א ובוצע על ב' ככרות דכתיב לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא פי' אוחז שתים בידו ובוצע מהאחת ומצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה מפני שנראה כמחבב סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה ולא מיחזי כרעבתנותא כיון שאינו עושה כן בחול ואם המסובים שנים או רבים טועם הבוצע תחלה ואח"כ יטעמו הם ואם יש לפני כל אחד ואחד ככרו והוא לחם משנה יכולין לטעום אע"פ שלא טעם הוא. ודין הזכרת שבת בברה"מ ודין חזרתו אם שכח כתבתי למעלה בברהמ"ז של חול וסעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת אפילו למ"ד סעודה שלישית יכול לעשותה בלא פת אלו כיון שהם עיקר סעודת שבת אי אפשר להם בלא פת:
א סָעִיף א ובוצע על ב' ככרות וכו' עד כיון שאינו עושה כן בחול בפ' כל כתבי (קיז) ופרק כיצד מברכין (ברכות לט:) ר' זירא בצע אכולא שירותא א"ל רבינא לרב אשי והא מתחזי כרעבתנותא א"ל כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא קא עביד לא מתחזי כרעבתנותא ופירש"י אכולא שירותא פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה והרשב"א כתב בפרק כיצד מברכין שאינו מחוור בעיניו פי' זה אלא ה"פ בצע על כל הככרות המונחים לפניו לאכול וכן פי' רבינו האיי וז"ל אי מברך איניש בשבת אתרתי ובצע חד' כרב כהנ' שפיר דמי ואי בצע לתרווייהו אפילו לכולא שירותיה כר' זירא שפיר דמי ע"כ ורבינו כתב כפירש"י וגם הרמב"ן כתב בפ"ז מהלכות ברכות כדברי רש"י והר"ן כתב בכרק כל כתבי שני הפירושים:
ב סָעִיף א ואם המסובין שנים וכו' בפרק שלשה שאכלו (ברכות מז.) א"ר יהודה אין המסובין רשאין לטעום כלום עד שיטעום הבוצע:
ג סָעִיף א ואם יש לפני כל אחד ככרו והוא לחם משנה וכו' מדברי הר"י שם ומדברי הרא"ש שם ובפרק ערבי פסחים וכ"כ ג"כ התוס' שם ובפרק ע"פ (קו.):
ד סָעִיף א ודין הזכרת שבת בבה"מ וכו' כתבתי לעיל בסימן קפ"ח:
ה סָעִיף א וסעודה זו ושל שחרית וכו' בלא פת וכו' כ"כ התו' והרא"ש בר"פ ע"פ (קא.) גבי הא דאמר אביי כי הוינא בי מר וכו' א"ל טעימו מידי וסמ"ג כתב בסי' כ"ז דבשבת צריך ג' סעודות פת דבההוא קרא דדרשינן מיניה ג' סעודות בפרק כל כתבי כתיב לחם דכתיב הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה ודין סעודה שלישית יתבאר בסימן רצ"א בס"ד: כתב הכלבו בסימן כ"ד יש נוהגים לבצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגין לבצוע העליון עכ"ל וכ"כ הגה"מ פ"ח מהלכות חמץ ומצה שמן הככר העליון בוצע ואני ראיתי גדולים שבוצעין התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות על פי הקבלה :
א סָעִיף א ובוצע על ב' ככרות וכו' כתב ב"י דהכל בו כתב ונוהגין לבצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגין לבצוע העליון עכ"ל וכ"כ הגהות מיימונית פ"ח מה' חמץ שמן הככר העליון הוא בוצע ואני ראיתי גדולים שבוצעין התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות ע"פ הקבלה עכ"ל ב"י וכן פסק בש"ע ופי' הרב בהגה"ה ודוקא בליל שבת אבל ביום השבת או בליל י"ט בוצעין על העליונה עכ"ל. ואני תמה היאך יהיו עוברין על דין התלמוד דאין מעבירין על המצות דמטעם זה כתב רבינו גבי מצה בסימן תע"ג וחצייה השנייה ישים בין שתי השלימות כדי שיפגע בשלימה תחלה כשיבא לברך ברכת המוציא שממנה יש לו לבצוע והיינו מטעם שלא יהא עובר על דברי חכמים שאמרו אין מעבירין על המצות לכן נראה עיקר כדעת הגדולים שלעולם מברכין על העליון דאין עוברין על דין התלמוד מפני שהוא כך ע"פ הקבלה וכי היכי דאנו מניחין תפילין בחש"מ ע"פ תלמוד ירושל' כמ"ש לעיל בסימן ל"א ולדברי הזוהר הוא ח"מ ועל כן יש לבצוע לעולם על העליון כאשר נהגו הזקנים משנים קדמוניות וכן אני נוהג:
ב סָעִיף א ומצוה לבצוע פרוסה גדולה וכו' פרק כל כתבי סוף (שבת דף קיז) ופרק כ"מ (דף לט) ר' זירא בצע אכולא שירותא פירש"י פרוסה גדולה שהיה די לו לכל הסעודה והרשב"א פי' בצע על כל הככרות המונחים לפניו לאכול וכן פי' רבינו האי וכך ראוי לנהוג כשני הפירושים לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי הככרות של לחם משנה לחתיכות שיאכלו כל המסובין מהם ועכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה:
א וכעניין סדר של פסח פשוט הוא שלוקחין העליונה לברכת המוציא והשלישית התחתונה לכריכה וזה מבואר מדברי הפוסקים והמסדרים אחרונים שסדרו סידורו של פסח ואפשר שמה שכתב ב"י שראה גדולים לבצוע התחתונה היינו דוקא בליל שבת אבל ביום השבת או בליל י"ט יש לבצוע על העליונה וזהו נכון לעשות ע"פ הקבלה בטעם של לחם משנה בליל שבת ויומו כן נ"ל:
א סָעִיף א ובוצע דכתיב לקטו לחם משנה ומכל עומר היה עושין שני ככרות כדלקמן סימן רצ"א:
ב סָעִיף א ובוצע מהאחת וכתב הכלבו סי' כ"ד נוהגין לבצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגין לבצוע העליון וכ"ד הגהות מיימוני פ"ח מהלכות חמץ ומצה שמן הככר העליון בוצע ואני ראיתי גדולים שבוצעים התחתון ושמעתי שכן נכון לעשות ע"פ הקבלה עכ"ל ב"י וכתב רמ"א ודוקא בליל שבת אבל בליל יו"ט או בשחרית של שבת בוצעים עליונות לפי דרך הקבלה:
ג סָעִיף א שתספיק לו לכל הסעודה פירושו אמ"ש בגמרא ר' זירא בצע אכולא שירותא וכן פירש הרמב"ם אבל הרשב"א כתב על פי' זה שאינו מחוור בעיניו אלא ה"פ בצע על כל הככרות המונחין לפניו לאכול וכן פירש רב האי והר"ן כתב ג"כ לב' הפירושים וכן כתב מהרש"ל שבסעודת שחרית עיקר לבצוע אשניהם:
א סָעִיף א ומצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה כו' זהו כפירש"י וכמ"ש בפרישה ע"ש אבל רבינו האי פי' וכתב וז"ל אי מברך אינש בשבת אתרתי ובצע חדא כרב כהנא ש"ד ואי בצע לתרווייהו אפילו לכולא שירותיה כר' זירא ש"ד עכ"ל ומה"ט נהג מ"ו לבצוע בשחרית בשבת לתרווייהו ולא עביד הכי בליל שבת כיון דכבוד יום קודם לכבוד לילה. וטפי צריך לחבב סעודת שבת בשחרית מבלילה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.