א לא ילעוס אדם חטין ויתנן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצין שהרוק מחמיץ ע"כ הנותן שעורים לבהמתו ומצאו בהם ריר צריך לבערם כתב ה"ר אליעזר מגרמיז"א שק מלא קמח שנתן אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה מחמיץ הלכך אם נפל מים על קמח או נתלחלח השק ירקד הקמח והשאר מותר ואם מעט שלג או מים נפל על התבואה יגרף החטים העליונים ויקח מהתחתונים: שק שיש בו קמח וישבו עליו תרנגולים ונתלחלח מצואתם אינו מחמיץ מיהו ירקד הבצק [וישליכוהו] לחוץ והשאר מותר: בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמיץ מכח המים שהודח בו: חלב שנשפך ע"ג חטין אינו מחמיץ דחשיב מי פירות ע"כ מה שדימה זיעת החומה לרוק לומר שמחמיץ היה מסתבר לא"א ז"ל לדמותו לזיעת אדם שאינו מחמיץ וכתב עוד על מה שהתיר לרקד הקמח שנפל עליו מים קולא גדולה היא זאת לעשות כך בתוך הפסח שחמץ במשהו כי שמא יעבור עם הקמח חמץ כל שהוא בנפה וראיתי מורים הלכה למעשה שיאחוז בידו כל המקום המלוחלח בשק עד שיריק כל הקמח שבשק והכי עדיף טפי ע"כ. קמח שנפל עליו דלף אפילו כל היום אינו בא לידי חימוץ והוא שזה הדלף טורד בלי הפסק ויאפנו מיד לכשיפסוק ואם הוא מסופק אם הדלף טורד אם לאו אסור:
א סָעִיף א לא ילעוס אדם חיטין ויתן על גבי מכתו וכו' משנה בפרק כל שעה (פסחים לט.):
ב סָעִיף א ומ"ש על כן הנותן שעורים לבהמתו וכו' כ"כ המרדכי בפרק אלו עוברין בשם הרוקח:
ג סָעִיף א כתב ה"ר אליעזר מגרמיזא שק מלא קמח שנתן אצל החומה וכו' עד והכי עדיף טפי הכל בפסקי הרא"ש פרק כל שעה ובהג"מ פ"ה כתבו להתיר בלחלוחית זיעת החימה כדברי הרא"ש. כתב המרדכי בפ' כל שעה מעשה בא לפני ר"י מווינא על שק קמח שנכל לטיט בפסח וצוה להריק השק ואמר שיש לנהל הקמח כדי שישאר הלחלוחית למעלה וזה יזרוק והשאר מותר בכך ודוקא כל זמן שהוא מלוחלח אבל אם עמד השק עד שנתייבש הלחלוחית לא מהני ניהול דמיפרך ונכנס עם השאר ולא ישאר למעלה כלום וחמץ בפסח במשהו וצריך ליקח קמח אחר לצורך הפסח וזה ינהלנו אם ימצא כמו עיסה זה יזרוק והשאר ישמרנו עד אחר הפסח ודוקא אם נתייבש קודם הפסח אז יכול לשמרו אחר הפסח דחמץ שלא בזמנו בנ"ט וכאן אינו נותן טעם בכל כיון שמנהל אותו אבל בפסח דאיסורו במשהו יזרקו הכל עכ"ל:
ד סָעִיף א קמח שנפל עליו דלף וכו' בפרק כל שעה (שם) תניא רבי יוסי ב"ר יהודה אומר קמח שנפל עליו דלף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף וכתב הרא"ש והוא שיאפנו מיד כשיפסוק הדלף ואם ספק אם דלף טורד אם לאו ספק דאורייתא לחומרא וכתב הר"ן פי' הרא"ה בשם רבו הרמב"ן דלאו למימרא שמה ששרוי ע"י מים אינו מחמיץ משום טיף טיף אלא לומר דאי לאו טיף טיף אסור אפילו מה שאין אנו רואין שיהא שרוי במים הכל אסור לפי שכך דרכו של קמח שהוא שואב מן הלחות ודינו כשרוי במים אבל כשהוא טורד ועושה טיף טיף אינו מניחו למה שאינו שרוי לשאוב כלל ואינו מחוור עכ"ל: כתב המרדכי בפרק כל שעה רבינו מאיר כתב על העכברים שהטילו מי רגלים בחטים דאפילו למר עוקבא דאמר לא נתבקעו ממש הכא אין לחוש דקרוב הדבר לודאי דמי רגלים אין מחמיצין דאם היו מחמיצין היו כל החטים מבוקעים ואע"ג דבפ"ק דבכורות (ז.) גבי מי רגלים קאמר מיא עייל מיא נפיק מכל מקום אין לאסור אלא אם כן יראה ביקוע עכ"ל ורבינו ירוחם כתב דמי רגלים מחמיצין ודם כתב דאינו מחמיץ וכ"כ בא"ח. כתוב עוד שם דכל תולדות המים כגון מי הפה והחוטם והעין ומי רגלים מחמיצין ירושלמי הטל מחמיץ. דין אם נתערבו חטים שיש בהם חשש חימוץ עם חטים אחרים היאך יתבטלו בסימן תנ"ג:
א סָעִיף א לא ילעוס וכו' משנה בפ' כ"ש ומ"ש על כן הנותן וכו' כ"כ ברוקח סימן רפ"ה ומביאו המרדכי פרק אלו עוברין ומבואר מדבריהם שאין איסור אלא במוצא ריר אבל באינו מוצא ריר לא מחזקינן איסורא שהיה עליהן ריר מיהו מהרי"ו כתב בסתם לבער כל הנותר ומשמע אף באינו מוצא ריר וזהו ודאי חומרא וזהירות יתירה:
ב סָעִיף א כתב הר"א מרגמייז"א וכו' כ"כ הרא"ש בשמו בפרק כל שעה:
ג סָעִיף א ומ"ש ומיהו ירקד הבצק הנדבק לחוץ לא משום שצואת התרנגולים הוי מי פירות עם מים בעיסה דלא מצינו כך בשום מקום וגם הוא כנגד הסברא אלא משמע דתולדה בפני עצמה הוא כמו מלח אלא משום מאיסותא קאמר דירקד הבצק הנדבק לחוץ וזהו שהוסיף וקאמר לחוץ כלומר שיזרקנו לחוץ דעובר על בל תשקצו אם לא יזרקנו לחוץ אבל גבי נפל מים על קמח קאמר בסתם ירקד הקמח והשאר מותר:
ד סָעִיף א ומ"ש וראיתי מורים הלכה למעשה שיאחז בידו וכו' כתב מהרש"ל ומ"מ אח"כ צריך לרקד כל הקמח הנשאר וכן המנהג ועיקר וכל זה בעוד שהוא לח אבל אם נתייבש שוב לא מהני ריקוד לאכלו בפסח אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח ואם נתייבש בפסח אסור להשהותו כמ"ש במרדכי בשם הר"י א"ז מוינא ודין קמח שבשק אם אכלו ממנו עכברים ביארתי לעיל בסימן תנ"ג:
א סָעִיף א ובדרשות מהרי"ו ואותן שיש להן סוסים יזהרו כשנותנין להן האברי"ן בל"א שלא ישייר מידי בתוך האבוס לאחר שאכל דרירו מחמיץ עכ"ל ובמהרי"ל כתוב והנותן שבולת שועל יתן להסוס מעט מעט שאם ישאר יתחמץ מריר הסוס ואני שמעתי משם חכם אחד שאסר להשהות סוס בבית משום חשש שמא יחמיץ המאכל בסוס ברירו. ול"נ דאין לחוש לזו דמאחר דכבר ביטל החמץ אף אם יחמיץ הסוס אינו עובר עליו ולכן אין לחוש מספק דודאי אם נמצא עליו ריר חייב לבערו מידי דהוה אמוצא חמץ בביתו בפסח לאחר הביטול דחייב לבער אמנם אין לחוש שמא ימצא אבל מדברי הרוקח שהביא המרדכי בריש אלו עוברין משמע דסתם סוס מלכלך השעורים וחייב לבער הנותר שמצא ומשמעות דברי רבינו דאין לחוש מספק:
א סָעִיף א ומצאו בהם ריר כו' עיין רמ"א בש"ע:
ב סָעִיף א הילכך אם נפל מים על קמח כו' פירוש הואיל ויש איסור כשנתלחלח מזיעת החומה וזהו דבר הרגיל להיות וצריך לבקש תקנה לזה הילכך יעשה תיקון זה כשנתלחלח השק מזיעת החומה ירקד הקמח והשאר מותר לאפוקי מהרא"ש דאוסר בפסח ואגב שכתב תיקון זה בשנתלחלח בזיעת חומה כתב נמי תיקון ואם נפל עליו מים דמותר בכה"ג וק"ל:
ג סָעִיף א חלב שנשפך כו' עיין בדרישה:
ד סָעִיף א גדולה היא זאת וכו' עיין במרדכי דמשמע להדיא דאפילו קודם פסח וכן משמע מדברי הרמב"ם ומ"מ לעיל בסימן תמ"ב גבי טריאק"א מ"ו ז"ל:
א סָעִיף א ע"ג חטים כו' צ'"ע למה נקט ע"ג חטים דאפילו ע"ג קמח נמי אינו מחמיץ מזה הטעם דחשיב מי פירות וא"ל דאם יפול אקמח בלאו חימוץ אסור לאכלו אפילו במלחא דילמא יאכלנו בבשר והוא נילוש בחלב משא"כ בחיטים דלא נבלע בהן דע"כ זה אינו מדיהיב טעמא דמי פירות אין מחמיצין ומ"מ י"ל דכשהוא קמח נזהרין יותר שלא יפול עליו דבר בשר או חלב ממה שנזהרין על נפילת חיטין שיכול לקנחם בקל אלא שהכא מיירי בשלא קנחה ומשרה בחלב וק"ל ועיין מ"ש ב"י בשם המרדכי. ועיין מ"ש בש"ע שלי דנראה דאם אין ידוע ממה נתלחלח השק דיש להקל אפילו לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס"ס שמא מכח מי פירות נתייבש ואת"ל ממים נתייבש שמא לא נפל לתוכו כלום ואף שבסימן תס"ז הביא ב"י דברי אגודה בדגן שמונח בעלייה כו' שאינו מתיר לאכלו בפסח וכ"כ רמ"א שם בש"ע סעיף ו' מ"מ י"ל לדמותו לס"ס שמתיר שם סעיף י"ב ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.