א צריך שיתירנה היתר גמור שתהא מותרת לכל אדם אבל אם אמר לה הרי את מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שתהיה אסורה לו או שאומר אלא לפלוני אינו גט ויטלנו ממנו ויחזור ויתננו לה ויתירנה לכל אדם אבל אם אמר לה ע"מ הרי הוא כשאר תנאי גט והגט גט והיא תקיים התנאי בין א"ל ע"מ שלא תינשא לו או ע"מ שלא תבעלי לו או על מנת שלא תהיה מותרת לו והרמ"ה כתב ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוי גט ול"ג לא"א הרא"ש ז"ל: היה אותו פלוני שהוציא מכלל גט אסור לבא עליה משום ערוה כגון שהוא אביה או אחיה לא הוי שיור והגט גט כיון דבלאו הכי לא תפשי בה קידושין אבל אם שייר מי שתופשין לו בה קידושין אפי' בעבירה כגון חייבי לאוין הוי שיור התירה לכל חוץ מפלוני והוא קטן הוי שיור ואינו גט ולדברי ר"ח הוי ספק מגורשת שייר בעל אחותה מיבעיא אי הוי שיור כיון שראויה לו אחרי מות אחותה או ששייר מי שעתיד עדיין לילד או שאמר לה חוץ מזנותיך פירוש שתהיה מותרת להנשא אבל בזנות תהיה באיסור א"א או שתהיה מותרת לכל מי שיבא עליך כדרך כל הארץ אבל שלא כדרך הרי את באיסור אשת איש או שתהיה מותרת להתקדש בכסף אבל לענין שטר וביאה תהיה באיסור א"א או שאמר לה תהא מותרת לכל אלא שישאר לי רשות עליך להפר נדריך וליורשך בכולהו מיבעיא ולא איפשיטא והויא ספק מגורשת א"ל הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה בשעה שמסר לה הגט לראובן ושמעון מיבעיא אם נאמר שחזר ממה ששייר ומתירה אף לראובן ושמעון או נאמר שלא רצה להתירה אלא לראובן ושמעון או אם חזר ואמר בשעת מסירה לראובן ולא הזכיר שמעון או לשמעון ולא הזכיר ראובן או אם אמר אף לשמעון בכולהו מיבעיא אי הוי שיור ולא איפשיטא והויא ספק מגורשת והרמב"ם כתב דלראובן ושמעון ודאי הוי גירושין לראובן אינה מגורשת לשמעון או שאמר אף לשמעון הוי ספק מגורשת אמר לה ה"ז גיטך והרי את מגורשת ממני היום ולמחר את אשתי כתב הרמב"ם שאינה מגורשת וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהיא מגורשת:
א סָעִיף א צריך שיתירנה היתר גמור וכולי אבל אם אמר לה הרי את מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכולי ר"פ בתרא דגיטין (דף פג.) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ובעי בגמרא לקמן (פד:) מאן תנא כלומר דצריך ליטלו הימנה ולא סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם רשב"א הוא דתניא ארשב"א כיצד יעשה יטלנו ממנה ויתננו לה ויאמר לה הרי זה גיטיך כלומר דבאמר לה כנסי ש"ח ס"ל לרבי דבאומר לה בתר הכי הא גיטיך סגי ורשב"א פליג ואמר דלא סגי עד שיטלנו ממנה וכולי כדאיתא בהזורק (עח.) ובההיא קי"ל כרבי דסתם מתניתין התם כוותיה ואמר חזקיה דמתני' דהכא כרשב"א אתיא ולדידיה משמע דלית הילכתא כסתם מתני' דהכא דמדאמר רשב"א הוא משמע דמהילכתא מפיק לה ורבי יוחנן אמר אפי' תימא רבי הוא שאני הכא הואיל וקנאתו בו לפסול בו לכהונה ולענין הלכה כתב הר"ן ופירש"י דרבי יוחנן בחיי חזקיה רבו נחלק עליו ולפ"ז אפשר דלא קי"ל כסתם מתניתין לפי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אבל לדעת ר"י לאחר פטירת חזקיה נחלק עליו ולפי זה הלכה כרבי יוחנן וכן דעת הרשב"א וכתבו הרשב"א והר"ן שכן דעת הרי"ף שכתב משנתינו כצורתה וגם הרא"ש שהלך בדרכו וכתב משנתינו כצורתה משמע דהכי נמי סבירא ליה וכן דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין וכן דעת רש"י שכתב בהזורק אמתני' דאמר לה כנסי ש"ח זה וכולי אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך ואפי' לאחר שבא לידה אמר לה כן ודיו וכתב עוד הר"ן דמתניתין דוקא קתני שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואף ע"ג דבעלמא בהא גיטיך סתמא סגי הכא שאני דכיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני אי אמר בתר הכי הא גיטיך סתמא לא מבטל מאי דאמר מעיקרא בהדיא ואין כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק א' אם נטלו ממנה וחזר ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטיך ה"ז מגורשת אלמא דס"ל דמתני' לישנא בעלמא נקט ולאו דוקא ובגמרא איבעיא להו האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר"א דהא שייר לה בגט אבל בע"מ מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ פליג ר"א אדרבנן אבל בחוץ מודה להו דהא שייר בגט אמר רבינא ת"ש כל הבתים מטמאות וכולי אלא ש"מ חוץ הוא ש"מ וכתבו הרי"ף והרא"ש ופשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה וכן כתב הרשב"א וכ"נ שהוא דעת התוס' וכן דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין וכן כתב הר"ן וכתב עוד אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן בפשטא דבעיין ש"מ חוץ אבל ע"מ מודו ליה משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ וראיה לדבר דהא בגמרא אמרינן שלאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו וכולי ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפי' בע"מ לא מודו רבנן לר"א ומידי ספיקא מיהו לא נפיק עכ"ל והזכיר סברא זו רבינו ירוחם בח"א והרשב"א כתב סברא זו בשם הרמב"ן : וכתבו התוס' אבל בע"מ מודו ליה לכאורה היה נראה דדוקא בעל מנת שלא תנשאי מודו דלא הוי שיור משום דהותרה אצלו בזנות אבל בעל מנת שלא תבעלי ולא תנשאי הוי שיור כמו חוץ ומיהו נראה לר"י דאפי' בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי מודו רבנן דלא הוי שיורא דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל וכן דעת הרא"ש והר"ן ז"ל ורש"י כתב אבל בעל מנת מודו ליה דבגט לא שייר שהרי התירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא. ורבינו ירוחם תפש דבריו כפשטן שלא הזכיר אלא על מנת שלא תנשאי כלומר אבל על מנת שלא תבעלי הוי שיור שכן כתב בח"א דעל מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט לדעת רש"י אבל הר"ן כתב דרש"י לישנא דברייתא נקט אבל אה"נ דאפי' אומר ע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי אמרינן דמודו לר"א והרמב"ם בפ"ח כתב ג"כ ע"מ שלא תנשאי ואיפשר לומר דלישנא דברייתא נקט אבל ה"ה לע"מ שלא תבעלי וכמ"ש הר"ן לדעת רש"י מיהו כתבו התוס' בריש המגרש גבי הא דתניא שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש דבע"מ שלא תבעלי לפלוני לא תינשא לכתחלה דחיישינן שמא יבא עליה באונס אבל בע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנה בע"כ דנישואין א"א בעל כרחה וכתבו רבינו בסימן קמ"ג. ומדברי ר"ח שהזכיר הרשב"א משמע דאפי' בע"מ שלא תנשאי לא תינשא עד שימות אותו פלוני שכתב וז"ל ואסיקנא בחוץ פליגי אבל ע"מ תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרת עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי עכ"ל משמע דקודם שימות זה אינה מותרת לכל אדם ע"כ. כתב הרמב"ם בפ"ח דכי אמרינן בע"מ שלא תנשאי לפלוני דכשר היינו בקוצב זמן שאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה אבל אם אמר לה סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט וכתב ה"ה שיש חולקים עליו ומתירים אפי' באומר סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונתבאר בדברי רבינו סימן קמ"ג:
ב סָעִיף א היה אותו פלוני שהוציא מכלל הגט אסור לבא עליה וכולי משנה שם (דף פה) הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך ולאחי ולאחיך לעבד ולעכו"ם ולכל מי שאין עליו קידושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכולי ולכל מי שיש עליו קידושין אפי' בעבירה פסול והיינו לומר דאינו גט כיון דהוי שיור ואינו כריתות וכ"כ הרמב"ם בפ"ח:
ג סָעִיף א התירה לכל חוץ מפלוני וכולי שם בעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מקידושי קטן מהו א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה אמאי והא תניא ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הויה הכי נמי אתיא לכלל הויה כך הוא גירסת הספרים ולפי זה בעיין איפשיטא וכן גירסת הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ח וכתב הרשב"א אבל ר"ח נראה שאינו גורס בהא תניתוה דהאי נמי סלקא בתיקו:
ד סָעִיף א שייר בעל אחותה וכולי כל הני בעיי דלא איפשיטו שם בהמגרש:
ה סָעִיף א אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וכולי שם בריש המגרש (גיטין דף פב:) בעי אביי הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר את"ל מאי דאסר שרא לראובן מהו לראובן וה"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה או דילמא לראובן דוקא את"ל לראובן דוקא לשמעון מהו לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה או דילמא לשמעון דוקא בעי רב אשי אף לשמעון מהו אף אראובן קאי או דילמא אף אעלמא קאי תיקו ופירש"י אף לשמעון מהו. א"ל חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תמצא לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"פ שלא הזכיר שמו או דילמא לשמעון ולא לראובן והאי אף אעלמא קאי וכתב הר"ן ויש מי שאומר דנקטינן בכל הני בעיי לחומרא ככל תיקו דאיסורא אבל הרמב"ם ז"ל פוסק בפ"ח דמאי דאיתמר ביה אם תמצא לומר כאילו איפשיטא בהדיא וכן דרכו בכל מקום ובתרי בעיי בתראי פוסק שהיא ספק מגורשת וכתבו התוס' דכי היכי דמיבעיא לרב אשי באומר אף לשמעון ה"נ מיבעיא ליה באומר אף לראובן ולא הזכיר שמעון ובדין חזר ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון שכתבה רמב"ם הרי זה מגורשת כתב ה"ה פירוש כגון שחזר ונטלו הימנה ונתנו לה וא"ל הרי את מותרת לראובן ושמעון ויתבאר למטה שכל שהתנה בשעת נתינה צריך לחזור וליטלו הימנה וכבר נתבאר זה בראש סימן זה. והרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן ח' דהא דבעי אביי הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מיירי דחזר ואמר קודם מסירת הגט לידה דאי אחר מסירת הגט מאי קאמר או דילמא מאי דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמינה לאסרה למי שהתירה כבר עכ"ל:
ו סָעִיף א אמר הרי זה גיטיך והרי את מגורשת ממני היום וכולי גם זה שם בריש המגרש (גיטין דף פג:) בעיא דרבא ופשט רב נחמן דכיון דפסקה פסקה כלומר כיון דפסקה מיניה היום לגמרי אצל כל אדם פסקה לעולם ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הילכך אין תנאי זה כלום והרא"ש כתב בעיא ופשיטותא דידה אבל הרי"ף השמיטה הרמב"ם כתב בהדיא בפ"ח שאינה מגורשת וכתבו הר"ן והרב המגיד שדחאוה מדאמרינן בפרק הנזכר (פה: פו.) גמרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם אתקין רב בגיטי מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן והם מפרשים לאפוקי מדבעא מיניה וכולי לומר שאין אומרים כיון דפסקה פסקה אלא שאינה מגורשת כל זמן שאמר לה בפירוש ולמחר את אשתי הילכך מן התקנה צריך לומר ולעלם ומיהו מדינא סתמו כמפורש לעלם דמי ודעת רש"י כדעת הרא"ש דקיימא לן כפשיטותא דרב נחמן שכתב דאף על גב דפשטינן כיון דפסקה פסקה אפי' הכי תיקן דלא נעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט וכן דעת הרשב"א שכתב ז"ל ואיפשר לפרש נמי דהא דאמרינן אתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן כלומר לכך הוצרך לתקן כך כדי שלא יוציאו לעז על הגט לומר שאינה מגורשת אלא ליום אחד ומיהו קיימא לן כרב נחמן דכיון דפסקה פסקה ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ואיפשר נמי דאפי' אם נשאת לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן לה כדאמרי' בסמוך והרמב"ם שכתב דאינה מגורשת כלל לא נראו דבריו עכ"ל והר"ן כתב גם כן שאינו מחוור דעת הרי"ף והרמב"ם דמידי ספק מגורשת מיהא לא נפקא דאיבעיא לא מיפשטא לרב דתיקון לעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן שפיר שייך למימר לאפוקי גם הרב המגיד כתב ויש מי שפסק שהיא מספק מגורשת וכן ראוי להחמיר בכל דבר שבערוה עכ"ל:
א סָעִיף א צריך שיתירנה וכולי פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים ר"פ המגרש והלכה כחכמים דבין אלא ובין חוץ הוי שיור ואינו גט עד שיטלנו ממנה וכולי והלכה נמי כרבי יוחנן דאע"ג דהלכה כרבי לעיל בסימן קל"ו דבא"ל כנסי ש"ח זה וא"ל אח"כ הרי זה גיטך ה"ז גט וא"צ ליטלו הימנה אלא באמירה בעלמא סגי שיאמר לה ה"ז גיטך שאני התם דבמאמר כנסי ש"ח לא זכתה בגט לשום דבר אבל הכא בא"ל חוץ מפלוני דזכתה בגט וקנאתו לפסול בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל ליה מינה לא מהני אמירה שהרי כבר זכתה בו ע"מ תנאי ראשון כך פירש"י (דף פ"ד):
ב סָעִיף א ומ"ש אבל אם א"ל ע"מ ה"ה כשאר תנאי גט וכולי כך כתבו התוס' בדבור ראשון פרק המגרש וכתבו דלפי טעם זה אפי' א"ל שלא תנשאי וגם לא תבעלי דלא הותרה אצלו לא בנישואין ולא בזנות נמי הוי גט דה"ה כשאר תנאי וא"כ קשה אמאי כתב רבינו בין א"ל ע"מ שלא תנשאי לו או ע"מ שלא תבעלי לו עדיפא מיניה ה"ל לאשמעינן דאפי' א"ל ע"מ שלא תנשאי וגם לא תבעלי לו ונראה דהיינו מ"ש רבינו או ע"מ שלא תהיה מותרת לו כלומר אי אפי' א"ל לשון שלא התירה לפלוני לא לקדשה בכסף ולא לבעילת זנות כגון שא"ל ע"מ שלא תהא מותרת לו ורבינו כתב כך על פי דברי הרא"ש שכתב לשון זה במסקנתו דכיון שהזכיר ע"מ תנאה הוי ושריא לעלמא מידי דהוה אכל תנאי דעלמא מדלא מפליג בע"מ אלמא כל ע"מ שריא עכ"ל הרא"ש והביא רבינו על זה מ"ש הרמ"ה בספרו ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני לא הוי גט כלום דכיון דלא התירה כלל לא בנישואין ולא בזנות הוי שיור וכמה שכתבו התוס' דהכי משמע לכאורה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל שהרי הרא"ש כתב להדיא דכל ע"מ שריא אפי' אמר ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני הוי גט והשתא הא דכתב הרא"ש ורבינו הך חלוקה דא"ל ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני שלא נזכרה בגמרא ובתוס' אלא בע"כ דבמקום מ"ש התוס' שא"ל ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נקט הרא"ש ע"מ שלא תהיה מותרת לפלוני בלשון קצרה שכולל נישואין וגם זנות ואחריו נמשך רבינו:
ג סָעִיף א היה אותו פלוני וכולי משנה בהמגרש (דף פ"ה): התירה לכל חוץ מפלוני והוא קטן כולי בעיא דאיפשיטא לשם ולגי' ר"ח לא איפשיטא והויא ספק מגורשת: או אם אמר אף לשמעון וכולי שם ריש (דף פ"ג) וכתבו התוס' נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה עכ"ל ומ"ש ע"ש הרמב"ם דלראובן ושמעון ודאי הוי גירושין טעמו דפסק כאת"ל מאי דאסר שרא וכן באמר לראובן פסק כאת"ל לראובן דוקא ולא לשמעון אבל בהך בעיא דאמר ליה לשמעון או אף לשמעון בעיא דלא איפשיטא היא והויא ספק מגורשת: א"ל ה"ז גיטך וכולי עד סוף הסימן מבואר ב"י טעם מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בזה והנכון דהוי ספק מגורשת וכן פסק הרב המגיד והכי נקטינן:
א וכתב המרדכי ריש המגרש בשם רב נטרונאי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה בשום אדם כיצד יעשה אם תמצא לומר יאמר לה ע"מ שמא תעבור ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אומר לב"ד והם מוחים בידיהם שלא ישאו זה את זה לעולם והוא יגרשנה בלא תנאי עכ"ל,
א סָעִיף א אלא לפלוני ר"ל דלא אמר לה בל' חוץ אלא בל' אלא:
ב סָעִיף א אינו גט דספר כריתות כתיב שתהא מותרת ממנו מכל וכל (ויש שכתבו שנלמד מדכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דמשמע לאיזה שתרצה היא כ"פ ועיין בדרישה:
ג סָעִיף א ויטלנו ממנו ויחזור כו' כצ"ל והטעם שצריך לחזור וליטול ממנה היינו משום דמהני נתינת הגט שקנאתו לפסול לכהונה כן הוא בגמרא בפרק המגרש (גיטין דף פ"ד ע"ב) וכעין זה כתב רבינו לקמן בס"ס קל"ח (ע"ל סי' קמ"ג):
ד סָעִיף א כשאר תנאי גט כו' ז"ל רש"י דבגט לא שייר שהרי התירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה ע"מ שלא תינשא לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא עכ"ל ועד"ר:
ה סָעִיף א או על מנת שלא תבעלי פירוש ל"מ בלא תינשא שגם לזה מותר להתארס וגם לזנות ולשאר כל דבר חוץ שלא תינשא לו אלא אפי' ע"מ שלא תבעלי דמשמע אפילו בזנות תהיה אסורה עליו ול"מ זה אלא אפילו שלא תהיה מותרת לו דאסורה לו אפילו לשאר צרכים ומש"ה פליג הרמ"ה אזה כיון שהיא אסורה לו מכל וכל וק"ל:
ו סָעִיף א שהוציא מכלל כו' ר"ל בלשון חוץ:
ז סָעִיף א והוא קטן הוי שיור דאתי לכלל גדלות:
ח סָעִיף א ולדברי ר"ח הוי כו' ופלוגתתם תלוי בגירסת הגמרא:
ט סָעִיף א או שא"ל חוץ מזנותיך כו' צ"ע מ"ש חוץ מזנותיך מחוץ מפלוני בנישואין ומתיר לה עמו הזנות דמדסלק לעיל בא"ל ע"מ שלא תינשא לו או ע"מ שלא תבעלי לו משמע דבא"ל חוץ מנשואי פלוני דלא אסר לה אלא בנישואין עליה אבל בזנות ממילא מותרת לו ואפ"ה סתם לעיל ואמר דחוץ אינו גט ויש לומר כיון דכריתות דגיטין אנישואין קאי צריכה שתהיה פטור ממנו מנשואיו ומותר להנשא לכל אדם והא ליכא דהא אמר חוץ מנשואי פלוני משא"כ בשהוא מתירה להנשא לכ"ע אלא שא"ל חוץ מזנות דמ"מ איכא כריתות גט שמותרת לכולי עלמא בנישואין ודוחק:
י סָעִיף א שטר וביאה ר"ל להיות מקודשת בשטר וביאה:
יא סָעִיף א בשעה שמסר דאילו לאח"כ לא שייך למימר דבא לאוסרה למי שהתירה תחילה דלאו כל כמיניה כיון שכבר בא הגט לידה ועד"ר:
יב סָעִיף א לראובן ושמעון פירוש ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון:
יג סָעִיף א או אם חזר ואמר כו' לראובן כו' ר"ל את"ל מה דאסר שרא היכא שחוזר ואומר לראובן ושמעון אבל היכא שאמר לראובן לחוד מהו לראובן וה"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה א"ד לראובן דוקא את"ל לראובן דוקא לשמעון מהו לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה א"ד לשמעון דוקא כך בעי אביי ואח"כ אמרינן בגמרא בעי רב אשי אף לשמעון מהו אראובן קאי א"ד אף אעלמא קאי ופירש"י דהאי אך אראובן קאי ואף על פי שלא הזכיר שמו א"ד לשמעון ולא לראובן והאי אף אעלמא קאי
יד סָעִיף א בכולהו מיבעיא כו' עיין בדרישה:
טו סָעִיף א לראובן אינה מגורשת פי' אינה מגורשת כלל דהא בלשון חוץ שייר לשמעון:
טז סָעִיף א הוי ספק מגורשת פירוש שהוא אזיל לשיטתיה דמאי דאיתמר ביה באת"ל כאילו ואיפשט בהדיא הלכך כשאמר לראובן הא אמר באת"ל דשייר לשמעון כנ"ל אבל בשמעון סלקי האבעיא בתיקו דרב אשי בעיא בפני עצמו היא הלכך פסק בשניהם כסתם תיקו והוי ספק מגורשת וכ"כ הר"ן:
יז סָעִיף א שהיא מגורשת דכיון דפסק היום ממנו לגמרי אצל כל אדם פסק לעולם (ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדישנה הלכך אין תנאי זה כלום כ"פ):
א סָעִיף א אינו גט אע"ג דלענין קידושין אם אמר לה תהא מקודשת לי חוץ מפלוני כתב רבינו לעיל בס"ס ל"ח בשם הרמב"ם שהן ספק קידושין והכא כתב סתם שאינו גט ולא כתב שהרמב"ם חולק היינו משום דלענין גט היא משנה שלימה דחכמים סוברים שאינו גט רק בגמרא בעי רבי אבא בקידושין מהו דילמא דוקא בגט סברי רבנן דאינו גט דבעי' כריתות וליכא אבל בקידושין דהוי משום קנין זה נמי הוי קנין א"ד מקשינן הויה ליציאה ומדקדק הרמב"ם מתוך סוגיית הגמרא דבקדושין הוי ספיקא ויש חילוק בין גט לקידושין ולכן כתב גבי קידושין דהוא ספק קידושין וק"ל:
ב סָעִיף א כשאר תנאי גט כו' ז"ל רש"י דבגט לא שייר כו' ע"מ שלא תנשאי לזה כו' וכתב הר"ן דל"ד נקט לא תינשאי אלא לשון הברייתא נקט אבל ה"ה ע"מ שלא תבעלי אע"ג דהוי שיור דאסרה עליו אפילו בזנות כיון דלא שייר במסירת הגט מיקרי שפיר ונתן לה ספר כריתות וכן בתוס':
ג סָעִיף א ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל צ"ע דלא מצאתי מזה שם דבר לא באשר"י ולא בתוס' דלא הזכירו אלא שלא תבעלי מיהו אפשר לומר כיון שהרא"ש כתב שם דבאם נאמר דבחוץ פליגי ובע"מ כ"ע מודו דבכל ענין מיירי כו' ע"ש בהאי כללא נכלל ג"כ אם אמר שלא תהא מותרת לו ע"ש אלא דאעיקרא דמילתא ק"ק מ"ט דהרמ"ה לחלק דבשלא תהא מותרת לו אינו גט ומ"ש שאסורה לו אפילו לשימוש אין זה תלוי בכריתות דגירושין:
ד סָעִיף א בשעה שמסר דאילו לאחר כך כו' כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ס' והביאה ב"י כאן ומש"ה כתב ג"כ בש"ע בשעה שמסר לה. וק"ק היכי דייק הרא"ש כן דאילו לאחר שמסר לה לאו כל כמיניה כו'. למה הא כיון דאמר חוץ גיטו לאו גט וכאילו לא נתן דמי ואינה מותרת עדיין לשום אדם וצ"ל דה"ק זה שחזר בתנאו הראשון ומתנה שתהא אסורה לעלמא ומותרת לפלוני ע"כ דמחשב גט בכך וא"כ אי כבר מסר לה מה עלה בדעתו לאסור מי שהתיר לו כבר כיון שלדעתו מתגרשת כבר בקבלתה אף שאמר חוץ א"נ ה"ק לצטריך לחזור וליטלו מידם אי כבר נתנו לה ורוצה לחזור בתנאו הראשון ולמה סתם הגמ' באמצעיתו אלא ודאי דהגמרא מיירי דאכתי לא מסרה לידם. אלא שק' א"כ מרישא דמילתא ה"ל להרא"ש לדייק כן דקא בעי אי רצה לומר שתהא מותרת אף לראובן ושמעון היאך יכול לחזור בתנאו כל זמן שלא חזר ונטלו מידם כיון דחל הגט קצת במסירתו לידה שהרי אסורה לכהונה וכמ"ש לעיל:
ה סָעִיף א בכולהו מיבעיא אי הוי שיור ולא איפשטא והוי ספק מגורשת והרמב"ם כו' ותימא למה כתב רבינו על כולן דהוי' ספק מגורשת וכבר נתבאר ברבינו לעיל בסי' י"ז ול"א ובסי' ק' ובסי' ע"ה ובסי' קכ"ב ובכמה דוכתי ס"ל דלהרא"ש נמי דאת"ל הוי פשיטותא לאבעיי' קמייתא ובאבעיות הללו איתא בגמ' בהדיא את"ל בכולן חוץ בלשמעון מהו גם באף לשמעון שאיבעיא רב אשי בפני עצמו ואף שכתב רש"י ג"כ את"ל מ"מ כיון דהגמרא לא קאמר בהדיא את"ל לא הויא מינה פשיטותא וכמ"ש ב"י לעיל סי' י"ז וק'. ויותר התימה דדברי רבינו בנויין על אדני דברי הרא"ש והרא"ש לא כ"כ שם פרק המגרש דף קי"ג ע"ב וז"ל שם בעי רב אשי אף לשמעון כו' תיקו כתב ר"מ ז"ל דהך איבעיא דרב אשי סלקא בתיקו ועבדינן ביה לחומרא והרמב"ם כתב דלראובן ושמעון מגורשת באת"ל אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ"ל הרי לפנינו דלא כתב בשם מאן לומר דלראובן ושמעון לא תהא מגורשת אלא אדרבא הוסיף בשם ר"א לומר דכולן אפשיטא חוץ מאבעיא דרב אשי האחרונה. ונראה דהיינו טעמא משום דסבירא ליה כיון דאבעיא ליה באת"ל כמ"ש רש"י אף שלא נזכר האת"ל בגמרא מ"מ ה"ל פשיטותא לאיבעיא קמאי. ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא איפשיטא נ"ל דלא בחדא מחתא מחתן ליה אלא ה"פ אבל אמר לראובן אינה מגורשת ודאי דהא איכא בגמרא את"ל וכן לשמעון ר"ל ג"כ אינה מגורשת ודאי אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דהא לא איפשיטא וליכא את"ל בגמרא:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.