א שני גגין הסמוכות זה לזה אין בהן היזק ראיה לפי שאין בגגין תשמיש קבוע וגם מתוך שסמוכין זה לזה יכול לראות מתי יעלה חבירו לגגו ויזהר ממנו לפיכך אין כופין זה את זה למחיצת ד"א אבל כופין לעשות ביניהם מחיצה י"ט כדי שיהא כל אחד נתפס על חבירו כגנב:
ב אבל אם אינן סמוכין זה לזה לא שנא מפסיק ביניהם אויר רשות היחיד או אויר ר"ה יש בהן היזק ראייה מזה לזה אע"פ שצריך ליזהר מבני ר"ה יכול לומר בני ר"ה אינם יכולין לראותי אלא כשאני עומד וביום ואתה רואה אותי ביום ובלילה בשבתי ובקומי על כן כתב הר"ר יונה שאם הגג שפל ובני ר"ה יכולין לראות כמו מי שעומד בגג אין בה היזק ראייה:
ג וכיצד עושין לסלק ההיזק כל אחד עושה מעקה לחצי גגו ומוסיף מעט נגד סתימת חבירו כדי שלא יראו זה את זה:
ד ואם אחד אומר החצי שלי אבנה אותו לרוח מזרח והשני אומר לא כי אלא אני אבנה אותו רוח יפילו גורל:
ה ואם בא אחד לפנינו ותבע ואמר לחבירו כיון שבין שנינו יש לנו לעשות מעקה לצורך גג או תעשהו כולו ואני נותן לך חצי ההוצאה או תן לי ואעשנו שומעין לו שמרויחין בזה ההעדפה וגם שאין שום אחד יכול להסתכל כלל בשל חבירו:
ו אבל אם המתין עד שעשה חבירו החצי שלו ואמר לו הואיל והתחלת תגמור יכול לומר לו למה לא התחלת אתה והיית עושה כולו על שלך אלא שלא רצית לקלקל חומת ביתך להכביד עליה בבנין גם אני מטעם זה איני רוצה לעשותו אף אם רחוקים זה מזה אפי' כמלא ראות העין ויש בהן היזק ראיה:
ז ואם הם רחוקים הרבה בענין שאין מסתלק היזק ראיה במה שיבנה כל אחד חצי בהעדפה אא"כ יבנה אחד מהם הכל אם יכולין להסכים שיבנה אחד הכל ויקבל חצי ההוצאה מחבירו הרי טוב ויבנה הכל ויעשה שטר לחבירו על חצי הבנין שהוא שלו ואם לאו יטילו גורל ביניהם מי יבנה הכל ויקח חצי הוצאה מחבירו:
א סָעִיף א שני גגין הסמוכים זה לזה וכו' פ"ק דבתרא (דף ו) אמר ר"נ אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד"א אבל בין גג לגג לא ורב נחמן דידיה אמר אינו זקוק לד"א אבל זקוק למחיצה כלומר עשרה למאי אי להיזק ראייה ד"א בעינן אי לנתפס עליו כגנב במסיפס דהיינו בפחות מכאן סגיא לעולם לנתפס עליו כגנב במסיפס מצי משתמיט ליה במחיצה י' לא מצי משתמיט ליה. ובגירסת רי"ף והרא"ש מסיים בציר מי' מצי מישתמיט ליה אמר אי מצורי הוא דקא מצרנא ופי' בעל נ"י אבל זקוקין בעלי גגין לעשות מחיצה י"ט בין הגגים כדי שאם יעבור שום אחד מהם לגג חבירו יהא נתפס כגנב ולא מצי מישתמיט ולומר אי מצורי כמו אי מזורי כדכתיב (מלכים ב ד׳:ל״ה) ויזורר הנער דהיינו פישוט עצמות כלומר בעוד שהייתי פושט עצמי נפל כלי זה מידי כיון דגבוה י"ט א"א אא"כ עבר הוא מרצונו ויהיה נתפס כגנב:
ב סָעִיף ב אבל אם אינם סמוכים זה לזה וכו' שם אמר אביי ב' בתים בשני צדי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף מאי איריא בר"ה אפי' רה"י נמי ר"ה אצטריכא ליה מהו דתימא נימא ליה סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני ר"ה קמ"ל דא"ל רבים ביממא חזו לו בליליא לא חזו לי את בין ביממא בין בליליא חזית לי א"נ רבים כי קאימנא חזו לי כי יתיבנא לא חזו לי את חזית לי בין בדקאימנא בין בדיתיבנא רבים כי מעייני חזו לי כי לא מעייני לא חזו לי את ממילא חזית לי אמר מר זה עושה מעקה לחצי גגו פשיטא לא צריכא דקדם חד מינייהו ועבד מהו דתימא נימא ליה אידך שקול אוזינקא ועבדיה את כוליה קמ"ל דא"ל את מ"ט לא עבדת משום דמתרע אשיתך אנא נמי מתרע אשיתאי. ופרש"י זה שלא כנגד זה. זה סותם גגו לצד צפון וזה לצד דרום: מעדיף. משך המעקה יותר מחצי הגג כדי שיהיה במקצת כנגד סתימתו של זה ומתוך כך לא יראה בהדיא לגגו של חבירו. וכתבו התוספות מהו דתימא מצי א"ל שקול אוזינקא וכו' וא"ת והיכי הוה ס"ד דמצי למימר הכי דאטו משום דקדם זה ועשה הורע כחו ויכול לדחקו זה לעשות כל הכותל ויש לומר דס"ד כיון דאם לא קדם זה ועשה זה הומ"ל שקול אוזינקא וזיל ועשה כל הכותל או הב לי אוזינקא ואעשה אנו הכל ונרויח בין שנינו שלא נצטרך להעדיף השתא נמי מצי למימר הכי קמ"ל דלא מצי א"ל כיון שכבר עשה זה ולא אמר לו קודם וכ"כ הרא"ש כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' שכנים ב' בתים זהבצד זה והיו גגיהן עשויים לדירה אפילו היו בשני צדי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וכתב עוד בין גג לגג משאר הגגין אינו זקוק לד"א שאין בני אדם דרים בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראיה וכתב ה"ה על לשון א' והיו גגיהן עשוים לדירה פירוש שאינם משופעים: וחילוק זה שכתב המחבר בין עשויין לדירה לאינן עשוין הרבה מהמפרשים כתבוה לחלק בין זו דאביי לאותה דרב נחמן שנזכר בסמוך אבל יש שכתבו בהם חילוק אחר ואמרו דהא דאביי דבעי מעקה ד"א הוא כשהגגין רחוקים זה מזה וכמו שאמר בשני צדי ר"ה וכל שהן רחוקין כל שזה משתמש אינו מרגיש בביאת השני וסבור שלא יבא ולפיכך צריך מעקה גבוה ד"א וההיא דרב נחמן דאמר מחיצה בגגין הסמוכים זה לזה שכל שחבירו בא להשתמש בגגו ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצה עשרה כדי שיתפס עליו כגנב ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכ"כ הגהות פ"ג מהל' שכנים בשם ר"י ודרך שני תפס רבינו ולפיכך כתב בתחלת הסימן ב' גגין הסמוכים זה לזה כו' ודעת בעל נ"י כדרך הא' שכתב על מימרא דאביי הא דהכא בגגין מקורין שהן כעין בית או בגגים שלפני הבתים שהן עשויין לתשמיש ומש"ה יש בהם משום היזק ראיה ועיין בהריב"ש סי' ת"ט (שכתב שיכול לעכב מלפתוח חלון על גגו):
א סָעִיף א שני גגין וכו'. מדברי רבינו נראה דדוקא בגגין שאינן עשויין לדירה דהשתא אין בגגין תשמיש קבוע אבל בעשויין לדירה א"כ תשמישן קבוע אית בהו היזק ראייה ובעי מעקה ד"א אע"פ שסמוכים זה לזה דלא עדיף מב' חצירות סמוכים והכי כתב הרמב"ם להדיא בפ"ג משכנים וס"ל לרבינו נמי דבגגין שאין עשויין לדירה נמי ודוקא בסמוכים ליכא היזק ראייה אבל ברחוקים איכא היזק ראייה אפילו לית בהו תשמיש קבוע ובעי מעקה ד' אמות וכ"כ התוספות והרא"ש והרב המגיד ע"ש הרשב"א ורבינו פסק כדברי שניהם ולא כב"י שכתב ודרך שני תפס רבינו ואפשר דכיון דהתוספות והרא"ש והרשב"א מודים לשיטת הרמב"ם אבל הרמב"ם אינו מודה לשיטתם לכך כתב דרבינו תפס דרך השני וק"ל ודלא כמ"ש מהרו"ך דלדעת רבינו הטור כשהגגין סמוכים סגי בי' טפחים אפילו בגגין העשויין לדירה דליתא: ומ"ש רבינו אף אם רחוקים זה מזה וכו'. אין זה מקושר למ"ש קודם זה אלא ה"פ כל מה שאמרנו דאיכא היזק ראייה באינם סמוכים ובעי מעקה ארבע אמות לאו למימרא שאינם סמוכים ואינן רחוקים אלא אפי' רחוקים זה מזה לגמרי אפילו כראות העין ולא תימא דברחוקים כ"כ לא קפדינן אהיזק ראייה דידהו כיון דלית בהו אלא היזק ראייה קצת כיון דלא שכיח ותדיר שהרי רחוקים זה מזה אלא דאפ"ה חיישינן וקפדינן להיזקא דראייה בקצת:
א סָעִיף א שני גגין הסמוכין זה לזה האי סמוכין ר"ל שהם שוים בגובה וכדמסיק דאז יראה מתי יעלה חבירו כו' ועוד דאל"כ לא יצטרכו מחיצה גבוה י' וגם סמוכין במשך ולא רחוקים זה מזה דאז יש בהן היזק ראייה וכמש"ר בס"ב וגם אם לא כן לא היו צריכין למחיצה גבוה י' דבלאו ה"נ נתפס כגנב כיון שהן רחוקין זה מזה וכן פי' דגג וחצר הסמוכין זה לזה בסי' שלאחר זה וכמ"ש שם וק"ל: לפי שאין בגגין כו' וגם מתוך כו' טעם הראשון לחוד אינו מספיק לאין כופין כו' שהרי אם הגגין רחוקין צריך ד"א כמ"ש בס"ב וגם טעם שני לחוד אינו מספיק לאין כופין שהרי חצירות אפי' סמוכות צריכים ד"א כדלעיל בסימנים הקודמים ולק' בסי' ק"ס אלא משום דאיכא בגגין הסמוכים תרתי למעליותא מש"ה אמרו דאין כופין כו' כדי שיהא כל אחד כו':
ב סָעִיף ב אלא כשאני עומד וביום כו' פירוש בני ר"ה העוברים לפני גגי דרך העברה בעלמא אינם רואים אותי לעולם אפי' ביום וכשאני עומד אף כי יעיינו ויכוונו לראות אכתי אינם יכולין לראות אלא דוקא ביום וכשאני עומד ואתה רואה אותי מדרך העברה בעלמא אפי' בלילה ובשבתי ומש"ה שינה רבי' בלשון וכ' גבי בני ר"ה אינן יכולין לראות ואח"כ כ' ואתה רואה כו' ולא כ' נמי ואתה יכול לראות אלא כדי לרמז גם האי חילוק כי גם הוא נזכר בגמ' כמ"ש בדרישה ולפי מ"ש ר' יונה אם הגג נמוך ובני ר"ה יכולין לראותו לא נקט ל' יכולין אלא אגב רישא דהא כ' (נמי) [כמו] מי שעומד בגג ור"ל שיכול ג"כ לראותו דרך העברה כמו מי שעומד בגג מיהו אינו מוכרח די"ל דר"י ס"ל דאם הם שוין בענין הראייה תו אין צריך לתיקון בזה והגמרא לא הצריך אלא כשבא ראיות כולם יחד וק"ל ועד"ר: ע"כ כ' הר"י כו' פי' שיכולין לראות כמו מי שעומד על הגג אפי' בליליא ובשבתו ודרך העברה דבמבואות המפולשין וכ"ש בר"ה מצויים גם בלילה עוברים ושבים וכצ"ל לקמן בסי' קס"ב וכ"כ בתשו' רשב"א וז"ש ג"כ בגמרא רבי' ביממא חזו בליליא לא חוו דמשמע קצת דשכיחין גם בלילה רק שלא חזו ליה מפני שאין הראייה שולטת בלילה כביום וק"ל:
ג סָעִיף ה שומעין לו שמרויחין בזה ההעדפה פי' אותו מעט שצריך כל אחד להוסיף על סתימת חבירו:
ד סָעִיף ו ה"ג בס"י של קלף ועיקר אף אם רחוקים כו' יש בהן כו' ואין שם וי"ו של ויש וה"פ לעיל כ' דאם אינם סמוכין זה לזה יש בהן היזק ראייה וקאמר עתה דאפילו אם הם רחוקים בהרחקה גדולה דהיינו כשיעור הרחקת שליטת ראות עין ול"ת כיון שרחוקים כ"כ וא"א לראות דרך העברה כ"א בהבטה ובכיון שיכוין לראות דרך שם וזה דבר שאינו שכיח וגם אינו רואה כ"כ בטוב כיון שהוא רחוק כ"כ הו"א לא תחשב היזק ראייה קמ"ל דאפי' כה"ג יש בהן היזק ראייה ועל זה פי' וכ' ואם הן רחוקין הרבה כו' כלומר כיון דברחוקים זה מזה יש בו ג"כ היזק ראייה א"כ כה"ג לא תסתלק היזק ראייה משום שע"י האלכסון רואין למרחוק אז הדין אם יכולין להסכים כו' ולפי גירסת ספרים שלנו יש לפרש דמ"מ חדא מלתא היא ואדלפניו קאי דקאמר אבל אם המתין כו' יכול לומר כו' אזה כ' דאף אם רחוקין ויש בזה היזק ראייה א"כ הא דאם הן רחוקין כ"כ עד שאין מסתלק ראייתן אם לא שיעשנו א' כולו וא' כבר התחיל לעשות החצי דיכול לכופו לגמור כולה קמ"ל דלא אלא דינו כמ"ש אח"כ או יפייס או שיטילו גורל והפי' והגירסא הראשונה עיקר:
א סָעִיף א שני גגין כו' שם דף ו' אר"נ אמר שמואל גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ד' אבל בין גג לגג לא ור"נ דידיה אמר אינו זקוק לד"א אבל זקוק למחיצה י"ט וגרסי' עוד שם אמר אביי ב' בתים בשני צידי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו זה שלא כנגד זה ומעדיף מאי איריא ר"ה אפי' רה"י נמי רה"ר איצטריכא ליה מ"ד לימא ליה ס"ס הא בעי לאצטנועי מבני ר"ה קמ"ל רבי' ביממא חזי לי בליליא לא חזי לי אתה בין ביממא בין בליליא חזית לי (ברי"ף א"נ ובאשיר"י ליתא שם זאת א"נ) רבים כי קאימנא חזי לי כי יתיבנא לא חזי לי את חזית לי בין כי קאימנא בין כי יתיבנא רבים כי מעייני חזי לי כי לא מעייני לא חזי לי את ממילא נמי חזית לי עכ"ל וכתבו התוספות והרא"ש דהא דאביי לא פליג אר"נ אלא ר"נ איירי בגגין הסמוכים זה לזה שכל שחבירו בא להשתמש בגגו ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצת י"ט כדי שיתפס עליו כגנב והא דאביי הוא בשגגין רחוקין זה מזה שזה משתמש ואינו מרגיש בביאת חבירו לפיכך צריך מעקה גבוה ד' ובזה דברי רבינו מבוארים אלא שצ"עלמה השמיט רבינו האי ריעו תא דממילא נמי חזי לי ולמ"ש בפרישה ניחא ומ"ש רבים כי מעייבי חזו לי אינו ר"ל שיכוונו לראות על עסק תשמישו דהא ודאי אסור ולא נחשדו ישראל לעשות איסור אלא ר"ל כי יעיינו לצרכם ויכוונו לראות דרך מעלה יראו אותי ולאפוקי דרך העברה ודע דדעת הרמב"ם בישוב מימרא דאביי ור"נ הוא בע"א וזהו דר"נ מיירי בגגין לדירה או לתשמיש ודברי אביי באינם עשויים לדירה וכ"כ נ"י ע"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.