה מכוסה ערותו אבל אם הוא מגולה צריך לצאת אפילו קדמו ישראל כן נראה לע"ד ברור וגם מו"ח ז"ל מסיק דלא כהג"ה זאת אלא שכתב לענין מרחץ כיון שנאסר במנין בזמן שהיו נוהגים בטהרה צריך מנין אחר להתירו ולפי דבריו יהיה גם נגיעתו נאסר במנין שהרי בחדא מחתה מחתינהו בפרקי ר' אליעזר אלא ברור שאין כאן איסור מעיקרא כיון שלא היה רק משום הרחקה מטומאה וקירוב לטהרה:
ד סָעִיף ד אפילו הם רבים ונשותיהם עמהם. בטור כתב על זה וכה"ג בישראל שרי וכתב ב"י לאו דבעינן בישראל תרתי שיהיו רבים וגם נשותיהם עמהם אלא בחד מינייהו סגי שאם אשתו עמו אפי' אחד מותר ואם הם רבים אפילו אין נשותיהם עמהם מותר וכמ"ש באבן עזר סימן כ"ב עכ"ל והא דכתב שבחד סגי מ"מ חילוק יש ביניהם דבהיתר שתלוי במה שהם רבים לא מהני אלא בכשרים אבל לא בפרוצים אבל ההיתר השני שמחמת נשותיהם עמהם מהני בישראל אפי' בפרוץ ואפי' אין שם אלא הוא לבדו וא"כ מ"ש הטור וכהאי גוונא בישראל שרי ר"ל בפרוצים דומיא דעובד כוכבים משום הכי נקיט רבים ונשותיהם כו' רצונו לומר דמהני ברבים אם נשותיהם עמהם וכאן בעובד כוכבים לא מהני אלו תרתי וכן הוא בגמ' דאמרינן אלא בתלתא דכוותא גבי ישראל פרוצים מי שרי ועל כן נקט הטור תרתי למעליותא בישראל לא מהני כאן ובחנם חלק מו"ח ז"ל על הב"י בזה דאע"ג דבישראל פרוץ מותר אפי' בלא רבים באשתו עמו מכל מקום נקט כאן לשון רבים לרבותא דאפילו הכי בעובד כוכבים לא מהני:
א סָעִיף א חשודים. והעובדי כוכבים נזהרים עליהם ויש משום לפני עור וגו' אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם ודאי רבעה עובד כוכבים או ישראל אפילו בפני ב' עדים דבזה"ז ליכא גמר דין וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא עכ"ל הט"ז. [וכ"כ בצ"צ סימן מ"ו ובלה"ק דף כ"א ובת' ח"צ שאלה ע"ד. אבל ת' ב"ח סי"א נטה להחמיר]:
ב סָעִיף ג כבר. והט"ז חולק על הג"ה זו ופסק דאפילו אם הישראל קדמו לעובד כוכבים אפ"ה אסור כיון דהטעם משום הרהור מה לי אם קדמו או לא אבל הש"ך כתב דבזה"ז הכל מותר אפי' אם העובד כוכבים קדמו רק ממדת חסידות ומי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה יש להרחיק מזה אבל לא לשאר סתם בני אדם ע"ש:
ג סָעִיף ד ונשותיהם. דבכה"ג אפילו בישראל פריצי שרי כמ"ש בא"ע סימן כ"ב ס"ה בהג"ה אפ"ה בעובד כוכבים אסור ואפי' היא חשובה וקרובה למלכות ודוקא עם אנשים אבל עם נשים שרי דלא חיישינן לשפיכת דמים עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א חשודים. עבה"ט בשם ט"ז דבהמה הנרבעת מותר באכילה. וכן כתב בתשו' בית יעקב סי' קי"ח אלא שכ' דמ"מ לכתחלה אסור לשוחטה כדי לאכול ממנה רק ימכור לעובדי כוכבים ובמקום שאין עובדי כוכבים אוכלים בהמה שנרבעת אסור למכור להם. אכן אם יש לחוש שהישראל יעבור וישחטנו ויאכלנו יש להתיר למכרו לעובד כוכבים. וכן הדין בשור שנגח את האדם ומת דלכתחלה אסור לשוחטו כדי לאכול ממנו ובדיעבד מותר ע"ש ועיין בתשובת יד אליהו סימן ל"ה שחולק עליו במ"ש דאסור לכתחלה לישראל לשחוט בהמה הנרבעת דליתא והעלה דמותרת באכילה ומצוה לשוחטה מיד דוקא ולא למכרה ולא להניחה בחיים כלל וכתב עוד דאין לכתוב על עורה ס"ת ותפילין ומזוזות ואפילו רצועות אין ליקח ממנה ואפילו בדיעבד אם כתבו עליו חוכך לומר דאין לקרות בו וצריך גניזה ע"ש. ועיין בתשובת מקום שמואל סימן צ"א:
א סָעִיף א ובמקומות כו'. עתוס' שם ד"ה אין מעמידין ויש ליתן כו' אבל הרשב"א ור"ן כתבו משום דאינם חשודים האידנא ואדרבה כו':
ב סָעִיף א אין מוסרין כו'. ט"ו ב':
ג סָעִיף א (ליקוט) דמשכי כו'. רש"י שם ועוד כ' שם טעם אחר משום משכב זכור ולא כ' הרב משום דאין חשודין האידנא כנ"ל בש"ע (ע"כ):
ד סָעִיף ג היה לעובד כוכבים כו'. טור וכר"י אבל הרמב"ם פסק כת"ק:
ה סָעִיף ג ומ"מ כו'. רש"י שם ד"ה לא יהא כו':
ו סָעִיף ג לעולם. רש"י שם ד"ה ואל ישוח כו':
ז סָעִיף ג במקום כו'. פר"א פ' ב"ט ולמה מלן בשביל הטהרה שכל מי שאוכל עם העובד כוכבים כו' וכל הנוגע בו כנוגע במת וכל הרוחץ עמו כרוחץ עם המצורע וכתב המרדכי בעבודת כוכבים מ"ד ב' דאמרינן שם דר"ג רחץ כו' שם שקדם העובד כוכבים וכתב בד"מ ומה שאין נזהרין האידנא משום שהולכין במכנסים וכמ"ש האגודה בפ"ד דפסחהים וכמ"ש בא"ע סימן כ"ג ס"ו בהג"ה אבל לא דמי לשם וכבר כתבו האחרונים שבפר"א אומר משום טהרה וגם נראה דשם מיירי באמבטי אחת ולכן ל"ק ג"כ הא דר"ג הנ"ל:
ח סָעִיף ד אפילו הם רבים. גמ' שם כ"ה ב':
ט סָעִיף ד ונשותיהם עמהם. שם וסתמו הרי"ף והרמב"ם ולא כתבו פלוגתת ר"י ור"א משום דס"ל כפירש"י דלרב אידי בכל ענין אסור ותניא כוותיה דר"א אבל לפי' תוספות שם ד"ה א"ב והרא"ש שם דבין העובדות כוכבים לעולם מותרת להתייחד ואשה חשובה אפילו עם העובדי כוכבים מותרת דקי"ל כרב אידי כנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.