א מִי שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ, וְכֵן מִי שֶׁנִּקְרַע מִגַּבּוֹ כְּדָג, אֲפִלּוּ עֲדַיִן הוּא חַי, חָשִׁיב כְּמֵת, וּמְטַמֵּא. אֲבָל גּוֹסֵס, וּמִי שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בּוֹ ב' סִימָנִים אוֹ פָּצוּעַ פְּצָעִים הַרְבֵּה, אֵינָם מְטַמְּאִין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גּוֹסֵס. וְיֵשׁ מַתִּירִין, (ר"ן סוֹף מַ"ק וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין בְּשֵׁם בה"ג), וְטוֹב לְהַחְמִיר.
א סָעִיף א ורוב בשר עמה כו'. ומשמע בש"ס דחולין (דף כ"א) דבזקן אפילו בלא רוב בשר מטמא באהל וכ"כ מהרש"ל פ"ק דחולין סימן מ"ד ומשמעותו התם דאם נעשה גיסטרא שנחתך לרחבו בצואר כולה או בשדרה עד חללה או שנחלק לשנים מטמא באוהל וכ"כ מהרש"ל שם:
ב סָעִיף א מגבו כו'. אבל מלפניו לא:
ג סָעִיף א ומ"מ אסור ליכנס כו'. פי' אע"פ שטומאה אין כאן חילול יש כאן:
ד סָעִיף א וטוב להחמיר. והב"ח כתב דמדינא צריך ליזהר ואין כאן מקום לפסוק לקולא ע"ש מיהו נראה דא"צ להקיצו ולהגיד לו כשיש גוסס כמו שצריכין להקיצו כשיש מת כדלקמן סי' שע"ב וכן אם הגידו לו והוא ערום מותר להמתין עד שילבש עצמו ואח"כ יצא וקרוב הדבר לומר שא"צ לצאת כלל מבית שיש בו גוסס דהכי משמע לישנא דאסור ליכנס לבית כו' משמע דוקא ליכנס אסור אלא שנכון להחמיר ולצאת כי מדברי המרדכי ושאר פוסקים משמע דאין חילוק:
א סָעִיף א ורוב. ומשמע בש"ס דחולין דבזקן אפי' בלא רוב בשר מטמא באהל וכ"כ מהרש"ל פ"ק דחולין. ומשמעותו התם דאם נעשה גיסטרא שנחתך לרחבו בצואר כולה או בשדרה עד חללה או שנחלק לשנים מטמא באהל עכ"ל הש"ך:
ב סָעִיף א להחמיר. והב"ח כתב דמדינא צריך ליזהר ואין כאן מקום לפסוק לקולא ע"ש מיהו נראה דאין צריך להקיצו ולהגיד לו כשיש גוסס כמה שצריכים לעשות כשיש מת כמו שכתב בסימן שע"ב וכן אם הגידו לו והוא ערום מותר להמתין עד שילביש עצמו ואח"כ יצא עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א וטוב להחמיר. עבה"ט בשם ב"ח ועי' בתשו' בית יעקב סי' ק"ל שכתב דלדעת הב"ח דמדינא צריך ליזהר ואם הטעם משום טומאה יש לאסור לכהן שהוא רופא מומחה לטמא לגוסס ליכנס לביתו לעשות לו רפואה ע"ש טעמו ועי' בנ"צ דחיתי דבריו והעליתי דלכ"ע מותר הרופא כהן ליכנס לביתו של גוסס לעשות לו איזה רפואה אף אם יש רופא אחר שאינו כהן ע"ש [שוב נדפס תשובת חתם סופר וראיתי בסי' של"ח כתב ג"כ דפשוט יותר מביעא בכותחא דאפילו להפוסקים דכהן אסור ליכנס לבית הגוסס מעיקר הדין מ"מ משום ספק פ"נ שרי ויכניס ויעסוק ברפואתו אם אנו רואים שצריך לרופא וגדולה מזו דאפילו אחר שהחלטנוהו מת אם אירע שהרגישו בו שום נדנוד ורפרוף ימהר הכהן ויחוש ויכנוס משום ס"ס דפ"נ אמנם בענין אם יש רופא אחר שאינו כהן מפקפק שם משום דליכא מאן דס"ל כל התורה הותרה אצל פ"נ ורק דחויה היא עי' ברא"ש פ' יה"כ סי' י"ד. ולא ידענא מדוע לא הזכיר מהא דסימן רכ"א ס"ד דמבואר שם דזה לא תלי כלל אם הותרה ואם דחויה משום דלא מכל אדם כו' וע"ש עוד בנידון עיר א' שהרופא כהן ומנימוסי המדינה שאין המתים נקברים עד אחר שבדקו הרופא ומעיד עליו שנתייאש אם מותר לכהן הזה לכנוס ולבדוק. ועלה ע"ד רב אחד (שמו פלאי) להתיר לו אפילו ליגע והוא ז"ל שפך סוללה והאריך בביטול של דבר שחלילה וחלילה להרהר בזה ואין שום היתר כלל ובסוף כתב שאח"כ התבונן דהרופא הזה לא ביקש ולא שאל והוא מהמון הפריצים והשאלה הוא מכשירי יראי ה' אי מותר להם לקרוא לו או אסור משום לפני עור ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ואם כך הוא נ"ל אם אפשר להם להשתדל לסלקו מכל וכל מה טוב ואם א"א א"כ הרי המתים מוטלים בבזיון בלי קבורה וה"ל מת מצוה שאין לו קוברים שכהן מטמא לו ונהי שאין זה היתר והתנצלות להכהן מ"מ כיון שהוא אינו שומע לקול מורים ואין בידינו לסלקו א"כ לדידן ה"ל מת מצוה ומותר וזה היתר ברור ע"ש באורך]:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.