א רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַר תּוֹרָה רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן (טוּר).
ב אֵין חַיָּבִים בְּרֵאשִׁית הַגֵּז אֶלָּא הַכְּבָשִׁים בִּלְבַד, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְאִם הָיָה צִמְרָן קָשֶׁה וְאֵינוֹ רָאוּי לִלְבִישָׁה, פָּטוּר.
ג גָּזַז הַצֶּמֶר וְלִבְּנוֹ, חַיָּב. אֲבָל אִם צְבָעוֹ, פָּטוּר.
ד הַגּוֹזֵז אֶת הַמֵּתָה, פָּטוּר. הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר רְחֵלִים בְּיָדוֹ, וְלֹא גָּזַז, חַיָּב.
ה הַמַּפְרִישׁ רֵאשִׁית הַגֵּז, וְאָבַד, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לְכֹהֵן.
ו הָאוֹמֵר: כָּל גִּזָּתִי רֵאשִׁית, דְּבָרָיו קַיָּמִים.
ז הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אַחַר שֶׁגְּזָזָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. וְאִם לָקַח הַצֹּאן לְגִזָּתָן, חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁגָּדְלָה הַגִּזָּה בִּרְשׁוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹזְרִים הַצֹּאן לָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אַחַר גְּזִיזָה, חַיָּב. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דְּפָטוּר, אִם לֹא קָנָה הַצֹּאן לְגִזָּתָן (דַּעַת רַשִׁ"י וְטוּר).
ח הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר מְעַט מִצֹּאנוֹ לְהִגָּזֵז, חַיָּב לְהַפְרִישׁ מֵהַנִּשְׁאָר עַל הַכֹּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִגְזֹז. וְאִם לֹא שִׁיֵּר כְּלוּם, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַפְרִישׁ. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִים, כְּגוֹן גִּזָּה לְבָנָה וְגִזָּה שְׁחוּמָה (פי' אֲדֻמָּה) וּמָכַר מִין זֶה וְהִנִּיחַ הַמִּין הָאַחֵר, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁלָּקַח וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶׁמָּכַר. הַגָּה: קָנָה גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר קְצָת גִּזָּה לְעַצְמוֹ, הוּא חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר מֵהֶם כְּלוּם, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לִתֵּן. וְאִם פֵּרֵשׁ לוֹ: אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הַכֹּל, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים (טוּר).
ט כַּמָּה צֹאן יִהְיוּ לוֹ וְיִהְיוּ חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז, אֵין פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּגִּזָּה שֶׁלָּהֶם אֵין פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל שִׁשִּׁים סֶלַע; וְתִהְיֶה גִּזַּת כָּל אֶחָד מֵחֲמִשְׁתָּן אֵין פָּחוֹת מִי"ב סֶלַע; וְאִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶן גּוֹזֶזֶת פָּחוֹת מִי"ב, אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִשְׁתָּן גּוֹזְזוֹת שִׁשִּׁים סֶלַע אוֹ יוֹתֵר, פָּטוּר.
י הַשֻּׁתָּפִים, חַיָּבִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּחֵלֶק כָּל אֶחָד כַּשִּׁעוּר. אֲבָל חֲמִשָּׁה צֹאן בִּלְבַד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, פְּטוּרִין.
יא רֵאשִׁית הַגֵּז, מִצְוָתָהּ בַּתְּחִלָּה. וְאִם הִפְרִישׁ, בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסוֹף, יָצָא.
יב הָיוּ לוֹ ה' צֹאן וְגָזַז אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד, וּמָכַר גִּזָּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ גָּזַז שְׁנִיָּה וּמָכַר גִּזָּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ גָּזַז שְׁלִישִׁית וּמָכַר גִּזָּתָהּ, הַכֹּל מִצְטָרְפוֹת לְרֵאשִׁית הַגֵּז וְחַיָּב לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. וְהוּא הַדִּין אִם מָכַר קְצָת הַצֹּאן לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל לִגְזֹז. וְיֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וּמִזֶּה עַל זֶה. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, רַע וְטוֹב, לֹא יִתֵּן מִן הָרַע עַל הַטּוֹב, אֶלָּא יִתֵּן מִכָּל אֶחָד לְפִי שִׁעוּרוֹ (טוּר). אֲבָל אִם הָיְתָה רָחֵל אַחַת וּגְזָזָהּ, וְאַחַר כָּךְ קָנָה שְׁנִיָּה וּגְזָזָהּ וְהִנִּיחַ גִּזָּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ קָנָה שְׁלִישִׁית וּגְזָזָהּ וְהִנִּיחַ גִּזָּתָהּ, אֵינָם מִצְטָרְפִין.
יג מִי שֶׁהָיוֹ לוֹ גִּזּוֹת רַבּוֹת שֶׁל רֵאשִׁית הַגֵּז, וְרוֹצֶה לְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים, לֹא יִתֵּן לְכָל אֶחָד פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל חֲמִשָּׁה סְלָעִים מְלֻבָּן, כְּדֵי בֶּגֶד קָטָן. לֹא שֶׁיְּלַבְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן, אֶלָּא יִתֵּן לוֹ מִצֶּמֶר הַגִּזָּה כְּשֶׁהוּא צוֹאִי (פי' מְטֻנָּף) כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַחַר הַלִּבּוּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים אוֹ יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתֶּן לוֹ, (דְּבָרִים יח, ד) שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי מַתָּנָה הַמּוֹעֶלֶת. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן רַק חֲמִשָּׁה סְלָעִים מֵהַכֹּל (טוּר).
יד רֵאשִׁית הַגֵּז חֻלִּין לְכָל דָּבָר. לְפִיכָךְ נוֹתְנִין אוֹתוֹ לַכֹּהֶנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל.
א סָעִיף א ראשית הגז כו'. דכתיב גז צאנך תתן לו שחייב כל אדם מישראל לתת מראשית גז צאנו לכהן:
ב סָעִיף ב אלא הכבשים כו'. דכיון דתלה רחמנא טעמא דראשית הגז בשירות כהונה דכתיב וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר וגו' לעמוד לשרת דבר הראוי לשרת דהיינו רחלים שצמרן ראוי לעשות ממנו תכלת לבגדי כהונה:
ג סָעִיף ג חייב. שלא עשה בגוף הצמר כלום הלכך חייב אף אחר שלבנו אבל כשגזז וצובע קודם שיתן פטור מראשית הגז שקנאו בשינוי והוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור כדלעיל סי' ס"א סעי' ל"א:
ד סָעִיף ז הלוקח גז צאנו כו'. פי' דדעת המחבר דדוקא כשקונה גז צאנו של עובד כוכבים אחר שגזזן העובד כוכבים כיון שהיה של עובד כוכבים אחר גיזה פטור אבל אם לקח הצאן לגיזתן כלומר שלקח הגיזה בעודו במחובר אף על פי שלא לקח גוף הצאן אלא הגיזה בלבד כיון שלקחן במחובר קודם שגזזן העובד כוכבים חייב אע"פ שגדלה הגיזה ברשות העובד כוכבים ואף על פי שעיקר הצאן של עובד כוכבים הוא והיש חולקים סוברים דאפילו לקחן במחובר קודם גיזה פטור כשהגוף הצאן הוא של עובד כוכבים ואינו חייב אא"כ קנה אף הצאן לגיזתן כלומר שיהיה שלו בשעת הגיז' ודוק:
ה סָעִיף ח הלוקח גז צאנו של חבירו. בעודו במחובר:
ו סָעִיף ח ואע"פ שלא התחיל כו'. דחזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה ומתנה דכהן גבי מוכר היא:
ז סָעִיף ח הלוקח חייב להפריש. שאומר לו המוכר מתנה דכהן לא מכרתי לך ומה שלקחתי ממך מעות לא לקחתי אלא בעד צמרי חוץ מחלקו של כהן:
ח סָעִיף ח ואם פירש לו אני מוכר לך הכל. אם אחר גיזה מכרה המוכר חייב דהא משעת גזיזה חל עליו ליתן ולמה מכרה והלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא ואם בעודו מחובר מכרה לו ופירש לו הכל אני מוכר לך שניהם פטורים המוכר פטור דבעודו מחובר לא חל עליו ראשית הגז ובשעת גזיזה לאו גז צאנך הוא דגיזה לאו שלו וכן הלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא דהא הצאן אינו שלו ומכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן למכור הצמר במחובר ולהפקיע ממונו מיד מצוה:
ט סָעִיף ט אין פחות מחמש. דכתיב חמש צאן עשויות ודרשו בו שמעשות את בעליהן למצוה:
י סָעִיף יג רק חמשה סלעים מהכל. ומדרבנן דמן התורה בכל דהו סגי:
א סָעִיף ב הכבשים. דכיון דתלה רחמנא טעמא דראשית הגז בשירות כהונה ראשית גז צאנך תתן לו וגו' לעמוד לשרת דבר הראוי לשרת דהיינו רחלים שצמרן ראוי לעשות ממנו תכלת לבגדי כהונה. ש"ך:
ב סָעִיף ג פטור. שקנאו בשינוי והוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן דפטור כמ"ש בסימן ס"א סל"א:
ג סָעִיף ז לגיזתן. פי' שלקח הגיזה בעודה במחובר אע"פ שלא לקח גוף הצאן אלא הגיזה בלבד חייב אע"פ שגדלה הגיזה ברשות העובד כוכבים ואף ע"ג שעיקר הצאן של עובד כוכבים הוא. והיש חולקים סוברים שאינו חייב אא"כ שגוף הצאן יהיו שלו בשעת הגיזה. עכ"ל הש"ך:
ד סָעִיף ח חבירו. בעודו במחובר:
ה סָעִיף ח התחיל. דחזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה ומתנה דכהן גבי מוכר היא:
ו סָעִיף ח הלוקח חייב. שאומר לו המוכר מתנה דכהן לא מכרתי לך ומה שלקחתי ממך מעות לא לקחתי אלא בעד צמרי חוץ מחלקו של כהן:
ז סָעִיף ח פירש. כתב הש"ך דהיינו אם אחר גיזה מכרה המוכר חייב דהא משעת גזיזה חל עליו ליתן ולמה מכרה. והלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא. ואם בעודו מחובר מכרה לו ופי' לו הכל אני מוכר לך שניהם פטורים המוכר פטור דבעודו מחובר לא חל עליו ראשית הגז ובשעת גזיזה לאו גז צאנך הוא דגיזה לאו שלו והלוקח ג"כ פטור דהצאן אינו שלו ומ"מ לכתחלה אסור לעשות כן למכור הצמר במחובר ולהפקיע ממונו מיד מצוה עכ"ל:
ח סָעִיף ט מה'. דכתיב חמש צאן עשויות. ודרשו בו שמעשות את בעליהן למצוה:
ט סָעִיף יג מהכל. ומדרבנן דמן התורה בכל דהו סגי:
א סָעִיף א וי"א כו'. טור. כי רנב"י לא מדינא קאמר דודאי הלכה ככל התנאים והאמוראים דפליגי עליה ורנב"י גופא קניס אטמא וה"ה לראשית הגז דחד דינא להו וכן בטבילה וכלאים אלא מנהגא קאמר וערא"ש ר"פ ועתוס' קל"ו ב' ד"ה כר"א כו' ומשמע מדבריהם כסברא ראשונה וכ"ד כל הפוסקים:
ב סָעִיף ב זכרים כו'. מתני' קל"ה א' היו לו כו':
ג סָעִיף ד התולש כו'. כרבנן דר' יוסי שם קל"ז א':
ד סָעִיף ו האומר כו'. רמב"ם וס"ל דלא נהגו כר' אלעאי אלא במה שהקיל בח"ל:
ה סָעִיף ז ואם לקח כו'. אפי' לא קנה גוף הצאן לגיזתן רק הגיזה לבד כמ"ש ברמב"ם הואיל כו' והגיזות שלו אבל רש"י שם ד"ה הא צאנו כו' כתב שקנה הגוף דוקא לגיזה וז"ש וי"א כו':
ו סָעִיף ז ואע"פ כו'. גמ' שם:
ז סָעִיף ח ואם היו כו'. כ"פ בב"י וכר' אלעאי שם קל"ו ב'. וצ"ע שזהו סותר למ"ש בס"ו ודברי הרמב"ם תמוהין יותר שפסק גם בזכרים ונקבות שיתן מכ"א לעצמו וכבר תמה עליו הר"ן ובב"י אבל הרא"ש והטור פסקו כרבנן וכ' למתני' בעצה טובה כמסקנא דגמ':
ח סָעִיף ח קנה כו'. לשון הטור והוסיף בזה דרמב"ם וש"ע כתבו דקנה במחובר ושייר במחובר ואינהו כ' שקנה ושייר בתלוש:
ט סָעִיף ח ואם פי'. שם והרא"ש וכ"כ רש"י שם ב' ד"ה מנכה כו':
י סָעִיף ט כמה כו'. כב"ה ור' דוסא וחכמים דסוגיא דגמ' שם קל"ז ב' כוותייהו ודלא כר"י בר"י ורבי. הרמב"ם והרא"ש וש"פ דלא כנראה מדברי הרי"ף:
יא סָעִיף ט והוא שיהיה כו'. כרב ושמואל ור' יוחנן דידיה ל"פ עלייהו:
יב סָעִיף ט ותהיה כו' ואם כו'. כרב דבזה פליגי רב ושמואל והלכה כרב באיסורי ודלא כמ"ש בכ"מ דל"פ וכ"ז הוא דברי הרמב"ם וכדעת הרי"ף אבל הרא"ש והטור פסקו כר' ינאי וצ"ע על הרמב"ם וש"ע שהשמיטו דשיעור לכהן א' מששים:
יג סָעִיף י השותפים כו'. כרבנן שם קל"ה א' וע"ל ס"ו:
יד סָעִיף י והוא כו'. שם ברמב"ם ועכ"מ ודבריו תמוהים וצ"ע:
טו סָעִיף יב וה"ה כו'. כפירש"י שם וע"ל ס"ח:
טז סָעִיף יב וי"ל להפריש כו'. שם קל"ו א' דלא כר"א:
יז סָעִיף יב היו לו כו'. כן משמע שם ב' אלא עצה טובה כו' משמע אבל כולה מזכרים ושחופות לא לכן קאמר זה לעצמו. אבל מ"ש המרשים טור ליתא:
יח סָעִיף יב אבל אם היתה כו'. שם קל"ו א':
יט סָעִיף יג מי כו'. אוקימתא שם אליבא דרב וקי"ל כוותיה כנ"ל:
כ סָעִיף יג אבל כו'. טור וכשיטתו שפסק כר' ינאי ודברי הרב צ"ע (וכן תמה בדברי חמודות):
כא סָעִיף יד ראשית כו'. כמו במתנות שם קל"א ב' ואמרינן שם וכ"ד שאינו בקדושה כו' וע"ש קל"ג א' א"ר יוסף כו' ועתוס' דשבת י' ב' ד"ה יהבה כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.