Sefer HaChinukh 494 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ תצד

א שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב קָרְבָּן בַּעַל מוּם עוֹבֵר – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא נַקְרִיב קָרְבָּן מִבְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ מוּם, וַאֲפִלּוּ הוּא מוּם עוֹבֵר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז א) לֹא תִזְבַּח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם וְגוֹ', וְנִתְבָּאֵר בְּסִפְרֵי (כאן), שֶׁבְּבַעַל מוּם עוֹבֵר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוָה רע"ז ורפ"ז (מצוה רפו), וְגַם בְּלָאו (מצוה רעה) יֵשׁ רֶמֶז מִזֶּה.

ג דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן, הַחִלּוּקִים שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לז ב) שֶׁהֵן בִּבְהֵמָה, בֵּין מוּם קָבוּעַ לְמוּם עוֹבֵר, שֶׁכָּל בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוּם קָבוּעַ נִפְדֵּית, וְגַם מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי בְּמִצְוַת פְּדִיַּת קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם (מצוה תמא). וְאִם יֵשׁ לָהּ מוּם עוֹבֵר לֹא קְרֵבָה וְלֹא נִפְדֵּית, אֶלָּא מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתִּתְרַפֵּא אוֹ עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב. וּבְעִנְיַן מוּמִים קְבוּעִים וּמִסְפָּרָם, כְּבָר כָּתַבְתִּי קְצָת מִזֶּה כְּמִנְהָגִי בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּמִצְוָה רפ"ז (רפו). וְהִנֵּה אַזְכִּיר לְךָ, מַהוּ מוּם עוֹבֵר, כְּגוֹן גָּרָב לַח, וַחֲזָזִית שֶׁאֵינָהּ מִצְרִית, וְכֵן מַיִם הַיּוֹרְדִים מִן הָעַיִן וְאֵינוֹ חֹלִי קָבוּעַ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְיֶתֶר דִּינֵי הַמִּצְוָה בְּעִנְיַן מוּם קָבוּעַ וּמוּם עוֹבֵר מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (פ"ו).

ד וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְמַן הַבַּיִת, כִּי אָז בְּיָדֵינוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וּבִכְלָל אִסּוּר זֶה שֶׁל זְבִיחָה בֵּין כֹּהֲנִים, בֵּין יִשְׂרְאֵלִים, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁהַשְּׁחִיטָה בַּקָּרְבָּנוֹת כְּשֵׁרָה הִיא בְּזָרִים וּכְמוֹ כֵן נֹאמַר, שֶׁעוֹבְרִים עָלֶיהָ אִם עֲשָׂאוּהָ שֶׁלֹּא כַּדִּין.