א אָבֵל, ג' יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ יוֹצֵא לְבֵית הָאָבֵל וְלֹא לְבֵית הַקְבָרוֹת; מִכָּאן וָאֵילָךְ, אִם מֵת לַאֲחֵרִים מֵת בִּשְׁכוּנָתוֹ, יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה לְבֵית הַקְבָרוֹת, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹם הַמְנַחֲמִים אֶלָא בִּמְקוֹם הַמִּתְנַחֲמִים; וְאִם אֵין שָׁם כְּדֵי מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, יוֹצֵא אֲפִלוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַאֲפִלוּ בִּשְׁכוּנָה אַחֶרֶת. הַגָּה: וּמִקְצָת יוֹם ג' הֲרֵי הוּא כְּכֻלּוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ז). וְלֹא רָאִיתִי נוֹהֲגִין כֵּן עַכְשָׁו, כִּי אֵין אָבֵל הוֹלֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא לְבֵית הָאָבֵל כָּל שִׁבְעָה; וְאֶפְשָׁר שֶׁלָּאו חִיּוּב הוּא, אֶלָּא רְשׁוּת, וּמֵאַחַר שֶׁעַכְשָׁו אֵין מִתְנַחֲמִין כְּמוֹ בִּימֵיהֶם, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף.
ב אָבֵל, שָׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, וַאֲפִלוּ לִשְׁמֹעַ בִּרְכוֹת חֻפָּה אוֹ בִּרְכוֹת הַמִּילָה. הַגָּה: מִיהוּ הַמֵּקֵל לָצֵאת בַּלַּיְלָה, מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ, לֹא הִפְסִיד (ת"ה סִימָן ר"צ). וְהָא דְּאָסוּר לָצֵאת חוּץ לְבֵיתוֹ, הַיְנוּ דַּוְקָא לְטַיֵּל, אוֹ לְמַשָּׂא וּמַתָּן וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל אִם שָׁלַח מוֹשֵׁל אַחֲרָיו (מָרְדְּכַי ה"א) אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לוֹ הַרְבֵּה, כְּגוֹן דָּבָר הָאָבֵד, מֻתָּר לוֹ לָצֵאת (תּוֹסָפוֹת סוֹף מ"ק), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְדִין נְעִילַת סַנְדָּלָיו, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן שפ"ב. שְׁנִיָּה, יוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר; שְׁלִישִׁית, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. הַגָּה: וְאִם רוֹצֶה שֶׁלֹּא לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ בְּשָׁבוּעַ שְׁלִישִׁית וּלְדַבֵּר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ (הגמי"י). וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין שֶׁאֵין יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָם כָּל שְׁלֹשִׁים; וְעַל אָבִיו וְאִמּוֹ כָּל י"ב חֹדֶשׁ, וְאֵין לְמִנְהָג זֶה עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְשַׁנּוֹת מִן הַמִּנְהָג, כִּי כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ; רְבִיעִית, הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. אֲפִלוּ לֹא שָׁלְמוּ שְׁלֹשָׁה שְׁבוּעוֹת, כְּגוֹן שֶׁמֵּת בְּאֶמְצַע שָׁבוּעַ, מִיָּד כְּשֶׁכָּלָה אוֹתוֹ שָׁבוּעַ וּשְׁנַיִם שֶׁאַחֲרָיו, חָשׁוּב שָׁבוּעַ הַבָּא רְבִיעִית.
ג הָאָבֵל אֵינוֹ יוֹצֵא בַּחֹל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל בְּשַׁבָּת יוֹצֵא. וְכֵן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (בֵּיתיוֹסֵף). וְאָנוּ נוֹהֲגִים שֶׁבְּכָל יוֹם קְרִיאַת הַתּוֹרָה יוֹצֵא לב"ה. הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין שֶׁאֵין יוֹצֵא אֶלָּא בְּשַׁבָּת. וְאִם הָאָבֵל מוֹהֵל אוֹ בַּעַל בְּרִית, לְאַחַר שְׁלֹשָׁה, מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, וּכְשֶׁמְּבִיאִין הַתִּינוֹק לָמוּל, הוֹלֵךְ הָאָבֵל לְבֵית הַכְּנֶסֶת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי). אֲבָל, תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה, לֹא יֵצֵא אֶלָּא אִם כֵּן אֵין מוֹהֵל אַחֵר בָּעִיר (אוֹר זָרוּעַ) ; וְיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ מוֹהֵל אַחֵר בָּעִיר (בֵּית יוֹסֵף) ; וּמֻתָּר לוֹ לְתַקֵּן הַצִּפָּרְנַיִם וּלְגַלֵּחַ לְצֹרֶךְ הַמִּילָה, אֲבָל אִם יֵשׁ מוֹהֵל אַחֵר אָסוּר (סְבָרַת הָרַב דְּלֹא כְּאוֹר זָרוּעַ דְּמַתִּיר סְתָם). וְכֵן כָּל דְּבַר מִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּלֹא הָאָבֵל, מֻתָּר לוֹ לָצֵאת לְקַיֵּם הַמִּצְוָה (סְבָרַת הָרַב וּבֵית יוֹסֵף).
ד הַנּוֹהֲגִים כְּשֶׁהֵם אֲבֵלִים שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מְקוֹמָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁבָּת, יָפֶה הֵם עוֹשִׂים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בְּשַׁבָּת יְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף סוֹף פֶּרֶק הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת), וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט, וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג.
א סָעִיף א ולא לבה"ק. אם מת לאחרים מת:
ב סָעִיף א יוצא אפי' ביום ראשון. כצ"ל:
ג סָעִיף ב אפילו לשמוע כו'. אף על גב דאבל חייב בכל המצות היינו במצות עשה שבגופו כגון ציצית ותפילין או למול את בנו אבל לילך לחופה או למילה לשמוע הברכות בשביל גמילות חסד אין לו לצאת מפתח ביתו. תשובת הרא"ש:
ד סָעִיף ג או בעל ברית. פי' סנדק ולכן תוך שלשה לא יצא אבל אבי הבן פשיטא דאפילו תוך שלשה ימים יצא לכולי עלמא:
ה סָעִיף ג אא"כ אין מוהל אחר בעיר. ואז מותר אפילו ביום ראשון:
ו סָעִיף ג ויש מקילין כו'. הוא הב"י וק"ק דהרי הבית יוסף כ' דלפי מנהגו שהאבל יוצא לב"ה להתפלל בכל יום קריאת התורה כ"ש שיצא כדי למול אפילו תוך שלשה ימים ראשונים ואפילו יש מוהל אחר בעיר עכ"ל וא"כ מאחר שכ' הרב דאנו נוהגין שאינו יוצא אלא בשבת למה כ' סברת היש מקילין כאן:
ז סָעִיף ד וי"א שגם בשבת כו'. דס"ל שאין זה דבר של פרהסיא שאין אבילות ניכר בזה כל כך שהרבה פעמים אדם מחליף מקומו אפילו אינו אבל עכ"ל עט"ז מהנ"י ולמ"ש לקמן ר"ס ת' דאבלות הנוהג כל שלשים נוהג אפילו בשבת בלאו הכי ניחא:
א סָעִיף א הקברות. אם מת לאחרים מת. כ"כ הש"ך (אבל אם מת לו מת יוצא אפילו ביום כנ"ל:
ב סָעִיף ג ברית. פי' סנדק ולכן תוך שלשה ימים לא יוצא אבל אבי הבן פשיטא דאפי' תוך ג' ימים יוצא לכ"ע. ש"ך:
ג סָעִיף ג בעיר. ואז מותר אפילו ביום ראשון. ש"ך:
ד סָעִיף ג מקילין. כתב הש"ך וקשה דהב"י כ"כ לפי מנהגו שהאבל יוצא לבהכ"נ להתפלל בכל יום קריאת התורה כ"ש שיוצא כדי למול אפילו תוך ג' ימים ראשונים ואפילו יש מוהל אחר בעיר וא"כ מאחר שכתב הרב דאנו נוהגים שאינו יוצא אלא בשבת למה כתב סברת היש מקילין כאן עכ"ל:
א סָעִיף א ולא לבית הקברות. [עבה"ט מ"ש אבל אם מת לו כו' וכן פסק בתשו' ח"ס סי' שכ"ה דבמתו מחויב לעסוק בלויתו וכן מפורש במרדכי מ"ק סי' תתקכ"א ע"ש]:
ב סָעִיף ג לבהכ"נ. בס' חכמת אדם בקונטרס מצבת משה סי' ח' כתב דזה עפמ"ש בסימן שע"ו שמצוה להתפלל בבית האבל וא"כ יש שם עשרה אבל במקום דאי אפשר לכנוף עשרה ויתבטל ע"ז מקדיש וקדושה וברכו מותר לילך אך במג"א סי' תרצ"ו סק"ח וי' משמע דמתפלל ביחידי כו' ולכן אם יש מנין נגד ביתו באותו חצר לכ"ע מותר עכ"ד ע"ש:
ג סָעִיף ג בעל ברית. עי' בתשובת שמש צדקה חי"ד סי' ח' וסי' ט' מ"ש בזה:
ד סָעִיף ג ולגלח לצורך המילה. עי' באר הגולה ועי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' נ"ז שכתב ג"כ דהרמ"א קאי על צפרניו וביאר דר"ל שמותר ליטלם אפילו במספרים דכתבו הפוסקים בגנוסטרא אסור פי' במספרים קמ"ל דלצורך מצוה שרי אפילו במספרים וע"ש עוד:
ה סָעִיף ד יפה הם עושים. עי' בזה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תרס"ב:
ו סָעִיף ד בשבת. עי' בתשובת נחלת שבעה ח"ב סי' י"ז מ"ש לענין יולדת. ולפי מ"ש הש"ך כאן דאבילות הנוהג כל ל' נוהג אפילו בשבת דינו אינו אמת. שוב ראיתי בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' קכ"ג שפסק ג"כ הכי דאינה צריכה לשנות מקומה וכתב דאף לפי מ"ש הש"ך מטעם כל האבילות הנוהג כל ל' נוהג אף בשבת א"כ אין לחלק אך כיון דשינוי מקום גופה בשבת יש בו מחלוקת והדעת מכרעת ע"פ הדין שלא ישנה מקומו בשבת במילי דרבנן אזלינן לקולא עכ"ד:
ז סָעִיף ד ישנה מקומו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם תשו' מהר"ם לובלין סי' ק"ז דאם מת לו מת ברגל אינו משנה מקומו ע"ש וכ"כ בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ג. וכתב עוד הבה"ט שם בשם שבו"י ח"ב סי' צ"ט באחד שמתה לו אחותו ונהג שבעה ובתוך שבעה בא אביו מן הדרך שלא ידע עדיין ממיתת בתו מותר לבנו לצאת לקראתו תוך שבעה כדי שלא ירגיש אביו במיתת בתו עכ"ד ועי' בשבו"י שם דמשמע מדבריו דדוקא אם בא אביו רשאי משום כבוד אביו אבל אם בא אחיו אסור. וכתב עוד שם דפשוט שהאבל רשאי לילך תוך שבעה אל השררה בשביל הצלת ממון ע"ש. וכתב בס' חמודי דניאל כ"י נראה כשאבל משנה מקומו צריך להרחיק ד' אמות שבלא זה כחד מקום חשיב ע"כ וכ"כ המג"א בסי' צ' ס"ק ל"ד לענין קובע מקום לתפלתו דבתוך ד' אמות חשיב מקום א' ע"ש:
א סָעִיף א (ליקוט) ואם אין שם כו'. א"ר פ"ו בד"א כו' (ע"כ):
ב סָעִיף א ומקצת כו'. עתוס' שם ד"ה מכאן כו' וה"נ תניא כו' מיום ג' ואילך כו' ושם א' ד"ה בשלישי כו': (ליקוט) ומקצת כו'. שם (בא"ר פ"ו) מת באותה כו' בשלישי יוצא כו' וכן אמרו שם לענין שאילת שלום שאלו בשלומו כו' בשלישי כו' (ועיין לעיל סי' ש"פ ס"ק ו' בשם הרמב"ן) (ע"כ).
ג סָעִיף ב והא דאסור כו'. עתוס' ך"ז א' סד"ה אם כו':
ד סָעִיף ב שניה כו' ואינו מדבר. טור דכ"ש הוא:
ה סָעִיף ב ואם רוצה כו' ועכשיו כו' כל שלשים. עתוס' שם ד"ה ר' יהודה כו' (והמנהג הוא ע"פ הירושלמי דהלכה כר"י שבשבוע ד' יושב במקומו ואינו מדבר. לכן נהגו שלא לישב במקומו כדי שיוכל לדבר ועיין דרכי משה):
ו סָעִיף ג האבל כו' וכן לבה"מ כו'. במ"ש והביאו הרא"ש שם אלא דאוסר בבה"כ אף בשבת רק בבה"מ ור"ה גאון כתב דהכל לפי המנהג ע"ש ברא"ש:
ז סָעִיף ג ואם האבל כו'. כמו לבה"ק דס"א וכ"כ נ"י מכאן ואילך הולך כו' וכן בכל דבר מצוה כו':
ח סָעִיף ג אא"כ אין כו' וכן כ"ד כו'. כנ"ל ס"א ואם אין שם כדי כו':
ט סָעִיף ג ויש מקילין כו'. כ"כ ב"י לפי מנהגם שיוצא בכל קריאת התורה לבה"כ כנ"ל:
י סָעִיף ד הנוהגים כו'. משום שהוא דבר שבפרהסיא:
יא סָעִיף ד וי"א כו'. והביא ראיה ממ"ש בב"ב ק' א' א"ל א"כ אף בשבת כו' וב"י דחה דבריו ואין דבריו מוכרחין ועוד נ"ל ראיה מפרקי ר"א והביא הרא"ש בסי' צ"ג והיו ישראל הולכין בשבת כו' הנכנס כו' וע"ל ר"ס ת' ומש"ש (בס"ק ג'):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.