א סדר הלילה והעונה וכשירצה לישן יקרא ק"ש דאריב"ל אע"פ שקרא ק"ש בבה"כ מצוה לקרותה על מטתו ודי בפרשה הראשונה דגרסינן בפרק הרואה הנכנס לישן אומר משמע עד והיה אם שמוע ור"ח כתב צריך לקרות גם והיה אם שמוע לפי שיש בה ובשכבך ובקומך וכן היה נוהג א"א ז"ל ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין י"ר מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום ותעמידני לחיים ולשלום ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך והאר עיני פן אישן המות בא"י המאיר לעולם כולו בכבודו ורב עמרם הוסיף בה דברים ותעמידני בשלום ותן חלקי בתורה ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצה"ר ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני וכו' ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה וכתב רב עמרם ואומר ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום וא"א ז"ל היה אומר השכיבנו עד סמוך לחתימה ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא"כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי:
א סָעִיף א וכשירצה לישן יקרא ק"ש דאריב"ל אע"פ שקרא ק"ש בבה"כ מצוה לקרותה על מטתו בפ"ק דברכות (ד:) והוי יודע דלפום מאי דמשמע מדברי ה"ר יונה דהיכא דליכא טירחא לא יקרא ק"ש כשהוא מוטה על צדו וכמו שנתבאר בסימן ס"ג ולפי דבריו על מטתו דקאמר לא על מטתו כשהוא שוכב קאמר אלא על מטתו היינו סמוך למטתו כלומר בשעה שרוצה לילך לישן ומיהו כבר כתבתי שם דלדעת רש"י והרמב"ם ורבינו מותר לקרות ק"ש לכתחלה והוא מוטה על צדו לגמרי ולדבריהם הוי על מטתו כפשוטו כשהוא שוכב על מטתו ממש:
ב סָעִיף א דגרסינן בפרק הרואה (ברכות ס:) הנכנס לישן אומר משמע עד והיה אם שמוע ור"ח כתב שצריך לקרות גם והיה אם שמוע לפי שיש בה ובשכבך ובקומך כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו וסברא זו של ר"ח כתב הרא"ש בפרק הנזכר ונראה שטעמו של ר"ח מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע:
ג סָעִיף א ואומר ברוך המפיל חבלי שינה וכו' בסוף פרק הרואה שם:
ד סָעִיף א ואומר יושב בסתר עליון וכו' בפרק ידיעות הטומאה (שבועות טו:) אמרינן אומר יושב בסתר עליון וכו' עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה ריב"ל אמר להנהו קראי וגני היכי עביד הכי והא אמר ריב"ל אסור להתרפאות בד"ת להגן שאני ופירש"י להאי קראי שיר של פגעים וגני כשהוא הולך לישן בלילה: כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק"ש שאומרים על מטתן וסמכו אהאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש ודומו סלה וכיוצא בזה כתב רבינו ירוחם בנ"ג ח"ב וכ"כ הרוקח: וכתב עוד שהר"ם היה נוהג כשמשכיב עצמו לישן ביום לקרוא ויהי נועם: כתבו הגהות מיימון בפרק ז' בירושל' רבי זירא הוה קרי ק"ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שק"ש צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה וכן הוכיח רב נסים גאון ע"כ: כתב רבינו בסימן רל"ה בשם רב עמרם שצריך לברך על ק"ש שלפני מטתו אקב"ו על ק"ש והתוס' כתבו בפ' כ"ה שאין לברך על ק"ש שלפני מטתו אקב"ו לקרות את שמע וכ"כ הגהות מיימון בפ"ז מהלכות תפלה : כמו שהיה רבי יוסי מתפאר מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי בפרק כל כתבי (שבת קיח:) וכבר כתבתי בו בסימן ב':
א סָעִיף א כשירצה לישן וכו' מצוה לקרותה על מטתו הלשון משמע דבשעה שהוא שוכב על מטתו קורא והיינו דוקא על צדו וכתב ה"ר יונה דוקא בדאיכא טירחא לקום ממטתו ועיין בב"י. כתב מהרש"ל וז"ל ור"י כתב בספרו שיש לקרות כולה לפי שיש בה רמ"ח תיבות וכו' שמצלת מן המזיקין ע"ש ובסמ"ג כתב לומר מזמור שיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' וזהו שיר של פגעים:
א וכ"נ דברי הרמב"ם שם:
א סָעִיף א וכשירצה לישן. מצוה לקרותה על מטתו. לאו דוקא שהרי י"א שאסור לקרות ק"ש כשהוא מוטה אלא ר"ל כשהוא רוצה לילך לישן שהוא סמוך למטתו אבל רמב"ם ורש"י ור' יונה כתבו דוקא מוטה מעט על צדו אסור דמיחזי עדיין כפרקדן אם לא שהוא בעל בשר. הא נוטה על צדו לגמרי מותר וכמ"ש לעיל ריש סי' ס"ג ע"ש:
ב סָעִיף א ור"ח כתב שצריך לקרות כו' וכתב ב"י נראה שטעמו דר"ח שהיה גורס בברייתא הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע. וז"ל מ"ו בספרו שיש לקרות ק"ש כולה לפי שיש בה רמ"ח תיבות שמצלת את כולן מן המזיקין ע"ש:
ג סָעִיף א ואומר יושב בסתר כו' וז"ל הגמרא ריב"ל אמר להני קראי וגני היכי עביד הכי הא אמר ריב"ל אסור להתרפאות בד"ת. להגן שאני ופירש"י להני קראי שיר של פגעים וגני כשהוא הולך לישן בלילה ע"כ. ואומר יושב בסתר וכו' כי אתה ה' מחסי וגו' ובסמ"ג כ' לומר נמי מזמור ארוממך ה' כי דליתני וגו' שהוא שיר של פגעים וכו' מ"ו. כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחרי ק"ש שנאמר אחרי בלבבכם על משכבכם ודומו סלה וכתב עוד שהר"מ היה נוהג כשמשכיב עצמו לישן ביום לקרוא ויהי נועם. כתבו הגהות מיימוני בפרק שביעי בירושלמי ר' זעירא הוה קרי ק"ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה. מכאן משמע שק"ש צריך שתהא סוף קריאתה סמוך לשינה. וכן הוכיח רב נסים גאון ע"כ וכ"כ רמ"א כל זה למנהג ולפום ריהטא משמע שפרשת ק"ש צריכה שתהא סמוכה לשינה. וא"כ קשה על המנהג שלנו ואפשר דגם שאר דברים שהוסיפו הכל נקרא ע"ש ק"ש. ודו"ק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.