א לא ישתין בפני מטתו ערום דד' דברים הקב"ה שונאן ואחד מהן המשתין מים לפני מטתו ערום וגרסינן בשבת בפרק במה אשה אמר רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים מביאין האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים לפני מטתו ערום וכו' ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפורייא אבל לא מהדר אפיה לפורייא לית לן בה וכי מהדר אפיה לפורייא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה: וקודם שיאיר הבוקר ימהר לקום בזריזות לעבודת הבורא יתעלה ולא יהא הבוקר מעירו אלא יעירו הוא וכו' כדלעיל (סימן א') ויש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירין על עצמן וטובלין לקירוין להתפלל וחומרא יתירה היא זו שאף להרי"ף שכתב שיש מצריכין טבילה לתפלה לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין ואני כתבתי למעלה שא"צ לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תע"ב: סליק סדר עבודת היום בעזרת צור נורא ואיום:
א סָעִיף א לא ישתין בפני מטתו ערום דד' דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואחד מהן המשתין מים לפני מטתו ערום בפרק כל היד (נדה יז.) וגרסינן בפרק במה אשה (שבת סב:) א"ר אמי ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים מביאים את האדם לידי עניות וכו' בגמרא הכי איתא אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא אבל לבראי לית לן בה ומהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא לארעא אבל במנא לית לן בה. ופירש"י לידי עניות. דאמרינן בפרק ע"פ (קיא:) שרא דעניותא נבל שמיה ונבל קרו ליה ואוהב מקום מיאוס ומשתין מים לפני מטתו היינו מיאוס: ערום. אורחא דמילתא נקיט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא לו ללבוש ולצאת: אבל לבראי לית לן בה. שהקילוח ארוך וניתז למרחוק: ואני כתבתי למעלה שא"צ לא טבילה ולא רחיצה בסי' פ"ח:
א סָעִיף א שלשה דברים מביאין האדם לידי עניות וכו' כתב אבודרהם הנוטל צפרני ידיו לא יטלן כסדר אלא בדרך זה יד ימין אגהב"ד ויד שמאל דבהג"א וכתב עוד דעד יום רביעי הוי משבת שעברה ולכן יקוץ אותם מיום רביעי ואילך לכבוד שבת שמעתי בשם חכמי צרפת ופרובינצ שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה ולקבור בנים אלא נוטלן כסדר שאמרנו עכ"ל:
א סָעִיף א כתב אבודרהם הנוטל צפרני ידיו לא יטול בסדר אלא בדרך זה יד ימין אגהב"ד ויד שמאל דבהג"א ומצאתי סימן לזה בע"א קשיא בלא תירוץ פירוש ק"מיצה ש"מאל י"מין א"צבע ב"אזהרה ל"ך א"תה ת"קוץ י"ום ר"ביעי ו"הלאה צ"פרניך כי עד יום רביעי הוי משבת שעברה ולכן יקוץ אותם מיום רביעי ואילך לכבוד שבת וטעם נטילתן בדרך זה היא קשיא בלא תירוץ ושמעתי בשם חכמי צרפת ופרובינציא שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה ולקבור בנים אלא יטלם כסדר שאמרנו עכ"ל.
א סָעִיף א לא ישתין כו' ואחד מהם המשתין מים לפני מטתו ערום פי' רש"י ערום אורחא דמילתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא ללבוש ולצאת עכ"ל. והא דהקב"ה שונא את המשתין מים וכו' הוא דוקא כד מהדר אפיה לפוריא ומשתין בארעא כמו שמפרש רבינו בסמוך גבי דקשה לעניות שהוא ענין אחד ששונאו הקב"ה. וכן איתא בתוס' פרק כל היד (נדה דף י"ד) אהא דקאמר ארבעה דברים הקב"ה שונאן וכו'. ומשתין מים ערום לפני מטתו כתבו התוס' וז"ל משתין מים לפני מטתו דאמר בשבת דקשה לעניות עכ"ל. הרי ששנאת הקב"ה הוא מה שקשה לעניות:
ב סָעִיף א שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות בפרק במה אשה המשתין מים ערום לפני מטתו כו' והמזלזל בנטילת ידים ושאשתו מקללת אותו בפניו:
ג סָעִיף א אבל לא מהדר אפיה לפוריא לית לן בה פירש"י שהקילוח ארוך וניתז למרחוק צ"ל שקילוח יוצא לחוץ דרך הפתח או דרך הכתלים הסמוכים לקרקע וכיוצא דליכא מיאוס בכך:
ד סָעִיף א ואני כתבתי למעלה שא"צ לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תע"ב. זהו דוקא בשאר ימות השנה אבל ברגל חייב אדם לטהר עצמו. וכן נהג מורי לטהר עצמו ברחיצת ט' קבין כשאירע לו קרי ברגל. כתב אבודרהם הנוטל צפרני ידיו לא יטלן כסדר אלא בדרך זה יד ימין אגהב"ד ויד שמאל דבהג"א אבל מצאתי סימן אחר לזה קשי"א בל"א תירו"ץ פירוש קמיצה שמאל ימין אצבע באזהרה לך אתה תקוץ יום רביעי והלאה צפרניך כי עד יום רביעי הוא משבת שעברה ולכן יקוץ אותם מיום רביעי ואילך לכבוד שבת עד ע"ש. וטעם נטילתן בסדר זה הוא קשיא בלא תירוץ ושמעתי בשם חכמי צרפת ופרובינצא שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולקבור בנים ולשכחה אלא יטלם כסדר שאמרו עכ"ל אבודרהם ככתבו וכלשונו בסוף ספרו בדף ובעמוד האחרון ע"ש והביאו בד"מ בסי' זה ע"ש באבודרהם שהאריך עוד בהבאת ל' הגמרא דפ' ואלו מגלחין (מועד קטן דף י"ח ע"א) דגרסינן שם ז"ל אמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בי מדרשא בחש"מ ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו ש"מ תלת ש"מ מותר ליטול צפרנים בחש"מ וש"מ דאין בהם משום מיאוס (פירש"י מדשקלינהו בשיניה) וש"מ מותר לזרקן איני והתניא ג' דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק ושורפן חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא תעבור עליהם אשה מעוברת ותפיל אשה בי מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמכנשו להו ושדי להו אבראי (פירש"י ותעבור עליהן אשה) כיון דאשתנו אשתנו (פירוש דאשתנו מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אשתנו ולא מזקי עכ"ל). ומכאן נלע"ד היתר ג"כ להשליך הצפרנים בבית המרחץ שרוחצים שם האנשים לחוד גם שהמים משפשפין אותן שם ממקומן ויורדין לתוך הנהר וגם יש ללמוד מכאן דאם אדם חותך צפרניו בביתו שהנשים שכיחים ונפל מידו קצת צפרניו אזי יכבד אותו מקום או ינקה שם ויזיזם ממקומן ולית לן בה ואין חילוק בכל זה בין צפרני ידיו לשל רגליו מדלא אשכחן שום חילוק בינייהו גם אין טעם לסברא לחלק בינייהו. וע"ל בש"ע בסימן ר"ט שנותן סי' בדאג"ה ימין דבהג"א שמאל ונ"ל דה"ט דמשום שתיקנו שלא יטלום ככדר ולא יתחיל מראש הצפרנים ונמצא דאם התחיל בימין והתחיל באצבע ע"כ סדר נטילתן של ימין הוא בדאג"ה ומאחר שמסיים בימין בזרת והשמאל היא מונח אצל יד ימין פתוח וצריך אתה לדלג זרת של צד שמאל ולהתחיל בקמיצה נמצא סימניה דבהג"א וק"ל. אלא שקשה לי מ"ש האבודרהם בשם מצאתי כתוב לעיקר שביד ימין בדאג"ה ולא תפס לעיקר מ"ש ראשונה דביד ימין יתחיל מהאגודל וסימנו אגהב"ד ולא בדאג"ה ובעל שבילי אמונה נתיב ז' ובכלבו סימן פ"ז ובספר המוסר סימן פ"ד כתבו לעיקר סימן אגהב"ד לימין כמ"ש אבודרהם ראשונה והביאו רא"ש בספר עמק ברכה שלו בסוף ד' ע"ד ע"ש וגם צ"ע במאי פליגי גם דוחק לומר שטעות נפל בסימן של קשי"א שי"א שהאל"ף ר"ת אגוד"ל וי"א שר"ת אצבע:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.