א המדיר אשתו מתשמיש המטה שאומר קונם תשמישך עלי יקיים אותה ז' ימים בין שהדירה בפירוש לז' ימים או יותר או שהדירה סתם ולאחר ז' ימים יוציא ויתן כתובה הדירה שלא תיהנה ממנו אינו חל שהרי הוא משועבד לה ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והיא מספקת בהם לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים אם כל משפחתה רגילים באותם דברים הקטנים אינו חל שהרי הוא משועבד לה גם בהן ואם אין כל משפחתה רגילים בהם אלא העשירים ואביה עשיר ורגיל בהן ובעלה אינו עשיר ואינו רגיל בהן חל הנדר שהרי אינו חייב לה בהן ומ"מ כיון שהדירה ממנו והיא חוזרת לבית אביה הוא מתחייב לה עתה בהן הלכך עד ל' יום יפרנסנה באלו דברים הקטנים ע"י פרנס שיאמר כל הזן אינו מפסיד ויזון אותה אחר וילך ויקח מן הבעל לא שנא הדירה ל' יום או יותר או שהדירה סתם אחר ל' יום יוציא ויתן כתובה: הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל אחד מהמינין אפילו היא רע ולא טעמתו מעולם ותלאו בתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי אם תתקשטי או תאכלי מין פלוני יקיים ז' ימים ואז יוציא ואם היא נדרה שאמרה קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט בקישוט פלוני או שאמרה יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני או אתקשט בקישוט פלוני והוא שומע ולא הפר לה יוציא מיד: נדרה שלא תלך לבית אביה שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי שאם לא תלתה בתשמיש אלא אמרה קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר אבל כיון שתלתה בתשמיש הוא יכול להפר ואם שמע ולא הפר אם אביה עמה בעיר נדרה חדש א' יקיים יותר מחדש או סתם יוציא מיד ויתן כתובה ואם אינו בעיר והיא רדופה לילך לביתו רגל א' יקיים שנים או סתם יוציא מיד ואם אינה רדופה לילך לביתו ג' רגלים או סתם יוציא שנים יקיים ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש או יותר מרגל יוציא מיד אחר ז' ימים הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה אם נדרה היא שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה ואם נדר הוא שאמר קונם תשמישך עלי אם תלכי יוציא לאחר ז' ימים ואם טוען הדרתיה שלא תלך שם בשביל ב"א פריצים ששם אם הוחזקו שם נאמן ואם לאו אינו נאמן נדרה נדר של בינו לבינה או של עינוי נפש והפר לה על מנת שתאמר לפלוני דבר של קלון או שתהא מתהפכת אחר התשמיש כדי שלא תתעבר או שתהא ממלא עשרה כדי מים ושופכם לאשפה והיא אינה רוצה לעשות א' מאלו הדברים ונתקיים הנדר יוציא ויתן כתובה: אמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה ושמע ולא הפר יוציא מיד ויתן כתובה ואם הוא אמר קונם תשמישך עלי אם תעשה שום מלאכה יוציא לאחר ז' ימים ואם התיר לה שום מלאכה אפי' כל שהוא כגון לשחוק בכלבים וכיוצא בו לא יוציא: אסר הבעל כלי שכניו עליו או כליו על שכיניו כדי שלא תשאילם ולא תשאל מהם או שאמרה קונם תשמישך עלי אם אשאל משכני כלום או אם אשאילם כלי ושמע וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תשאל מהם או תשאילם יוציא לאחר ז' ימים ואם היא אסרה כלי שכניה עליה כדי שלא תשאל מהם או שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבנה אינו יכול להפר שאינו דברים שבינו לבינה ואסורה לשאול משכניה ולארוג הבגדים הילכך תצא בלא כתובה שמשיאתו שם רע בשכניו:
א סָעִיף א המדיר אשתו מתשמיש המטה שאמר קונם תשמישך עלי יקיים אותה ז' ימים משנה בפ' אף על פי (כתובות סא:) פלוגתא דב"ש וב"ה והלכה כב"ה דאמרי הכי:
ב סָעִיף א ומ"ש בין שהדירה בפירוש וכו' או שהדירה סתם שם א"ר מחלוקת במפרש אבל בסתם ד"ה יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו ופסקו הרי"ף והרא"ש הלכה כשמואל וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות אישות:
ג סָעִיף א הדירה שלא תהנה ממנו אינו חל הרי הוא משועבד לה בר"פ המדיר (כתובות ע.):
ד סָעִיף א ומ"ש ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והיא מספקת בהם לדברים גדולים ואינה מספקת בהם לדברים קטנים וכו' הילכך עד שלשים יום ופרנסה באלו הקטנים ע"י פרנס גז"ש ודברי הרמב"ם בדין זה אכתוב בס"ד בטור א"ה סימן ע"ב:
ה סָעִיף א ומ"ש ואם אין כל משפחתה רגילים בהם אלא העשירים ואביה עשיר ורגיל בהם ובעלה אינו עשיר ואינו רגיל בהם חל הנדר וכו' כ"כ שם הרא"ש מדקדוק הסוגיא והוא מדברי התוספות: ומ"ש שיאמר כל הזן אינו מפסיד וכו' גז"ש וטעמא משום שאם הוא ממנה פרנס אסור משום דשליחותיה קא עביד אבל כשאומר כל הזן אינו מפסיד לאו שליחותיה עביד:
ו סָעִיף א ומ"ש ל"ש הדירה ל' יום או יותר או שהדירה סתם שם (דף עא.) פלוגתא דרב ושמואל והלכה כשמואל דאמר דאפילו בסתם ימתין ל' יום שמא ימצא פתח לנדרו. ומ"ש אחר ל' יום יוציא ויתן כתובה שם במשנה:
ז סָעִיף א הדירה שלא תתקשט וכו' אחד מכל המינים וכו' שם במשנה המדיר את אשתו שלא לטעום אחד מכל הפירות ויוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינים יוציא ויתן כתובה. ומ"ש אפי' הוא רע ולא טעמתו מעולם תוספתא כתבה הרא"ש שם:
ח סָעִיף א ומ"ש ותלאו בתשמיש וכו' יקיים ז' ימים ואז יוציא ואם היא נדרה וכו' והוא שמע ולא הפר לה יוציא מיד וכו' שם אהא דאמר שמואל דהמדיר את אשתו מתשמיש המטה דתנן דעד שבת אחד יקיים אפי' בנודר סתם הוא מותיב מדתנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה דמשמע דבנודר סתם יוציא מיד ומשני כגון שנדרה איהי וקיים לה איהו וקסבר הוא נתן אצבע בין שיניה ופירש"י שנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה למשקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו וקסבר הוא שקיים נתן אצבע בין שיניה והדירה לפיכך יתן כתובה וסבר רבי יוסי המדיר את אשתו שלא תתקשט יוציא ויתן כתובה בעניות שלא נתן קצבה אלמא בעל מצי מיפר ורמינהי אלו נדרים שהבעל מיפר נדרים שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש הב"ע בדברים שבינו לבינה הניחא למ"ד דברים שבינו לבינה הבעל מיפר אלא למ"ד אינו מיפר מאי איכא למימר אלא הב"ע דתלנהו לקישוטיה בתשמיש המטה דאמרה יאסור הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ופריך אמאי יוציא מיד ימתין שבת אחד כדין המדיר את אשתו מתשמיש המטה ומשני ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מירתח רתח עילואי והשתא מייתב דעתיה אבל היכא דנדרה איהי ושתיק לה סברה מיסנא הוא דסני לי כלומר וכיון שאינה סבורה שיתפייס עוד לא תקנו חכמים שתמתין הואיל וקשה לה: (ב"ה) והרמב"ם ז"ל כתב בפי"ב מה"א בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה שתשב תחתיו ולא תאכל מאותו המין תשב ואם הוא אמר אי איפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה:
ט סָעִיף א נדרה שלא תלך לבית אביה שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי וכו' זה נלמד מדין נודרת שלא תתקשט דבסמוך. ומ"ש ואם שמע ולא הפר אם אביה עמה בעיר וכו' שם במשנה (עא:) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חדש א' יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים ג' יוציא ויתן כתובה וכתב רבינו דנדרה סתם הוי כנדרה יותר מחדש ופשוט הוא דנודרת סתם לעולם משמע ואהא דקתני רגל א' יקיים ג' יוציא ויתן כתובה מקשים בגמרא רישא אסיפא ומשני כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה ופירש"י רדופה לילך בית אביה תמיד שנים יוציא שאינה רדופה שנים יקיים והתוספות פירשו בענין אחר ודע דאביי משני סיפא אתאן לכהנת ורבי יהודה הוא כלומר דמפליג במתניתין בין כהנת לישראלית וכיון דלא קי"ל כרבי יהודה בשני רגלים יוציא בין כהנת לישראלית בין רדופה בין שאינה רדופה וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מהל' אישות וכן יש לדקדק שהוא דעת הרי"ף והרא"ש: ומ"ש ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש וכו' יוציא מיד אחר ז' הימים הטעם משום דהוי כמדיר את אשתו מתשמיש המטה וכמו שנתבאר בסמוך: (ב"ה) ועוד יש לתמוה על רבינו היאך בנדרה שלא תלך לבית אביה כתב שאם שמע ולא היפר יקיים חדש אחד או רגל אחד וכפי מ"ש בסמוך בנדרה שלא תתקשט או לא תאכל כתב שאם שמע ולא היפר יוציא מיד וכיוצא בזה בדינים שאחר זה גם בזו הו"ל לפסוק שיוציא מיד דמ"ש:
י סָעִיף א הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה וכו' גז"ש במשנה המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה ומ"ש ואם נדרה היא וכו' נלמד מדין נודרת שלא תתקשט דבסמוך ומ"ש ואם נדר הוא וכו' כבר נתבאר דטעמא משום דהוי כמדירה מתשמיש:
יא סָעִיף א ומ"ש ואם טוען הדרתיה שלא תלך שם בשביל בני אדם פריצים ששם אם הוחזקו שם נאמן וכו' משנה וגמרא שם:
יב סָעִיף א נדרה נדר שבינו לבינה וכו' שם במשנה א"ל ע"מ שתאמרי לאיש פלוני מה שאמרתי לו או מה שאמרתי לך או מה שאמרת לי או שתהא ממלא ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה ומפרש בגמרא ע"מ שתאמרי לאיש פלוני וכו' דברים של קלון ושתהא ממלא ומערה לאשפה פי' שמואל דהיינו שתהא מתהפכת אחר תשמיש ובמתניתין תנא דהיינו שתהא ממלאה כדי מים ושופכם לאשפה ומפרש רבינו דמיירי מתניתין כשהפר לה ע"מ כך וכ"נ מלישנא דע"מ דקתני מתני':
יג סָעִיף א אמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה וכו' ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תעשי שום מלאכה וכו' בפ' אע"פ (כתובות נט:) תנן רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה ומפרשה רבינו כדפריש בגמרא מתני' דהמדיר את אשתו שלא תתקשט כמו שנתבאר בסמוך ומ"ש ואם התיר לה שום מלאכה אפי' כל שהוא וכו' לא יוציא שם פלוגתא דרשב"ג ור"א ואיפסיקא בגמ' (סא:) הלכתא כר"א ופסק כן הרי"ף וגם הרמב"ם בפכ"א מה' אישות דלא כרשב"ג דאמר שאם התיר לה מלאכה כל דהו וכו' לא יוציא וכ"נ מדברי התוס' אבל הרא"ש כתב דאינה ראיה כל כך דפסק כרבי אליעזר במאי דפליג את"ק אבל במאי דפליג ארשב"ג כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עכ"ל וכך הם דברי רבינו כרשב"ג דאמר כל שהתיר לה מלאכה כל דהוא לא יוציא:
יד סָעִיף א אסר הבעל כלי שכניו עליו וכו' ברייתא בפרק המדיר (כתובות עב.) המדיר את אשתו שלא תשאיל ושלא תשאל נפה וכברה ריחיים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה ש"ר בשכנותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל ריחיים ותנור נפה וכברה ושלא תארוג בגדים לבניו תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו ש"ר בשכניו ומפרש רבינו רישא דברייתא כדפרישנא מתני' דנדרה שלא תתקשט כמו שכתבתי בסמוך: כתב הרשב"א סי' תרס"ו שנשאל על בעל שאמר לאשתו אוסר אני עליך איסור גמור שלא תלך לבית אביך ושלא תדבר עמו והשיב איסור זה אינו כלום שא"א לאסור עליה בית אביה שאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ולא על אחרים וכן אין לבעל לאסור על אשתו שלא תלך ושלא תדבר ולא אפי' בקונם כיצד אמר לה קונם עליך בית אביך לא אמר כלום עד שיאמר לה קונם תשמישך עלי עד הפסח אם תלכי לבית אביך א"נ שיאסר עליה הנאתו אם תלך:
א סָעִיף א המדיר אשתו וכו'. שאמר קונם תשמישך ועלי פי' דהשתא חל הנדר שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו דאילו אסר תשמישו עליה אין הנדר חל כלל דהרי הוא משועבד לה כמו שנתבאר בסימן רל"ד סמ"ד:
ב סָעִיף א ומ"ש יקיים ז' ימים משנה בפ' אף על פי (כתובות דף ס"א) פלוגתא דב"ש וב"ה והלכה כב"ה דאמר שבת אחת מפרש בגמ' דגמר לה מנדה דשוהה שבוע אחת מתשמיש מידי דשכיח ממידי דשכיח כלומר כעס שכועס על אשתו שכיח ונדות שכיח ולא גמרינן מיולדת נקבה ששוהה שבועיים מתשמיש וה"נ תמתין ב' שבתות וכב"ש דלידה לא שכיח כולי האי:
ג סָעִיף א ומ"ש בין שהדירה בפי' כו' שם פליגי בה רב ושמואל ופסקו הפוסקים הלכה כשמואל דאפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו וסובר רבינו דה"ה במדירה בפירוש יותר מז' ימים דהא במדירה בסתם לעולם משמע כדלעיל בסימן רי"ט ואפ"ה צריכה להמתין אם כן כשהדירה בפירוש ליותר מז' ימים לא גרע וכך הוא דעת הרמב"ם סוף פי"ב דאישות גבי מדיר את אשתו מליהנות לו וכו' וכ"כ רבינו בסמוך אצל הדירה שלא תיהנה ממנו:
ד סָעִיף א הדירה שלא תיהנה ממנו וכו' משנה גמ' ריש פ' המדיר וע"פ פי' התוס' והרא"ש ובגמ' מפורש דדוקא באשתו נשואה אבל בארוסה חל הנדר ואם נשאה אח"כ א"צ להעמיד לה פרנס דהא סברה וקיבלה ואיכא לתמוה למה לא כתבו רבינו לא כאן ולא בא"ע סימן ע"ב. וטעמא דל' יום מפ' בגמ' דעד ל' לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא. ומ"ש שיאמר כל הזן אינו מפסיד וכו' ג"ז שם וכתב בא"ה סימן ע"ב וז"ל אבל לא יאמר לו להדיא לך ותזון אותה דא"כ הו"ל שלוחו עכ"ל. ואיכא לתמוה דהא אפי' כי אמר אם תזון לא תפסיד נמי אסור כיון דלא אמר בלשון רבים כל הזן כ"ש באומר להדיא לך ותזון וכדלעיל בסימן רכ"א בשם רשב"ם ובא"ה כתבתי יישוב הגון על קושיא זו ואיכא נפקותא לענין דינא דבאומר כל הזן לא יפסיד שרי לכתחילה ובא"ל להדיא לך ותזון הו"ל שלוחו ואפילו דיעבד אי אפשר לו שישלם אא"כ ימצא פתח לנדרו אבל אם א"ל אם תזון לא תפסיד והלך היחיד וזן אותה חייב לשלם אלא דלכתחלה קעביד איסורא דאמר ליה אם תזון לא תפסיד דמיחזי כשלוחו:
ה סָעִיף א הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל וכו' משנה ר"פ המדיר כת"ק ודלא כר' יוסי בקישוט ודלא כרבי יהודה בלא תאכל ע"ש:
ו סָעִיף א ומ"ש ותלאו בתשמיש וכו' שם מסקנא דגמ' ור"ל דאי לא תלאו בתשמיש אין ביד הבעל לומר לאשה הריני אוסר עליך שלא תתקשט משלך או שלא תאכל משלך אבל בתלאו בתשמיש חל הנדר דתתקשט ותאכל ותאסר בתשמיש ז' ימים שמא ימצא פתח לנדרו וכ"כ ה"ה ס"פ י"ב דאישות ע"ש. ואיכא לתמוה אמ"ש הרמב"ם לשם וז"ל המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות ממתינין לו ל' יום יתר על כן יוציא ויתן כתובה וכו' דבע"כ דהיינו שהוא אוסר הנאתו עליה אם תעשה כך דאם אומר בסתם הריני אוסר עליך שלא תעשה כך פשיטא שאין בדבריו כלום כדפירש הרב המגיד וכיון שכן למה ימתין ל' יום הלא בתלאו בתשמיש לא ימתין אלא ז' ימים ויש לומר דלא מיירי בתלאו בתשמיש אלא בתלאו בשאר הנאות חוץ מתשמיש התם הוא דנתנו לו זמן ל' יום מדקתני רישא גבי המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל' יום יעמיד פרנס וכו' וכ"כ הר"ן בפרק המדיר דאיתא בירושלמי המדיר את אשתו שלא תטעום ויש אדם שמדיר את אשתו בחייו כלומר היאך יכול הוא להדירה שלא תטעום ומשני בא"ל אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסי ותאכל מאותו חפץ ותהא אסורה מנכסיו והיינו רישא דפירקא כלומר אמאי יוציא לאלתר דאף ע"פ שאכלה מאותו חפץ ונאסרו עליה נכסיו הא אפשר ל' יום בפרנס וכדתניא בריש פירקא ומוקי לה כשנדרה אשתו ושמע בעלה ולא הפר כלומר דכיון שנאסרה מאותו חפץ ולא אפשר בפרנס ליהנות בו יוציא לאלתר עכ"ל הר"ן ועד"ז הם דברי הרמב"ם דהמדיר אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות ותלאן בנכסיו ימתין ל' יום ויעמוד פרנס וכו' וכמ"ש הרמב"ם גופיה בסמוך לדין זה מקודם:
ז סָעִיף א ואם היא נדרה וכו' פי' ל"מ היכא שלא תלאה טעימת הפרי בדבר אחר דפשיטא הוא כיון דלא הפר לה לא אמרינן דימתין כדי שתמצא פתח לנדרה דכיון דהיא נדרה וניחא לה למישקל כתובתה לא תבקש תו פתח לנדרה לפירש"י (שם דף ע"א) וכן לפי' התוספות לשם דבנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפילו יום אחד ע"ש בד"ה שנדרה היא אלא אפי' תלאה הנדר בתשמיש דסד"א דתהנה ותתקשט ותאסר בתשמיש ז' ימים כדלעיל אפ"ה כאן יוציא מיד ויתן כתובה וה"ט דקסבר מיסנא הוא דסני לה כיון דקיים לה או שמע ולא הפר וכיון דסבורה שלא יתפייס עוד לא תקנו חכמים שימתין אפי' יום אחד הואיל דקשה לה ואינה יכולה לגור אצלו כלל. וכתב בהגהת אשיר"י וז"ל ומיהו כשנדרה היא וקיים לה איהו יכול לישאל על ההקם וכל אותו היום לא יוציא פן ישאל על ההקם ואם עבר היום שוב אין נשאלין פר"י עכ"ל:
ח סָעִיף א נדרה שלא תלך לבית אביה וכולי משנה שם (דף ע"א) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חודש אחד יקיים ב' יוציא ויתן כתובה ומפרש רבינו בנדרה היא ותלאו בתשמיש ולא הפר לה דאי בהדירה איהו ותלאו בתשמיש אמאי יוציא מיד לאחר חדש הו"ל להמתין עוד ז' לאחר החודש וכמ"ש התוס' ר"פ המדיר (כתובות דף ע') בד"ה הכי נמי וכן אי אפשר לפרש בתלאו בשאר הנאות חוץ מתשמיש דא"כ למה אמר שנים יוציא ויתן כתובה אלא הו"ל לומר לאחר חודש תלך לבית אביה ותאסר ל' יום ותהא ניזונה ע"י פרנס אלא ודאי דמיירי בנדרה היא ולא הפר לה הוא דהוא נתן אצבע בין שיניה והשיכה ולפיכך חודש אחד יקיים דמצי לאוקמה אנפשה שלא תלך ואיכא להקשות הלא בנדרה שלא תטעום וכו' ותלתה בתשמיש לא אמרינן דימתין כשלא הפר לה וכאן אמר שימתין חדש אחד וי"ל דהתם בנדרה סתם דלעולם משמע ובנדרה היא לא תמצא פתח לנדרה וכו' לפירש"י א"נ דסבר' מיסנא סני לה וכו' וה"ה בנדרה שלא תלך לבית אביה בסתם או יותר מחדש נמי יוציא מיד ויתן כתובה אבל כאן מיירי שפי' דלא נדרה אלא לחדש א' אע"ג דלא הפר לה לא מצי למימר דמיסנא סני לה דאמרינן כיון דמצי לאוקמה אנפשה חדש אחד לא חש להפר וכ"ש דליכא למימר דלא תמצא פתח לנדרה לפירש"י דהא לאחר חודש אין כאן נדר ולפ"ז גבי אמרה הנאת תשמישך עלי אם אוכל פירות מין פלוני או אם אתקשט וקיים לה אם פירשה שאוסרת עליו הנאת תשמישו שבת אחת לא יוציא מיד אפילו קיים לה איהו אלא ימתין ז' ימים ואחר כך יוציא וכ"כ בהגהת אשיר"י פ' המדיר ואיכא לתמוה אמ"ש בש"ע בנדרה היא וכו' דיוציא מיד ויתן כתובה ולא חילק בין נדרה עד חדש או יותר מחודש והיכא דנדר איהו כתב לחלק בכך ולא ידעתי למה הלא גם בנדרה היא איתיה לחילוק זה וכמפורש בדברי רבינו כאן גם בא"ה סימן ע"ד וכבר כתבתי זה לשם בס"ד:
ט סָעִיף א ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלך לבית אביך יותר מחודש וכו' כבר מבואר דבתולה נדרו בתשמיש דינו כנודר מתשמיש מיהו ודאי היכא דלא הדירה אלא לחודש אחד ימתין חודש אחד ואח"כ תאסר ז' ימים מתשמיש ויוציא ויתן כתובה כמ"ש התוס' דף ע' בד"ה הכי נמי כדלעיל:
י סָעִיף א הדירה שלא תלך לבית האבל וכו' משנה שם המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי ומפרש בגמ' דלבית המשתה נועל בפניה דלת של שמחה ולבית האבל למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה וקוברה דכשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה ואינה יכולה לסבול אפילו יום אחד הילכך בנדרה היא וכו' יוציא מיד ויתן כתובה ואם נדר הוא ותלאו בתשמיש דאי לא תלאו בתשמיש אינו יכול להדירה כדלעיל אבל כיון שתלאו בתשמיש חל הנדר ותלך ותאסר שבת אחת. ומיהו מ"ש רבינו בנדרה היא דתלאה בתשמיש וכו' הר"ן ז"ל חלק על זה וס"ל דאפי' לא תלאה בתשמיש וקיים לה נמי יוציא מיד ויתן כתובה והטעם משום דלבית האבל עינוי נפש הוא מדכתיב והחי יתן אל לבו כדאיתא בפ' בתרא דנדרים ולבית המשתה נמי אפשר דנדרי עינוי נפש הוא ויכול להפר ומדלא הפר יוציא ויתן כתובה:
יא סָעִיף א ואם טוען הדרתיה וכו' היינו דתנן ואם היה טוען משום ד"א רשאי ומפרש שמואל משום בני אדם פריצים שמצויין שם ואמר רב אשי לא אמרן אלא דאתחזק אבל לא אתחזק לאו כל כמיניה:
יב סָעִיף א נדרה נדר שבינו לבינה וכו' משנה שם א"ל ע"מ שתאמרי לפלוני מה שאמרתי לו או מה שאמרתי לך או שתהא ממלאה ומער' לאשפה יוציא ויתן כתובה ומפרש רבינו דע"מ דתנא במתני' ה"פ נדרה נדר של בינו לבינה או של עינוי נפש והפר לה ע"מ שתאמרי לפלוני וכו' ומפרש בגמרא ותימה א"ר יהודה דברים של קלון ויש להקשות אמאי תנא הכא ע"מ טפי מבכל הני דתנא התם הו"ל למתני הכא ג"כ המדיר אשתו שתאמרי לפלוני וכו' וי"ל דבכל הני דתנא התם המדיר את אשתו ליכא לפלוגי בין הדיר הוא את אשתו או נדרה היא וקיים לה הוא דיוציא ויתן כתובה כיון דקשה עליה לקיים את הנדר כדלעיל אבל הכא איכא לפלוגי בין הדירה איהו שאסר הנאתו עליה אם לא תאמרי לפלוני וכו' שאז דין הוא דיוציא ויתן כתובה לפי שקשה עליה להעיז פניה ולומר דברים של קלון אבל בנדרה היא וקיים לה הוא אינו בדין שיוציא ויתן כתובה דליכא למימר הכא דקשה עליה להעיז פניה שהרי העיזה פניה בשעה שנדרה ואמרה קונם תשמישך עלי אם לא אומר לפלוני כך וכך דברי קלון א"כ ודאי שלא יהא קשה עליה כלל לומר אלו הדברים ומש"ה לא נקט התנא כאן המדיר את אשתו דהוי משמע בין שהדיר הוא בין שנדרה היא כמו באינך אלא תנא ע"מ שתאמרי לפלוני וכו' דהיינו שנדרה נדר שבינו לבינה או של עינוי נפש וא"ל אני מיפר לך על מנת שתאמרי לפלוני וכו' ומטעם שאינה יכולה להעיז פניה וכו' אבל הר"ן פי' הך דע"מ שתאמרי לפלוני וכו' או שתהא ממלאה וכו' בשתלויין באותן דברים תשמיש או מזונות וכו' וכבר הארכתי בזה באבן העזר סי' ע"ו בס"ד ע"ש:
יג סָעִיף א אמרה קונם תשמישך עלי וכו' משנה בפ' אע"פ (כתובות ד' נ"ט) הכניסה לו ארבע שפחות יושבת בקתדרא ר"א אומר אפי' הכניסה לו ק' שפחות כופה לעשות בצמרה שהבטלה מביאה לידי זימה רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום ובגמרא אמר רב מלכיו א"ר אדא בר אהבה הלכה כר"א. רשב"ג היינו ת"ק (ופירש"י היינו ת"ק ר"א מה לי שעמום מה לי לידי זמה) איכא בינייהו דמיעללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר (ופירש"י משחקת בכלבים דקים ובשחוק שקורין אישקקי"ש לידי זמה איכא לידי שיעמום ליכא דאין שעמום אלא ביושבת ותוהא ובטל לגמרי) וכתב התוס' הלכה כר"א והא דקי"ל בכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו אין זה אותו שהיה בימי ר"א עכ"ל וכך הוא דעת האלפסי דהלכה כר"א בין במאי דפליג את"ק ובין במאי דפליג ארשב"ג וכן פסק הרמב"ם בפכ"א דאישות אבל הרא"ש מפרש דלא פסקינן הלכה כר"א אלא במאי דפליג את"ק דארבע יושבת בקתדרא אלא אפילו הכניסה לו ק' שפחות כופה לעשות בצמר אבל במאי דפליג ארשב"ג לית הלכתא כר"א אלא קי"ל דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכך הם דברי רבינו כאן כרשב"ג אבל בא"ה ס"ס פ"א כתב שני הדיעות ומיהו ודאי בפלוגתא דרבוותא נקטינן לחומרא כהרא"ש דלא כייפינן ליה שיוציא אם התיר לה שום מלאכה וכן נראה ממה שסתם דבריו בש"ע שכתב וה"ה אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה ושמע ולא הפר לה עכ"ל דמשמע דאינו בדין יוציא ויתן כתובה אלא כשאינה רשאי לעשות שום מלאכה אפי' כל שהוא כגון לשחוק בכלבים וכיוצא בו והכי נקטינן דבמדיר את אשתו מלעשות מלאכה אם התיר לה שום מלאכה אפי' כל שהוא כגון לשחוק בכלבים לא יוציא כרשב"ג ובאינו מדיר אפי' הכניסה לו ק' שפחות כופה אותה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה כר"א וכ"כ רבינו בא"ה סימן פ'. ומה שפי' רבי' הא דהמדיר את אשתו מלעשות מלאכה כגון שנדרה היא ואמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה וכו' הוא משום דכך מפרש בגמרא מתני' דהמדיר את אשתו שלא תתקשט כדלעיל וסובר רבינו דכך צריך לפרש ג"כ מתני' דהמדיר את אשתו מלעשות מלאכה דמאי שנא:
יד סָעִיף א אסר הבעל כלי שכיניו עליו וכו' מימרא דרב כהנא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב) ותניא נמי הכי המדיר את אשתו שלא תשאלי ושלא תשאיל נפה וכברה רחיים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל וכו' תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכניו ופי' התוס' רישא דהמדיר את אשתו דלא מיירי בתלה בתשמיש דא"כ אמאי יוציא מיד תיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים אלא מיירי כגון שאסר על עצמו הנאת שאלתה ואינה יכולה בשביל זה לשאול. ופי' ולא תשאיל שאסר הנאת כליו שלא תוכל להשאילם ע"כ וכ"כ בהגהות אשיר"י שם בשם ר"י וכך הם דברי רבינו. ומה שלא פי' התוס' כפשוטו שנדר שלא תשאל ולא תשאיל זהו לפי דבלשון זה אין הנדר חל דהשאלה דבר שאין בו ממש הוא וכדלעיל בסימן רי"ג אלא צריך לפרש דאסר הנאת הכלים:
טו סָעִיף א ומ"ש או שאמרה קונם תשמישך עלי וכו' נראה מדברי רבינו שמפרש רישא דברייתא דהמדיר את אשתו דתרתי משתמע מיניה חדא במדיר איהו כגון שאסר על עצמו הנאת שאילתה וכו' כמו שפי' התוס' אידך משמע נמי בנדרה איהי ותלתה בתשמיש ושמע וקיים לה איהו וקרי ליה נמי המדיר את אשתו משום דקיומו של נדר בדידיה תלי ומה שדחו התוס' פי' זה מדקתני סיפא וכן היא שנדרה ס"ל לרבינו דאין זה קושיא דאע"ג דרישא איירי נמי בנדרה אפ"ה קתני בסיפא וכן היא שנדרה לפי שאין כאן אלא נדרה לבד וזהו שכתב רבינו בסוף דבריו ואם היא אסרה כלי שכניה עליו וכו' עד שמשיאתו שם רע בשכניו דהיינו סיפא אבל מ"ש תחלה אסר הבעל כלי שכניו עליו וכו' או שאמרה קונם תשמישך וכו' וכל זה הוא פי' לרישא דברייתא כדפי' גם הר"ן ע"ש הרשב"א כיוצא בזה ע"ש. ועיין בא"ה סימן ע"ד:
א סָעִיף א המדיר את אשתו מתשמיש המטה עיין מ"ש בדרישה וע"פ זה יהיה רוב דברי רבינו בסימן זה ובא"ע סימן ע"ד מבוארים מילתא בטעמיה. דמ"ש המדיר את אשתו מתשמיש כו' הוא משנה דפרק אע"פ כתבתי ל' בדרישה וע"פ אוקימתא דשמואל דאינו מחלק בין סתם למפרש והפוסקים פסקו כוותיה. ומ"ש הדירה שלא תיהנה ממנו הוא משנה וגמרא ותוס' ר"פ המדיר בארוכה וכתבתיהו בדרישה בקצרה ושם מבואר אליבא דשמואל דקי"ל כוותיה דאפילו בהדירה בפירוש איתר מל' יום עד ל' יום אינה מקפדת להתפרנס ע"י פרנס דעד ל' יום לא שמעו אינשי דאוכלת לנפשה ע"י הדרתה וניחא לה דלמא ימצא פתח חרטה לנדרו אבל מל' יום ואילך אינה יכולה לסבול בזיון וכלימת חברותיה ולכך צריך להוציאה וליתן לה כתובתה: (שהרי אינו חייב לו בהם דלא מקרי בזה יורדת כיון שכל משפחתה לא נוהגין בו כ"א אביה לחוד הלכך עד שלשים יום כו' עכ"ה):
ב סָעִיף א ומ"ש ויזון אותה אחר וילך ויקח מן הבעל אף שלעיל סימן רכ"א כתב רבינו והוא מדברי הרא"ש דנדרים אהא דהולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה דאם פרנסו אינו מחויב להחזיר לו כ"א ברצונו תליא מילתא נראה דשאני התם דהולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואמר לו איני יודע מה אעשה והוה נראה כשלוחו כאילו אומר לו תן לו בשבילי משא"כ הכא ואף שאומר כן לפני חנוני הרגיל אצלו מ"מ כיון שאומר כל הזן ואינו מייחד שום שליח אף שאומר אינו מפסיד והו"ל כאילו אומר מי שיפרנסנו להמודר יבא אלי ואני אפרענו מ"מ לא הוי אלא כפורע חובו של המודר דמותר וכמ"ש הרמב"ם טעם היתר זה אאיני יודע מה אעשה והביאו ב"י לעיל סימן רכ"א ע"ש. משא"כ כשאומר לו איני יודע מה אעשה דנראה כאילו בשליחותו נתן לו והעיקר דכאן אומר אינו מפסיד מש"ה צריך לשלם גם לעיל שם במדיר לחבירו כתב רבינו דיכול לומר כל הזן אינו מפסיד וגם שם נ"ל פשוט דצריך לשלם לו ומה"ט מסיק שם בשם רשב"ם דאסור לומר אם תזון לפלוני דכיון שהוא אומר ליחיד נראה כשלוחו וכן מדוייק בל' ש"ע שם דלפני זה כתב ב"פ אם ירצה ובהאי בבא דאינו מפסיד לא כתב אם ירצה וזה נלע"ד פשוט מן הענין ומן הל' ולא כרמ"י שכתב בסימן זה דגם באומר כל הזן אינו מפסיד א"צ לפורעו אלא אם ירצה דלא דק:
ג סָעִיף א ומ"ש הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל א' מהמינין כו' הוא ע"פ מ"ש דס"ל דהלכה כת"ק דפליג עם ר' יוסי ומשוה דין קישוט לדין איסור פירות לכך כשהדירה הוא ותלאו בתשמיש הו"ל כאילו הדירה מתשמיש סתם וצריך להמתין לו ז' ימים ואח"כ יוציאנה ויתן כתובה דאע"ג דא"א לה בלי פירות וקישוט אפי' שעה אחת כמ"ש בשם התוס' מ"מ אמרינן לה דיאכל אותו פירי שהדירה או יקשטה באותו קישוט שהדירה מיד ויאסרה בתשמיש ז' ימים כדבריב"ה הנ"ל:
ד סָעִיף א ומ"ש ואם היא נדרה שאמרה קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט או שאמרה יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני כו' יוציא מיד נראה ע"פ מ"ש דאף שכלל דין תלאן בתשמיש ולא תלאן בתשמיש יחד מ"מ הדרתן אינו מענין אחד דבאסרה עליה פירות וקישוט ולא תלאו בתשמיש צ"ל דהדירה כפירוש כל זמן שהיא תחתיו ומש"ה דוקא יוציא מיד דלאחר שיוציאנה תהיה מותר בפירות ובקישוט והא דצריך להוציאה מיד לאו מטעם דמסני סני דטעם זה לא שייך כ"א כשתלאתה נדרה בתשמיש כמ"ש אלא ה"ט כיון שא"א לה להיות אפילו יום אחד בלא פירות וקישוט והוא לא הפר לה השיך את נפשו (פי' הוא נתן אצבע בין שיניה ונשכה אותו עכ"ה) ולכך הדין נותן שצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה אבל כשהדירה נפשה מפירות וקישוט ותלאו בתשמיש אף שלא פירש דבריה שנדור כל זמן שהיא תחתיו ומשמעות נדרה היא שלעולם יאסר תשמיש כל הבריות עליה אם תהנה מ"מ צריך להוציאה מיד מטעם מסני סני וניחא לה לישב בדד מלישב עם בעלה זה שהוא שונא לה. כן נלע"ד מוכרח שם בסוגיא. דהא כיון שא"צ להמתין ז' ימים אף שאינה מקפדת אתשמיש דז' ימים אפ"ה אינה ממתנת עמו מטעם מסני סני לה ה"ה באסרה קישוט עליה לעולם ותלאו באיסור תשמיש לעולם צריך להוציאה מיד ותהא מותרת בפירות ובקישוט אף שתהיה אסורה בתשמיש מ"ש לא תדור עם השונא ודו"ק:
ה סָעִיף א ומ"ש נדרה שלא תלך לבית אביה כו' הוא משנה וגמ' שם בפ' המדיר ז"ל המשנה המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חודש אחר יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים. (פירש"י כן דרך בנות ישראל לילך אצל אביהם ברגלים כשאינם דרין בעירם (שלשה יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנעל בפניה. ומפרש בגמ' דגם מניעה לבית האבל איכא נעילה בפניה משום דכתיב טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה והחי יתן אל לבו דספד יספדוניה כו' והוא שנועל ומונע אותה מלכת לבית האבל למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה. ושם פריך ארישא דמתני' אכשאין אביה בעיר האמר רגל א' יקיים כו' הא גופא קשיא דאמר רגל א' יקיים הא שנים יוציא ויתן כתובה והדר אמר שלשה יוציא ויתן כתובה הא שנים יקיים ומסיק אמר רבה בר עולא ל"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה והנה (מ"ש רבינו קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר שהרי אינן דברים שבינו לבינה עכ"ה) מ"ש רבינו כשנדרה היא שלא תלך לבית אביה יותר מחודש ותלאו בתשמיש והוא לא הפר לה יוציא מיד ויתן כתובה. הוא מטעם הנ"ל דכל שהדירה יותר מחדש שהוא צער לה לא הוה ליה לשמוע ולשתוק אלא הו"ל להפר לה ובמה שהוא שתק הוא נותן אצבע בין שיניה לכך צריך להוציאה מיד אבל כשלא אסרה על נפשה כ"א חודש אחד ותלאו בתשמיש אין זה כאן נדר כלל דדרכה שלא ללכת אלא מחדש לחדש לכך יקיים אותה כל החודש וא"צ להוציאה ולאחר החודש יכלה נדרה ובתוך ימי החודש היא מותרת בתשמיש ועד"ז יתפרש דברי רבינו בנודר היא כשאינו בעיר וק"ל:
ו סָעִיף א ומ"ש רבינו ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש או יותר מרגל ר"ל יותר מחדש א' כשאביה בעיר או יותר מרגל כשהוא חוץ לעיר והיא רדופה ע"ד שכתב לפני זה: ומ"ש יוציא מיד אחר ז' ימים (ר"ל שהיא מותרת לילך מיד ונאסרה בתשמיש ואם לא יתיר נדרו ייציאנה אחר ו' ימים עכ"ה) אף שתלאו בתשמיש מ"מ הו"ל למימר שתהא מותרת בתשמיש מיד ולא תלך אל בית אביה ועד חודש ימים שאינה מקפדת יקיים אותו יתר מכן יוציא ויתן כתובה ע"פ מ"ש לעיל בדין הדרתה ממזונותיה ואפי' לאחר ל' לא היה צריך להוציאה ע"פ מ"ש התוס' ר"פ המדיר אהא דפריך שם הגמ' וכיון שמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ממזונותיה וכתבו התוס' ז"ל וא"ת ולוקי כגון שתלינהו למזונותיה בתשמיש המטה דאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך. וי"ל דא"כ לא הו"ל למשנה יתר מל' יוציא ויתן כתובה אלא לאחר ל' תהנה ותאסר לבית הילל שבת א' ואח"כ יוציאנה. וכה"ג פריך הגמ' לקמן אמאי דמשני כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש כו' ע"ש וא"כ ה"נ הול"ל כיון שאינה מקפדת לילך לבית אביה חדש ימים ואנו קי"ל כשמואל דס"ל בתשמיש דאפי' הדירה ממזונות יתר מל' יום צריך להמתין ל' שמא ימצא פתח לנדרה א"כ עד ל' יום לא תלך לבית אביה ולא תאסר בתשמיש ולאחר ל' יום שא"א לאוקמי אנפשה מלילך אזי תלך ומאז תהיה אסורה בתשמיש ולאחר ז' ימים לאיסור תשמיש אזי יחוייב להוציאה ולא קודם לכן ובפרט מאחר שכתב רבינו לפני זה נדרה חודש א' יקיים כו' דר"ל אע"ג דשמע בעלה ולא היפר לה ה"נ משום דעד ל' יום אין שם נדר עליו וכמ"ש לעיל וא"כ ביתר מל' לשמואל יקיים אותה לז' יום. ודוחק לומר דמיירי שאמרה הנאת תשמישך אסור עלי מעכשיו אם תלך לבית אביך יתר מחדש ימים שבאומר מעכשיו כתבו שם התוס' דאסור בתשמיש מיד מטעם דבתנאי לא מזדהרי אינשי כו' ע"ש ומש"ה מיד אחר ז' ימים לנדרו צריך להוציאה זה אינו דא"כ מאי איריא שהדירה יותר מחודש ימים אפי' לא הדירה אותה אלא ל' יום או פחות מזה צריך להוציאה מיד אחר ז' כדמוכח שם בתוס' דאף שאפשר לה למיקם נפשה ל' יום ע"י פרנס או בלי הילוך לבית אביה מ"מ כיון דבתנאי לא מזדהרי אינשי חיישינן שמא יארע שתהנה ממנו או תלך לבית אביה וא"כ שמשה למפרע באיסור עם בעלה לכך אסורה לשמש מיד ומש"ה צריך להוציא מיד אחר ז' לנדרו שהרי אסורה מיד בתשמיש ע"ש. וא"כ למה כתב רבינו כשהדיר אותה יתר מל' יום צריך להוציאה אחר ז' אפילו לא הדירה אלא ח' ימים צריך להוציאה אחר ז'. וי"ל דס"ל לרבינו דשאני הכא דכיון דאין ביד הבעל להדירה ולמחות בידם מלילך לבית אביה אם לא שתלאה בתשמיש נמצא שתשמיש הוא עיקר הנדר לכן דינו כאילו הדירה מתשמיש סתם דקי"ל כב"ה דיוציאנה לאחר ז' לאפוקי בהמדיר את אשתו מלהנית לו דבידו להדירה משלו ולומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכדאוקימנא לה בגמ' ואף שהתוס' כתבו במקשן דלא עלה על דעתו אוקימתא דגמרא מ"מ שאני התם כשהדירה משלו שבידו להדיר ממנו כל אדם אלא שיש לה שיעבוד עליו מ"מ שייך שם נדר עליו. ודוקא בהדירה יותר מל' ותלאו בתשמיש דאל"כ אין כאן נדר והיינו אמרינן להו דישמש מיד ולא תלך לבית אביה ל' יום וק"ל:
ז סָעִיף א ומ"ש הדירה שלא תלך לבית האבל כו' אם נדרה היא כו' נתבאר ע"פ מ"ש לעיל דמטעם הליכה לבית האבל ובית המשתה הוא צער לה כהדרתה מפירות ולכך אם נדרה היא ותלאה בתשמיש דאז יש ביד הבעל להפר והוא שמע ולא היפר שייך טעמא דמסני סני כמ"ש לעיל. אבל אם לא תלתה נדרה בתשמיש לא היה ביד בעלה להפר (ומזה נלמד דאין להפר לאשה כשנדרה שלא תלך לבתי משתאות דאין כח ביד הבעל להפר. ועיין בסימן שלפני זה שכתב ב"י בשם ר' ירוחם דאם נדרה שלא לילך לבית האבל כו' או לבית אביה ואמה דהבעל מיפר משום עינוי נפש ומ"מ דעת רבינו נראה כמ"ש. ובש"ע פסק כרבי' ירוחם בסימן רל"ד וכאן העתיק ל' רבינו ממש. ואפשר דלרווחא דמילתא העתיק כאן ל' הטור ותלאו בתשמיש דאז יוכל הבעל להפר אליבא דכ"ע וה"ה בלא תלאו בתשמיש לדעת רבינו ירוחם ודו"ק עכ"ה) והא דהקדים בית האבל לבית המשתה ע"ש הקרא דכתיב ביה טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה וכמ"ש לעיל. ומ"ש ואם נדר הוא ותלאו כו' הוא ג"כ כעין הדירה מפירות הנ"ל:
ח סָעִיף א ומ"ש שאם טוען שהדרתיה בשביל פריצים כו' ומ"ש או שתאמר לפלוני דבר קלון כו' הכל משנה וגמרא שם בפרק המדיר (כתובות ד' ע"ב ע"א) ע"ש. (או שתהא מתהפכת כו' ז"ל הגמרא כדי שתמלא ותערה לאשפה ומפרש שם ב' פירושים הללו עכ"ה):
ט סָעִיף א ומ"ש ואם אמר קונם תשמישך אם תעשה שום מלאכה כו' ומ"ש ואם התיר לה שום מלאכה כו' מבואר בב"י ע"ש וכ"כ מ"ו דרבי' פסק כרשב"ג (שסובר הבטלה מביאה לידי שיעמום (ומבואר בא"ע סימן פ"א ע"ש במ"ש בזה) אבל יש פוסקים כרשב"א שסובר הבטלה מביאה לידי זימה א"כ לא יועיל כל זה עד שתעשה מלאכה רש"ל עכ"ה) כדעת הרא"ש ע"ש במ"ש בהגהותיו:
י סָעִיף א ומ"ש אסר הבעל כלי שכניו עליו כו' ברייתא ומימרא דרב כהנא שם בפ' המדיר (כתובות דף ע"ב ע"א). ועיין מ"ש התוס' והרא"ש והר"ן וע"פ דבריהן הן דברי רבי' כי שם בגמרא מפורש הטעם שאוסר השאלה משום שם רע בשכנותיו לכך אם נדר הוא יוציא מיד כאילו הדירה מפירות דעלמא כנ"ל. ומיירי בלא תלה נדרו בתשמיש דא"כ הוה דינו לקיים אותו ז' ימים כנ"ל. ואם נדרה היא אם תלאה בתשמיש דאז ביד הבעל להפר ולא היפר צריך להוציאה מיד מטעם מסני סני לה ואם לא תלאה בתשמיש אז אין ביד הבעל להפר והיא משיאו שם רע בשכניו וזהו שכתב רבינו ואם היא אסרה כלי שכיניה כדי שלא תשאל מהם פי' ולא תלאו בתשמיש וה"ה דהוה מצי למימר כן באם אסרה כלי בעלה עליה כדי שלא תשאילם לאחרים דג"כ אין בידו להפר בשניהן הדין תצא בלא כתובה וכ"כ רבינו בהדיא בא"ע סימן ע"ד ע"ש:
א סָעִיף א המדיר אשתו מתשמיש המטה כו' בכתובות פ' אע"פ סוף ד' ס"א תנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה (פירש"י כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב עונתה לא יגרע) בית שמאי אומרים שתי שבתות וב"ה אומר שבת א' פי' אם הדירה שבת א' יקיים ואם יותר יוציאה ויתן כתובה ובגמרא גרסינן מ"ט דב"ש גמרי' מיולדת נקבה ששוהה שבועיים מתשמיש וב"ה סבירא להו גמרי מנדה דסבירא להו גמרי מידי דשכיח דהיינו כעס שכועס על אשתו ומדירה מתשמיש ממידי דשכיח נידות לאפוקי לידה אינו שכיח כ"כ. ותו מסקינן אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו פירש"י שמא בתוך ז' לב"ה ילמוד למצוא פתח חרטה לנדרו ויאמר אדעתא דהכי לא נדרתי ויתיר לו החכם נדרו ע"כ. ובפרק המדיר ריש (כתובות דף ע"א) ג"כ פליגי רב ושמואל פלוגתא כזו המדיר אשתו במזונות ואמר לה צאי מעשיך במזונותיך והיא מספקת במעשה ידיה לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים שקתני שם במשנה ר"פ המדיר דעד ל' יום יעמיד פרנס יתר מכן יוציא ויתן כתובה וכמ"ש רבינו דין זה בסמוך. ופליגי שם נמי רב ושמואל. ושמואל מוקי לה להמתני' דהמדיר גם כן דאפי' הדירה בהדיא איתר מל' יום או הדירה סתם דמשמע לעולם אפ"ה עד ל' יום אין כופין אותו להוציאה שמא ימצא פתח לנדרו. ומקשה הגמרא שם אשמואל מסיפא דמתני' דר"פ המדיר דתנן בה המדיר את אשתו שלא תטעום מכל הפירות יוציא ויתן כתובה וס"ד דהמקשן דאיירי בהדירה בעלה ואע"פ שאינו יכול לאסור עליה פירות דעלמא ס"ד דמיירי בתלאו בתשמיש ואמר קונם תשמישך עלי אם תאכל מין פירות פלוני דעלמא. בשלמא לרב מש"ה יוציא מיד וא"צ להמתין לפחות ז' ימים כדין הדירה מתשמיש הנ"ל משום דאיירי בהדירה בסתם אלא לשמואל דאמר אפי' בהדירה בסתם ימתין לב"ה ז' ימים אמאי תנן הכא בהדרתה מפירות ותלאו בתשמיש שיוציאנה מיד ויתן כתובה ימתין ז' ימים פירוש דאף שא"א להעמיד פרנס אפירות דעלמא שאסור כל אותו מין שבעולם וא"א לה להיות בלא פירות אותו מין אפי' יום אחד מ"מ למה יוציאנה מש"ה מיד נתיר לה לאכול פירות אותו מין מיד ותאסר בתשמיש והו"ל כהדירה בתשמיש דלב"ה אינה מוציאה תוך ז' ימים אפי' הדירה סתם או בפירוש איתר מז' ימים לדברי שמואל. ומשני הב"ע כגון שנדרה היא וקיים לה איהו וקסבר ר"מ שהוא תנא דמשנתינו הוא נתן אצבע בין שיניה והשיכה ופירשו התוס' דהתרצן השיב לו דמיירי בנדרה שאסר עליה א' ממין פירות כל זמן שהיא תחתיו ולא תלאו בתשמיש שהיא יכולה לאסור אנפשה פירות דעלמא בלא התלה בתשמיש וס"ל לתנא דמתני' שאינו יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית להוציאה בלא כתובה אלא אדרבה אמרינן הבעל במה שקיים נדרה גרם לעצמו היזק שהיא נשכתו וצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה. כי אף שבהדירה מתשמיש או תלה איסור פירות בתשמיש לא היה צריך להוציאה כ"א אחר ז' כאן שאסר אנפשה פירות ס"ל דא"א לה להיות בלי פירות אפי' יום א' מש"ה יוציאנה מיד וכתבו התוס' עוד שצ"ל כשלא אסרו הפירות אנפשה כ"א כל זמן שעודה תחתיו דאל"כ מאי תתהנה היא במאי שיוציאנה הלא נשארה באיסורא דפירות אלא ודאי מיירי דלא אסרה אנפשה כ"א זמן שהיא תחתיו. ודע ששם בסיפא דמתני' דר"פ המדיר מסיק ז"ל המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה. פירוש יוציא מיד ויתן כתובה דס"ל דהדרת קישוט כהדרת פירות הנ"ל מיניה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות ל' יום. פירש"י באשה ענייה אם לא נתן קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא דיוציא מיד ויתן כתובה כדברי ת"ק אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן. ובעשירות אף אם לא נתן קצבה א"צ להציאה עד אחר ל' יום ומפרש בגמרא הטעם שכן נהנית ל' יום מריח קשוטיה שנתקשט לפני הנדר משא"כ בעניות. ושם בגמרא פריך וכמה קצבה פירוש בעניות כמה קצבה יתן דלא כייפינן לה באותו זמן לרבי יוסי שמואל אמר י"ב חודש רבי יוחנן אמר עשר אבימי אמר רגל א'. והרי"ף והרא"ש פסקו כת"ק דדין קישוט כדין הדרתה מפירות דעלמא וצריך להוציא מיד. והרמב"ם והרמ"ה פסקו הלכה כרבי יוסי מדשקלי אמוראי אליביה. אלא שהרמב"ם פסק כשמואל דמפרש קצבה י"ב חודש שהוא שיעור אמצעי משלשתן. והרמ"ה פוסק כאבימי שהוא בתראי וס"ל רגל ודברי הרמב"ם והרמ"ה הביא רבינו בע"א ריש סימן ע"ד ושם כתב הב"י גם כן טעם פלוגתתם ע"ד שכתבתי ע"ש. ושם בגמרא פריך אשמואל דאינו מחלק בין סתם למפרש א"כ ע"כ צריכין לומר ג"כ סיפא פלוגתת ת"ק ורבי יוסי דפליגי בקישוט דת"ק ס"ל יוציאנה מיד ויתן כתובה וכן ס"ל לרבי יוסי בענייה שלא נתן קצבה דמיירי כשנדרה היא וקיים לה הוא ולא כרב דמפרש למתניתין בנדרה היא ותלאו בתשמיש ה"ט דיוציאנו מיד ואינו ממתין ז' ימים משום דהדירה סתם. ופריך הגמ' לשמואל כיון דמיירי שהדירה הוא למה ס"ל לרבי יוסי בעניות שלא נתן קצבה שיוציאנה מיד ויתן כתובה משום שהיה ליה להפר נדרה ובמה שלא הפר אלא שמע וקיים לה הוא נתן אצבע בין שיניה והשיך לנפשו הא ס"ל לרבי יוסי דאין קישוט מנדרי עינוי נפש (אלא דברים שבינו לבינה ואיכא מ"ד דאין הבעל מצי מיפר עכ"ה) וא"כ לא היה בידו להפר ומסיק הב"ע דתלינהי לקישוטיה בתשמיש דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ומש"ה יכול להפר דדילמא תתקשטה כשרואה שנקרא מנוולתא ומתסרא הנאת תשמישו עליה והוה ליה נדרי עינוי נפש ופריך ותתקשט ותאסר לב"ה שבת אחד ומשני ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מרתח רתח עלואי והשתא מותיב דעתיה אבל הכא דנדרה איהי ושתק לה סברה מיסנא הוא דסני לי פירש"י היכא דאדרה איהו נתנו לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו אבל היכא דקיים לה נדרה ע"י שתיקה א"א לה לדור אצלו כלל דסברה מיסנא סני לי ודייק הר"ן ז"ל וכתב דף תק"ב ע"ב ז"ל אע"ג דהאי שינוייא סברה מסני סני לי אליבא דרבי יוסי אשנייה בגמרא ואליבא דרבנן דקי"ל כוותיה דקישוט הוא מנדרי עינוי נפש לק"מ ולא צריכין להאי אוקימתא דתלאו בתשמיש ולמסני סני ע"כ גם אליבא דרבנן צ"ל האי שינוייא דהא תנן במתני' דבסמוך ע"מ שתאמרי לפלוני דברי קלון כו' ע"כ צ"ל באדרה היא ותלאה בתשמיש דאל"כ אמאי יוציא ויתן כתובה הרי אין בידו להפר דלאו נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה נינהו ובשלמא לרב מיירי במדירה הוא ותלאו בתשמיש סתם אבל לשמואל ע"כ צריכין לאוקמה בנדרה היא ותלאה בתשמיש והוא שמע וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה מטעם מסני סני לי עכ"ל שם וחזר וכתב וה שם בסוף העמוד ע"ש. ונראה לע"ד דטעם דמסני סני לי לא שייך אלא בנדרה היא ותלאה נדרה באיסור תשמיש שהיא עיקר האישות ובו שייך למימר מסני סני לי אם לא היפר לה אבל אסרה אנפשה פירות דעלמא או קישוטה ולא תלאה בתשמיש אף שלא היפר לה אין כאן טענת דמסני סני לי אלא דמטעם דהוא נתן אצבע בין שיניה להשיכה לחוד הוא צריך להוציאה מיד וע"ד שכתבו התוספות דאף שאפשר לה בלי תשמיש ז' ימים איסור פירות וקישוט א"א לה לסבול אפי' יום אחד והוא השיך את נפשו במאי דלא היפר לה מש"ה יוציא מיד וותן כתובה. וה"ט דהתוס' לא הזכירו טעם זה דמסני סני לעיל בד"ה שנדרה היא כו' ע"ש. ורש"י פירש שם אשינויא כשנדרה היא כו' פירוש אחר וז"ל כשנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למשקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו עכ"ל. והתוס' סתרו פי' וכתבו עליו ז"ל ותימא לפירושו דמאי פריך הגמרא לקמן ותתקשט ותאסר אי לב"ש כו' הואיל וכבר תירצו דבנדרה היא לא שייך המתנה ונראה לר"י כו' ופירש פירוש אחר וכמ"ש לעיל והוא שנדרה הא מלאכול פירות בעודה תחתיו ולא תלאתו בתשמיש ומניעת דאכילת פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד והואיל והוא קיים לה ונתן אצבע בין שיניה צריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה. ובאמת קושיא זו גדולה א"א לומר שרש"י לא הרגיש בה כיון שהיא מיניה וביה ובשמעתין גם על התרצן שהשיב להמקשן ז"ל ה"מ היכא דאדרה איהו דסברה מירתח רתח עלואי אבל הכא דנדרה איהי והוא אשתיק לה סברה מסני הוא דסני לי עכ"ל ק' לפירש"י למה לא השיב לו דשאני הכא דנדרה היא ומה יש לו להמתין עוד כו' וכדפירש"י. והיה נלע"ד ליישב פירש"י דלעיל גם לרש"י מיירי שנדרה מלאכול א' מהמינין כל זמן שהיא תחתיו וכמ"ש לעיל דבלא תלאו בתשמיש צ"ל דפירשה בנדרה כל זמן שהיא תחתיו דאל"כ מאי הועילו לה בתקנתן שיוציאה הלא גם כן תשארה באיסורה וכמ"ש התוס' שם בהדיא בלא תלאתו בתשמיש אלא שרש"י ס"ל דיכולה לסבול ולהיות בלי פירות כמו שיכולה להיות בלי תשמיש ומש"ה הוצרך רש"י לכתוב דמה יש לו להמתין עוד כו' ור"י חילק דבלי תשמיש יכולה להיות משא"כ בלי פירות וכמ"ש התוס' בהדיא. וא"כ דוקא בכעין זה שנדרה ואסרה אנפשה בעודה תחתיו דגילה דעתה דניחא ליה בפרישתה ממנה מש"ה שייך למימר דמה יש לו להמתין אי ניחא לה למיפק כו' דבל"ז קשה למה לן למימר דניחא לה למיפר אלא ודאי כיון שנדרה בעודו תחתיו משא"כ באוקימתא דלקמן דמשני לרבי יוסי דמיירי שתלאה בדרה איסור קישוט בתשמיש ובתלאתה בתשמיש א"צ לפרוש כל זמן שהיא תחתיו אלא ודאי אם אמרה הנאת תשמיש יאסר עלי אם אוכל ממין פירות דעלמא וחיישינן שמא תקשט נפשה כדי שלא תקרא מנוולת מש"ה קאמר דבעניות שלא נתן קצבה יוציא ויתן כתובה מש"ה פריך שפיר ותתקשט ותאסר לב"ה ז' ימים דכן אין לומר ומה יש לו להמתין עוד אי ניחא לה למיפק דהא לא גילתה דעתה דניחא לה למיפק אלא שתלאה בכל תשמיש שבעולם וגם אין שייך לומר א"כ מאי תרויח היא בהוצאתה דמ"מ אנו כופין אותו להוציא כדי שלא יבעול באיסור אלא שהגמרא מקשה למה כופין להוציאה מיד ימתין ז' ימים לב"ה. ומשני הגמרא שאני הכא באדרה היא וסברה מסני סני לי ומש"ה כופין אותו להוציא מיד וק"ל. ואין להקשות מה עלה על דעת המקשן להקשות דלמא ג"כ הכא איירי דתלאה נדרה באיסור הנאת תשמישו עליה כ"ז שהיא תחתיו. דבאמת אף אם יהיה כן אינו מרומז בדבריה שניחא לה למיפק שהרי עיקר נדרה היא אאכילת פירות ואותו לא תלאו בעודו תחתיו. ודוחק לומר שגם בזה אמרה בפירוש בעודו תחתיו דז"א מן הסברא מ"ש לעיל שעיקר נדרה תלאה בעודה תחתיו. גם י"ל לרש"י מה שמקשה הגמרא ותתקשט ותאסר לא פריך למה כופין אותו להוציא מיד נמתין לו ג"כ ז' ימים דז"א מהא דפירש"י לעיל דמה יש לו להמתין עוד אלא אדלעיל קאי אהא דפריך ארבי יוסי וכי הבעל מצי מיפר ולמה צריך ליתן לה כתובה והתרצן השיב שתלאה בתשמיש. ע"ז הדר ופריך הא אכתי קשה דאינו יכול להפר דהא ביום שמעו אכתי אינה מקפדת אתשמיש לב"ה עד ז' ימים ואם כן תתקשט ותאסור ז' ימים ולאחר ז' ימים א"א לו להפר כיון דאינו ביום שמעו וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה למה צריך ליתן כתובה. ומשני כיון דאמרה מסני סני לי יכול להפר מיד ולא עשה מש"ה יוציא ויתן כתובה. וכבר כתבתי שע"כ צ"ל כן לשיטת פי' הרמב"ם הנ"ל אלא שרש"י בעצמו לא פי' כן ע"ש אבל הר"ן כתב דאף אם לא אמרה בנדרה כ"ז שאני תחתיך מ"מ כופין אותו להוציאה שכתב ד' תק"ב ע"ב ז"ל וכ"ת וכי מפקינן לה מבעלה מאי אהני לה והלא כבר נאסרה באותו מין ואפי' נשאת לבעל שני אינו יכול למיפר שאין הבעל מיפר בקודמין וי"ל אפ"ה יכולה למימר לא בעינן גברא דמקיים לי נדרי עכ"ל ומ"ש לעיל כתבתי לשיטת התוס' שכתבו בפי' שצ"ל בעודה תחתיו ע"ש ודו"ק היטב: (כתב הרשב"א בעל שאמר לאשתו קונם או אסר עליך בית אביך אינו כלום שאין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו על חבירו כי אם על עצמו יכול לאסור עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.