א שכיב מרע שאמר תנו ק"ק זוז לאשתי בראוי לה נוטלתן לבד מכתובתה ואם אמר תטול ק"ק זוז בכתובתה לא תטול שתיהן אלא ידה על העליונה אם ק"ק זוז יותר נוטלתן ואם כתובתה יותר נוטלתן וכתב הרשב"ם דה"ה נמי אם אמר תנו ק"ק זוז לאשתי סתם דהוי דינא הכי דידה על העליונה וא"א ז"ל כתב שאם אמר תנו ק"ק זוז לאשתי סתם דהוי מתנה לבד מכתובתה ש"מ שצוה שיתנו לאשתו בגדיה נוטל' כל בגדיה בין של חול בין של שבת:
א סָעִיף א שכיב מרע שאמר תנו ק"ק זוז לאשתי בראוי לה נוטלת לבד מכתובתה ואם אמר תטול ק"ק זוז בכתובתה לא תטול שתיהן אלא ידה על העליונה וכו' ברייתא בס"פ יש נוחלין (בבא בתרא דף קלח.) ומ"ש בשם הרשב"ם בספרי רבינו יש חסרון הניכר וה"ג בספרים המדוייקים כתב הרשב"ם דה"ה נמי אם אמר תנו ק"ק זוז לאשתי סתם דהויא דינא הכי דידה על העליונה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאם אמר תנו ק"ק זוז לאשתי סתם דהוי מתנה לבד מכתובתה. כתב הרמב"ן משמע דכי אמרינן בכתובתה ידה על העליונה כשאמר כן שלא בפניה או שלא חלק נכסיו אבל חלק נכסיו אפי' שלא בפניה ואמר לה טלי זה בכתובתיך הפסידה כתובתה כשם שהפסידה בקרקע לר' יוסי בר חנינא דלדידיה לא שייך לחלק בין מטלטלין לקרקע ע"כ. כתב בעל התרומות בשער נ"ט בשם הראב"ד שהמחלק נכסיו לפני אשתו ואמרו לו האי אתתא מה תהא עליה ואמר לה ינתנו ליך אלף זוז ולא אמר שום לישנא יתירה אם לא אמר בכתובה אינה נוטלת אלא מה שצוה לה ע"כ ומדברי בעל העיטור משמע שאם רצתה נוטלת אלף זוז בתורת מתנה וחוזרת וגובה כתובתה וקצת משמע דהכי ס"ל לבעל התרומות. כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ג על אחד שזיכה בתורת צוואה מחמת מיתה לאשתו שתדור בבית דירתו כל ימי חייה וכמו כן זיכה לה אלפים זהובים מנכסיו והשיב משמע מתוך לשון הצוואה שזיכה לה אלפים זהובים הילכך ידה על העליונה רצתה נוטלתן בכתובתה רצתה נוטלת כתובתה ולא האלפים אבל לא תטול שתיהם:
ב סָעִיף א ש"מ שצוה שיתנו לאשתו בגדיה נוטלת כל בגדיה בין של חול בין של שבת כ"כ הרא"ש בתשוב' סוף כלל ע"ו דכל מידי דמיקרי בגדים נתן לה כדאמרינן גבי ש"מ שאמר נכסי לפלוני וכתב עוד שם דאם אמר מלבושים גם הסרבל ואונקלי ומעפורת וסודר בכלל דכל דבר שאדם לובש ומתעטף הכל נקרא מלבוש והביא ראיה לדבר:
א סָעִיף א שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז וכו' ברייתא ס"פ יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ח) והכי גרסינן בכל הספרים שכיב מרע דאילו בבריא שאמר תנו ר' זוז לפלוני קנו מיניה לאו כלום הוא דקנין דברים הוא לדברי הכל:
ב סָעִיף א ומ"ש וכתב רשב"ם דה"ה נמי אם אמר תנו מאתים זוז לאשתי סתם וכו' שם פי' כך ולאו דוקא באשתו אלא ה"ה באמר כך לבנו בכורו ולבעל חובו גם הרא"ש דכתב דהוי מתנה לבד מכתובתה ה"ה בבכור בב"ח כמבואר לשם בדבריהם אלא דכאן לא כתב רבינו אלא דין כתובה אבל בח"מ סימן רנ"ג האריך רבי' בכל מה ששייך לדין זה ועיין במה שכתבתי לשם מסעיף י"ב עד סי"ז בס"ד וא"ת לרשב"ם דאפי' בסתם ידה על העליונה אמאי תניא בכתובתה ידה על העליונה אפי' סתם נמי כבר תירץ רשב"ם גופיה לשם דאתא לאשמעינן דאף ע"ג דפריש בבכורתו אפ"ה יטול כל בכורתו אם הוא יותר מר' זוז דידה על העליונה עכ"ל גם להרא"ש קשה הא דתניא כראוי לה תטול לבד כתובתה דמאי איריא כראוי לה הא אפי' בסתם נמי הויא מתנה לבד מכתובתה וצריך לתרץ דס"ל להרא"ש דבדאמר סתם תנו ר' זוז לאשתי פשיטא לן דלמתנה גמורה נתכוין אלא רבותא אשמעינן דאף באומר כראוי לה לא אמרינן דהוי כאילו אמר כראוי לה בכתובתה אלא כראוי לה לבד מכתובתה דלישנא יתירא לטפויי אתא וכ"כ בנימוקי יוסף פי"נ:
א סָעִיף א וצ"ע בתשובה כלל פ"ג שהביא ב"י דמשמע דס"ל בדברי הרשב"ם וע"ש. ובתשובת בר ששת סי' ת"ף כתב הרמב"ן והרשב"א כדברי רשב"ם דאם אמר סתם ידה על העליונה מיהו אם אמר תנו לה ר' במתנה נוטלתן בלא כתובה וכתב עוד שם דאם אמר שתיזון מנכסיו ניזונת ומעשה ידיה שלה הואיל ואינה ניזונית משום תקנת חכמים אלא משום מתנת בעלה:
ב סָעִיף א וכתב מהרי"ו בתשובה סימן קמ"ז דאף צמידים המחוברים לבגדיה הוי בכלל בגדים הואיל ונתן לה במתנה אבל אם בשעת נישואין פסק להוסיף לה כך וכך מלבד מלבושים אין הצמידים בכלל הואיל ולא רצתה להתחתן לו אלא בכה"ג הוי במכר ובמכר אמרינן בעין רעה מוכר:
א סָעִיף א אלא ידה על העליונה עיין בח"מ סימן רנ"ג ושם בארתיה וגם כתבתי שם דנראה דזהו דוקא באינו מחלק נכסיו לבניו או אפי' במחלק ולא כתב לאשתו קרקע אבל אם כתב לה קרקע אפי' כ"ש בין חלוקת בניו כבר נתבאר בסימן ק"ו דאמרינן דמחלה וכ"כ רבינו לעיל בסימן כ"ג בכתב לה למזונותיה דשם נמי איירי במחלק נכסיו לבניו וכתב לה קרקע עוד כתבתי יישוב אחר ע"ש בסימן רנ"ג:
ב סָעִיף א לאשתו סתם ז"ל ב"י ה"ג בספרים המדוייקים לאשתו סתם דהוי דינא הכי דידה על העליונה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאם אמרו תנו נ' זוז סתם דהוי מתנה לבד מכתובתה וכ"כ רבינו בהדיא לקמן בח"מ סימן רנ"ג וכן הגיה מ"ו ור"ל לאשתי סתם שלא אמר כראוי לה או בכתובתה:
א סָעִיף א שיתנו לאשתו בגדיה כו' בין של שבת וכתב הרא"ש בתשובה (כלל ע"ה דין ה' ע"ש ראיה לדבר כ"פ) דאם אמר מלבושים גם הסרבל ואונקלו ומעפורת וסודר בכלל דכל דבר שאדם לובש ומתעטף הכל מקרי מלבוש עכ"ל ויש ללמוד ממנו למי שכותב לאשתו שתטול בגדיה דאין אלו בכלל וכתב רמ"א וז"ל י"א דאם נתן לה בגדיה במתנה בשעת מותו אף צמידים שבבגדיה בכלל (הואיל שבמתנה נתן בעין יפה) אבל אם כתב לה כך בשעה שנשאה אין צמידים בכלל עכ"ל (הואיל ולא רצתה להתחתן אלא בכה"ג הוי כמכר ומוכר בעין רעה מוכר כ"כ מהרי"ו בתשובה סימן קמ"ד כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.