א הכונס את יבמתו נאסרו צרותיהן עליו ועל שאר האחין ואם בא הוא או אחד משאר האחין על הצרה אין עוברין אלא בעשה לפיכך תפסי בה קידושין ואין הולד ממנה ממזר החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וצרותיה עליו ועל שאר האחין ואינה אלא בעשה לפיכך תפסי בהו קידושין ואין הולד ממזר וכשם שהחולץ אסור בחלוצה כך אסור בכל קרובותיה כגון באמה ובבתה והיא אסורה בבנו ובאחיו ואפילו באיסור שניות כגון אם אם אמה ובת בן בנו כמו בגרושתו לפיכך מתה מותר באחותה והאחין מותרין בכל קרובות החלוצה החולץ מותר באחות צרת החלוצה ובשאר קרובותיה ואסור בצרת אחות החלוצה ופירש"י אפילו אם נשואה לאיש נכרי ור"י פירש אם היא נשואה לאיש נכרי מותרת ואינה אסורה לו אא"כ נשואה לאחין וכן הוא מסקנת א"א ז"ל:
א סָעִיף א הכונס את יבמתו נאסרו צרותיהן עליו ועל כל שאר האחין פשוט הוא בפ"ק דיבמות (י:) ואם בא הוא או א' משאר האחין על הצרה אין עוברין אלא בעשה לפיכך תפסו בה קידושין ואין הולד ממנה ממזר שם :
ב סָעִיף א החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וצרותיה עליו ועל שאר האחין ואינה אלא בעשה לפיכך תפסי בהו קידושין ואין הולד ממזר בפרק החולץ (יבמות דף מ:) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מאי טעמא באיסורא קיימא וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל וליתא להא דשמואל דגרסינן בפרק קמא איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אר"ל הוא אינו חייב על חלוצתו כרת והאחין חייבים על חלוצתו כרת בין הוא ובין אחין חייבין על צרתה כרת ור"י אמר בין הוא בין האחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ואמרי' מ"ט דר"ל אמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב אינו בונה איהו הוא דקאי בלא יבנה הא אחין באיסור אשת אח כדקיימי קיימי ועלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי קיימי ור"י מי איכא מידי דמעיקרא איבעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי מייבם ואי בעי להאי מייבם והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחין קא עביד איהי נמי שליחותא דצרה קא עבדת ואמרינן תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כר"י ומ"ד בכרת כר"ל וקי"ל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכ"ש הכא דקאי ר"י כוותיה ופירש"י בעשה דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה והרמב"ם כ' בפ"א דעשה היינו מדכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ודע שהרמב"ם כתב בפ' הנזכר גבי חולץ ליבמתו נאסרה היא וכל צרותיה עליו ועל שאר האחין וכולן אסורות עליהן מד"ס כשניות שמאחר שמת אחיו נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו וה"ה תמה עליו דהא משמע בגמרא דלר"י בלאו קיימא ושהרבה מפרשים כתבו כן שהרמב"ם השיג על הרמב"ם בזה:
ג סָעִיף א וכשם שהחולץ אסור בחלוצה כך אסור בכל קרובותיה כגון באמה ובבתה והיא אסורה בבנו ובאביו משנה בפרק החולץ (שם). ומ"ש ואפילו באיסור שניות כגון אם אם אמה ובת בן בנו כמו בגרושתו שם בעיא דאיפשיטא. ומ"ש לפיכך מתה מותר באחותה משנה שם יבמתו שמתה מותר באחותה וכבר אמרו בגמרא דמשנה דאינה צריכה היא דזיל קרי בי רב הוא דאפילו אשתו גמורה לא נאסרה אחותה עליו אלא בחייה ולשון לפיכך שכתב רבינו אינו מכוון וצריך לדחוק ולפרש דה"ק לפיכך כיון שהוא אסור בקרובותיה אינו מותר באחותה אא"כ מתה. ומ"ש והאחין מותרין בכל קרובות החלוצה משנה שם:
ד סָעִיף א החולץ מותרת באחות צרת החלוצה ובשאר קרובותיה ואסור בצרת אחות החלוצה משנה שם מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו ובגמרא (שם) מאי שנא האי ומ"ש האי הך דאזלא בהדה לב"ד גזרו בה רבנן הך דלא אזלא בהדה לב"ד לא גזרו בה רבנן ופירש"י מ"ש. רישא קרובת צרת חלוצה דשריא. ומ"ש סיפא צרת קרובת חלוצתו ששתיהן נכריות היא וצרתה ונשואות לנכרי וקתני אסור: הא דאזלא בהדה לבית דין. כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מינייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב ואינהו סברי שרחל וצרת נשי אחיו הוו שהרי לרחל חלץ: הא דלא אזלא בהדה לב"ד. כשהיבמה חולצת אין צרתה הולכת עמה הילכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצתו נסיב עכ"ל והתוס' תמהו על פירושו והקשו עליו כמה קושיות ונראה לר"י דגרסי' הא דאזלא בהדה לב"ד פי' שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחיו דדמיא לצרת ערוה אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה הילכך קרובתה שריא: ומ"ש וכן הוא מסקנת א"א ז"ל שם:
א סָעִיף א הכונס את יבמתו נאסרות צרותיה וכו' עד אלא בעשה בפ"ק (דף י') איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה פליגי בה ר"ל ור' יוחנן ר"ל אמר בין הוא בין האחין חייבין על צרתה כרת ועל החלוצה הוא אינו חייב כרת והאחין חייבין עליה כרת ור"י אמר בין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ומפרש התם פלוגתייהו (ובדף י"א) איתמר הבא על יבמה ובא א' מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכרת כריש לקיש וחד אמר בעשה כרבי יוחנן וקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכן כתב האלפסי והרא"ש פרק החולץ ופירש"י בעשה בית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל והא דקאמר איתיביה ר"י לר"ל החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחים בשלמא לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו וכו' היינו לומר חייבי לאוין הבאים מן העשה אבל התוספות בד"ה חד אמר בעשה הקשו על גירסת הקונטרס ושר"ת גורס חד אמר בלאו וכן פי' ר"ת וכו' וכן כתבו עוד התוס' בפרק ואלו נערות בדף ל' בד"ה אי לאפוקי אבל רבינו נמשך אחר גירסת רש"י והרי"ף והרא"ש מיהו קשה תינח בבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה דאינו אלא בעשה כדפי' אבל בחולץ לה ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה דקאי עלה בלאו דלא יבנה כיון דלא בנה שוב לא יבנה דהוי לאו גמור ואפ"ה כתב רבינו דאינו אלא בעשה וצ"ע:
ב סָעִיף א כגון באמה ובבתה לאו דוקא דה"ה באחותה נמי אסור כיון שחלץ לה ואם לא חלץ לה היה מותר באמה ובבתה ובאחותה וכן מ"ש והיא אסורה בבנו ובאחיו היינו מפני שחלץ לה דאי לא חלץ לה היתה מותרת לבנו ולאחיו דאחיו היה מייבם אותה אבל לאביו אסורה אפי' לא חלץ לה שהרי היא כלתו אשת המת וכלשון רבי' כ"כ הרמב"ם בפ"א ה"ג כגון אם אם אמה ובת בן בנה דבהני תרתי אסור החולץ כמו בגרושתו וי"ס גורסין ובן בן בנו וקאי אחלוצה דהיא אסורה לבן בן בנו וכ"כ הרמב"ם בפ"א:
ג סָעִיף א לפיכך מתה מותר באחותה הלשון מגומגם וב"י נדחק בפירושו ואפשר דלפי שהתוס' הקשו על פירש"י בסמוך שפירש דאפילו בנשואות לאיש נכרי אסור בצרת אחות החלוצה דסברי אינשי דחזו דאזלא אחותה עמה לבית דין דלאחותה חלץ וקנסיב צרת חלוצתו דא"כ אפילו מתה נמי ליתסר באחותה ומכח קושיא זו הסכים הרא"ש לפר"י כמו שכתב רבינו בסמוך לכן הקדים לומר לפיכך מתה מותר באחותה להוציא מפירש"י ולפ"ז יותר מתוקן היה לגרוס האי לפיכך מתה מותר באחותה בסוף פירוש ר"י:
א סָעִיף א נאסרות צרותיה עליו כצ"ל:
ב סָעִיף א אין עוברין אלא בעשה דכתיב אשר לא יבנה כו' דבית א' הוא בונה כו' ולאו הבא כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה והרמב"ם דרש מדכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה:
ג סָעִיף א לפיכך תפסי בה קידושין כו' לאפוקי מיהא כאשת אחיו שיש לו בנים דהיא בכרת ולא תפסי בה קידושין וממילא הוי הילד ממזר:
ד סָעִיף א החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה כו' דכתיב אשר לא יבנה (דהול"ל אשר לא בנה בלשון עבר כ"פ) כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ה סָעִיף א בבנו ובאביו ובאחיו כו' כגון אם אם אמה כצ"ל. ובן בן בנו פירוש אסור לה וי"ס דגרסי ובת בן בנה וקאי על היבם:
ו סָעִיף א והאחין מותרין כו' אף על גב שאחיהם החולץ שליחותייהו קעביד וכאילו הם חלצוה (מ"מ לא החמירו מגרושת אחיהם החולץ שמותרים בקרובותיה כ"פ):
ז סָעִיף א החולץ מותר באחות צרת החלוצה ולא אמרינן צרה כחלוצה לאסור בקרובותיה רש"י:
ח סָעִיף א ואסור בצרת אחות החלוצה (ל"ד אחותה אלא ה"ה שאר קרובותיה כן מוכח במשנה כ"פ) פירש רש"י בריש דף מ' ע"ב כגון ראובן חלץ לאה ורחל אחותה נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה הצרה לראובן וטעמא מפורש בגמרא עכ"ל וז"ל הגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומפרש הך דאזלא בהדה לב"ד גזרו בה רבנן כו' ה"ג רש"י ומפרש כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לבית דין וכולי עלמא לא ידעי הי מינייהו יבמתו וסברי דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל יאמרו היינו צרת חלוצתו דסברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו מ"ה גזרו אבל כשלאה חולצת אין צרתה הולכת עמה ומשום הכי כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצתו קא נסיב עד כאן לשונו אבל התוספות והרא"ש הקשו עליו כמה קושיות וכתבו לכך נראה דגרסינן הך דאזלא בהדה לבית דין כו' ומפרשי דחלוצה דאיתעבד בה מעשה לפני בית דין ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין (ר"ל כגון שיש להיבם שני אחים ולכל אחד יש לו אשה שהן בנות איש אחד ואחר שמת אח אחד שנשא לאה ונתן לה חליצה אינו רשאי לייבם אחר כך צרת אחות לאה שהיא אשת אחיו ג"כ ולא היה לו בנים מטעם דהרי כערוה דאחות גרושה שגזרו שיהיה דין החלוצה כמו גרושה כמו שנתבאר בסי' קע"ד כ"פ) דדמיא לצרת ערוה. אבל צרת חלוצתו דלא איתעבד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובותיה שריא עד כאן לשונו וזהו כוונת רבינו בשם ר"י. פירוש לפירושו אחות גרושתו אסורה לו מן התורה ואחות חלוצתו אינה אסורה אלא מדרבנן (כמ"ש לקמן סימן קע"ד כ"פ) ומכל מקום כיון דהאי חליצה איתעבד בה מעשה לפני בית דין ואגלויי איסורה עשאה לאחותה כאילו היא אחות גרושה ואסור מן התורה ונ"מ שאם היתה נשואה לאחיו ומת פוטרת גם צרתה מן החליצה והיבום כדין צרת ערוה אבל אם אינה נשואה לאחיו אלא לאיש נכרי ומת אותו נכרי אף שזאת אחות גרושתו אסורה עליו למה לא ישא צרתה שלא אסרו צרת ערוה אלא דוקא כשנשואה לאחיו שהרי אשת אחיו אסורה מן התורה עליו אם לא במקום מצות יבום והיינו היכא שכל נשיו ראוים ליבום אבל אחות צרת החלוצה אף שהיא נשואה לאחיו ומת מותר לזה ליבמה אף שצרת החלוצה אסורה לו לייבם מכל מקום לא מיחשב אחותה כאחות גרושתו דכיון דלא איתעבד בה מעשה לפני בית דין דייה שנאסרה היא להתייבם ולא נאסרה אחותה מחמתה אפילו נשואה לאח ומכל שכן לאחר וק"ל:
א סָעִיף א לפיכך מתה מותר באחותה כתב ב"י לשון לפיכך שכתב רבינו אינו מכוון וצריך לדחוק ולפרש דה"ק לפיכך כיון שהוא אסור בקרובותיה אינו מותר באחותה אלא א"כ מתה עכ"ל ול"נ דה"ק לפיכך ר"ל הואיל שאסרו הקרובים מטעם שהחליצה כמו גרושה ולכן קאמר שפיר לפיכך אם מתה מותר באחותה לאפוקי אם הוי הטעם שאסור בקרובותיה משום שקרובותיה הולכים עמה לחליצה וכולי עלמא לא ידעי הי מינייהו חלץ ולכך קרובותיה אסורים וכעין שפירש"י בסמוך על צרת אחות חלוצה דלפ"ז הטעם אפילו אם מתה היה אסור באחותה משום שיאמרו היא החלוצה והוא חוזר ונושא חלוצתו וכן התו' בפ' החולץ הקשו על פי' רש"י לפי טעם זה ממתניתין למה מותר באחותה כשמתה אשתו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.