א כתב הרשב"א אע"פ שאין חתיכה שבלעה איסור נעשית נבילה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה אעפ"כ כשנופלת לקדרה שיש בה ששים לבטל איסור הבלוע שבה אין החתיכה חוזרת לקדמותה להיתרה לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי ואינו נבלל לתוך ההיתר שבקדרה משא"כ בדבר הנבלל ונימוח שאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו וחזר ונתרבה הרוטב של היתר עד שיהא בין כולו ס' לבטל הדם כולו מותר שהכל נבלל ונתערב האיסור בתוך ההיתר ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו וכיון שמתבלבל בכולו א"כ נתבטל וכתב עוד הרשב"א חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדרה שיש בה ס' לבטל החלב צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מן הקדרה בעוד חתיכת האיסור בתוכה דשמא תשאר באחרונה בשעה שאין ס' לבטל החלב תאסור מה שבקדרה וגם לא יוציאה תחילה שהחלב שבה יאסור אותה ומה תקנתה שיניחנה עד שיצטנן התבשיל והקדרה וזה לפי סברתו שאף לאחר שנתבטלה לא חזר להיתרה אבל לפמ"ש שלאחר שנתבטל האיסור שבה אינו אוסר וחוזר להיתרה אין לחוש ומ"מ יש לחלק אע"פ שחתיכה שבלעה איסור מתבטל האיסור שבה בס' ואינו אוסר עוד חתיכה שחלב שבה הוא בעין אינו מתבטל ואע"פ שיש ס' כנגדו חוזר ואוסר:
א סָעִיף א כתב הרשב"א אע"פ שאין חתיכה שבלעה איסור נעשית נבילה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה אעפ"כ כשנופלת לקדרה שיש בה ששים לבטל האיסור הבלוע שבה אין החתיכה חוזרת לקדמותה וכו' ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו וכו' ואני אומר שאיני מבין דברי רבי' שכתב דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו כלומר כל טעם האיסור הבלוע בחתיכה זו מתבלבל בכל החתיכות דמנין לו להכריח כן דאי משום דמצרכי' ששים כנגד כל האיסור אין משם ראיה דהא אפי' אם ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל אנו מצרכינן ששים כנגד כולו וכדאמרי' גבי כחל בדידיה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מנא ידעינן והכי נמי דכוותה הילכך ודאי דברי הרשב"א עיקר ודברים אלו לא מפי עצמו אמרן אלא מפי רבינו אפרים וכמ"ש בחידושיו פ' כ"ה וטעמא דמילתא משמע בת"ה הארוך דהיינו משום דכיון דחתיכה זו נאסרה א"א לה לחזור להיתרה אא"כ יהיה ברור לנו שיצא איסור זה ממנה ונתפשט בה ובכל החתיכות בשוה כמו שהוא בדבר הנבלל ונימוח וכיון שבדבר שאינו נבלל ונימוח אין אנו יכולין לומר כן אדרבה משמע דברור לנו שנשאר בחתיכה זו יותר חלק איסור ממה שנבלע בחתיכות אחרות הילכך לא יצתה חתיכה זו מאיסורה ותמיהא לי דאי מהאי טעמא ליטעמא קפילא לחתיכה זו ואי לית בה טעמא דאיסורא תשתרי שהרי נתברר שאיסור הבלוע בה נפלט ממנה עד שלא נשאר בהן בנותן טעם ולמה תאסר ושמא יש לומר דכיון שכבר נאסרה אע"פ שנפלט קצת מאיסור שבה לעולם אסורה עד שיפלט כולו לגמרי ולא ישאר בה ממנה כלל ולא דמי לדבר הנבלל ונימוח שמאחר שהכל מתערב זה עם זה בשוה ואין תוספת איסור בנאסר מבהיתר חשיב כאילו נפלט כולו אח"כ מצאתי בתשובות להרמב"ן סי' קנ"א שנשאל זה מהרשב"א והשיב כמו שכתבתי וכ' עוד באותה תשובה ומה שנסתפק לך אם אותה חתיכה מצטרפת לבטל האיסור נ"ל שגם היא מצטרפת לבטל האיסור תדע שאם היה איפשר לסחוט את האיסור שבה להעלות את האיסור היא עצמה מותרת היא וה"ז ככחל שאמרו כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור עכ"ל:
ב סָעִיף א וכתב עוד הרשב"א חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדרה וכו' דברי הרשב"א נכונים וברורים בטעמם:
ג סָעִיף א ומ"ש וזה לפי סברתו וכו' אבל לפי מה שכתבתי וכולי כבר הוכחתי דדברי הרשב"א עיקר ואף לפי דברי רבי' בההיא אינה ענין לדין זה וכמ"ש הוא עצמו ומ"מ יש לחלק והוא דבר פשוט ולא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו :
א סָעִיף א כתב הרשב"א אע"פ וכו' ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו וכו' הב"י הבין שדעת רבינו הוא דכיון דלא סגי בששים כנגד חלק האיסור שבו בלבד ולומר שמקצת האיסור נשאר יותר בחתיכה שלא יצא אלמא דנראה לו שכל האיסור מתבלבל בכל החתיכות בשוה להכי בעינן ששים כנגד כל האיסור והקשה ע"ז דמניין לו זה דדילמא משום דלא ידעינן אי נפק מיניה כל האיסור אם לאו לפיכך צריך ששים כנגד כל האיסור ולפע"ד דרבינו הבין דעת הרשב"א על נכון דס"ל כיון דחתיכה זו נאסרה אי אפשר לה לחזור להיתירה דאפשר לסוחטו אסור בכל האיסורין אע"ג דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ וה"ט דברור לנו שנשאר בחתיכה זו איסור יותר קצת ממה שנבלע בחתיכות אחרות הלכך לא יצתה חתיכה זו מאיסורה עד עולם ואף עפ"כ השיג עליו רבי' למאי דס"ל דחדא תליא באידך דבבשר בחלב דחנ"נ הלכך אפשר לסוחטו אסור ובשאר איסורין דלא אמרינן חנ"נ אפשר לסוחטו נמי שרי כדפרישית לעיל סימן צ"ב וז"ש דכיון שהכל מצטרף לבטלו ה"פ דכיון שכל החתיכות מצטרפין עם אותה חתיכה עצמה לבטל האיסור הנבלע בה בע"כ הטעם מתבלבל הוא בכולו דאל"כ אלא תאמר דנשאר בחתיכה זו יותר חלק איסור ממה שנבלע בחתיכות אחרות א"כ היאך היא מצטרפת לבטל האיסור אדרבה צריך ששים בחתיכות לבטל אותה חתיכה כולה שעומדת באיסורה ונעשה גוף החתיכה נבילה אלא על כרחך כיון שלא נעשית נבילה גם היא אינה אסורה ומצטרפת לבטל האיסור שבתוכה עם שאר החתיכות דהטעם מתבלבל בכולו וכ"כ במרדכי פ' כ"ה ע"ש ר"ב בספר החכמה דלדעת רבי' אפרים בשאר איסורין אפשר לסוחטו נמי שרי בדיעבד וכדעת רבינו והוא דעת הרא"ה בספר בדק הבית בית ד' שער א' והדברים ארוכים לשם ובמה שהשיב עליו במשמרת הבית ע"ש וכבר נתבאר דליתא לדברי ר"ב והרא"ה ורבינו אלא אפשר לסוחטו אסור בכל האיסורין ע"ל בסימן צ"ב סעיף ח' וי"א:
ב סָעִיף א וכתב עוד הרשב"א חתיכה שיש בה חלב וכו' וגם לא יוציאוהו תחלה שהחלב שבה יאסור אותה וכו' משמע להדיא שאם לא יוציאוהו אף החתיכה עצמה שבה החלב מותרת והיינו דוקא בחתיכה חיה שיש בה חלב ונתבשלה עם שאר החתיכות אבל אם נתבשלה תחלה בלבדה ונאסרה לא יצתה מאיסורה ולחזור להיתירה הראשון כדכתב הרשב"א והשתא איכא לתמוה טובא מה עלה על דעת רבינו מתחלה שכתב וזה לפי סברתו וכו' דמה ענין זה לזה דמ"ש תחלה דלא חזרה להיתירה מדבר בחתיכה שכבר נאסרה וכאן מדבר בחתיכה חיה ואפשר לתת קצת טעם לדבריו וה"ק דלפי סברתו שאף שנתבטלה לא חזרה להיתירה א"כ לפ"ז אף בחתיכה חיה אף ע"פ שכבר נתבטל החלב מ"מ יש מקום לחומרא זו דאם יוציאוהו תחלה או תישאר באחרונה תחזור ותיאסר ושוב לא תחזור להיתירה אפילו יחזור ויכניסנה ויהא הכל ביחד כבראשונה לא יועיל לשוב להיתירו אבל לפי מ"ש דלאחר שנתבטל האיסור שבו אינו אסור עוד וחוזר להיתירו מכ"ש דאין לחוש אם יוציאוהו תחלה או תישאר באחרונה דפשיטא דלא תיאסר כלל לאחר שכבר נתבטל בששים וכתב ע"ז ומ"מ יש לחלק וכו'. ולדידן דקי"ל דחנ"נ בכל האיסורין כר"ת ור"י כל שכן כאן דהחלב דבוק בחתיכה ואין בה ששים פשיטא דאותה חתיכה אסורה לעולם ומסירה משם והשאר מותר:
א ונ"ל לפרש דבריו דס"ל דגבי טיפה שנפל לא חיישינן להא דהא אילו ניער וכיסה מיד אז החתיכה ג"כ מותר כדלעיל סימן צ"ב ולא חיישינן שמא נשאר מן האיסור בחתיכה והוא הדין כאן כנ"ל ליישב דברי רבינו:
ב ולפי מ"ש דנהגו בכל איסורים חנ"נ דבר פשוט שאסור להסיר משם דבר עד שיסיר תחלה לכל החתיכה אלא מסיר האיסור ואין צריך להמתין עד שיצטנן:
א סָעִיף א כתב הרשב"א אע"פ שאין חתיכה שבלעה איסור נ"נ. דהוא סבר כרבי' אפרים דאין חתיכה נ"נ אלא בבשר בחלב וכתב ב"י ודברים אלו לא מפי עצמו אמרם אלא מפי רבי' אפרים. ואע"ג דכתב רבינו לעיל סימן צ"ב ופסק רבי' אפרים כו' דבאיסור שאפשר לסוחטו אפילו חתיכה עצמה מותרת נ"ל שרבינו סיים כן בדברי ר"א והוא לפי סברתו וז"ש ואז אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות מותר ר"ל דלפי זאת הסברא הוא סובר כן אבל רבי' אפרים סובר שהיא נשארת באיסורה וכמ"ש כאן הרשב"א וכמ"ש בשם ב"י שכ"כ מפי ר"א:
ב סָעִיף א לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי כו' ביאור דבריו הואיל ואיתא כאן תרתי לריעותא חדא שאין האיסור שבזאת החתיכה נפלט ממנה לגמרי אלא נשאר בה קצת איסור ועוד שאין זאת החתיכה נבללת תוך ההיתר שבקדרה הלכך נשארת באיסורה משא"כ בדם שנפל לרוטב של היתר ואסרה מחמת מיעוטה וחזר ונתרבה היתר דאף על פי שגם אין האיסור נפלט ממנה לגמרי מן הרוטב מכל מקום הואיל וכל הרוטב נבלל עם ההיתר שנפל לתוכו הכל מותר:
ג סָעִיף א ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו כו' ביאור דברי רבינו שר"ל דבמ"ש הרשב"א שאין האיסור נפלט ממנה לגמרי מסכים עמו שכן הוא אלא במ"ש הרשב"א ואינו נבלל כו' דמשמע מזה שבזאת החתיכה נשאר יותר איסור ממה שנכנס בשאר החתוכות וע"ז כתב רבינו דז"א דכיון שהכל מצטרף לבטלו ר"ל גם האיסור מצטרף לבטלו דפשוט הוא שגם האיסור מצטרף לבטל הבלוע בתוכו לפי דעת הרשב"א דס"ל כר"א דלא אמרינן חענ"נ ואפשר לסוחטו מותר והואיל וכן הוא ע"כ צריך לומר שלא נשאר בחתיכה זאת מאיסור הבלוע בה יותר ממה שנבלע בשאר החתיכות דאם איתא שנשאר בה יותר מהאיסור ממה שנבלע בשאר החתיכות אם כן עדיין שם איסור עליה ואיך יעלה על הדעת שתצטרף עם שאר החתיכות לבטל האיסור ודי לה להוציא את עצמה שלא נצטרך ששים כנגד כולה ואם כן לפי מה דקי"ל פשוט למ"ד אפשר לסוחטו מותר אין החתיכה ענ"נ שהחתיכה שבה האיסור נבלע מצטרפת לבטל האיסור ודאי גם זאת החתיכה עצמה מותרת כנ"ל ביאור דברי רבינו ועיין בדרישה ואע"ג דאמרינן לעיל כחל שנתבשל עם שאר בשר שמצטרף לששים והכחל אסור התם אין הטעם משום שנשאר בכחל חלב הבלוע יותר ממה שבלעו שאר החתיכות דאם כן לא היינו מצטרפין הכחל לששים אלא התם היינו טעמא שהכחל אסור משום שיש בה חלב כנוס בעין. ולפי מ"ש לעיל גבי כחל הטעם משום דחיישינן שמא יקחנה מן הקדרה קודם גמר בישולה דאז היא אסורה שבלעה מבשר שבקדרה ועדיין לא פלטה כל חלב הבלוע בה נמצא שמעורב בה בשר בחלב ומש"ה אסורה אבל מ"מ מצטרפין אותה לששים דאף אם יקחנה מהקדרה קודם גמר בישולה אפ"ה אמרינן בממ"נ הנשארות מותרות דאי פלטה כל הבלוע בה הרי יש ס' לבטלו ואי לא פלטה כל הבלוע בה כל שכן שהנשארות מותרות שא"צ אפילו ששים ולפ"ז אפשר לומר דגם כאן זאת החתיכה אסורה מהאי טעמא דחיישינן שמא יקחנה מן הקדרה קודם גמר בישולה דעדיין לא פלטה כל הבלוע בה ואסורה ומ"מ שאר החתיכות מותרות בממ"נ כמ"ש:
ד סָעִיף א וכתב עוד הרשב"א וכו' עד ותאסר מה שבקדרה ז"ל שם שהרי אם נפל לקדרה אחרת היה אוסר אותה. ויש לדקדק דהואיל וחתיכה זו כבר נמלחה בחלבה אם כן נאסרה כולה ע"י המלח וכמ"ש ב"י דף צ"ה ע"ב דמליחה מפעפעת החלב ומדמה מליחה לצלי בזה וכתב שם בשם הרשב"א דאדרבה יותר י"ל דמפעפע במליחה מבצלי וי"ל דמיירי בשעה שמלחה היה ששים בחתיכה נגד החלב ואחר המליחה חתך הבשר לחתיכות ונשאר החלב דבוק בחתיכה אחת שאין בה ששים לבטל החלב ויש להוכיח מכאן דהרשב"א לא ס"ל איסור דבוק. וע"ש בב"י שהקשה דברי הרמב"ם דידיה אדידיה שכתב דחלב שמלח עם בשר בדיעבד אין צריך אלא הדחה ובמקום אחר מחמיר הרבה בבשר נבילה מליח שנבלל עם שחוטה ותירץ שם דאפשר לומר דמיירי בחלב דרבנן ע"ש ולפ"ז גם בכאן יש ליישב כן אלא שצ"ל דבבישול החמירו יותר בחלב דרבנן מבמליחה ועוד כתב שם ישובים אחרים ולא שייכים כאן:
ה סָעִיף א וזה לפי סברתי שאף לאחר שנתבטלה לא חזרה להתירה ואף שיש לחלק ולומר דשאני התם דנאסר מתחילה מש"ה נשאר באיסורו משא"כ כאן דלא נאסר קודם דהא הוה ששים נגדו מיד בנפילתו לקדרה מ"מ ה"ק דלסברתו דס"ל דאינו נסחט אח"כ לגמרי כ"כ. דאילו לסברת דאפשר לסוחטו מותר אין כאן טעם לאסור:
ו סָעִיף א אבל לפי מ"ש כו' אין לחוש פירוש דגם גבי חלב ס"ל כיון שיש שם ששים נתבטל טעם החלב ואינו אוסר עוד אותה חתיכה וכל שכן חתיכה אחרת ומ"ש ומכל מקום יש לחלק כו' פשוט הוא:
א סָעִיף א כתב הרשב"א כו' אלא לפי חשבון האיסור כו' קצת כפל לשון נראה כאן דמדאמר לפי חשבון כו' ש"מ דמיירי בנפילת חתיכת איסור לקדרה של היתר ואח"כ כתב אף על פי כן כשנופלת לקדרה של ששים כו' משמע כאילו עדיין לא דיבר בחתיכה שנפל והכי הל"ל אף על פי שאין כו' נ"נ כשנופלת לקדרה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון שיש בה אם יש בה ששים לבטל איסור הבלוע אין כו' ובת"ה הקצר כתוב מ"מ אם נפלה לקררה אחרת שיש בה ששים כו' דף ל"ח ע"ב.
ב סָעִיף א לפי שאיסור שבם אינו נפלט ממנה לגמרי כתב ר"י ומצאתי בתשובות הרמב"ן שנשאל מהרשב"א אמאי לא אמרינן דיטעימנה קפילה לחתיכה זו ואם לא יטעום בה טעם איסור לשתרי והשיב כיון שכבר נאסרה אע"פ שנפלט קצת מאיסור שבה לעולם אסורה עד שיפלוט כולה לגמרי ולא ישאר בה ממנו כלל וכתב עוד דאותה חתיכה מצטרפת לבטל האיסור שבה וה"ז ככחל שאמרו כחל עצמה מן המנין וכחל עצמה אסור:
ג סָעִיף א ואיני מבין דבריו כתב ב"י וז"ל ואני אומר שאינו מבין דברי רבינו שכתב ע"כ הטעם מתבלבל בכולו כלומר כל טעם האיסור הבלוע בחתיכה זו מתבלבל בכל החתיכות דענין לו להכריח כן אי משום דמצריכין ששים נגד כל האיסור אין משם ראיה דהא אפילו אם ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל אנו מצריכין ששים נגד כולו כדאמרינן גבי כחל בדידיה משערינן דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן וה"נ דכוותא עכ"ל נראה שהב"י הבין דברי רבינו במ"ש על דברי הרשב"א ואיני מבין דבריו דהואיל ובעינן ששים נגד כל האיסור א"כ כל הבלוע יצא מזאת החתיכה וא"כ גם זאת החתיכה מותרת הואיל וכל איסור הבלוע בה יוצא ממנה זו היא הבנת ב"י בדברי רבינו וע"פ זה הקשה עליו מה שהקשה כן משמע להדיא מדברי ב"י שכתב כלומר כל טעם האיסור הבלוע בחתיכה זו מתבלבל בכל החתיכות והואיל וכ"כ על דברי רבינו משמע שהוא מבאר כמ"ש. אבל לפי מ"ש בפרישה שגם רבינו ביאר דברי הרשב"א שאין כל האיסור הבלוע בזאת החתיכה יוצא ממנה אלא שדייק רבינו לומר שלא נשאר בזאת החתיכה יותר מהאיסור ממה שנבלע בחתיכות האחרות א"ש ועמ"ש בפרישה. ורמ"א בד"מ כתב גם כן יישוב לזה וז"ל ול"נ לפרש דבריו מדמצינו כשניער וכיסה הקדרה אז החתיכה גם כן מותר כדלעיל סימן צ"ב ולא חיישינן שמא נשאר בה מהאיסור וה"ה כאן עכ"ל ובעיני דחוק דשאני התם דמעולם לא חל שם איסור אחתיכה כיון שניער מיד: (ע"כ הטעם מתבלבל בכולו ז"ל רנ"ש ותימא דמשמע דכ"ש אם נפלה לקדרה אחרת דאין צריך ששים כנגדה ואם כן קשה למה לא נימא גבי כף לעיל בסי' צ"ד גם כן הכי דהא סגי בס' אחד אפילו לא נודע דהא בפעם ראשון פולט הכל ואפשר לומר דבכף איכא למיחש דלמא אתי למיטעי היכא דלא נתחב בה הכף כולה בקדרה כ"א מקצתה עכ"ל. גם י"ל דלעיל שאני דאיירי בכלי דאפשר להוציא את מה שבלע ע"י הגעלה לכך אין להתירו כ"א בהגעלה משא"כ בחתיכת בשר ודו"ק עכ"ה). (וגם לא יוציאוה תחלה שחלב שבה יאסור אותה הקשה מהר"א שהרי סברת הרשב"א לעיל שאף לאחר שנתבטלה לא חזר להתירה ואם כן מאי נ"מ אם יוציאוה תחלה או לא שהרי אף לאחר שתצטנן התבשיל והקדרה מכל מקום החתיכה שיש בה חלב עומד באיסורה ואפשר לומר דהא דאמר חלב שבה יאסור אותה לא קאי על החתיכה רק על הקדרה שבה יאסור הקדרה בנוגע בה בשעת הוצאה עכ"ל רנ"ש. גם יש לומר דשאני הכא שהחתיכה לא נאסר מעולם רק עכשיו נתבשלה ברוטב ודאי הטעם הולך בכולו שוה ולכך לא נאסר החתיכה רק כשבא להוציאה לבדה דאי יאסור החלב ודו"ק עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.