א מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן ולכשיהיה ב' מנים יחזרו ב' המנים למלוה ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהו ב' מנים שלא יהיה רבית מוקדמת:
א סָעִיף א המלוה אדם לחבירו מנה וכו' בפסקי הרא"ש עלה קמ"ב ד"ג ובמרדכי ובהגהות פ"ט מה"מ וכתוב במרדכי ובהגהות על מאי דמצרכינא למיתב ליה שכרו ומיהו בכל דהו סגי ה"נ אם המקבל לוקח לעצמו הדורונות שמביאים העכו"ם כשבאים לפדות ממשכנותיהם נראה דסגי ונ"ל דצריך להתנות כן מעיקרא דאם לא כן צריך ליתן שכר בכל יום ויום כפועל בטל כמ"ש בסי' קע"ו: מצאתי כתוב בתשובות להראב"ד וז"ל יכול אדם לעשות עסקו מלוה כגון שא"ל מכאן עד סוף שנה יהיה ביני וביניך כתקנת חכמים מאותו יום ולהלן הריוח וההפסד שלך ותן ממוני לזמן פלוני אם הזמן הא' כל אותו ממון שיהיה קיים לסוף השנה הרי הוא חייב באחריותו מסוף השנה ואילך ויכול לכופו לפרוע ממונו לזמן שקבע לו וכן מצאתי בירושלמי אבל אם ירצה לעשות עסקו פקדון אחר שנה זה לא שמעתי ולא נתברר לי להתיר מפני שהיא כרבית מאוחרת כי בשביל חצי ההלואה שהלוה לו שנה טורח לו שנה בפקדונו עכ"ל מיהו בנותן לו שכר בעבור שמירתו בשנה שניה אפילו כל דהו נראה דפשיטא דמותר דתו לא מיחזי כרבית:
א סָעִיף א מלוה אדם לחבירו כו' כ"כ. הרא"ש והמרדכי פרק א"נ בשם רבינו מאיר וכ"כ בתשובת מיימוני לספר משפטים סימן נ"ב והוא נלמד מטרשא דרב חמא דהלכתא כוותיה כדלקמן בסימן קע"ג מיהו צריך ליזהר שכשהמלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר עיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם על פי עדים כשרים מפורסמים בכשרותם ועל הריוח אינו נאמן שלא היה שם ריוח אלא בשבועה חמורה כפי רצון המלוה כך וכך דלא כאותן שהיו נוהגים לכתוב בשטר שגם על הריוח אינו נאמן אלא בעדים שזו רבית גמורה היא וכן כתב בעל הלבושים ופשוט הוא. וכתב מהר"ם איסרלש וה"ה איפכא שמלוה לו תחלה לצורך הלוה כו' ודבר פשוט הוא ולא הזכיר מהר"ם שמלוה לו תחלה לצורך המלוה אלא משום דטרשא דרב חמא דנלמד ממנו הוראה זו בכה"ג הוה שמוכר פרקמטיא במקום הזול כשער שנמכר במקום היוקר וממתין להן והן מעלין אותם למקום היוקר והמוכר מקבל עליו אחריות דרך בהליכה והלקוחות משתכרין בפרקמטיא שלוקחין שם במעותיו ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליהם כו' עיין פרק א"נ (דף ס"ה) סוף ע"א במה שפי' רש"י ז"ל:
ב סָעִיף א ומ"ש ובלבד שיתן לו שכר עד שיהיו שנים מנים פירוש שצריך ליתן לו שכר עמלו מה שראוי ליתן למי שטורח כל אותו הזמן בכדי שירויח ממנה עד שיהיו שני מנים וכך משמע להדיא באשיר"י ובמרדכי ותשובת מיימונ"י מיהו בית יוסף פירש דצריך ליתן לו שכרו בכל יום ויום כפועל בטל כמו שכתב בסימן קע"ז: ואם התנה עמו מעיקרא בכל דהו סגי כדאיתא להדיא במרדכי ובתשובת מיימונ"י:
א סָעִיף א ויהיה באחריות המלוה כו' וע"ל סימן קע"ז איך יעשה בכתיבת הפסד ואחריות בתוך השטר ועד"ר:
ב סָעִיף א יחזרו שני המנים מלוה כצ"ל וצריך לנקוד המ"ם של מלוה בחיריק:
ג סָעִיף א ובלבד שיתן לו שכר עמלו כו' ז"ל מ"ו פי' מה שנותן אדם שכר למי שמשתדל לו ריוח ממעותיו ממנה ב' מנים ע"כ. ובמרדכי כתב ע"ז ומיהו בכל דהו סגי ואם מקבל לעצמו הדורונות שמביאים העכו"ם כשבאים לפדות משכנותיהן נראה דסגי וכתב ב"י ונ"ל דצריך להתנות עמו כן מעיקרא דאל"כ צריך ליתן לו בכל יום כפועל בטל כמ"ש בסימן קע"ז עכ"ל ואינו מוכרע ואדרבא לא משמע כן שם בדברי המרדכי וכמ"ש בדרישה:
א סָעִיף א ויהיה באחריות המלוה כו' ונראה דאם התנה עמו תחלה ונותן לו שכר מה כדי שיקבל עליו המתעסק האחריות ש"ד דומיא דמתנה עליו בשכר עמלו בדבר מועט כמ"ש בסמוך ודומה למתנה עם ש"ח להיות כשואל כמבואר בח"מ סי' רצ"א:
ב סָעִיף א ובלבד שיתן לו שכר עמלו כו' עפ"ר מ"ש בשם מ"ו ונראה מלשון מ"ו דמצריך לתת לו בענין זה שכר טרחו בשלימות יותר ממה שנותנין לו כשמוסר לו סחורה בעיסקא דשם פסקינן בגמרא ולקמן כתב רבינו בריש סימן קע"ז דא"צ ליתן לו אלא כפועל בטל ע"ש. ונראה דה"ט משום דשם בעיסקא טורח לנפשו בשביל חלק המלוה ובחדא טירחא הוא טורח גם בשביל הנותן משא"כ בזה שכל הטירחא שטורח עתה עד שיהיה ב' מנין הוא בשביל הנותן לחוד. ומש"ה ניחא דסתם רבינו וכתב ובלבד שיתן לו שכר עמלו ולא כתב שסגי בנותנו לו כפועל בטל. ובאשר"י דף קמ"ב עמוד ג' כתב ג"כ ב"פ שצריך ליתן לו שכר עמלו ומזונו מדכתב שכר עמלו ומזונו משמע לכאורה דמצריך ליתן לו ככל שנותנין לשאר פועלים ושכיר יום ולא סגי בנתינה כפועל בטל. אכן דע שמ"ש רבינו בדין זה הוא מדברי מהר"ם וכמ"ש בהדיא הרא"ש והמרדכי דין זה בשמו ושם במרדכי דפא"נ סימן שי"ט כתב ג"כ בשמו שצריך ליתן לו שכר עמלו כו' ומסיק וכתב שם בשמו שכתב ע"ז ז"ל ומיהו בכל דהו סגי ואם המקבל לוקח לעצמו הדורונות שמביאין העכו"ם כשבאין לפדות המשכונות בהא נראה דסגי במקום שכר עמלו עכ"ל משמע בהדיא דס"ל דסגי בכל דהו אפי' פחות משכר פועל בטל ואע"פ שהב"י פי' דברי המרדכי דר"ל דוקא בהתנה עמו תחלה כו' וכמ"ש בפרישה בשמו המדקדק שם בדברי מהר"ם וראיותיו. יראה לעינים דמתיר אפילו בלא תנאי בכל שהו. וה"ט משום דאדרבא הכא שרי טפי מבעיסקא דבעיסקא בשעת הטירחא הוא עוסק בחלק הפקדון בשעה שעוסק בחצי שלו דהוא מלוה והו"ל אבק רבית ממש משא"כ בזה דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא כולו בפקדון ומי ימחה בידו מלעשות לו מלאכת חבירו בחנם ומתנה אדם עם ש"ח להיות לו דין שואל או איפכא אלא שהוא כמו רבית מוקדמת ורבית מוקדמת אינו כ"כ חמור כמו אבק רבית ומש"ה אפילו לכתחילה בלא תנאי בכ"ש סגי. כן נ"ל המרדכי. ואפשר דזה ג"כ כוונת רבינו דהרי כתב דהו"ל רבית מוקדמת ודו"ק. ועוד ראיה למה שכתבתי הוא ממ"ש שם המרדכי לפני זה בשם ספר א"ז דטרשא דרב חמא (דהוא כענין דין זה ממש כמבואר שם) מותר בכל ענין אפי' בלא נתינת לו שכר עמלו כלל והביא ראיה לדבריו אף שכתב שם דיש לדחות אותו ראיה מ"מ שמעינן דהא קיל טפי מעיסקא דמודי בו כ"ע דצריך ליתן לו כפועל בטל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.