א חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה שאינה בטילה ואפילו היא אסורה בהנאה קרינן ראויה להתכבד כיון שאם תתבטל תהיה מותרת ותהא ראויה להתכבד אבל טעמה בטל כדין בריה ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כמו נבלה ובשר בחלב אבל אם נאסרת מחמת שקבלה טעם מאיסורא ולא היו בה ס' לבטלו אפי' למי שסובר שנחשבת כנבלה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד שלא נאסרה אלא מחמת טעם שקבלה ובענין חתיכה הראויה להתכבד כתב א"א הרא"ש ז"ל רבו הדעות יש אומרים שתרנגולת בנוצתה וכן חתיכה חיה כיון שאינן ראויין עתה לא חשיבי ראויה להתכבד ואפילו בהמה שלימה בטילה עד לאחר שנתבשלה וראויה ליתן לפני אורח לכבדו ולא נהירא דלא קאמר ראויה להתכבד אלא לשיעורא שתהא גדולה וראויה לכבד בה אורח לכשתתבשל אבל בשביל שהיא חיה או בנוצתה לא בטלה חשיבותא וגם י"א דכבש שלם או אווז שלם אינו נקרא ראויה להתכבד שאין דרך ליתן לפני אורח כבש או אווז שלם וגם אלו דברי הבאי הם וכי בשביל שראויה ליחלק חתיכות חשובות גרע טפי כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות והא דבריה וחתיכה הראויה לא בטלי דווקא בעודם שלימים אבל אם נתרסקו בטלי דתו לא חשיבי ואפילו אם נאסר כבר התערובות ונתרסקו אח"כ מתבטלין ודוקא שנתרסקו הבריה והחתיכה בשוגג אבל במזיד שכיון לבטלם אסור למי שכיון לבטלו ומיהו אע"פ שנחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר האיסור נחתך ומתבטל ויהיו כולן מותרות אלא אותה שנחתכה לבד מותרת ממ"נ דאם היא של האיסור אף כולן מותרות ואם אינה של איסור הרי היא לבדה מותרת והשאר אסורות ואפילו נחתכו רובן אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות:
א סָעִיף א חתיכה הראויה להתכבד דינה כברי' שאינה בטילה בפרק ג"ה (ק.) אהא דתנן חתיכה של נבילה או של דג טמא שנתערבו עם החתיכות בזמן שהוא מכירן בנ"ט ואם אינו מכירן כולם אסורים והרוטב בנ"ט מקשינן ותיבטל ברובא כלומר ואמאי קתני אם אינו מכירן כולם אסורים ומשני שאני חתיכה שראויה להתכבד בה לפני האורחים כלומר דכל שראויה להתכבד חשובה ולא בטלה אפילו באלף ואע"פ שמדברי הרי"ף נראה דליתא להאי מתני' מקמי מתני' דפ' בתרא דע"ז (עד.) דמשמע מיניה דכל שאין החתיכה מאיסורי הנאה אע"פ שהיא ראויה להתכבד דבטלה וכמו שדקדק הרא"ש והר"ן מדבריו מ"מ כל הפוסקים נמנו וגמרו לפסוק הלכה דחתיכת נבילה שהיא ראויה להתכבד אינה בטלה וכדתנן בהדיא בפג"ה וכ"כ הרמב"ם בפי"ו מהמ"א:
ב סָעִיף א ומ"ש ואפילו היא אסורה בהנאה קרינן ראויה להתכבד וכו'. כ"כ שם התוס' והרא"ש והר"ן מדתנן בפ' בתרא דע"ז דחתיכת בשר בחלב לא בטלה אע"ג דאסורה בהנאה:
ג סָעִיף א ומ"ש אבל טעמה בטל פשוט הוא במשנה שכתבתי בסמוך (צו:) דקתני והרוטב בנ"ט:
ד סָעִיף א ומ"ש כדין בריה פירושו כמ"ש בסימן הקודם בדין בריה שאע"פ שהיא אינה בטילה טעמה בטל בס' כנגדה:
ה סָעִיף א ומ"ש ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כמו נבלה ובשר בחלב כלומר בהכי הוא דאמרי' דאינה בטילה אבל אם נאסרת מחמת שקבלה טעם מאיסור וכו' אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד כלומר אלא בטלה היא כשאר האיסורין כ"כ שם הרא"ש וכ"כ הרשב"א והר"ן בשם רבותינו הצרפתים והסכימו הם ז"ל לדבריהם וכ"פ בת"ה וסמ"ק וסה"ת ונתבאר בדבריהם שהטעם לפי שאין האיסור שבה ראוי להתכבד בו לפני האורחים אף ע"ג דמשמע בפ' בתרא דע"ז דחתיכת בשר בחלב אינה בטילה כשראויה להתכבד שאני התם דכיון שנתבשלו זה עם זה חוזר הכל כגוף אחד של איסור משא"כ בשאר אסורין וכ"פ המרדכי בס"פ ג"ה בשם תשובות מהר"ם ז"ל ושלא כדברי אבי"ה שכ' המרדכי בפ' ההוא גבי אם נמלח חלב ובשר יחד וכו':
ו סָעִיף א ובענין חתיכה הראויה להתכבד כתב א"א הרא"ש ז"ל רבו הדעות י"א שתרנגולת בנוצתה וכן חתיכת חיה כיון שאינם ראויים עתה לא חשיבי ראויה להתכבד וכו' עד כ"ש דחשיבי טפי את שדרכו לימנות בס"פ ג"ה והביא ראיות לדבריו וכתב שכן משמע מתוך דברי רבי' שמשון שפי' בשם ר"י בר"פ התערובות (עב.) והוא כתוב שם בתוס' שלנו והרשב"א בת"ה כתב סתם כדברי האומרים דחתיכה שהיא גדולה יותר מדאי לא חשיבא ראויה להתכבד שמאחר שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה לפני האורחים אינה חשיבא שעומדת היא לחתוך והביא ראיה מדפריך פ' התערובות (שם) וליבטלו ברובא ומשני משום דב"ח לא בטלי אלמא שחוט בדכוותיה בטיל עכ"ל וכ"כ ג"כ הר"ן ז"ל. וסמ"ק כתב סתם שאם הבהמה עם הצמר או עוף עם נוצה אין זה קרוי ראוי להתכבד ובטלה ואע"ג דלאחר מכן מסירים הנוצה והעור מ"מ כיון דבתחילת התערובות נתבטלו שוב אין חוזרין ונעורין וכתב בש"ד שכן עשה מעשה ר' יעקב בתרנגולת נבילה שנתערבה בשני שחוטות כשירות והתיר ר"ת דהואיל ולא נטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמו שהיה אבל חתיכת נבילה שלא נמלחה שנתערבה בכשרות אע"פ שאינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמו שהיא לא בטלה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה ומיהו ראיתי כמה גדולים עושים שגם בנבלה אמרי' שהוא בטלה ורגלים של נבילה שנתערבו בכשירות אבל לא ניטלו טלפיהן אז אינם ראוים להתכבד ובטלים ברוב ואותם האוסרים בנבילה אוסרים נמי אם לא נטלו טלפיהן כי ראויין להתכבד עכ"ל וכתבו עוד י"א רגל של נבילה שנתערב עם רגל כשירה אפילו לא ניטלו טלפיה כולם אסורים משום דהוי דבר שבמנין שדרך העולם למנות ב' אז ג' רגלים ואנו נוהגי' כדפי' לעיל דבטיל וסמ"ק כתב בסימן רי"ד שהורה ריב"א על רגלים של ספק טריפה שנתערבו בו ברגלים של היתר שאינם בטלים ברוב וקשיא דהא אפילו טרפה הו"ל להתבטל וכר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות שנינו ושמא משום חשש כבוד נגעו בה דמסתמא רגל בהמה גסה עשוי להתכבד ושל דקה נמי אפי' את"ל דאינו עשוי להתכבד מ"מ לא פלוג רבנן ואם לא הסירו הטלפים צ"ע עכ"ל: (ב"ה) ולענין הלכה כיון דהא דחתיכה ראויה להתכבד לא בטלה אינו אלא מדרבנן הלכה כדברי המקילים: מ"כ הדרא דכנתא אינו ראוי להתכבד דאין דרך לתת לאורחים הדרא דכנתא בקערה ולא עבידי אינשי דאכלי שומן בעיניה עד כאן: כתב רבינו בסימן ק"י שה"ר יהודה הורה על קורקבן טריפה שנתערב באחרים דלא הוי ראוי להתכבד כדאמרינן (נדרים נד:) בני מעים אוכליהן לאו אינשא ולפ"ז הוא הדין נמי בכל המעים עד כאן וגם שם כתב דין דבר שבמנין ודין ב"ח לענין ביטול:
ז סָעִיף א והא דבריה וחתיכה הראויה לא בטלי דוקא בעודם שלימים וכו' כ"כ הרא"ש בפג"ה וז"ל הא דאמרי' דבריה לא בטלה ה"מ כשהוא שלם אבל נתרסק או נתחתך ממנו קצת תו לא איקרי בריה ובטל ברוב מדאמרי' בפרק אלו הן הלוקין (מכות טז:) ריסק ט' נמלים ואחד חי והשלים לכזית לוקה שש אלמא כשהם מרוסקים לא מיקרי בריה ובעי כזית ואמרינן נמי במסכת מעילה (טז:) לוקה על אכילת שרצים בכזית כשאינם שלימים וכן נמצא בתשובה לרב אלפס נמצא מכל הרמשים בקדרה בין שנפל בחמין בין שנפל לצונן אם נפסד אותו שרץ שיעורו בס' כשאר איסורים שבתורה עכ"ל וכן בחתיכה ראויה להתכבד אם נפרסה אחר שנפלה לקדרה בטלה חשיבותה ובטלה כשאר איסורין שהרי אגוזי פרך ורמוני בדן אם נתפצעו האגוזים ונתפרדו הרמונים בטלים הם כדאמרי' בהניזקין (נד:) והכי תניא בתוספתא דתרומות חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו באלף כולן אסורות ואם נימוח ה"ז בנ"ט ע"כ וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל וז"ל הרשב"א בת"ה נחתך ממנה או שנתרסקה עד שנאבדה צורתה אין זה בריה ובטל חשיבותה והרי היא כשאר כל האיסורין ואפילו נחתך ממנה אחר שנתערבה ובארוך כתב בשם הרמב"ן דנחתך ממנו אבר בעי' ולא איפשיטא במסכת נזיר (נא:) גבי מלקות וה"ה לאיסור ומיהו בריה דלא בטלה דרבנן היא ולקולא וא"צ לומר מרוסק ונחתך ממנו אבר שנשמתו תלויה בו דודאי בטלה ונמצא בתשובה להרב הגדול רבינו יצחק ז"ל אם נפסק מאותו שרץ שיעורו כשאר איסורין שבתורה ע"כ. וכתב בש"ד אם הדג מרוסק אין עליו דין בריה ובטל בס' וזורק את האיסור אם מצאו. וי"מ דאם רוב הדג טמא שלם חשיב בריה וכן משמע בפ"ז דנזיר שם גבי נמלים דרובו ככולו ולא בטיל בס' אלא מרוסק ומיהו יש דוחים ואומרים הא דאמרינן האיברים אין להם שיעור ה"מ לטומאה אבל לא לאיסורי אכילה עכ"ל וכתבו בהג"ה בשם מהרא"י ז"ל יראה דאם הוא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר ודאי חשיב בריה כי האי סברא משמע קצת פ' כיצד מברכין באשיר"י גבי ההיא דירושלמי דאם אכל פרידה א' של ענב או של רמון דחשיב כזית אבל אם נפרד ממנו קצת מגופו ושדרתו וכל שכן ראשו אפי' רובו שלם יש לסמוך אשאר דעות דכתבו להתיר עכ"ל:
ח סָעִיף א ודוקא שנתרסקו הבריה והחתיכה בשוגג וכו' כ"כ שם הרא"ש והר"ן ז"ל וכבר נתבאר בסימן צ"ט:
ט סָעִיף א ומיהו אע"פ שנחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר האיסור נחתך ומתבטל וכו' עד סוף הסי' כ"כ הרא"ש והר"ן ז"ל בס"פ ג"ה והביאו ראיה מפ' התערובות כתב הרמב"ם בפרק י"ו מהמ"א דאף חתיכה שאינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטלה אם היא ראויה להתכבד תשלום דיני חתיכה הראויה להתכבד כתב רבינו בסי' ק"י: כתב בהגמיי' פ"ו מה"ש מעשה בא לפני רבי בקרקבן בתרנגולת שניקב והוסר ממנו ונתערבה אותה תרנגולת טריפה בכשירות ודימה השומן שבקרקבן אל שומן התרנגולת של מקום חיבור הקרקבן ואידמו לגמרי והכשיר האחרים ע"י כך א"ז עכ"ל ונראה שזה נלמד מדתניא בפרק בתרא דע"ז (מ.) מעשה בנכרי א' שהביא גרב של חתיכות דג ונמצא סימן באחד מהם והתיר רשב"ג את הגרב כולו תרגמא רב פפא בחתיכות שוות א"ה מאי למימרא מהו דתימא ניחוש דילמא איתרמי קמ"ל וכתבתי פירושה בסי' פ"ג. אחר כך מצאתי בתה"ד סי' קע"ט שכתב ראש כבש נמצא טריפה ולא נודע מאי זה כבש הוא והקיפו הראש לצוארו של א' מהכבשים ונמצאו החתיכות דומים ומכוונים יפה יש לסמוך על זה להתיר האחרים והביא ראיה מההיא דפ"ב דע"ו שכתבתי בסמוך:
א סָעִיף א חתיכה הראויה להתכבד דינה כברי' משנה פג"ה ג"ה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנ"ט ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנ"ט וכן חתיכה של נבילה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירן בנ"ט ואם לאו כולן אסורים והרוטב בנ"ט ובגמרא פריך כי אין מכירן ליבטל ברוב ומשני אגיד בריה שאני ואחתיכה משני הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים לא בטילה ורבינו תלה חתיכה בבריה וכתב חה"ל דינה כבריה משום דתני וכן חתיכה וכדפריך תלמודא בפ' חזקת מאי וכן ופי' הרשב"ם מדקתני וכן משמע דבלא זו אף זו קתני ע"ש בדף נ"א ונראה דלפי דבחתיכה איכא תנא בפרק בתרא דע"ז תרתי בעינן שתהא חה"ל ואיסור הנאה וכתב האשיר"י בפג"ה (סוף דף קס"ט) שכך סובר רב אלפס אבל בבריה ליכא מאן דפליג לפיכך תנא הכא וכן לומר דאפילו חתיכה שמותרת בהנאה דינה כבריה ולכן כתב גם רבינו חהל"ה דינה כבריה אלא דלפי דקשה על הלשון דקרי ליה ראויה להתכבד הלא באיסור הנאה אינה ראויה לו לשום דבר ואין ראויה להתכבד לכך כתב רבינו ליישב זה ואמר ואפילו היא אסורה בהנאה קרויה ראויה להתכבד וכו':
ב סָעִיף א ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כו' מה שצריך לפרש דבר זה בדין חהל"ה הוא לפי דראבי"ה ס"ל דאפילו אין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת שקבלה טעם מאיסור יש לו דין חהל"ה כדכתב במרדכי ס"פ אלו טריפות בדין פירות שנמצא בהם תולעים וכן בפ' ג"ה בדין חלב ובשר שנמלחו יחד לכך בא רבינו להוציא מסברא זו וכתב דאף בחהל"ה דוקא שאיסורה מחמת עצמה וכו' אבל גבי בריה לא צריך לפרש דכיון דאפי' נבילה עצמה לא מקרי בריה מכ"ש היכא שהוא היתר אלא שבלע איסור אפילו שבלע טעם מעוף טמא כבר כתב דטעם בריה בטל: כתב א"ו הארוך כלל כ"ה דין ח' דחהל"ה אם קבלה טעם מאיסור בטלה אלא דגבינה של נכרים כתב שאינה בטלה וז"ל ואפי' סתם גבינות של נכרים אעפ"י שאין אסורין אלא מחמת בליעה ושמא מטעם דמאחר שאסרו חכמים כל סתם גבינות מחמת חשש איסור שיש בקצתם וגם תחילת עשייתם ע"י איסור הוי כנולד באיסורו עכ"ל דין ה' ומהרמ"א בת"ח כלל מ' דין ב' דחה דבריו ויש לתמוה דבכלל מ"ג דין ז' הביא מהרמ"א סברא זו בשמו גבינות של נכרי' הוי כגופו של איסור ואינו ניתר מטעם ס"ס ולכן נראה כדברי א"ו הארוך דגבינה של נכרים כשהיא חשובה וראויה להתכבד אינה בטילה מיהו חתיכת בשר כשירה שלא נמלחה ונתערבה בטילה כיון דאין איסורה אלא מחמת דם שנבלע בה וכ"כ א"ו הארוך להדיא:
ג סָעִיף א אפילו למי שסובר שנחשבת כנבלה וכו' פי' דאף ר"ת ור"י החולקים ארבינו אפרים דסובר דוקא בבשר בחלב אמרינן חתיכה עצמה נ"נ משום דכ"א היתר הוא וכו' אבל לא בשאר איסורין אלא אפילו בשאר איסורין נמי אמרינן חנ"נ כמ"ש התוס' בד"ה כשקדם (דף ק') מ"מ גם ר"ת ור"י מודים בחילוק זה דשאני בשר בחלב דחשיב גופו של איסור ובנתבשלו זה עם זה חזר הכל כגוף אחד של איסור ואם חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף ללקות עליו הלכך דמי לחתיכת נבילה ממש דלא בטיל אם החתיכה ראויה להתכבד משא"כ בשאר איסורין דחתיכה שקבלה טעם האיסור כשנתבשל עמו לא לקי עד דאכיל כזית איסור בכדי אכילת פרס הלכך אין לה דין חהל"ה ובטל ועיין בתוס' פכ"ה דף ק"ח בד"ה אמאי מותר כתבו להדיא דר"ת ור"י מודים בחילוק זה דשאני בשר בחלב וכו': כתב הרמב"ם בפי"ו מהמ"א דאף חתיכה שאינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטילה אם היא ראויה להתכבד עכ"ל ומביאו ב"י והיינו דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון עוף שנאסר לפי שבשלו בחלב אי נמי אבר המדולדל בבהמה שלא נאסר אלא מדרבנן וראוי להתכבד אינה בטילה ומיהו דוקא כשאין בה ספק דהו"ל חתיכה הר"ל אבל אם הוא ספק אם הוא חה"ל אפילו שהאיסור דאורייתא בטילה דהא דחה"ל אינה בטילה אינו אלא מדרבנן וכיון דאיכא ספק הוי ספק דרבנן ואזלינן לקולא:
ד סָעִיף א ובענין חהל"ה כתב א"א הרא"ש רבו הדעות י"א שתרנגולת בנוצתה דאינה וכו' פי' דכיון דהיא בנוצתה דאינה ראויה כמות שהיא בנוצתה ואפילו חתיכה חיה שאינה חסירה הפשט ואפילו בהמה שלמה כשהיא חיה כיון שאינה ראויה עתה בעודה חיה לא חשיבא ולא נהירא וכו' וגם י"א דכבש שלם או אווז שלם אפילו נתבשלה נמי אינו נקרא ראויה להתכבד וכו' משמע דמודה הרא"ש דבכבש עם עורה כיון שלא הופשט דמחוסר מעשה גדול לא נקרא ראויה להתכבד דלא דמי לתרנגולת בנוצתה דלאו מחוסר מעשה הוא ולא בטיל ובזה נתיישב מ"ש בסי' ק"י דבעלי חיים שנשחטו בטל חשיבותן ע"ש: פסק כ' בהגש"ד סי' מ' ע"ש מהרא"י דנהיגינן כר"ת דתרנגולת בנוצתה בטלה כדעת רבינו תם וכן יראה ברגלים שלא נחרכו להסיר השער מעליהם וכן רגלים של אווזא אע"ג דחשיבי טפי מרגלים של בהמה דקה שהן כחושים ואין רגילין אינשי יקירי למיכלינהו מ"מ אם לא הוכרחו עדיין להסיר עורן מעליהן כמו שרגילין דמו כולן לתרנגולת בנוצתה אבל חתיכה שלא נמלחה ורגלים שהוסר שערן ועורן אע"פ שלא נטלו טלפיהן אפשר לקוצצן כולן ולא חשוב מחוסר מעשה כולי האי וכן כבש או אווזא שלימה וחתיכה חיה בכל אלה נהגינן דלא בטלין עכ"ל. והקשה מהרש"ל תרנגולת בנוצתה אמאי בטלה הלא הוי דבר שבמנין כדקי"ל כל שדרכו לימנות לפעמים אינו בטל כדכתב בסימן ק"י ותירץ כיון דבנוצתה מאוסה היא נתקלקל חשיבותה לגמרי ובטל ותו כיון דמוכרים תרנגולת על הרוב ביחידות לא הוי דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסיק תלמודא דלא בטיל משום חשיבות ב"ח ותיפוק ליה משום דבר שבמנין אלא ודאי מה שמוכרין ביחידות לא הוי דבר שבמנין ומ"ה כתב בתשובת מהר"י ברי"ן דתרנגולת אינה קרויה דבר שבמנין כמו בהמה עכ"ל ועיין במרדכי פ"ק דביצה במעשה דר"ת בתרנגולת בנוצתה שכתב ואע"ג דתרנגולת דבר שבמנין ובריה והוי דבר חשוב ודבר חשוב אפילו באלף לא בטיל וכו' מוכח מדבריו דכיון דהיא בנוצתה בטל כל חשיבותה שהיה לה ומוכיח נמי משור הנסקל דאי לאו משום טעמא דב"ח הוה בטל דלא הוי לא בריה ולא חה"ל כך עם העור ולא דבר שבמנין והיינו כדברי מהרש"ל כתב עוד מהרש"ל ברגלי בהמה דקה שלא ניטלו טלפיהן דאיכא תרתי לריעותא נראה להקל. וראש אווז או אפילו ראש כבש ושור אינן חשובין ראוין להתכבד. אבל ראש של עגל במקומינו הוו חה"ל ומצינו בפ' כל כתבי רב ספרא הוה מחריך רישא ולכל הפחות הוי של עגל ומדעשה לכבוד שבת אלמא דהוא ראוי להתכבד וכן קבלתי. וכן הדורא דכנתא דעגל מקרי ראוי להתכבד ומכל שכן במקומינו דאינן רגילין להסיר ממנו השומן ומתקנין אותו ברוטב אעפ"י שבני מעיים לא הוי חה"ל הכא אגב שומן חשוב גם עינינו רואות שהוא דבר הראוי להתכבד וחשוב מאוד וכ' הרמב"ם דהכל לפי המקום והזמן ע"כ: כתב בא"ו הארוך עור שומן של אווז מקרי ראוי להתכבד ואם נחתך לרצועות בטל חשיבותם ומהרש"ל לא נראה לו לחלק בין נחתך ללא נחתך ולפעד"נ העיקר כדברי א"ו הארוך בזה וכתב מהרש"ל והאווז גופה כשהופשטה לפי הסברא הוי חתיכה שאינה ראויה להתכבד אלא דאין להקל כיון דבחורף מוכרין אותן במנין כששוחטין הרבה ביחד ואע"ג דתרנגולת לא חשיב דבר שבמנין כיון שמוכרין אותן לפעמים ביחידים אשינוייא לא סמכינן כיון דאיכא שינויא אחרינא דשאני תרנגולת בנוצתה דמאיסא וקורקבן כתב מהר"י מולין שקיבל ממהר"ר טעבלין דשל אווז י"א דהוי חה"ל אבל דתרנגולים לא הוי חה"ל עכ"ל ולפע"ד דזה טעם מנהג הנשים שעושין נקב בקורקבן דתרנגולין ותוחבין אותו באגף שלו קודם מליחה להורות דאינו חשוב בעצמו אלא בטל אגב אגף והכי נקטינן שהרי בזמנינו הקורקבן של אווז הוי חה"ל לפני האורחים אבל לא דתרנגולים וכ"כ מהרש"ל ושכן פסק מהר"ם אלא דאיהו כתב סתם קרקבן הוי חה"ל ולדידיה איכא לחלק בין דאווז לתרנגולים ועי"ל בס"י ק"י. ע"כ הפסק: כתב מהרא"י בת"ה סי' קע"ט ראש כבש שנמצא טריפה ולא נודע מאיזה כבש מקיפין הראש לצואר אח' מן הכבשים אם נמצאו החתיכות דומות ומכוונות יפה יש לסמוך על זה להתיר האחרות ופסק כך בש"ע וע"ל בסי' פ"ג סעיף ו' דנראה מפירש"י דבעינן תרתי דהחתיכות מתאימות יחד וגם דמראה החתיכות אחת היא וצ"ע למעשה אם יש להתיר כשהחתיכות מתאימות ואין מראה החתוך שוה אף לאחר שמשמשו הידים בזה ובזה ולפעד"נ דאין להתיר בזה וקבלתי מחכם אחד שקיבל מפי חכמים שכאשר נמצא מים בראש כבש אחד דמיטרפה ביה ולא נודע מאיזה כבש הוא אזי יש לבדוק בחוט השדרה של הכבשים דכל כבש שנמצא בו מים במוח שבראש כך יהיו מים בחוט הנמשך מן המוח לשדרה ותולין שהראש הוא מאותו כבש להתיר האחרות:
ה סָעִיף א אבל אם נתרסקו בטלי דתו לא חשיבי פירוש דהבריה נתרסקה בראשה או בשדרה דלא נשאר עליה חשיבות בריה וגם נתרסקה בענין שלא נשאר עליה שם חה"ל. ודוקא בשוגג וכו' ולא קנסינן שוגג אטו מזיד דכיון דהאיסור נשאר במקומו חמיר לאינשי טפי ולא יבאו לרסק במזיד וע"ל בסי' צ"ט ובסי' ק"י. ונראה דבנתרסקו נמי לא בטל אלא היכא דאינו יכול להסיר האיסור אבל היכא שיכול להסירו ולבררו במסננת של בגד צריך להסירו כדלקמן בסי' ק"ד ולשם התבאר דין בריה שהוא שרץ כמו נמלה דאפילו אינו יכול להסירו לא בטיל ע"ש:
ו סָעִיף א ואפילו נחתכו רובן וכו' כתב מהרא"י בהגהות ש"ד סי' מ"א אע"ג דבכל דוכתין תלינן ברוב יראה דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו דכל דפריש מן רובא קפריש ונמצא שהאיסור שהוא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו עכ"ל ועיין במ"ש בס"ד בסי' ק"י גבי אלא המיעוט שפירשו מותרין:
א סָעִיף א (כתב בהארוך דרגלים של בהמה גסה מיקרי ראוי להתכבד ושל דקה מיקרי דבר שבמנין ושניהם אינם בטילים עכ"ל וב"י כתב בשם הסמ"ק) דרגלים של בהמה דקה יש לאוסרן משום חתיכה הראויה להתכבד אבל אין לאוסרן משום דבר שבמנין דאת שדרכו למנות שנינו עכ"ל וע"ל סימן ק"י מדין דברים שבמנין עוד כתב בארוך דעור שומן של אווז אם נטרפה אחת ונתערבה באחרות הוי חתיכה הראויה להתכבד ואינה בטילה ומיהו אם יכולין להכיר שהוא מן הטריפה כל האחרות מותרין עכ"ל וע"ל סימן ק"י על איזה דבר יש לסמוך שאחת מהן היא הטריפה כל האחרים מותרים בהגש"ד דכל דבר שאינו נאסר רק כדי קליפה הואיל והחתיכה עצמה אינה אסורה אע"ג שהיא חה"ל דדבר האסור בה דהיינו הקליפה אינה ראויה להתכבד עכ"ל והוא סברת התוס' מצאתי כתוב חתיכה שלא ניקרה מגידים וחלבה מקרי ראויה להתכבד דהא ראוי לנכרי עכ"ל ואין אנו צריכים לטעם זה דהא אפילו באיסור הנאה אמרינן דין חתיכה הר"ל:
ב כתב באו"ה כלל כ"ה הא דחתיכה הר"ל ובריה לא בטילה דוקא במינו אבל שלא במינו הוי בנ"ט דומיא דשיל"מ עכ"ל וכב"י בסימן ק' בשם תשובת הרשב"א על בריה שנפלה לירקות דאינה בטילה וזהו שלא כדבריו וכ"מ בש"ד גבי טיפת חלב שנבלע בבשר שכתב דלא הוי ראויה להתכבד בבשר משמע הא אי הוי ראויה להתכבד לא בטיל ע"כ הארוך אם הוא ספק אם היא חה"ל או בריה או לאו אזלינן לקולא דספיקא דרבנן לקולא עכ"ל ופשוט הוא עוד כתב הא דמהני נתרסקו דוקא שלא נודע התערובות אבל אם נודע התערובות אסור דלא מהני שוב ביטול עכ"ל וע"ל סי' צ"ט דיש חולקין וס"ל דאין לחלק בין נודע ללא נודע:
א סָעִיף א חתיכה הראויה להתכבד. ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כמו נבילה בשר בחלב הטעם דבשר בחלב נקרא איסור מחמת עצמו משום דכל אחד בפני עצמו היתר וכשנתחברו יחד נעשו יחד איסור בגזירת המלך עלינו והחתיכה כאשר היא ראוים להתכבד משא"כ בחתיכת היתר שבלעה איסור שאין איסור הבליעה ראוי לכבד בה וכן בב"י:
ב סָעִיף א ובענין חתיכה ראויה להתכבד כו' יש אומרים שהתרנגולת בנוצתה כו' ונתערבה בין תרנגולת אחרים בנוצתן יבש ביבש א"נ נתערבו בנוצתן במליגתו בחמים עם אחרות בנוצתן כדי להסיר נוצתן. ובלא נוצה הכל מודים דמקרי חתיכה ראויה להתכבד אפילו הוא חיה שהרי חזי לאומצא (כמ"ש בשבת פרק מפנין שאני בר אווזא דחזי לאומצא עכ"ה):
ג סָעִיף א כיון שאינן ראוין עתה לא חשיבי ראוין להתכבד עיין בא"ו של מ"ו ד' ט"ו שהקשה הא אכתי יש לאוסרה משום דבר שבמנין דקיל"ן בביצים אע"ג שאין דרכן למנותן לעולם אפ"ה אינן בטילים וי"ל מאחר שטעם שדבר שבמנין אינו בטל הוא מפני חשיבות והוי כמו דבר ראויה להתכבד כאשר משמע בהדיא באשר"י וא"כ כשהיא בנוצתה לא חשיבא ובטלה ועד"ר:
ד סָעִיף א וגם י"א דכבש שלם או אווז שלם אינו נקרא ראויה להתכבד כו' פי' ונתבשלו כן נ"ל מדכתב הרא"ש גם אלו דברי הבאי הם דמשמע שהם גרועין יותר מדברי הראשונים שדברו בחתיכה ובהמה חיה וק"ל וע"ל סימן ק"י שכתבתי בשם מ"ו שכאן מיירי בכבש שנפשט שלם וב"י פי' אפילו בלא הופשטה ע"ש. והיותר נראה דמ"ה כתב כאן גם אלו דברי הבאי הם משום די"א הללו מודים דחתיכה ראויה להתכבד א"צ להיות מבושל או ממורט מנוצתה שגם כמות שהיא רגילין לכבד בו אדם והוא יבשל לנפשו אלא שאומרים שאין זה מקרי חתיכה ראויה להתכבד כיון שהוא שלם ועל סברא זו כתב שהוא הבאי דאם נאמר בנחתכה לחתיכות כל חתיכה בפני עצמה נקרא ראויה להתכבד וכי גרוע הוא בזה שהיא שלימה אדרבה במכ"ש שהיא חה"ל וז"ש וכי בשביל שראויה לחלק כו':
ה סָעִיף א גם אלה דברי הבאי הם פי' דבריו שאינם של כלום כמו נדרי הבאי ר"פ ד' נדרים שכתב עליו הר"ן ז"ל נדרים שאינן של כלום דשמיר ושית מתרגמינן הבאי וביר עכ"ל:
ו סָעִיף א כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות הטעם דס"ל להרא"ש שטעם דבר שבמנין אינו בטל משום חשיבות כמ"ש בשם מ"ו וע"ש דמ"מ מועיל דבר שבמנין דאפילו אינה ראויה להתכבד מצד עצמה רק שאינה מאוסה עתה וראויה לאכול כמו שהיא בלי תיקון גדול: (ואפילו אם נאסר כבר התערובות דייק רמ"א בת"ח כלל מ' דין ה' מהכא דאפי' לאחר שנודע התערובות מהני ודלא כמ"ש האו"ה דמיירי דוקא קודם שנודע התערובות עכ"ה):
ז סָעִיף א אבל במזיד שכיון לבטלם אסור למי שכיון לבטלו וכ"ש למי שנתבטל בשבילו ועיין מ"ש לעיל בסי' צ"ט (א"ל למה לא קנסינן שוגג אטו מזיד כדלקמן סימן ק"י י"ל דכאן נפלו מעצמן כמו נפלה דלקמן דלא גזרינן רק בהפילן בשוגג גם י"ל כמו שתי' הב"י לעיל בסי' צ"ט לחלק בין ביטול להפילו דכאן הוי כמו מבטלין עכ"ה):
ח סָעִיף א ומיהו אע"פ שנחתכה חתיכה אחת אין תולין כו' פירוש דה"א לתלות להקל הואיל ואיסור דרבנן הוא קמ"ל חתיכה אינה בטילה:
ט סָעִיף א אלא אותה שנחתכה מותרת ממה נפשך דאם היא של איסור אף כולן מותרות כלומר אם נצייר שהאיסור נחתך אז רואין ג"כ כל החתיכות של היתר כאילו הם נחתכים שהרי בהיתר אין חילוק בין אם הוא שלם וחשוב או חתוך והרי המה מעורבים וכולן מותרין ואם נצייר ונאמר שהאיסור בהשלימים לכל הפחות זה הנחתך מותר. ועוד אפשר לומר דה"ק אם נצייר האיסור נחתך הרי אין כאן איסור כלל שהרי אין כאן דבר חשוב ונתבטל ואפילו החתיכה שנחתכה מותר ולא אמרינן כיון שהוא של איסור נשליכנה דתלינן לקולא דלמא זו שנחתכה לאו של איסור היא דהא מספקא לי ותלינן לקולא ועיין מ"ש ר"ן ס"פ ג"ה:
י סָעִיף א ואפילו נחתכו רובן אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אדרבא אמרינן כל דפריש מרובא קפריש מהרא"י ז"ל ור"ל שפריש ממה שהיה ראשונה ועכשיו אלו פרשו ונחתכו ולכאורה היה צ"ל משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא שמהרא"י ס"ל דאין זה נקרא קבוע שהרי נשתנה במה שנתרסק:
א סָעִיף א חתיכה הראויה להתכבד כו' ואפי' היא אסורה בהנאה וכו' כיון שאם תתבטל תהיה מותרת דין זה נלמד מהגמרא וכמ"ש ב"י ואין להקשות מזה לדעת האומרים דחתיכה חיה יכולה להיות בטילה ולא מקרי חתיכה ראויה להתכבד ולא אמרי' כיון שאם נתבשלה היתה ראויה להתכבד דשאני הכא בשעה שהאיסור עם ההיתר בתערובות הובא לפניך אם תאמר שאין בה דין חתיכה ראוה להתכבד תתבטל מיד ותהיה בה חתיכה ראויה להתכבד משא"כ התם וק"ל ופשוט הוא ולא כתבתיהו אלא מפני שראיתי טועין בזה:
ב סָעִיף א ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובשר בחלב עיין בא"ו של מ"ו בדין תערובות ד' י"ו ע"ב ובדף ב' בהג"ה מהרא"י המתחלת אלמא אין בליעה:
ג סָעִיף א יש אומרים שהתרנגולת בנוצתה כו' לא חשיבא ראויה להתכבד כבר כתבתי בפרישה דאע"פ שהכא דומה לדבר שבמנין הואיל ואינה חשיבא לא נקרא ראויה להתכבד ואין להקשות לפי סברא זו מנ"מ במה שאמרו דבר שבענין אינו בטל כיון דצריך להיות דבר חשוב א"כ מה"ט לחוד אינו בטל ע"ז תירץ שם דהועיל לו הא דהוא דבר שבמנין דאפילו אינו חשוב מצד עצמו רק שהוא דבר בינוני ג"כ אינה בטלה מטעם שהוא דבר שבמנין אם לא שהוא דבר מבוזה והי"א הללו חשבו זה שהיא בנוצתה וחיה שהוא דבר שפל מליתן כך לאורח כיון שאינה ראויה כלל כאשר היא עתה והא דכתב הרא"ש בשם י"א כיון שאינה ראויה עתה לא חשיבא דבר הראוי להתכבד הו"ל למכתב רבותא בשמם דאפילו דבר שבמנין אינו נקרא כיון שאינו ראוי כלל י"ל דכתב כן משום רבותא דיליה למכתב עליהן דמקרי אפילו ראוי לכבד. והא דלא כתב כאן הרא"ש ג"כ כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות ה"ט משום דאיירי נמי בחתיכה חיה והיא אינה חשובה ראוי למנות אבל בסמוך דמיירי מכבש ואווז שלם כתב עליהן שהוא דברי הבאי מתרי טעמי חדא דלא גרע בשלימותא מלהיות מקרי דבר הראוי להתכבד ועוד דכ"ש הוא לאיסורא שהרי נקרא ג"כ ראוי למנות. והיותר נלע"ד דהא דכתב בסמוך כ"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות היינו משום דבפ"ג דערלה פליגי ר"מ וחכמים בדבר שדרכו למנות והביאו ב"י בר"ס ק"י וכתב שלדברי ר"מ וחכמים שפליגי בדרכן למנות איירי דוקא בגידולי קרקע לכך לא מינו שם ג"כ חתיכה ראויה להתכבד ובריה דקי"ל דג"כ אינו בטילה אלא שהם פליגי בגידולי קרקע שר"מ אמר את שדרכו למנות וחכמים אומרים לא כי אלא ז' דברים לבד והכל מודים שס"ל שה"ה בשאר איסורים חשובים ג"כ ס"ל דאינם בטלים ונקטו בגידולי קרקע את שדרכו למנות שהוא הדבר החשיבות גבי גידולי קרקע ומינה נשמע לשאר ענייני חשיבות בדבר שאינם גידולי קרקע שג"כ אינם בטלים כ"כ ב"י שם ר"ס ק"י בביאור דברי הרמב"ם ורבינו ופירושו מוכרח וכמ"ש שם וכן מוכרח באשר"י פ' ג"ה ד' קנ"ז ע"א שכתב שם ז"ל יש מי שאומרים דוקא חתיכה חשובה שנתבשלה אבל כשהיא חיה ואפילו בהמה שלימה בטילה ברוב ודברי הבל המה דהא דקאמר ראויה להתכבד לפני האורחים לאו למימר שתהא ראויה כמות שהיא עתה אלא משום שיעור נקטה דגדולה כי האי שראויה ליתן לפני אורח נכבד אחר שנתבשל חשיבא את שדרכה למנות ולא בטילה ומשום שהיא חיה לא בטל חשיבותה מידי דהוה אששה דברים המקדשים המנויין בפ"ב משום דחשיב את שדרכו למנות והתם כשהן חיין איירי ואפ"ה לא בטלו משום חשיבותיה הה"נ חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים לא בטלי חשיבותיה אף ע"ג דלא חזו השתא לאורחים כו' עד וכן משמע מתוך דברי רבי' שמשון שפי' בשם ר"י בפ' התערובת אהא דקאמר התם על תערובת חטאות המתות ושור הנסקל אלא למ"ד את שדרכו למנות מאי איכא למימר וכתב רבינו שמשון תימה מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות דהא אפילו חתיכה חשובה את שדרכו למנות בפרק ג"ה מפני שראוין לכבד בפני האורחים אלמא חתיכה ראויה להתכבד אפילו כשהיא חיה לא בטלה וכן בהמה שלימה חיה לא בטלה עכ"ל הרי לפנינו שכתב הרא"ש בריש דבריו שחתיכה חשובה כדרכו למנות ובסוף דבריו ביאר יותר שחתיכה הראויה להתכבד חשובה דרכו למנות מפני שראויה לכבד ונלע"ד דר"ל כמ"ש דכמו שר"מ קאמר במסכת תרומה בגידולי קרקע שדבר שדרכו למנות לא בטל כיון שהוא חשוב ה"ה בשאר דברים אם הם חשובים חשובים לענין שאינן בטלים כאותן דברים שדרכן למנות בגידולי קרקע אבל ודאי אם ישנו גם כן בשאר עניינים דברים שדרכן למנות כמו ביצים מכ"ש שהוא בכלל דרכו למנות דמ"ש גידולי קרקע משאר דרכו למנות והשתא ל"ק מידי אדברי רבינו שמתחילה שאיירי מחתיכה חיה או מתרנגולת בנוצתה דאינו פשוט כ"כ שהוא חשוב כמו הדברים שדרכן למנותן אינו יכול לומר ולסתור דבריהם בפשיטות דחשיב דרכו למנות אלא בא עליהן בטענה שגם חתיכה חיה נקרא ראויה להתכבד. דלא קאמרי ראויה לכבד אלא עבור שיעורם ורבינו קיצר בדברי הרא"ש וראיותיו שהביא להוכיח שחתיכה הראויה להתכבד שדברו מינה חכמים איירי גם כן בחיה וכמ"ש לעיל וכן ראיותיו הנ"ל אינם אלא שחתיכה ראויה להתכבד איירי נמי בחיה א"נ מה"ט לא יכול לומר ולסתור דבריהם דהוי דבר שבמנין דדילמא דבר שבמנין עצמו איירי דוקא בראוי לאוכלו עתה אלא שיש חילוק בין ראוי לכבד ובין דבר שבמנין שדבר שבמנין א"צ להיות חשוב וכמ"ש מ"ו אבל דעת י"א שכתבו שאווז וכבש שלם אינם נקראים ראוין לכבד מטעם שאין נותנין בשלימותן לפני אורח ואינם מחלקים בין חיה למבושל רק מטעם שכיון ששלם הוא גרע אזה כתב כ"ש דהוי בכלל את שדרכו למנות אלא לדוגמא וה"ה בשאר דברים חשובים וז"ש כ"ש דחשיב את שדרכו למנות אינו ר"ל שדרך בני אדם למנות החתיכות אלא ר"ל שחשוב באיסור ביטול דרכו למנות וק"ל. ושם מסיק הרא"ש אחר שכתב דעת הגדולים הנ"ל וסתירת דבריהם כנ"ל כתב עוד ז"ל גם שמעתי די"א דכבש שלם או אווז לא מיקרי ראויה לכבד מחמת שלימותן גם אלה דברי הבאי הם כ"ש דחשיב דרכו למנות וכן דעת ר"י כמ"ש לעיל (ור"ל כמ"ש לעיל אדברי ר"ש בשם ר"י בחטאות המתות כו' דחשיב דרכו למנות) ומסיק עוד וכתב ז"ל וגם י"א שתרנגולת בעודה בנוצתה לא חשובה ובטילה גם זה אינו כיון שאחר תיקונו ובישולו ראויה להתכבד בה אורח גם עתה חשיבא את שדרכה למנות כאשר הוכחתי ממשנה דערלה עכ"ל הרי לפנינו שחזר וכתב אתרנגולת כיון שסופה תהיה ראויה לכבד חשיבא את שדרכה למנות ורבינו שלא כתב כן מתחילה אף שכלל יחד חתיכה חיה ותרנגולת ובהמה שלימה היינו מטעם שכתבתי שלא פשוט בעיניו כ"כ שאלו הדברים הצריכין תיקון בישול ומרוטת נוצות אם היתה בכלל חשובה דרכו למנות שמנו חכמים והרא"ש אחר שחילק חתיכה חיה ובהמה שלימה בבא בפני עצמו והוכיח בראיות ברורות שמיקרי חתיכה ראויה להתכבד אף כשהיא חיה שפיר כתב תו על אווז שחשיבא דבר שבמנין כיון שמיקרי חתיכה ראויה לכבד והא דלא כללינהו יחד תרנגולת בנוצתה עם חתיכה חיה כמו שכללינהו רבינו משום דתרנגולת מחוסר מעשה טובא וצריכה יותר תיקון קודם שתבא לכלל ראויה להתכבד אינו יכול להוכיח מראיותיו שהביא שזה מיקרי חתיכה ראויה להתכבד מ"ה כתב תחילה דינו אחתיכה חיה וכתב עליהם שהם דברי הבל מכח ראיותיו ואתרנגולת כתב ז"א ולא כתב לשון הבאי והבל משום דאינו פשוט כ"כ ורבינו עבור שקיצר וכולל חתיכה חיה ותרנגולת בנוצתה יחד הוצרך לכתוב ל' זה אינו אתרוייהו כיון דלא שייך לכתוב על שניהן ל' זה הבל דתרנגולת אינו פשוט כ"כ להיות נקרא חתיכה ראויה להתכבד. ובכלל דברי הרא"ש הנ"ל שכתבתי שגם בהמה יחידה שייך לומר עליה את שדרכו למנות וק"ק מזה אדברי מ"ו שבתירוץ השני (ר"ל הקושיא שנזכר בפרישה בסעיף ג' מתרץ מאחר שרוב פעמים מוכרן ביחידות דהא שור הנסקל מסיק הגמרא טעם דלא בטל משום שהוא ב"ח תיפוק ליה משום שהוא דבר שבמנין אלא מ"מ מה שמוכרין ביחידות אינה מיקרי דבר שבמנין עכ"ה) כתב דמה שמוכרין ביחידות אינו נקרא דבר שבמנין והביא ראיה משור הנסקל והגמרא פריך שם אשור הנסקל תיפוק לו משום שהוא דבר שבמנין כמ"ש לעיל:
ד סָעִיף א שאין דרך ליתן לפני אורח כבש או אווז שלם בכבש או אווז שלם נהיגין כדברי הרא"ש דאינה בטלה אלא תרנגולת בנוצתה בטילה וכ"פ מהרא"י עיין בשערים מ"ו:
ה סָעִיף א והא דבריה כו' אבל אם נתרסקו בטלים כתב מהרא"י יראה דאם הוא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרד ודאי חשיב בריה והביא ראיה לדבריו ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.