א החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ אבל סך הוא שמן לבדו ואפילו בשמן ורד במקום שהוא מצוי שדרך בני אדם לסוך בו אפילו בלא רפואה אבל במקום שאינו מצוי אסור סכין וממשמשין בכל הגוף להנאתו ועל ידי שינוי כגון שסך וממשמש ביחד אבל לא יסוך ואחר כך ימשמש וכן לא ימשמש ואח"כ יסוך ולא ימשמש אלא ברפיון ידים אבל לא בכח ולא מגרדין בכלי העשוי לכך שהוא כעובדא דחול אבל אם היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט וצואה יכול לגרר כדרכו שהוא ניכר שאינו עושה לרפואה: לא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל או סנדל מפני שהעור מתרכך ודמי לעיבוד אבל סך רגלו ומניחו במנעל וסנדל וסך כל גופו ומתעגל ע"ג עור והוא שלא יהא בשמן הנישוף מגופו לעור שיעור כדי לעבדו אז הוא מותר אפי' יש בו כדי לצחצחו כיון שאינו מכוין לצחצחו אבל אם יש בו כדי לעבדו אע"פ שאינו מכוין לעבדו ולא לצחצחו אסור:
א סָעִיף א החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ משנה בס"פ שמנה שרצים (שבת קיא.) וטעם איסור דברים אלו מפני שאסור לעשות שום רפואה בשבת כמו שיבואר בסימן שאחר זה:
ב סָעִיף א ומ"ש אפילו בשמן ורד במקום שהוא מצוי וכו' שם במשנה סכין בני מלכים שמן ורד ע"ג מכותיהם בשבת שכן דרכן לסוך בחול רש"א כל ישראל בני מלכים הם ופירש"י אבל לא שמן ורד. לפי שדמיו יקרים ואינו מצוי ומוכחא מלתא דלרפואה עביד. שכן דרכן לסוך בחול בלא מכה ובגמרא א"ר הלכה כר"ש ולא מטעמיה ומפרש בגמרא דה"ק הלכה כר"ש דשרי ולא מטעמיה דאילו ר"ש סבר אע"ג דלא שכיח שרי ורב סבר אי שכיח אין אי לא שכיח לא ובאתריה דרב שכיחא משחא דוורדא ופירש"י רב במקומו הוא דשרא דסכין שמן ורד ולא מוכחא מלתא ופסקו הרי"ף והרא"ש הלכה כרב וכן כתב הרמב"ם בפכ"א וא"כ לא קי"ל כר"ש והר"ן כתב שר"ח ובה"ג פסקו כר"ש ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים דהלכה כרב הכי נקטינן ואיכא למידק היכי שרי לסוך שמן ע"ג מכה והא בפרק ר"א דמילה (שבת קלד:) אמר רב אין מונעין חמין ושמן מע"ג מכה בשבת ושמואל אמר נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה ותניא כוותיה דשמואל י"ל דשאני סיכה שהוא דבר מועט והתוספות כתבו שם דפלוגתא דרב ושמואל דמעורבים יחד דאי כל חד באפי נפשיה מותר כדתנן אבל סך הוא את השמן והיינו אפילו ע"ג מכה וכתב בהגהות פכ"א דאין סכין בשומן וחלב לפי שנמחה והו"ל נולד בעי' וכתבו רבינו בסימן שאחר זה ונ"ל וכיון דבזמן הזה אין אנו רגילים לסוך בשום שמן כשאנו בריאים אסור לסוך שום שמן ע"ג המכה בשבת דודאי מוכח מלתא דלרפואה עביד:
ג סָעִיף א סכין וממשמשין וכו' בס"פ חבית (שבת קמז.) תנן סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין ופירש"י סכין שמן וממשמשין ביד על כל הגוף להנאה אבל לא מתעמלין לשפשף בכח ולא מתגרדין במגרה דהוה עובדא דחול ובגמרא (שם:) ת"ר סכין וממשמשים בבני מעים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד רבי חמא בר חנינא אמר סך ואח"כ ממשמש ר"י אמר סך וממשמש בבת אחת ופסקו הפוסקים כר"י:
ד סָעִיף א ומ"ש אבל אם היו ידיו או רגליו מטונפות וכו' ברייתא שם בשם רשב"ג ופסקו הפוסקים כמותו:
ה סָעִיף א לא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל וכו' עד סוף הסימן בס"פ תולין (שבת קמא.) וכתב הרמב"ם בפרק כ"ג והכל בחדשים אבל בישנים מותר:
א סָעִיף א החושש במתניו וכו' משנה פרק ח' שרצים לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן וכך היא גירסת ספרים שבידינו וכך הוא באלפסי וכ"כ הרמב"ם בפכ"א ורבינו היה גורס שמן וחומץ וטעם איסור דברים אלו משום דאסרו חכמים לעשות רפואה בשבת גזירה משום שחיקת סמנים:
ב סָעִיף א ומ"ש ואפי' בשמן ורד וכו' פסק כרב ולא כר"ש וכתב בית יוסף כיון דאין אנו נוהגין לסוך בשמן כשאנו בריאים אסור לסוך בשום שמן על גבי המכה וכ"כ בשלטי הגבורים וז"ל ומכאן אזהרה למי שיש לו חטטין בראשו שסכין אותו בשמן ואסור בשבת והאריך ע"ש בסוף פרק ח' שרצים:
ג סָעִיף א סכין וממשמשין בכל הגוף וכולי כדפירש"י בהא דתנן אבל לא מתעמלין וכו' אבל הרמב"ם כתב פירוש אחר כתבו רבינו בסוף סימן שכ"ח ע"ש בד"ה כתב הרמב"ם ז"ל אין מתעמלין:
א שם כתב ב"י ז"ל ואיכא למידק היכי שרי לסוך שמן ע"ג מכה כו' עיין בדברי רבינו שלא כתב אלא החושש במתניו ואפשר לחלק בין חששא בעלמא שאינה ניכרת כ"כ דלרפואה קעבדי ובין סך מכה שהיא בעינא אלא שהב"י א"ל דאמשנה וגמרא קאי דשם קאמר דמותר לסוך שמן אפילו על גבי מכה והביאו ב"י לפני זה. אלא שצ"ע מאי מקשה הב"י הלא התוס' מוקי לפלוגתא דרב ושמואל דוקא במעורבין יחד דאל"כ מותר וכדתנן במתניתין אבל סך הוא את השמן וכדמייתי לה הב"י בעצמו מיד אחר וה גם הביאו שנית בסימן זה גם שם כתב בהדיא הדין דאין נותנין עליהן שמן וחמין ע"ש. ואי בעי ב"י לתרץ הקושיא בע"א הול"ל כן אדברי התו' ולא לעשות לו בזה ענין בפני עצמו:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו והוא שלא יהא בשמן הנישוף מגופו לעור שיעור כדי לעבדו כו'. ונראה דבסך רגלו ומניחו בתוך המנעל א"צ לדקדק כ"כ כיון שהוא אינו נראה ואינו דומה לעבוד כ"כ ומש"ה לא כ"כ אלא גבי מתעגל ע"ג העור:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.