א השוחט הבכור שלא על פי חכם אפי' מראהו אח"כ לחכם ומוצא בו מום אם הוא דוק שבעין וכיוצא בו שאינו חסרון כגופו לכ"ע יקבר ואם הוא מום של חסרון רבי יהודה מתיר ור"מ אוסר ופסק בשאלתות כרבי יהודה וכ"כ ה"ר שמואל הכהן הגאון בן חפני ובעל הלכות פסק כר"מ וכן כתב הרמב"ם וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל השוחט הבכור שלא על פי מומחה ומכר ממנו ואכלוהו מחזיר להם הדמים לא אכלוהו יקבר ויחזיר להם הדמים מי שאינו מומחה ורואה בכור ונשחט על פיו יקבר וישלם וכמה ישלם אם הוא בא"י משלם בגסה חצי דמיו ובדקה רביע דמיו ובח"ל בין בדקה בין בגסה חצי דמיו:
א סָעִיף א השוחט הבכור שלא ע"פ חכם אפי' מראהו אח"כ לחכם ומוצא בו מום וכו' משנה בפרק עד כמה השוחט את הבכור ומראה את מומו רבי יהודה מתיר ר"מ אומר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור ובגמרא (שם) אמר רבה בר בר חנה בדוקין שבעין כ"ע ל"פ דאסור מפני שהן משתנין לא נחלקו אלא במומין שבגוף דר"מ סבר גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין ור' יהודה סבר לא גזרינן א"ר נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דקתני הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור ש"מ קנסא הוא דקניס ר' מאיר וכתב הרא"ש מדקרי ליה הכא קנסא אלמא קנסא הוי ולא גזירה ופסק בשאלתות דרב אחאי פרשה בא סימן מ"ד דהלכה כר"מ בגזירותיו ולא בקנסותיו וכ"פ מר שמואל בן חפני ובעל הלכות פסק כר"מ דחשיב ליה גזירה וכ"נ מלשון הברייתא וקנסא דקאמר תלמודא לאו דוקא וכן דעת הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מדקתני הואיל ונשחט ולא קתני הואיל ושחטו משמע אפי' שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא אלא גזירה עכ"ל וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהלכות בכורות והכי נקטינן:
ב סָעִיף א השוחט הבכור שלא על פי מומחה ומכר ממנו ואכלוהו מחזיר הדמים לא אכלוהו יקבר ויחזיר להם הדמים משנה בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות לז.):
ג סָעִיף א מי שאינו מומחה ורואה הבכור ונשחט על פיו יקבר וישלם משנה בפ' עד כמה (בכורות כח.):
ד סָעִיף א ומ"ש וכמה ישלם אם הוא בא"י משלם בגסה חצי דמיו וכו' שם תנא כשהוא משלם משלם רביע לדקה ומחצה לגסה מ"ט א"ר הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה ופירש"י משום טורח שיש בבהמה דקה לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול להכי לא משלם אלא רביע ל"א משום גזירת מגדלי בהמה דקה שעוברים על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בא"י קנסוהו חכמים דלא לישקול אלא ריבעא והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות בכורות כפירוש שני וכתב עליו הראב"ד אין כאן קנס אלא לפי שאינו רשאי לגדלו בא"י והיה לכהן צער גידולו לחורשין לפיכך לא יחשוב לו כל דמיו אלא רביע ובגסה מחצה מפני שהרויח המזונות שהיה מוציא עליו וכתב הרא"ש בשם הרמב"ן דבח"ל משלם אף לדקה מחצה וכן מסתבר עכ"ל. וזה על פי פי' שני דרש"י דאילו לפי' ראשון אין חילוק בין א"י לחוצה לארץ:
א סָעִיף א הבכור וכו' משנה פרק עד כמה (בכורות דף כ"ח) השוחט הבכור ומראה את מומו לאחר שחיטה ונמצא קבוע ר' יהודה מתיר ר"מ אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור ובגמרא ארבב"ח בדוקין שבעין דכ"ע ל"פ דאסור מפני שהן משתנין ופירש"י מפני צער מיתה משתנה העין ואע"ג דהשתא מתחזי קביעא אי הוה חזי ליה מחיים הוי מתחזי עובר לא נחלקו אלא במומין שבגוף דר"מ סבר גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין ור"י סבר לא גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין א"ר נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא ר"מ אומר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור ש"מ קנסא קא קניס ר"מ ודעת השאלתות ודעימיה לפסוק כר' יהודה ואע"ג דהלכה כר"מ בגזירותיו ותלמודא קאמר דר"מ סבר גזרינן וכו' לאו דוקא גזירה קאמר אלא קנסא הוא כדקא"ר נחמן בר יצחק ואין הלכה כר"מ אלא בגזירותיו ולא בקנסותיו ודעת ב"ה ודעימיה דר"נ בר יצחק לאו דוקא קנסותיו אלא גזירותיו קאמר כדקאמר תלמודא דר"מ סבר גזרינן והלכה כר"מ בגזירותיו:
ב סָעִיף א מי שאינו מומחה וכו' כ"כ הרא"ש בפרק עד כמה ע"ש הרמב"ם לחלק בין א"י לח"ל דבא"י דאסור לגדל בהמה דקה קנסוהו חכמים דלא לישקול אלא ריבעא אבל בת"ל דשרי לגדל אף בדקה משלם מחצה וכתב בש"ע דהאידנא דמותר לגדל בהמה דקה בא"י כיון דאין רוב שדות של ישראל א"כ אף בא"י אף בדקה משלם חצי דמיה והא דלא משלם כוליה זהו לפי שהרויח המזונות שהיה מוציא עליו כ"כ הראב"ד בהשגות פ"ג דהלכות בכורות ומביאו ב"י:
א סָעִיף א שלא על כי חכם וה"ה בזמן הזה אם לא הראהו לג' בני הכנסת ש"ע:
ב סָעִיף א שאינו חסרון בגופו לכ"ע יקבר מפני שהן משתנין:
ג סָעִיף א ואם הוא מום של חסרון ר"ל שבגוף:
ד סָעִיף א ור' מאיר אוסר דגזרינן אטו דוק שבעין:
ה סָעִיף א ואכלוהו מחזיר להן הדמים כצ"ל:
ו סָעִיף א לא אכלוהו יקבר פי' יחזרו לו ויקבר כמ"ש לעיל בסימן קי"ט גבי מוכר הטריפה דקאמר יחזרהו לו מה שקנו והוא יחזיר להם הדמים וכ"כ בח"מ סימן רל"ד דין בכור ודין טריפה בהדדי ע"ש. ומיהו א"ל דלא יחזיר לו בשר הבכור כדי שיקברנו הוא כיון דחשוד הוא שמא יאכלנו משא"כ בטריפה דא"ת דלא יחזיר לו הבשר כ"א דמי בשר טריפה אם ירצה יכול לוקח מן השוק בשר טריפה אחר בזול ויאכלנו משא"כ בשר בכור דצריך קבורה וק"ל ועוד דבבשר טריפה ליכא למיחש למידי דהא מכרזינן עליה שלא יקנהו ממנו וכמ"ש בח"מ ס"ס ל"ד גם בי"ד סימן קי"ט ואי משום דיאכלנו הוא בעצמו הא אמרינן בסימן קי"ט דאף הנחשד למכור טריפה ולעבור על לפני עור לא תתן מכשול אינו נחשד לאכלו בעצמו.
ז סָעִיף א יקבר וישלם פירוש הרואה משלם מביתו לכהן:
ח סָעִיף א בגסה חצי דמיו ובדקה רביע מפני שהרויח הכהן המזונות שהיה צריך להוציא עליו אילו לא נשחט לפיכך די בחצי דמיו ובדקה בא"י שאסור לגדל שם דקה כ"א ביערים וכמ"ש בח"מ סימן ת"ט ע"ש ויש לכהן צער גדול בגידולו לפיכך לא יתן לו אלא רביע רש"י וראב"ד ועיין בדרישה:
א סָעִיף א בגסה חצי דמיו ובדקה רביע מפני שהרויח הכהן כו' והאידנא שאף בא"י אין רוב השדות של ישראל מותר לגדל בהמה דקה אפילו בא"י הילכך אפילו בא"י משלם חצי דמיה של דקה ב"י ונראה דמה"ט קיצר רבינו כאן ולא כתב שבבל יש לו דין א"י לענין זה וכמ"ש בח"מ סימן ת"ט ע"ש אלא משום דבזמן הזה דין בבל כשאר ארצות ולא נקט א"י אלא משום היום ומחר יבנה ב"ה ואז יחוור ויהיה בא"י דוקא דין זה א"נ אם הוא במצר גם בזמנינו ארץ שרוב שדותיה של ישראל היה ג"כ אסור לגדל בה בהמה דקה ומש"ה כתב דין ארץ ישראל שבבל נלמד ממנו וה"ה לשאר ארצות באם יומצאו כן וכמ"ש שם סימן ת"ט:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.