א קטן שקדש או נשא אינו כלום דלא תקינו רבנן נישואין לקטן ואפי' שלח לה סבלונות משהגדיל אינו כלום דלא חיישינן שמא שלח לה לשם קדושין ולאחר שיגדיל חלין הקדושין ואפי' אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גט ואם קיימה משהגדיל כתובתה קיימת וא"צ לכתוב לה כתובה אחרת ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת אין לה המקדש קטנה אינן קדושין אבל לאחר שתגדיל חלין הקדושין ואינה צריכה קדושין אחרים ומיהו תקנו לה נשואין ע"י אחיה ואמה שאם אין לה אב או שהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה שאין לו עוד רשות בה והשיאוה אחיה ואמה לדעתה הוו קדושין ומ"מ אם רצתה לצאת ממנו אינה צריכה גט אלא יוצאה במיאון כאשר יתבאר לקמן בהלכות מיאון בע"ה ודוקא שיש בה קצת דעת להבחין בין טוב לרע כגון שאם נותנין לה צרור זורקתו אגוז נוטלתו כך יש בה דעת לשמור קידושיה אבל אם אין בה דעת כזה או אפילו יש בה דעת והשיאוה אמה ואחיה שלא לדעתה לא הוו קדושין כלל והרמב"ם כתב דפחות מבת שש אפי' היא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת אינם קדושין ואינה צריכה מיאון ואם יתרת מבת י' אפי' היא סכלה ביותר הואיל ונתקדשה לדעת צריכה מיאון היתה מבת ו' ועד סוף י' בודקין אותה אם מכרת ומבחנת עסק הקידושין והנשואין צריכה מיאון ואם לאו אינה מתקדשת ואינה צריכה מיאון וכל זמן שלא תמאן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה וחייב במזונותיה ובפדיונה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיהן אבל אם הלך למ"ה ולותה ואכלה או לצורך פדיונה ועמדה ומיאנה אינו חייב לשלם אע"פ שאוכל פירותיה ואפי' הן בעין עדיין שליקטן ומונחין ברשותו אינו מחזירן ודינן בענין הכתובה יתבאר לקמן בדין היוצאת בלא כתובה:
א סָעִיף א קטן שקדש או נשא אינו כלום דלא תקינו ליה רבנן נישואין בר"פ חרש (קיב:) אמרינן הכי דלא תקינו רבנן לקטן נישואין דלקטנה דוקא תקינו נשואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ב סָעִיף א ומ"ש דקטן שקדש אפילו שלח סבלונו' משהגדיל אינו כלום וכו' מבואר במשנה פ' האיש מקדש (קידושין נ:) ומפרש טעמא במתניתין משום דעל דעת קדושין הראשונים שלח הסבלונות כלומר ולא שלחם לשם קדושין וכתב רש"י בפרק המדיר (כתובות עב:) קטן אין קידושיו כלום דלאו בר קיחה הוא דכי יקח איש כתיב מי נאמן להעיד על הקטן והקטנה אם גדלו עיין בסימן קס"ט. ומ"ש ולאחר שיגדיל חלין הקדושין ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גט בפרק המדיר (כתובות עג:) תניא קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת בעלו קנו ר"ש בן יהודה אומר בעלו לא קנו ומשמע דהלכה כת"ק וכתב שם הרא"ש דהיכא דאמרינן בועל לשם קידושין היינו דאיכא עידי ייחוד דאמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וטעמא דחיישינן בביאה טפי מסבלונות משום דקי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הלכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דילמא קידושי קטנות לאו כלום נינהו וגמר ובעל לשם קדושין וכ"כ עוד בתשו' כלל ל"ה והבי' ראי' אחרת וכ' שם הר"ן דהא דאמרי' גבי קדושי קטן שאם בעל משהגדיל קנה היינו לומר דקדושין גמורים הם ": 89"ב"ד ומ"ש רבינו ולאחר שיגדיל חלים הקידושין
ג סָעִיף א ומ"ש ואם קיימה משהגדיל כתובתה קיימת וכו' מבואר במשנה ס"פ הכותב (כתובות צ.):
ד סָעִיף א ומ"ש דווקא מנה ומאתים אבל אינו נכון דהא כשיש עדים שנתייחד עמה לא תוספת אין לה מימרא דרב הונא שם. ופרש"י מנה ומאתים שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא מחמת הקידושין הוי מקודשת אלא מחמת דחספא בעלמא הוא ונתבאר עוד זה בדברי רבינו סימן ס"ז וכתבו התוס' דמשמע ממתני' דהיכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה שאנו אומרים שקידשה בביאה עכשיו:98 כבר היא בעולה יש לה כתובה ק"ק שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואיה . כתב מהרי"ק בשורש ל' דקטן בן י"א שקידש לו אביו שצריכה גט לדעת קצת פוסקים ודברים תמוהים הם כתב הרשב"א בתשובה סימן תת"ג על ענין קטן שהשיאוהו אשר אמרת מה חשש יש בדבר באמת אסור לעשות כן מכמה טעמים והרא"ש כתב בפרק האיש מקדש קטן שהשיאו אביו לא חשיב כאילו היא בזנות אצלו אפילו היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו רבנן נישואין:
ה סָעִיף א המקדש קטנה אינם קדושין פשוט בתלמוד בכמה דוכתי ומ"ש אבל לאמר שתגדיל תלין הקדושין ואינה צריכה קדושין אחרים ז"ל הרמב"ם בפ"ד גבי ממאנת ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קדושיה קדושין גמורים מן התורה אלא מד"ס והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קדושיה ונעשית א"א גמורה ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה ואם לא רצתה צריכה למאן ותצא בלא גט וכתב ה"ה דע שמ"ש רבינו שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית א"א גמורה הוא דוקא כשבעל אחר שגדלה אבל לא בעל אחר מכאן אינה א"א אלא מד"ס וקידושי אחר תופסין בה וכבר ביאר רבינו זה בארוכה פי"א מה' גירושין ומ"ש כאן נעשית א"א גמורה לומר שצריכה גט ואם בא עליה אחר שגדלה היא א"א מן התורה ואם לא בא עליה היא א"א מד"ס וזה מבואר שם בהלכות גירושין עכ"ל וגם רבינו כ"כ בסימן קנ"ה וצ"ל הביאה סימנין אחר י"ב ולא בעל אח"כ הוי ספק קדושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן ומיהו אם לא גירש ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון שמא יאמרו החזיר ראשון גרושתו משנתארסה וכתב הרמב"ם דוקא היכא שלא בעל אחר שגדלה ונתקדשה צריכה גט מהב' ואסורה לחזור לראשון אבל בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר אפילו גט אינה צריכה מהב' ומותרת לחזור לראשון עכ"ל וא"כ צ"ל שמ"ש כאן רבינו סתם דלאחר שתגדיל חלין הקדושין ומשמע דאפילו לא בעל נמי חלו הקדושין היינו מדרבנן ונ"מ שאינה צריכה קדושין אחרים וכדמסיים בה ואינה צריכה קדושין אחרים כלומר לענין זה בלבד הוא דחלו הקדושין אבל לענין אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לא דהא ודאי תפסי בה קדושי אחר כל שקדשה אחר קודם שבעל ומהרי"ק בשורש ל' כתב בדינים אלו עיין עליו: ומ"ש ומיהו תקינו לה נשואין ע"י אחיה ואמה וכו' ומ"מ אם רצתה לצאת ממנו אינה צריכה גט אלא יוצאת במיאון בפרק ב"ש (יבמות קז:) תנן איזו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן וכבר כתבתי בסמוך דבר"פ חרש קאמר דקטנה תקינו לה רבנן נישואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר: ומ"ש דהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה דינה כמי שאין לה אב מבואר במשנה פרק נערה (כתובות מג:) ופרק ב"ש (יבמות קט:):
ו סָעִיף א ומ"ש ודוקא שיש בה קצת דעת וכו' בפרק התקבל (גיטין סה.) אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה הגיעו לעונת הנדרים נדריהם נדר וכו' זו היא גירסת ספרים דידן והיא גירסת רש"י אבל הרי"ף מחליף הגירסא בשתי מדות ראשונה ושניה וגורס במדה ראשונה וכנגדו מתגרשת בקדושי אביה ובמדה שניה גורס וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון וכתב הרא"ש דמסתבר כגירסת הספרים שהוא גירסת רש"י ופרש"י וכנגדו בקטנה חשיבה לה יודעת לשמור קידושיה ומתקדשת בקדושי אמה או אחיה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא למיאון שצריכה למאן ואינה יוצאה בלא מיאון דתנן ביבמות כל תנוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן וזו יודעת לשמור הוא ומ"ש או אפילו יש בה דעת והשיאוה אמה או אחיה שלא לדעתה לא הוי קדושין כלל במשנה פרק ב"ש (יבמות דף קז:) איזו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחוה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן:
ז סָעִיף א ומ"ש בשם הרמב"ם דפחות מבת שש אפי' היא נבונת לחש ביותר וכו' עד ואם לאו אינה מתקדשת ואינה צריכה מיאון הכל בפ"ד והוא ז"ל גורס כגרסת הרי"ף וכתב ה"ה דברי רבינו בזמנים אלו לומדים ממה ששנינו ביבמות פרק ב"ש (יבמות דף קז:) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תנוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ואמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ובפרק התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ושני המאמרים האלו בהלכות וזמן הפעוטות ידוע בפרק הניזקין שהוא מבן ו' עד י' כל חד לפום חורפיה וכבר נזכיר זמן זה בהלכות כאן בפרק התקבל והסכים רבינו בין המאמרים האלו שפי' יכולה לשמור קידושיה שאמר רבי חנינא יודעת לשמור כסף קדושים במקחם וממכרם בפעוטות וכן פירש בפי' המשנה ששיעורו של רבי חנינא היא מבת ו' ועד בת י' וכ"כ בעל העיטור וכן מוכח בירושלמי כמו שכתב הרשב"א וכן הסכים הוא ז"ל וכן עיקר ויש בהשגות בזה שטה אחרת עכ"ל: וכתב נ"י בפרק ב"ש שפר"ח מדקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן ש"מ דבפנוייה היא ואם לא נבעלה כלל שריא לעלמא ואפילו גדלה וכתב עליו הרשב"א שאינו רואה הכרח בדבר זה לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר לומר דאינו יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה ואיפשר דלרבי חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאונה יכולה לשמור קדושיה אונה יוצאה בכדי אלא במיאון דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים הללו בלבד כמו שכתבתי:
ח סָעִיף א וכל זמן שלא תמאן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה וכו' בפרק ב"ש (יבמות דף קח.) איפליגו ר' אליעזר ורבי יהושע ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבי יהושע דאמר קטנה הצריכה מיאון בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון: ומ"ש וחייב במזונותיה ובפדיונה כל זמן שהיא תחתיו ואוכל פירותיה אבל אם הלך למ"ה ולותה ואכלה או לצורך פדיונה וכו' בס"פ אלמנה נזונית (דף ק:) תנן דממאנת אין לה פירות ולא מזונות ובפ' שני דייני גזירות (כתובות ד' קז:) תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונות אלא כגון שהלך בעלה למ"ה ולותה ואכלה עמדה ומיאנה ואהא דתנן דאין לה פירות כתבו התוספות והרא"ש אין לומר תקנת פירות דהיינו פרקונה דבעודה יושבת תחתיו פשיטא דאם נשבית חייב לפדותה ואם מיאנה ואח"כ נשבית פשיטא דאינו חייב לפדותה ואם נשבית ומיאנה ועודה שבויה פשיטא דאינו חייב לפדותה דאלמנה בכה"ג שנשבית בחיי בעלה ומת אמרינן (כתובות נב.) דאין היורשין חייבים לפדותה ובפירות שאכל נמי אין לפרש דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה דאמרי' בגמרא אי דליתנהו אידי ואידי לית לה אלא איצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט אפילו הן מונחין בעין בתוך ביתו ועוד יש לפרש תקנת פירות כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ואח"כ מיאנה דומיא דמזונות דמפרש בפרק שני דייני גזירות כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל ל"ג כיון שהגיע לכלל שנותיו ומשכחינן ביה השתא סימנים מחזקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו והביא ראיה לדבר וכ' ועוד ראיה מדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנו.) אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין פירוש אם הגיע לכלל שניו וקדש בודקין אותו אם הביא שתי שערות קידושיו קדושין והא דבדקינן ליה לאו משום דאי לא משתכחי ליה סימנים לא חיישינן לקידושיו דהא אמרינן בפרק יוצא דופן (נדה מו.) קטנה שהגיע' לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים וכו' אלא להכי מהניא בדיקה דאי מצא שערות ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שאינה צריכה גט משני אם לא מצא שערות צריכה גט משניהם דחיישינן שמא נשרו ופר"י דצריכים למימר דהך בדיקה קודם קידושין היא דאי לאחר קידושין אפילו אם ימצאו שערות צריכה גט משניהם דשמא השתא הוא דאתו ובשעת קידושין לא הוו דהכי אית ליה לשמואל גופיה בפרק בתרא דקידושין גבי קדשה אביה בדרך וקדשה היא את עצמה והרי היא בוגרת לפנינו וכו' ומיהו לא דמו דהתם וכו' אבל הכא כיון שהגיע לכלל שנותיו ודאי אית לן למימר כיון שלאחר קידושין מצאו חזקה שגם בשעת קדושין היו בה כל זה פר"י וכ"ש אליבא דהלכתא דקי"ל כרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו עכ"ל וכ"כהתוספות בפרק מי שמת (שם.) וכתב מורי הר"י בי רב ז"ל שה"ר דוראן והרשב"א חולקין על זה וכתב שצריך שיעידו עדים שו' חדשים קודם היה לה שתי שערות כדאמרינן (לט.) אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים וכל זמן שלא יעידו על זה אפילו תהיה בת ט"ו שנים היא בספק קידושין ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ועיין בחידושי הרשב"א בפרק מי שמת (שם) :
א סָעִיף א קטן שקדש או נשא פי' קטן שקידש בלבד או אפילו קדש וכשא אינו כלום דאע"ג דלקטנה תקנו נשואין ה"ט שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל לקטן לא הוצרכו לתקן לו נשואין ה"א ר"פ חרש והיינו לומר דאינה צריכה ממנו גט ואם מת אינה זקוקה ליבם אבל מ"מ לא הוי להו ביאת זנות אם נשא כדכתב הרא"ש פרק האיש מקדש ואביו יכול נמי להשיאו לכתחילה אם הוא בן י"ב שנה ויום אחד כדלעיל בסי' א' וע"ש ובמ"ש בס"ד וע"ל בסימן ל"ז:
ב סָעִיף א ומ"ש ואפילו שלח סבלונות וכו' משנה פרק האיש מקדש והיינו כשקדש ולא נשאה ומשהגדיל שלח לה סבלונות לא אמרינן דלשם קידושין שלחן אלא מסתמא ע"ד הקידושין הראשונים שלחן: ומה שכתב ולאחר שיגדיל חלין וכו' כלומר אבל אם נשאה ג"כ והגדיל חלין הקידושין מיד דכיון דבעל ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי אסיק אדעתיה דאין קידושי קטנות כלום וגמר ובעל לשם קידושין וע"ז אמר דאפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל וכו'. וכ"כ הרא"ש פ' המדיר וע"ל בסימן ל"ט:
ג סָעִיף א המקדש קטנה אינן קידושין אבל לאחר שתגדיל חלין הקידושין דאם בעל חלו הקידושין מן התורה ואם קידשה אחר אין חוששין לקידושי שני ואם לא בעל חלין הקידושין מדרבנן לענין זה דוקא שאין צריך קידושין אחרים אבל אם קדשה אחר חוששין לקידושי שני וצריכה גט משניהם וכדלקמן בסוף סי' קנ"ה ועיין בב"י שפירש דברי רבי' דוקא בלא בעל ואין צורך אלא אפילו בעל ולצדדין כדפירש':
ד סָעִיף א ומ"ש ומיהו תקנו לה קידושין ע"י אחיה ואמה שאם אין לה אב או וכו' הא דלא כתב שאם היא יתומה וכתב שאם אין לה אב הוא לפי שהשאלתות ס"ל דאף במי שהלך למ"ה תקנו שישיאוה אמה ואחיה והוו קידושין וצריכה מיאון אלא שהתוס' כתבו שאינן קידושין וכדלעיל בתחילת סי' ל"ז לפיכך כתב רבינו שאם אין לה אב דאיכא לפרושי לצדדין לשאלתות אף בהלך האב למ"ה ולתוספות דוקא כשמת האב: ומ"ש ודוקא שיש בה קצת דעת וכו' מימרא דרבא בפרק התקבל ולפי גירסת רש"י: ומ"ש משם הרמב"ם הוא על פי גירסת האלפסי והרא"ש הסכים לגירסת רש"י ולכך כתב רבינו לסברא זו בסתם:
ה סָעִיף א ומ"ש וכל זמן שלא תמאן וכו' בפ' ב"ש פליגי בה ר"א ור' יהושע ופסק כרבי יהושע ומ"ש אבל אם הלך למ"ה ולותה ואכלה וכו' כ"כ התוס' והרא"ש ס"פ אעפ"י אהא דתנן ממאנת אין לה פירות:
א סָעִיף א ובמרדכי ריש הבא ע"י דאע"ג דקטן הוא מ"מ אין ביאתו ביאת זנות הואיל ונשאה דרך נשואין ומותרת לעמוד אצלו וכן משמע באשר"י והתוס' פרק האיש מקדש וכתב הרא"ש בתשובה סי' ל"ה קטן שהגיע לשנותיו וקידש אשה ולא ידענו אם הביא ב' שערות הוי קדושי ספק ואם בדקוהו אח"כ ונמצאו ב' שערות אמרינן דמשעה שהגיע לשנותיו הביאן:
ב ובהגהות אלפסי ריש מי שהיה נשוי ואם לא כתב לה כשהוא קטן כשיגדיל א"צ לכתוב לה אלא מנה דהא משהגדיל בעולה היא עכ"ל:
ג וכתב נ"י פרק חרש דיש רשות לב"ד לפסוק על הקטנה בנדונייתה ובכל צרכיה לבעל ההגון לה מידי דהוי אאחיה ואמה ולא עוד שיכולין להתנות על נכסיה שאם תמאן תפסי נדונייתא דכל שהוא לתקנתה ולטובתה יש להן רשות בנכסיה אבל קטן שאין לו נישואין אין לב"ד רשות על כך עכ"ל:
א סָעִיף א קטן שקדש או נשא כו' דכי יקח איש אשה כתיב (וה"ה לקטנה דהוקשו אשה לאיש לכל התורה וע"ל סי' קס"ט דין קטן וקטנה כ"פ:
ב סָעִיף א דלא תקינו רבנן פי' לענין גט אבל מ"מ לא הוי בעילתו בעילת זנות כל שנת י"ג כמ"ש לעיל בריש הספר עכ"ל מ"ו וב"י הביא בסימן זה להרא"ש דלא הוה זנות ולא חילק בין שנת י"ג לקודם לכן ועיין במ"ש בסי' א':
ג סָעִיף א נישואין לקטן פירוש אף על גב דתקינו קידושין לקטנה כמ"ש בסמוך היינו כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
ד סָעִיף א דלא חיישינן שמא שלח כו' וטעמא מפרש בגמרא בפרק האיש מקדש משום דעל דעת קידושין הראשונים שלח ולא שלחה לשם קידושין:
ה סָעִיף א ולאחר שיגדיל חלין הקידושין כו' ס"א גרסינן ועיקר ואם בא עליה לאחר שהגדיל חלין הקידושין כו' וטעמא דחיישינן טפי בביאה מסבלונות משום דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודייק טפי בבעילה הלכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דקידושי קטנה לאו כלום הן וגמר ובעל לשם קידושין ולגירסא שלפנינו קשה הלשון שאמר לאחר שיגדיל חלין הקידושין דמשמע קידושין ראשונים חלין וז"א דבלא בעל במאי חלין ועוד פשיטא דחלין כשיקדש כשיגדיל אבל לפי גירסא הנ"ל דגרסי ואם בא עליה לאחר שיגדיל נתיישב הכל דבא לומר דאע"ג דשילוח סבלונות משהגדיל לא מהני מכל מקום אם בעל משהגדיל חלין מיד אותן קידושין דביאה דודאי לקידושי בביאה בעל:
ו סָעִיף א אלא שנתייחד עמה פירוש אף על גב דלא ידעינן דבא עליה בודאי אלא שנתייחד עמה מכל מקום אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה:
ז סָעִיף א צריכה גט עיין בדרישה:
ח סָעִיף א ודוקא מנה ומאתיים שהן תנאי ב"ד (ר"ל שאינה גובת מצד השטר אלא מצד תנאי ב"ד ומסתמא ע"ד אותו התנאי בעל כ"פ) דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא: (דלא קנתה בקטנותה אם לא שמחדש לה השטר כ"פ) הלכך ליתא להתוספתא ונתבאר עוד זה לקמן בסי' ס"ו וע"ש ויש נ"מ במאי דאמר כתובתה קיימת (ר"ל מאי קמ"ל אפילו לא כתב לה מעולם יש לה כתיבה י"ל דקמ"ל היכא שנשאה בתולה אע"ג כו' כ"פ) דאף על גב דהשתא כשהגדיל הקטן כבר נעשית ממנו בעולה ואם תכתוב כתובה מעתה אין לה אלא מנה כדין בעולה. והא דקאמר דוקא מנה ומאתיים ר"ל דאם היתה מתחלה בנשאה לקטן בעולה אין לה אלא מנה ואין בזה נ"מ אלא משום מאתים נקטה וק"ל:
ט סָעִיף א אבל לאחר שתגדיל חלין הקידושין ואינה צריכה כו' כתב ב"י וז"ל משמע אפילו לא בעל נמי חלו הקידושין והיינו מדרבנן ונ"מ שאינה צריכה קידושין אחרים (פירוש ולא תאמר שאסור לבא עליה מהשתא עד שיקדשנה קידושין גמורים דלא להוי בעילתו זנות בשלמא עד הנה לא היה אפשר בענין אחר שאין הקידושין תופסין בה וגם מהשתא צריכה גט ממנו אם תרצה לינשא לאחר) וכדמסיים בה ואינה צריכה קידושין אחרים כלומר לענין זה בלבד הוא דחלו הקידושין אבל לעניין אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לא דהא ודאי תפסו בה קידושין של אחר כל שקדשה אחר קודם שבעל הראשון בגדולתה הא לאחר שבעל הראשון אף על גב שלא ידעינן בה בודאי שבעל לשם קידושין אם נתקדשה שוב לאחר אינה צריכה ממנו גט ועיין לקמן בסי' קנ"ה:
י סָעִיף א ומיהו תקינו רבנן כו' שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדפרישי' לעיל ועד"ר:
יא סָעִיף א שאין לו עוד רשות בה והשיאוה כו' נלע"ד דאם יצאה מרשות אביה על ידי שהשיאה ונתארמלה או נתגרשה מכל מקום לא נגרע כחו מאחיה ואמה להתקדש על ידו מדרבנן לענין מיאון ונקט רבינו אחיה כדי לכלול בו גם כן רישא דמיירי כשמת אביה:
יב סָעִיף א אלא יוצאה במיאון ובסמוך נתבאר לענין עם הוה קידושיה קידושין:
יג סָעִיף א לשמור קידושיה פירוש כסף קידושיה: (לא הוי קידושין כלל ואינה צריכה אפילו מיאון כ"פ:
יד סָעִיף א דפחות מבת שש אפילו כו' וטעמא דאמרינן בפרק התקבל אמר רבא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון וזמן הפעוטות ידוע בפרק הניזקין שהוא מבן ו' ועד עשרה כל חד לפום חורפי' ה"ה:
טו סָעִיף א ומ"ש הרמב"ם דאם היתה מבת עשר שנים ולמעלה אפילו שהיא סכלה כו' אף על פי שלד"ה לענין מקח וממכר אין מעשי' כלום וכמ"ש רבינו בח"מ רל"ה ע"ש ס"ל להרמב"ם "דלא אמר רבא וכנגדן בקטנה מתקדשת כ"א אזמן פעוטות אבל לאחר זמן פעוטות דהיינו מי' שנה ולמעלה אין לו דמיון למקח וממכר וכמ"ש שם המ"מ דהרמב"ם משוה שני המאמרים דהיינו מאמר הנ"ל ומאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל שיכולה לשמור קידושיה מקודשת למיאון וממילא נאמר נמי דלא אמ' שצריכין שיכולה לשמור כ"א בזמן הפעוטות אבל לאחר מכאן אפילו אינה יכולה לשמור וק"ל:
טז סָעִיף א אבל אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה וכו' פי' אף אם לותה בעדים או בפסיקת ב"ד ואינה בת מלאכה שיכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך שאם היתה גדולה חייב לשלם ע"ד שיתבאר לקמן בסימן ע' בקטנה א"צ לשלם וק"ל:
יז סָעִיף א או לצורך פדיונה פי' ונפדית קודם שעמדה ומיאנה:
יח סָעִיף א אע"פ שאכל פירותיה ורבנן תקנו פירות תחת פדיונה יתבאר לקמן סימן קט"ו:
א סָעִיף א צריכה גט . משמע דוקא כשבא עליה או יחד עמה משהגדיל צריכה גט אבל אם כשלא בא עליה או בלא יחוד אינה צריכה גט וכ"כ הרא"ש בהדיא בתשובה כלל ל"ה דין ה' וז"ל קטן שקדש אשה וכשהגדיל שלח לה סבלונות וגם נתייחד עמה אם היא צריכה ממנו גט תשובה צריכה ממנו גט ולא בשביל קידושין שקידושי קטנה לאו כלום הוא וגם לא בשביל הסבלונות אלא בשביל היחוד ומביא שם ראייה לדבריו ואף על גב דגבי קטנה משהגדילה הוו קידושיה קידושין אע"ג דלא בא עליה או נתייחד עמה כדמשמע בסמוך שכ' אבל אחר שתגדיל חלין הקידושין ואינה צריכה קידושין אחרים וממילא משמע דצריכה גט וכ"כ רבינו לקמן בסימן קנ"ה וז"ל הביאה סימנים אחר י"ב שנה ולא בעל אח"כ הוו ספק קידושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן.היינו משום דתקינו רבנן קידושין לקטנה ולכן כשתגדיל חלין הקידושין וצריכה גט מדבריהם וכ"כ הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין וז"ל קטנה שלא מיאנה והגדילה ואף על פי שלא בעלה משנעשית י"ב שנה ויום אחד ה"ז אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מדברי סופרים שהרי לא בא עליה אחר שהגיע לימי נערות כו' ונמצאת שאינה צריכה גט אלא מנשואי קטנה שהן מד"ס עכ"ל:
ב סָעִיף א ומיהו תקינו לה קידושין ע"י אחיה כו'. בדפוס ב"י וגם בנוסח של קלף כתב תקנו לה "נשואין ואותה גירס' נראה לכאורה עיקר ועל פי' מ"ש נ"י ביבמות פרק בית שמאי דף תמב ע"א על מתני' דתנן שם ז"ל איזהו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעת' "השיאוה שלא לדעתה אין צריכה למאן וכתב שם נ"י ע"ז ז"ל על הא מתניתין דקתנ' "שהשיאוה ולא קתני שקדשתה כתב תשוב' ה"ר יודא בר ברזילי לריא"פ ז"ל דקידושי קטנה אינה כלום ואין קידושין מועילין אלא לאחר נישואין ואז צריכה למאן אבל בקידושין לחודייהו אין צריכה מיאון והקשו עליו דהא תנן בית הלל אומרים אחד ארוסות ואחד נשואות ממאנים ואמרינן לקמן איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקידושין שקדשני אמי ואחי כו' עד אלמא כיון דמקדשה מעיקרא בלחוד צריכה מיאון והרמב"ן הראה פנים להעמיד דברי הרב ז"ל דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן דוקא שקבלה היא קידושין אבל כשקדשוה וקבלוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל א"צ מיאון לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן אבל כשהכניסוה לחופה אף על פי שקבלו הם הקידושין ה"ז צריכה למאן. והיינו מתניתין דקתני שהשיאתה אמה ואחיה ולא קתני שקדשתה והיינו נמי דאמר רבי חנינא כל שאינה יכולה לשמור קידושיה א"צ למאן דמשמע שהיא מקבלת אותם דכשהיא מקבלת אותם ויודעת לשמור קידושיה צריכה מיאון ופי' בקידושין שקדשני אמי ואחי ר"ל הם פתוני לקבל הקידושין כ"כ בשמו הרשב"א והריטב"א עכ"ל נ"י ולקמן בסימן קנ"ה כתב רבינו ג"כ דגם מן הארוסין צריכה מיאון אבל לא נזכר בדברי רבינו האי חילוק בין קבלו היא לקבלו אמה ואחיה. מ"מ נראה ליישב חילופי הגרסאות במאי דכתבתי דספרים דגרסי' דתקנו לה נישואין כו' דמשמע דוקא נישואין ולא קידושין משום דמיירי רבינו כשקבלו אחיה ואמה הקידושין וכדמסיק לישנא שהשיאה לדעתה משמע שהן קבלו הקידושין רק שהסכימה ונתנה דעתה לזה ולספרים דגרסי קידושין איירי כשקבלה היא עצמה הקידושין וגם כשמקבלת הקידושין יש לה דעת לשמור על כל פנים לא תקנו לה חכמים נישואין אא"כ בהסכמת אמה או אחיה וכשיסכימו ומקבלת היא בעצמה הקידושין עדיף ואלים טפי ממה שקבלו אמה או אחיה הקידושין. ולשון המיאון בשניהן שוה אי אפשי בקידושין או נשואין שהשיאוני אמי ואחי ר"ל שפתוני וכמ"ש לעיל בלשון נ"י ודו"ק:
ג סָעִיף א ע"י אחיה ואמה כו' . כתב רמ"א שב"ד יכולין לפסוק להשיא את הקטנה (נדוניא וכל שצריכה לבעל כהגון לה ויש להן רשות כל שהוא לתקנתה ולטובתה. כ"פ) כמו שיש רשות לאחיה ולאמה ויכולין להתנות שאם תמאן תאבד כל אשר לה אבל אין להם רשות להשיא את הקטן עכ"ל (בשם נמוק"י בפ' חרש. כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.