א כל אלו הטרפיות הטריפות בבהמה טריפות גם בעוף באברים הנמצאים בו אלא שאין לעוף לא כרס ולא המסס ובית הכוסות ויש כנגדו זפק וקורקבן ולמעלה פירשתי דין הזפק וקורקבן יש לו ב' עורות ואם ניקב זה בלא זה כשר עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה כשר ואם ניקב ושומן שעליו סותמו כשר ואם נמצא מחט תחוב בו בפנים ולא ניקב כולו דינו כדין מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות:
א סָעִיף א כל אלו הטרפיות הטריפות בבהמה טריפות גם בעוף באברים הנמצאים בו בפרק אלו טריפות (חולין נו.) תני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף:
ב סָעִיף א ומ"ש ולמעלה פירשתי דין הזפק בסימן ל"ג:
ג סָעִיף א ומ"ש והקורקבן יש לו שני עורות ואם ניקב זה בלא זה כשר וכו' אבל אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשר פשוט בר"פ א"ט (מג.) וכתב הר"ן גמרא א"ט בעוף דכי ניקב עור חיצון ולא פנימי דכשר היינו דוקא בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ וכיוצא בו ודאי טריפה הויא דהאי קוץ מהיכא אתא אי דרך חוץ הרי נקבה לחלל וטריפה וחיישינן שמא ניקב אחד מהאיברים הפנימים שנקובתם במשהו וכדאמרינן בחוץ עד שתנקב לחלל ואי דרך ושט אתאי ע"כ כיון דעור דחוץ אינקיב כיס פנימי נמי אינקיב אלא דלא מינכר אי קרום עלה בו ואינו קרום שכל הנקובים קרום שעלה בהם מחמת מכה אינו קרום אלא ודאי ע"י חולי קאמר וכ"כ הרשב"א בר"פ א"ט וכ"כ בהגהת אשיר"י שם וכ"כ סמ"ק וספר התרומה: וכתב באהל מועד לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי יש מתירין מחמת ס"ס ספק מחמת מכה וא"ת מחמת קוץ שמא לא ניקבה מהאיברים הפנימים ויש מחמירים גם בזה אא"כ ניכר שאין הנקב מחמת קוץ עכ"ל וסברא ראשונה נראה עיקר :
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו ואם ניקב ושומן שעליו סותמו כשר כ"כ שם התוס' (מט:) גמרא ניקבה הקיבה גבי חלב טהור סותם וכ"כ הרא"ש וסמ"ג. והוכיח מכאן בתרומת הדשן שאם נמצא מחט תחוב בקרקבן מבפנים וניקב הכיס וגם הבשר עברה כולה כמעט רק מיעוט בשר נשאר כנגד המחט אינו עב כל כך ושום ריעותא אינו נראה בבשר הקרקבן מבחוץ דלא חיישינן שמא הבריא וכשירה אפילו לרש"י דחייש בהמסס. גדולה מזו כתבתי בס"ס מ"ח בשם הרשב"א להתיר
ה סָעִיף א ומ"ש רבינו ואם נמצא מחט תחוב בו בפנים ולא ניקב כולו דינו כדין מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות כ"כ התוספות בפרק אלו טריפות גבי מחט שנמצא בכבד וכ"כ בהגמ"ר והג"א ובספר התרומה: אם תולעים יוצאים מהקרקבן כתוב בהגהת אשיר"י פא"ט דכשר דלאחר שחיטה פריש כדאמרינן גבי ריאה כמו שנתבאר בסימן ל"ו:
א סָעִיף א נ כל אלו הנקובים וכו' ע"ל בסימן ל"ו התבאר בס"ד:
ב סָעִיף א ומיהו פי' ה"ר יונה וכו' כיוצא בזה כתבו התוספות פא"ט (דף נ"ד) בד"ה אלימא והרא"ש הביא דבריהם בדף קנ"ח ע"ד וז"ל כתב בעל העיטור דה"ה בלב וכו' ורבינו יצחק פי' לקמן דנהי דבלשון משנה וברייתא הוי בכלל בני מעיים וכו' הלכך בני מעיים דהכא היינו כרס ודקין עכ"ל הרא"ש ורצונו לומר דכיון דר"י פי' באותו דבור גבי דרוסה דבלשון האמוראים לא הוי לב וכבד בכלל בני מעיים א"כ לפי פי' זה נמשך דהא דאמר רב שימי בר חייא דהוא אמורא מקיפין בבני מעיים אין בכלל זה לב וכבד. ולשון הלכך בני מעיים דהכא היינו כרס ודקין הן דברי הרא"ש שפסק כך וז"ש רבינו וא"א כתב כסברת הר"ר יונה דכיון שכתב פי' רבינו יצחק וכתב הלכך וכו' א"כ הסכים לסברת ה"ר יונה ואעפ"י שרבינו יצחק לא כתב דבריו אדין הקפת בני מעיים אלא אדין בדיקת דרוסה כנגד בני מעיים מ"מ כיון דלפי פירושו גם בדין הקפה אינו אלא בכרס א"כ רבינו יצחק וה"ר יונה מסכימים לסברא אחת ורבינו לא הביא רק דברי ה"ר יונה ושהרא"ש הסכים לסברתו ולא הביא דברי רבינו יצחק מפני שרבינו יצחק לא כתב כך בפירוש גבי דין הקפה והב"י הבין דמ"ש הרא"ש ע"ש ר"י הוא רבינו יונה וכתב ע"ז איני מבין וכו' ולא דק דהדבר ברור דמ"ש הרא"ש ע"ש ר"י הן דברי התו' בד"ה אילימא ולשון הלכך הם דברי הרא"ש עצמן שפסק כך וע"כ כתב רבינו לשון זה והרא"ש כתב כסברת ה"ר יונה כיון שהרא"ש לא הביא דברי ה"ר יונה גבי דין הקפה אלא כתב כסברת ה"ר יונה גבי דין דרוסה: כתב ב"י ויש לתמוה על מ"ש אבל לא בכבד דמשמע דכבד מיפסל בניקב כלב ואינו כן וכו' וצ"ל דאשגרת לישן הוא ולאו דוקא א"נ בקנה הכבד קאמר דלדידן מיפסל בנקב כמ"ש בסימן ל"ד עכ"ל וכן פי' מהרש"ל דבקנה הכבד קאמר ואפשר ליישב כפשוטו בכבד עצמה ואשכחן דבניקב הכבד טריפה כגון דניקבה המרה כנגד הכבד והכבד סותמו דכשירה כדלעיל בסימן מ"ב ואם שוב ניקבה הכבד כנגד נקב המרה דטריפה וקאמר דאין מדמין בנקב זה בכבד אם נעשה קודם שחיטה אם לאו. ועי"ל דמיירי דניכר שאין הנקב בא בכבד מחמת חולי אלא או מחמת קוץ או מחט או בידא דטבחא וקאמר דאין מדמין וטריפה ולא מכשרינן לה מטעם ס"ס אלא כיש מחמירים בספר אהל מועד בסימן הקודם ואף לדעת המכשירים דנקטינן כוותייהו איכא לפרש דה"ק אין מדמין לומר דאם איננו דומה לנקב שעושין בידא אז ודאי ע"י קוץ או מחט נעשה מחיים וליכא אלא חדא ספיקא שמא ניקב אחד מהאברים שנקובתן במשהו וטריפה וכדין מחט שנמצא בחלל הגוף אלא אין מדמין והו"ל בכלל ס"ס וכשר:
ג סָעִיף א כל אבר שאמרו בו אם ניקב כו' כ"כ התוס' רפא"ט וכ"כ הפוסקים. ומ"ש כ"ש אם נחתך וניטל נראה דה"ק דכיון דבנחסר טריפה בין נחסר כולו בין נחסר מקצתו כ"ש דטריפה בניטל בין ניטל כולו בין נחתך מקצתו ודלא כמה שפירש בית יוסף:
ד סָעִיף א ומ"ש אבל כל שאמרו בו אם ניטל טריפה וכו' טעם מחלוקת זה כבר האריך בו ב"י סוף סימן מ"א וע"ל בסימן נ"ד במה שנוגע בדין זה ובמ"ש לשם בס"ד:
א סָעִיף א אע"ג דלעיל סימן מ"ג ומ"ד כתב דאין לעוף טחול וכליות מ"מ לא נקיט הכא אלא כרס והמסס ובית הכוסות לומר שיש לו נגדו זפק וקרקבן:
ב ואני אומר ודאי אם הספק הוא מחמת שאינו אפשר להתברר אם ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להכשירו אבל אם הספק אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל כמו שיתבאר אי"ה סי' נ"ז א"כ אין כאן אלא ספק א' וטריפה וע"ל ס"ס נ"ז בדיני ס"ס:
ג סָעִיף א נראה מלשון הטור דדוקא לענין ניקב בפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס וב"ה אבל אם ניקב כולו אין דינו כהמסס וב"ה דאפי' לא נמצא קורט דם סביב טריפה וטעמא דהמסס וב"ה שעורן דק אפשר למתלי דילמא ניקב דבר מועט כזו בתר שחיטה אבל בשר קרקבן הוא עב אין אומרים שמא ניקב בשעה מועטת כזו ולא תלינן דלמא ניקב בחיים כל בשר חוץ ממעט ואותו המועט נקב בתר שחיטה זה אין אומרים דהואיל על כרחינו צ"ל שניקב רובו מחיים תלינן גם המיעוט אחר רוב ואמרינן דהכל נעשה מחיים וכ"מ בת"ה בתשובה סימן קס"ה דלעיל דלא כתב שהיה ק"ד סביב המחט אפ"ה משמע דאילו היה זה הבשר המעט לא נחשב סתימה דהוה טריפה:
א סָעִיף א כל אלו הטרפיות כו' טריפות גם בעוף באיברים הנמצאים בו יש לדקדק הרי טחול וכליות נמצאו בעוף ואין הטרפיות נוהגת בהן וא"ל דטחול וכליות לא חשיבי נמצאו הואיל ואין נמצאים דומה בעוף כמו בבהמה דא"כ מאי קאמר רבינו בסמוך אלא שאין לעוף לא כרס ולא המסס וב"ה הלא גם טחול וכליות אין לעוף וד"מ תירץ דבאמת טחול וכליות חשיב לא נמצאו בעוף והא דלא חשיב אלא כרס והמסס ובית הכוסות לפי שרוצה לומר שיש כנגדן זפק וקורקבן ודוחק הוא. ול"נ דמ"ש כל אלו הטרפיות ר"ל כגון טריפות שבאבר שמחמת עצמו הוא נטרף כגון ניקב הושט או הריאה שנקבה וזהו הכלל גם בעוף אבל טריפות של טחול וכליות לא נטרפו מחמת עצמן דהא אם נטלו כשר אלא שנטרפו משום שהם שוכבים על בני מעים ועתיד שיתקלקלו הבני מעים ואותן לא נכללו בכלל זה שכתב כל אלו הטרפיות ולכן אף אם הוא טריפה בבהמה כשר בעוף ודומה לזה כתבתי ס"ס נ"ב ליישב למה מנו חכמים יתר הטריפות שבבהמה מבעוף ולמה לא מנו ג"כ יתר הטריפות שבעוף מבבהמה כגון נפלה לאור ע"ש. גם י"ל דבפלוגתא לא קמיירי דהרי כתב לעיל בשם הרשב"א יש סברא לאסור טחול וכליות של עוף:
ב סָעִיף א אבל נקבו זה שלא כנגד זה כשר והיינו דוקא כשניקב מחמת חולי דאי אינקב בקוץ וכיוצא בו טריפה היא דהאי קוץ מהיכא אתי אי דרך חוץ חיישינן שמא נקבו אחד משאר איברים שנקובתן במשהו ואי דרך ושט נכנס כיון דעור החיצון ניקב עור הפנימי ודאי נמי ניקב אלא שהבריא ואין הנקב ניכר אבל אם הוא ספק אם הוא מחמת חולי אם לאו מכשרינן מכח ספק ספיקא ספק אם הוא מחמת חולי או מחמת קוץ את"ל מחמת קוץ דלמא לא ניקב אלא מבפנים ועיין בב"י:
ג סָעִיף א ואם נמצא מחט תחוב בו ולא נוקב כולו הא דלא קאמר או נקב כולו דג"כ כשר כשאין דם סביבו (תירץ הד"מ עד"ר עכ"ה):
א סָעִיף א ואם ניקב ושומן שעליו סותמו כשר בת"ה סימן קס"ה כתב בשם התוס' דמיירי אפילו ניקב על ידי מחט ועדיין תחובה בו והוכיח מכאן מדלא חילק בין חלב עב או דק שעליו דכשר בכל ענין ולא חיישינן שמא הבריא בבשר קורקבן כיון שהוא עב מצד עצמו ע"ש. גם ד"מ דייק מזה דאם ניקב כולו אין דינו כהמסס ובית הכוסות דאפי' לא נמצא קורט דם סביבו טריפה ונתן טעם לדבריו ע"ש. (דשאני המסס ובית הכוסות ושעורן דק איפשר למתלי דלמא ניקב דבר מועט כזו בתר שחיטה משא"כ בשר קורקבן הוא עב. דא"א שמא ניקב בחיים כל הבשר חוץ מעט ואותו מעט ניקב בתר שחיטה זה לא אמרינן הואיל וע"כ צ"ל שניקב רובו מחיים תלינן גם המיעוט אחר הרוב כ"כ הד"מ עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.