א אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו אלא במקום שהפקידו לשם שאם הפקידו אצלו בטבריא אין יכול לתבעו בצפורי:
ב אבל בכל מקום שירצה הנפקד ליתן למפקיד פקדונו צריך לקבלו אפילו נתנו לו בעל כרחו חשוב נתינה ופטור:
ג בד"א בישוב אבל אם הפקידו בישוב ובא להחזיר לו במדבר יכול לומר לו איני מקבלו כאן אם לא תקבל עליך אחריות ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה לצאת במדבר והשיב הנפקד גם אני רוצה לילך למדבר הוי כאילו פירש לו ע"מ שאחזירנו לך במדבר ויכול להחזיר לו במדבר:
ד כתב הרמב"ם ז"ל המפקיד אצל חבירו והלך המפקיד למד"ה והנפקד רוצה לפרש מן היבשה לים או לצאת לשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריות שמירתו ויש טעם בדבריהם שאין אוסרין זה במדינה מפני פקדון של זה ואי אפשר לו להוליכו עמו דשמא יארעו אונס אלא ב"ד מפקידין הפקדון ביד נאמן אצלם משום השבת אבידה לבעלים:
ה שלח לו פקדונו על יד אחר בין שאומר לו הולך לו או תן לו פקדונו חייב באחריותו עד שיגיע ליד הבעלים כיון שבעל הפקדון לא עשאו שליח להביאו לו לפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד"א שלא הוחזק הנפקד כפרן אבל הוחזק כפרן זכה השליח מיד בשביל המפקיד ואין הנפקד יכול לחזור וליטלו מידו ומכל מקום חייב באחריותו:
א סָעִיף א אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו אלא במקום שהפקידו לשם וכו' בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא קיח.) תניא מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא נתנו ליתבע אלא במקומו:
ב סָעִיף ב ומ"ש אבל בכל מקום שירצה הנפקד ויתן למפקיד צריך לקבלו כ"כ הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שאלה וכתב הרב המגיד דיליף לה מדאמרינן אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן דמשמע דלא ניתנו ליתבע הא אם רצה להחזיר מחזיר בע"כ של מפקיד שלא אמרו לא יחזיר אלא במדבר ופשוט הוא וכן כתבו התוספות והרא"ש בפרק מי שאחזו דלענין פקדון פשיטא דהוי חזרה בע"כ דתנן בהגוזל בתרא שאם הפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר הא בישוב מחזיר לו אפילו בע"כ: וכתב ה"ה ונ"ל שאם הפקיד אצלו לזמן ידוע שאינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן שיכול לומר קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב :
ג סָעִיף ג ומ"ש בד"א בישוב אבל אם הפקיד בישוב ובא להחזיר לו במדבר יכול לומר לו איני מקבלו כאן וכו' משנה בפרק הגוזל בתרא (שם) הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר:ומ"ש יכול לומר איני מקבלו כאן אם לא תקבל עליך אחריות כ"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' שאלה וז"ל הפקיד אצלו בישוב והביא פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי בישוב כדרך שהפקדתי אצלך בישוב:ומ"ש ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה לצאת במדבר והשיב הנפקד גם אני רוצה לילך במדבר הוי כאילו פירש לו על מנת שאחזירנו לך במדבר ויכול להחזיר לו במדבר שם במשנה על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובגמרא פשיטא לא צריכא דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא וא"ל איהו אנא למדבר נמי בעינא למיפק אי בעית לאהדרינהו לך התם מהדרנא לך ופרש"י אי בעית להדורי ניהלך התם מהדרנא לך. ואשמועינן תנא דאע"ג דלאו תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק ע"כ יקבלם. והרא"ש דילג ולא כתב לא אי בעינא ולא אי בעית וכך הם דברי רבי' והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונראה שהטעם משום דמשמע להו דמילתא דפשיטא היא כיון דא"ל נפקד דאיהו נמי בעי למיפק למדבר דיחזיר לו במדבר:
ד סָעִיף ד כתב הרמב"ם המפקיד אצל חבירו והלך המפקיד למד"ה והנפקד רוצה לפרש מן היבשה לים או לצאת לשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון בבית דין נפטר מאחריות שמירתו ויש טעם בדבריהם וכו' בפ"ז מה' שאלה ועיין במ"ש בסי' ע"ד:
ה סָעִיף ה שלח לו פקדונו ע"י אחר בין שאומר לו הולך לו או תן לו פקדונו באחריותו וכו' כפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד"א שלא הוחזק הנפקד כפרן וכו' בספ"ק דגיטין (דף יד) תניא הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה משלח אין רצונו של מפקיד שיהא פקדונו ביד אחר א"ר זירא בשהוחזק משלח זה כפרן דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו וכתב הר"ן והה"נ דאפי' לא הוחזק כפרן אלא שהיה רגיל בעל הפקדון להפקיד לזה שהופקד אצלו עתה באחרונה וכך נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא הוא אף על גב דלא פטריה אינו יכול לחזור בו וחייב באחריותו:
א סָעִיף א אין המפקיד יכול לתבוע פקדונו וכו'. ברייתא סוף קמא מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבדה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן ויש להקשות אם ישנם בידו אפילו אבדה ופקדון נמי ואי אינם בידו אפילו מלוה נמי לא ואפשר דמיירי ביש בידו מטלטלין ולפיכך מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום ואף על גב דזיילי נכסי ע"י שהוא דחוק לפרוע אבל אבדה ופקדון אע"ג דאינהו מעות ויש בידו ג"כ מעות א"נ אינהו מטלטלין ויש בידו גם כן מטלטלין כיוצא בהם אין מחייבים אותו ליתן משלו בעד פקדונו ואבידתו אבל בעה"ת בשער ל' תירץ דבמלוה יכול להשביעו שאין סיפוק בידו לפרוע לו חובו אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר לו אולי בידך הוא אין לו להשביעו דמסתמא לא הביא עמו עכ"ל וצ"ע לפי זה אם יכול להחרים סתם חרם:
ב סָעִיף ב אבל בכ"מ שירצה הנפקד וכו'. הכי משמע מפירוש רש"י שכתב אמתניתין דהפקיד בישוב לא יחזיר לו במדבר כיון דלאו מקום שימור הוא משמע שאם היה מקום משומר יכול לכופו וכן כתבו התוספות פרק מי שאחזו (גיטין בדף ע"ה) וכ"כ הרא"ש לשם וכ"כ הרמב"ם פ"ז דשאלה וע"ל בסי' ע"ד כתב רבינו דמלוה דאפי' יש כמה מדברות קודם שיגיע למקומו יכול לכופו לקבל כיון שמחזיר לו במקום ישוב ונראה דה"ה גבי פקדון נמי דינא הכי אלא שנסמך על מ"ש לעיל וקיצר כאן:
ג סָעִיף ג ומ"ש ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה וכו'. שם במשנה ע"מ לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובגמרא פשיטא ל"צ דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא וכו' והרי"ף לא הביא אלא המשנה כצורתה ונראה דגירסתו כגירסת ה"ג דגריס אמרי ע"מ להחזיר במדבר לא קתני אלא ע"מ לצאת במדבר כגון דא"ל ליהוי האי פקדון גבך וא"ל למדבר קא אזילנא וא"ל אנא נמי למדבר קא אזילנא והכי קא"ל דאי מהדרת לה ניהלי במדבר מקבילנא ממך עכ"ל ובעל המאור כתב דהכי גרסי' בספרי דווקנאי דספרד ועל גירסא זו סמך הרי"ף דלפי זה מתני' כפשטה היא דאמר הנפקד ע"מ לצאת במדבר כלומר דבשעה שא"ל ליהוי האי פקדון גבך א"ל הנפקד למדבר קא אזילנא פי' איני מקבל עלי פקדונך אלא ע"מ לצאת למדבר לכשתצא גם כן למדבר שאחזירנו לך במדבר וא"ל המפקיד טוב הדבר אנא נמי למדבר קא אזילנא ותלמודא לא אתא אלא לפרש אמאי לא תני על מנת להחזיר במדבר דאילו לגירסתינו דפריך פשיטא ומתרץ לא צריכא וכו' מגיה המשנה ולא מיירי דא"ל ע"מ לצאת במדבר דאפילו לא א"ל ע"מ נמי כאילו פירש לו ע"מ דמי אבל לגי' הרי"ף דוקא בדא"ל ע"מ לצאת למדבר וכדפי' אלא דאדברי הרמב"ם בסוף פ"ו דשאלה קשיא טובא דלא כתב כלל אפילו לשון המשנה דע"מ לצאת במדבר וי"ל דס"ל להרמב"ם כגירסת הרי"ף וכיון דמתני' כפשטא היא דא"ל הנפקד איני מקבל עלי הפקדון אלא על מנת לצאת שנינו במדבר דהיינו לומר שתקבלנו מידי במדבר א"כ דבר פשוט הוא שצריך לקבלו מידו במדבר דכל תנאי שבממון קיים ולא צריך לפרשו בחיבורו וס"ל דמתני' נמי לא תנא לסיפא אלא איידי דתנא רישא וקצת יש לדקדק דבסי' ע"ד כתב רבינו וצריך לקבל במדבר וכאן כתב ויכול להחזיר לו במדבר אמאי שינה בלשונו ואפשר דרבינו נתכוין לתלות הדבר במי שגילה דעתו שעושה כך ע"מ לצאת למדבר דכיון דגילה דעתו בכך הו"ל כאילו התנה בפירוש ולפיכך בפקדון דהמפקיד שאל חבירו שיקבל פקדונו לפי שרוצה לצאת למדבר והנפקד השיב לו גם אני רוצה לצאת למדבר גילה בדעתו שע"מ כן קבל פקדונו שיכול לחזור לו במדבר לפיכך נופל הלשון לומר דיכול להחזיר לו במדבר כאשר גילה לו דעתו דהוי כמו תנאי ובהלואה דהלוה ביקש ללוות מחבירו לפי שצריך הוא למעות למדבר ואע"פ כן גילה המלוה דעתו שגם הוא רוצה לצאת למדבר כלומר איני מלוה לך אלא ע"ד שתפרע לי במדבר אם כן תשובת המלוה הוי כאילו התנה עמו לקבל מיד הלוה הלואתו לפיכך תלה בדידיה ואמר וצריך לקבל במדבר:
א סָעִיף א כתב המרדכי פרק מי שאחזו דף תרי"ד ע"ב ודוקא שנתן לו הפקדון אבל אם אמר אביא לך הפקדון והמפקיד הלך לו הנפקד חייב באחריות:
ב במרדכי סוף הגוזל בתרא האלפס פסק דאם לא רצה המפקיד לקבלו במדבר ונאנס הנפקד או המוצא אבידה חייב באחריותו וכתב ראבי"ה ורפיא בידי שודאי אם היה יכול להניחו בישוב ולא הניחו אפשר להיות כדבריו אבל אם הוציא מפני הסכנה או שלא רצה להניחם משום ש"ש שמסר לשומר ונאנסו נ"ל שפטור הנפקד או המוצא אבידה עכ"ל:
א סָעִיף א אין המפקיד כו' דינים הללו נלמדים מב"ק דף קי"ח ע"ש: אלא במקום שהפקידו לשם ולעיל בר"ס ע"ד מבואר דלענין הלואה אין הדין כן ושאר דיני סימן זה כתובים לעיל שם לענין הלואה ושם נתבארו ע"ש:
ב סָעִיף ב אבל בכל מקום שירצה כ"כ הרמב"ם פ"ז דשאלה: בע"כ הוה נתינה וכן בהלואה כדלעיל ס"ס ק"כ:
ג סָעִיף ג בד"א בישוב כו' משנה שם: ואם כשהפקידו כו' משנה שם: והשיב הנפקד כו' גם לעיל סימן ע"ד ס"ד כ"ר ז"ל א"ל הלוה כו' ע"ש דהמפקיד הלוה הן שווין בענין זה דשניהן מקבלין טובה זה מהנפקד וזה מהמלוה ושניהן אינן רשאין להחזיר במדבר להמפקיר ולהמלוה וקאמר בשניהן דמ"מ אם אחר שאמר המפקיד או הלוה אני רוצה לצאת למדבד השיב לו הנפקד או המלוה גם אני כו' נעשה גבייהו המדבר כישוב ויכולין להחזיר בע"כ והא דשינה רבינו וכתב כאן יכול להחזיר לו במדבר ובסימן ע"ד [כתב] וצריך ל קבלו במדבר הענין הוא א' דכיון דכתב דיכול להחזיר לו במדבר ש"מ דהמפקיד צריך לקבלו וה"ה איפכא אלא דכאן בנפקד שמחזיר הפקדון בעין אמר לשון יכול להחזיר לו במדבר וא"ל הרי שלך לפניך קבלתי עלי על אחריותי לטובתך עד הנה ותו איני מקבל ואי אפשי להיות עוסק בו ובסימן ע"ד במלוה דלהוצאה ניתנה והוציאה הלוה לטובתו קאמר דמ"מ כיון שגילה זה לזה שדעתו לצאת למדבר אם ירצה הלוה לשלם לו במדבר צריך לקבלו ואין אומרים בזה עבד לוה לאיש מלוה והא דלא קאמר שם דהמלוה יכול לכופו שישלם לו בכה"ג במדבר משום דבלה"נ התחיל רבינו וכתב שם דהמלוה ניתנה ליתבע אפילו במדבר אלא שמסיק וכתב שם דאם אמר אין לי אין לו עליו אלא שבועה הה"נ בכה"ג וה"ה וגם כ"ש הוא במפקיד דאם אומר הנפקד אין פקדונו בידי דמה יעשה לו ודוק:
ד סָעִיף ד כתב הרמב"ם המפקיד כו' ספ"ז דשאלה כ"כ וז"ל שם וא"א להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו עכ"ל ור"ל הב"ד ודאי לא יאמרו שיוליכו עמו (שאז יהיה הנפקד פטור מאחריות כיון שברשות ב"ד לקחו עמו) מאחר שיש חשש סכנת דרכים במדברים ושיקחנו הוא בעצמו עמו ג"כ א"א שאז יהיה הוא חייב באחריות ויצטרך להיות אסור במדינה עבור זה ורבינו השמיט כאן ולא כתב יהיה חייב באחריות כדי לכלול דא"א הוא הן מצדו הן מצד הב"ד וק"ל ובש"ע כתב ואין אומרים לו כו' הוא ט"ס וצ"ל ואי אפשר ועי' בסמ"ע:
ה סָעִיף ה שלח לו פקדונו כו' בגיטין דף י"ד: בין שאומר לו הלך לו או תן לו כו' כלו' אע"פ דבמתנה ושאר דברים יש חילוק בין לשון הולך ללשון תן כדלעיל סי' קכ"ה ורמ"ג במלוה ופקדון אין חילוק כיון שכבר הוא של המלוה או המפקיד בל' כל דהו בהלואה או כשהנפקד הוא כפרן זוכה בו וע"ל ר"ס קכ"ה: בד"א שלא הוחזק כו' כפול לעיל ר"ס קכ"ה ושם כתבתי דבהלואה אף כשאין הלוה הוחזק כפרן אינו יכול לחזור בו: ומ"מ חייב באחריותו. ע"ל ר"ס קכ"ה דכ"ר דאם החזיר הפקדון ליד הנפקד והעני דחייב המחזיר באחריותו והרמב"ם ס"ל דהאחריות על שניהן על המחזיר ועל הנפקד עמ"ש שם:
א סָעִיף ג ואם כשהפקידו אצלו א"ל אני רוצה כו' ל' המשנה שם ע"מ לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ובגמרא פשיטא (קס"ד דהנפקד א"ל למפקיד ע"מ לצאת כו' ומש"ה פריך פשיטא דזהו תנאי גמור ומשני דלא קאמר ע"מ אלא השיב על דברי המפקיד אנא נמי כו' או בעינא כו') לא צריכא דא"ל ליהוי האי פקדון גבך דאנא למדבר נפיקנא וא"ל איהו אנא נמי למדבר בעינא למיפק אי בעינא לאהדרינא לך התם מהדרינא לך והרא"ש דילג ולא כתב אי בעינא לאהדרינא לך התם כו' ונראה דלא הוה גריס ליה וא"נ גריס ליה ס"ל שאין פירושו שא"ל בהדיא כן אלא ר"ל דבמ"ש אנא נמי נפיקנא למדבר הוה כאילו א"ל אי בעינא לאהדרינא כו' וטובא קמ"ל וכ"כ ב"י עצמו לעיל סימן ע"ד ע"ש וכך הם דברי רבינו והרי"ף כתב ל' המשנה ע"מ לצאת במדבר יחזיר לו במדבר ולא כתב מאי דאיתמר עלה פשיטא כו' והרמב"ם פ"ז דשאלה לא כתב כלל אפילו ל' המשנה וכתב הב"י ז"ל ונראה משום דמשמע להרי"ף והרמב"ם דמילתא דפשיטא הוא כיון דא"ל נפקד דאיהו נמי בעי למיפק במדבר דיחזיר לו במדבר עד כאן לשונו ואין דבריו נראין שבשביל שאמר הנפקד אנא נמי בעי למיפק למדבר לאו פשיטותא הוא דיחזיר לו בשביל כן במדבר אלא צ"ל דהרי"ף גרס בגמרא ואי בעינא לאהדרינהו כו' כדאיתא בספרים שלנו ובזה י"ל דפשוט הוא בעינייהו ומש"ה השמיטוהו אבל גם זה דוחק דכיון דבגמרא איתא ולא מחשב ליה לפשיטותא הו"ל להרמב"ם לכתבו וכ"ש דקשה על הרי"ף דהעתיק ל' המשנה ולא מאי דאיתמר עלה לפירושו ע"כ צ"ל שבגמרות שלהן לא היה נכתב כלל האי פשיטותא כו' ומש"ה השמיט הרמב"ם לגמרי כיון שהוא מילתא דפשיטא מאחר שהתנה בפי':
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.