Sefer HaChinukh 292 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רצב

א שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב קָרְבָּן בַּעַל מוּם מִיַּד הַנָּכְרִי – שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב בַּעֲלֵי מוּמִין מִיַּד הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה, שֶׁלֹּא נֹאמַר, אַחַר שֶׁהוּא גּוֹי נַקְרִיב בַּעֲדוֹ בַּעַל מוּם. וְהֻצְרְכָה הָאַזְהָרָה בָּזֶה עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁכְּבָר הִתִּירַתְנוּ הַתּוֹרָה לְקַבֵּל מִיָּדָם קָרְבָּנוֹת תְּמִימִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל (מנחות עג, ב חולין יג, ב) "אִישׁ", לְרַבּוֹת הַגּוֹיִם שֶׁנּוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת, וּמְקַבְּלִין אוֹתָן מֵהֶם.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּבוֹד הַבַּיִת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּלָאו שֶׁלֹּא יִנָּתֵן מוּם בַּקֳּדָשִׁים בְּסֵדֶר זֶה (מצוה רפז).

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה ז א) שֶׁכָּל מוּם מִן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָרְבְּנוֹתֵינוּ כְּגוֹן הַשִּׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה מוּמִין הַיְּדוּעִים פּוֹסְלִין גַּם כֵּן בַּמֶּה שֶׁנְּקַבֵּל מֵהֶם, וְלֹא נֹאמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוּם בְּקָרְבְּנוֹתָם אֶלָּא מָה שֶׁהֵם מְחַשְּׁבִים אוֹתוֹ מוּם כְּמוֹ מְחֻסָּר אֵבָר. וּקְצָת יֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְפֻזָּרִים בִּמְקוֹמוֹת מֵהַתַּלְמוּד.

ד וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָן, כִּי אָז הוּא זְמַן הַהַקְרָבָה. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר עַל זֶה וְהִקְרִיב בַּעַל מוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִבֶּן נֵכָר לוֹקֶה.