א אין לאיש חזקה בנכסי אשתו אם טוען שמכרה לו מנ"מ שלה ואין לו שטר ואין לו עדים אלא שבא בטענת חזקה שאכל הפירות ג' שנים אפי' סילק עצמו מפירותיה שכתב לה דין ודברים אין לי בהם דמהני כדלקמן אפ"ה אינה חזקה שאינה חוששת למחות בו אבל אם יש עדים שמכרה לו מהני ודוקא בנ"מ אבל לא בנכסי צאן ברזל ולא בשאר נכסים כדלקמן ואפי' אחר שמחזיק בנכסיה בחיי בעלה אינה חזקה שסומכת על בעלה ואינה מוחה אפי' אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כיון שאם מתה הוא יורשה אבל אחר שהחזיק בהן ג' שנים אחרי מות בעלה אפי' אם התחיל להחזיק בהן בחיי בעלה וטען בפני מכרתם לבעליך והוא מכרם לי הויא חזקה במגו שהיה יכול לומר שקנה ממנה אחרי מות בעלה ודבר זה מבואר עוד בספר ח"ה בדיני חזקות:
א סָעִיף א אין לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו' משנה בפרק חזקת (בבא בתרא דף מב.): ומה שכתב אפי' סילק עצמו מפירותיה שכתב לה דין ודברים אין לי בהם דמהני כדלקמן אפ"ה אינה חזקה שאינה חוששת למחות בו שם אהא דתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו פריך (בדף מט:) פשיטא כיון דאית ליה פירא פירא הוא דקא אכיל לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כלומר לא יהא לי ואפ"ה אין לאיש חזקה דאין אשתו מקפדת אם יאכל הפירות שלא כדין וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום אמרי דבי רבי ינאי מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה:
ב סָעִיף א ומ"ש אבל אם יש עדים שמכרה לו מהני ודוקא בנכסי מלוג ולא בשאר נכסים כדלקמן שם אהא דתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו מקשי בגמרא (שם) הא ראיה יש כלומר חזקה הוא שאינה מועלת לו אבל ראיית עדים או שטר תועיל לו תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל משום דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי הא איתמר עלה לא נצרכה אלא באותן ג' שדות אחד שכתב לה בכתובתה ואחד שייחד לה בכתובתה ואחד שהכניסה לו שום משלה למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים כ"ש דה"ל איבה דא"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה אלא למעוטי נכסי מלוג הא אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כי איתמר דאמימר היכא דזבין איהו ומית אתיא איהי ומפקא א"נ זבנה איהי ומתה אתא איהו ומפיק בתקנתא דאושא אבל היכא דזבני תרוייהו לעלמא א"נ זבנה איהי לדידיה זבינהו זביני וכתב הרא"ש זבינהו זביני ולא יכלה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל כל נכסי הבעל בין נצ"ב בין שאר נכסי הבעל אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה בכולהו מציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי עכ"ל ודברים אלו כתב הרמב"ם בפכ"ב מהלכות אישות:
ג סָעִיף א ומ"ש ואפי' אחר שמחזיק בנכסיה בחיי בעלה אינה חזקה וכו' שם (דף נ.) אהא דתנן אין לאיש חזקה בנכסי אשתו והאמר רב א"א צריכה למחות במאן אילימא באחר והאמר רב אין מחזיקים בנכסי א"א אלא לאו בבעל ואסיק רב יוסף לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל וג' שנים לאחר מיתת הבעל מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך כי א"ל את זבינתה ליה וזבנת ניהלי מהימן:
ד סָעִיף א ומ"ש רבינו גבי אחר שמחזיק בנכסיה בחיי בעלה אינה חזקה אפי' אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' כן הכריעו שם התוס' עיין במישרים נכ"ג ח"ז:
א סָעִיף א אין לאיש חזקה בנכסי אשתו משנה פרק חזקת (בבא בתרא דף מב) ובגמרא (דף מט ונ') מפורש החילוק בין נ"מ אם יש עדים שמכרה לו מהני ובשאר נכסים של בעלה דלא מהני משום דבנכסי בעלה אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי שלא יהא לו איבה דא"ל עיניך נתת במיתה ובגירושין ולכך אין את מנחת למכור מנכסי כלום לפי שסבורה את לגבות את כתובתך כשאמו' או אגרשך אבל בנ"מ דשלה הן לא מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלה דאין לו איבה עליה אם לא תמכור נכסים שלה:
א סָעִיף א אפי' סילק עצמו כו' דאל"כ פשיטא שאין לו חזקה דכיון שיש לו פירות פירות שלו הוא אוכל:
ב סָעִיף א דמהני כדלקמן בסימן צ"ב פירוש כשכתב לה בעודה ארוסה ואח"כ אכל שלשה שנים משנשאה דה"ל למימר אי לאו דקניתים היה בידך למחות בי וכן איש אחר שאכל שלשה שנים והוא כתב לה דין ודברים כו' דהוה ליה למחות בו וק"ל:
ג סָעִיף א שאינה חוששת למחות בו שאין האשה מקפדת אם יאכל הבעל הפירות שלא כדין:
ד סָעִיף א אבל לא בנצ"ב ולא בשאר נכסים (אע"פ שיש לו עדים שמכרה כ"פ) דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שלא יאמר עיניך נתת במיתה ובגירושין שהרי אין לה כלום בהן בחייו ובעודה תחתיו (ואין לה אלא שיעבוד עליהם משא"כ נ"מ דהגוף הוא שלה ואינה יגורה מבעלה ולכן לא מציא לומר שמכרה בשביל נחת רוח ועיין בח"מ סימן קנ"א כ"פ):
ה סָעִיף א ואפי' אחר פירוש איש אחר: (ואפי' כתב לה דין ודברים כי מחאתו מחאה כיון שאם מתה הוא יורשה נמצא שסומכת על בעלה כו' כ"פ):
ו סָעִיף א בחיי בעלה הל"ל כיון שבתחלת ירידתו לשדה לא הוו עליה למחות גם אחר כן לא חשתי למחות דסברתי אעשה לבעלי בטחון שלא יחזיק בה ומיירי שאחר שמת בעלה החזיק בה ג' שנים:
ז סָעִיף א בפני מכרתם לבעליך דאי לא אמר הכי א"כ אפי' אם הוא אמת שהבעל מכרם לו מאי הוי שלא היה בידו למכור שהיא אומרת שלא היו שלו והוא אינו יודע בודאי שהם שלו לכן צ"ל שהוא טוען שאני יודע בודאי שהן שלו שבפני מכרתם לו וק"ל: (והוא מכרם לי אבל מכירתה לאו מכירה בחיי בעלה כ"פ):
ח סָעִיף א בספר ח"ה בסימן קמ"ט ושם מבואר דחזקת נזקין יש חזקה זע"ז (כגון פתיחת חלונות או ניזקין שאינן תדירין וכיוצא בזה יש לאיש בנכסי אשתו ולאשה על בעלה דדוקא בדבר שצריך לטעון מכרת לי או נתת לי אין חזקה כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.