חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה ,חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, נ"ל בס"ד הנה נודע דתורה שבכתב דומה לארגז נאה ומפואר שיש חדרים וחדרי חדרים למאות ולאלפים ,חלוקים זמ"ז במדתם בארכם ורחבם וקומתם שכל אחד ואחד מהם עשוי בחכמה נפלאה ,ומתוקן לתשמיש פרטי לכמה מיני טבעות ושירים ונזמים של אבנים טובות ומרגליות ,ולכמה מיני דברים סגולת מלאכים כל דבר כפי מדתו ושיעורו ויקרת ערכו ,ויתן המלך לבנו יחידו את הארגז המופלא הזה להתבונן בה ולדעת מה תשמיש ראוי להשתמש בזה החדר ,ומה תשמיש ראוי להשתמש בזה החדר ,ועוד מסר לו כמה מיני תכשיטין העשויים ומתוקנים באבנים טובות ומרגלית ,וכמה מני סגולת מלכים מינים ממינים שונים שיתבונן מדעעתו להניח כל מי ומין בחדר ואוצר הראוי לו וכן השי"ת נתן תורה שבכתב תחלה לעמו ישראל ועשה בה כמה אוצרות וחדרים בכל פסוק ופסוק והכל עשה בחכמה ,ואח"כ מסר להם תורה שבע"פ שהיא הקבלה והמסורת הרחבה מני ים, וצוה להם להתבונן ביגיעה רבה למצוא מקום בתורה שבכתב אשר יכול לשום בו כל דבר ודבר מתורה שבע"פ כראוי לו ,באופן שכל החדרים והאוצרות שתקן ועשה בתורה שבכתב ,צריך שימלאום מדברי תורה שבע"פ.
ועל כן תורה שבכתב נקראת כלי חמדה שהיא כמו כלים אשר ימלאום אבנים טובות ומרגליות וסגולת מלכים ,ותורה שבע"פ היא נקראת חיבה יתירה ,כי דבריה הן הן אשר יקים מפנינים וסגולת מלכים ,וז"ש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היא תורה שבכת ,וא"ת והלא גם אוה"ע העתיקו כל תורה שבכתב והיא כתובה אצלם כמו שכתובה אצלינו ,לז"א חיבה יתירה נודעת להם ,פירוש חיבה יתירה היא תורה שבע"פ לא נודעה אלא לישראל ,דעי"כ ימלאו את אוצרות תורה שבכתב מתורה שבע"פ שבכל פסוק ופסוק דורשים כמה דברים ועושים לו שבעים פנים ,משא"כ אוה"ע אין בידם אלא הארגז שהוא כולל כלים רבים ואין להם דבר שיניחו בתוך הכלים למלאותם ,ומה תועלת יש להם ממנה ולזה אמר מגיד דבריו ליעקב אלו ד"ת שבע"פ ,ולכן נמצא חוקיו ומשפטיו שכתובים בתורה שבכתב אינם אלא רק לישראל ,ולא עשה כן לכל גוי ,יען דאילו משפטים הכתובים בתורה שבכתב אשר טעמם הפשטי גלוי לכל אדם ,ג"כ אני קורא על הגוים בל ידעום, כאשר יראה הרואה שגם דיני ממונות ודיני נפשות הכתובים בתורה שבכתב ,ישתנה פשוטם מכח הקבלה והמסרות שיש לנו בתורה שבע"פ ובזה יובן הטעם דתורה שבכתב נקראת מים מפני כי המים יכולים לקבל כל מיני צבע ,וכן מקראות הורה יכולים לקבל כמה מיני פירושים וביאורים ,ובאמת פרטי מני הצבע הם רבים כי בשחור תוכל לעשות כמה
מדרגות וכן באדום וכן בירוק ,אך כללות המנים של הצבע המה נחלקים לארבעה חלקים שהם ירוק ככרתי ושחור ואדום וירוק כחלמון ,ולכך גם בתורה תמצא כן דאע"פ שיש בה שבעים פנים ועוד יותר ויותר ,עכ"ז בכללות נחלקת לארבע שהם פרד"ס ,ולכך נמשלה למים שהם יכולים לקבל כל מין צבע. ועוד נמשלה למים לומר לך מה המים מעלים את האדם מטומאה לטהרה ,כן התורה מטהרת את האדם ,ועוד מה המים שינוי מראה פוסל בהם לענין טהרה דאם נשתנו מראיהם הרי אלו פסולים לטהרה הן במי חטאת הן במי הכיור הן בטהרת ידים בנטילה, כן התורה אם עשה האדם שינוי בדבריה שגילה פנים בתורה שלא כהלכה ודרש את הכתוב הפך האמת המסור לנו בתורה שבע"פ הרי דברים אלו פסולים הם ,ולא עוד אלא יענש על זה עונש גדול דאר"ז המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין לו חלק לעוה"ב ועוד כמה דברים קשים נאמר על זה.
א נט"י דמו אותה חז"ל לטהרת מי חטאת ולקדוש ידים ורגלים מן הכיור ,דשינוי מראה פוסל בהם ,וכן במים של נט"י צריך לדקדק בזה ,וכאשר יתבאר בע"ה ואפילו אם נשתנו חמת עצמן כגון מים העומדים בכלים באורי בזמן ארוך דנעשה מראיהן ירקון ג"כ פסולים ,ואף על פי דיש רבים חולקים וס"ל נשתנו ממת עצמן כשרים ,מאחר דמרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסק דפסולין הכי קי"ל ,מיהו אם אין לו מים אחרים וא"א לו להביא מיםאחרים יטול מהם ולא יברך בשם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבבו ,וכל מים שנשתנה מראיהם ונפסלו ,אם חזרו לברייתן חזרו לכשרותם.
ב מים שנפל לתוכם עפר וטיט אע"פ שנעכרו ונשתנה מראיהם כשרים ,לפי שגידול המים הוא בעפר וטיט ודרכם בכך ולא חשיב זה שינוי ,ומכל מקום אם הם עכורים ביותר שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים.
ג עשה בהם מלאכה כגון שהדיח בהם כלים מעופשים או מלוכלכים הרי אלו פסולים ,אבל הדיח בהם כלים מודחים ונקיים הרי אלו כשרים ,ואם שרה בהם פירות או ירקות או ששרה בהם פתו ,אפילו נתכוון לשרות בכלי אחד ונפל לזה הרי אלו פסולין ,לפי כאשר האדם עושה במים דבר שיש לו צורך בו נעשו כשופכין שעומדין לשפיכה ואין נוטלין בשופכין ,וי"א דאפילו לא נתכוון לשרות כלל רק שנפל הפת וכיוצא בו למים מעצמו הרי אלו פסולים ,ואף על פי דמלשון מרן ז"ל וגדולי הפוסקים לא משמע כן אלא משמע דכל שנפלו מעצמן כשרים מפני שלא עשאן שופכין ,מכל מקום יש לחוש לכתחלה לסברת המחמירים ואם יש לו מים אחרים לא יטול מאלו ,ואם אין לו מים אחרים יטול מאלו אך יבר בלא שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו משום דקי"ל סב"ל.
ד אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין בין שהם בכלים בין שהם בקרקע כשנעשתה בהם המלאכה ואח"כ נוטלן בכלי ליטול מהם ,אבל אם עשה מלאכה במי מקוה או מעין בעודם מחוברים לא נפסלו ,אבל שנוי מראה פוסל ,וגם בעודם מחוברים ,בד"א לנט"י ,אבל להטביל בהם ידיו רשאי אם כשרים לטבילת הגוף ,כגון מעין שאין שינוי מראה פוסל בו או מקוה שנשתנה מראה המים מחמת דבר שאין בו ממש כגון הדחת סלי זיתים וענבים ,או שנפלו לתוכם מי צבע כמו שכתוב בי"ד סי' ר"א וכנז' בש"ע לר"ז ז"ל סי' ק"ס סעיף ט'.
ה מים שהטביל בהם הנחתום את הגלוסקין אע"פ שלא נשתנו מראיהם פסולים אבל אם טבל בהם ידיו וטח פני הגלוסקין או שנתן מהם בחפניו ,הנה המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה שטבילת ידו בהם אינה קרויה מלאכה עד שידיחן בהם בהיותם מלוכלכות לפיכך כשרים אלו המים לנט"י ,אבל אם הדיח בהם ידיו מהבצק הדבוק בהם הרי אלו פסולין אע"פ שלא נשתנו מראיהן ,ואף על פי דיש חולקין וס"ל אין הדחת הידים חשוב מלאכה לפסול המים לנט"י כיון שעכשיו רוצה ג"כ ליטול ידיו בהם ,מכל מקום מהסברה הראשונה עיקר ופסולין לנט"י וכנז' באחרונים ז"ל.
ו מים שלפני ההספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים וכי מה שהספר טובל בהם להשרות השערות דומה לטובל ידו וטח פני הגלוסקין שהמים הנשאים לא נעשה בהם מלאכה וכנז' בש"ע לר"ז סעיף ז'.
ז אם צינן כלי שיש בו יין או שכר וכיוצא במים הרי מים אלו פסולין לנט"י דחשיב נעשה בהם מלאכה ,ומיהו אם היו היין או השכר צוננים ונתנם במים כדי לשמור צינתם שלא יחמו הרי אלו כשרים ,ועל כן מה שנוהגין פה עירנו בימות הקיץ להוציא יין או שכר מן המרתף שהוא קר מכח המרתף ורק מניחין אותו תוך כלי של מים אצל השלחן לשמור קרירתו שלא יחם מן חום האויר ,הרי המים שבכלי כשרים לנט"י.
ח אם נתן במים שושנים או הדס כדי שלא יכמוש הרי זה חשיב עשה בהם מלאכה ופסולין לנט"י ,ולא דמי ליין ושכר הנז"ל ,דהכא שאני משום דהדס ושושנים שהיו באויר בלא מים מוכרח שיהיה בהם קצת יובש ,וכאשר יניחם במים א"א שלא ישביחו וכנז' באחרונים.
ט אם מילא כלי מים כדי שיסתמו נקביו וסדקיו ,וכן מים שכיבה בהם הברזל ,וכן אם נתן המים בכלי שיש בו שנתות ונותן לתוכו הבשר וכיוצא בו ,ועולין המים עד השנתות ובזה ידע משקלו של הבשר ,חשיב נעשה בהם מלאכה ופסולין כנז' באחרונים ז"ל.
י דרך העושין שכר או מי ורדין להניח חבית מלאה מים אצל הקדרה שעל האש שבה התמרים או הוורדים ,ומניחים כלי נחשת בתוך המים שבחבית ,ומביאים שתי קנים עשויין כקשת ומרכיבים קצה אחד על סוי הקדרה ,וקצה אחד על פה עלי הנחשת ההוא והזיעה תעובר דרך הקנים ותפול לתוך כלי הנחשת ,הנה אותם המים שבחבית שמונח כלי הנחשת בתוכם חשובין נעשה בהם מלאכה ופסולין לנט"י כנז' באחרונים.
יא אם מילא כלים מים כדי שיהיו הכלים שבעים מים ולא יהיו מוצצין יין או שמן אשר יתן בתוכם אח"כ ,גם אלו המים פסולין לנט"י דנעשה בהם מלאכה ,וכן הוא הדין אם נתן מים בכלי לידע אם הוא נקוב או לאו דמים אלו פסולין ,וכן כלי עור שקורין בערבי מטר"ה או דולכ"א או קרב"י שהם כלים של מים ודרכן קודם שישתמשו בהם תשמישן העקרי להניח בהם מים כמה ימים ויחליפו המים בכל יום עד שילך טעם המרירות שבעוד הנה מים אלו נעשה בהם מלאכה ופסולין והאדם יבין מדעתו בכל כיוצא בזה.
יב אם שתה מן המים כלב או חתול או חזיר פסולין לכתחילה משום דנמאסין ונחשבין כשופכין ובדיעבד התיר מרן ז"ל ,אבל אם שתו מהם שאר בהמה חיה ועוף לא נפסלו אפילו לכתחילה ויש מי שפוסל אם שתו מהם תרנגולים והוא הדין שאר עופות ,חוץ מבני יונה וטוב לחוש לזה לכתחילה ,על כן יזהיר כל אדם את בני ביתו שיכסו תמיד את המים אשר יכינו לצורך נט"י ,והא דפסולין לכתחילה בכל זה היינו דוקא במים שאובין ,אבל מעין או מקוה אין נפסלין אפילו לכתחילה אם שתו מהם אותם הנז' אין בזה חשש כלל.
יג מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם פסולים לנט"י כיון דמאוסים הם ,וכן מים מלוחים או סרוים או מרים פסולים ,כיון דאין הכלב יכול לשתות מהם ,אבל מים של בארות הנמצאים פה עירנו כשרים לנט"י מפני דאין מלוחים הרבה והכלב שותה מהם ,וחמי טבריא שהם מרים פסולים לנט"י ,מיהו אם יש מ' סאה במקום אחד טובל בהם ידיו דאז נכשרים ידיו ע"י טבילה ,ומי הים הם מלוחים ביותר ואין ראויין לכלב לכך פסולין אא"כ הרתיחו אותם דאז ראויים הם ,וההולך בספינה בתוך הים ואין לו מים יפים וא"א להרתיח כיצד יעשהה ,יביא כלי מנוקב וימלאנו מן הים ויעמוד על שפת הספינה ויטול ידיו מאותו כלי לתוך הם משום דניצוק חיבור ,וכיון דהכלי נקוב הנה הוא מריק מים לים וכשנוטל ממנו הו"ל כאלו הטביל ידיו בים ,אך זהה לא יעשה אלא ע"י הדחק ,דיש חולקין וס"ל זה לא הוי חיבור ,ואם הוצרך לכך לא יברך בשם ומלכות אלא יהרהר בלבו שם ולכות.
יד אם נטל ידיו ואח"כ נתחדש לו איזה ספק של פסול באותם המים אף על פי דספיקא דרבנן לקולא ,עכ"ז אם יש לו מים אחרים כשרים בודאי ,יטול לצאת ידי ספק ,אבל לא יברך שנית.
טו אם אחר שבירך המוציא נודע לו שהמים פסולים ,יאכל פחות מכזית ויחזור ויטול במים כשרים ויגמרו סעודתו ,ואם הסיח דעתו או הפסיק בדיבור יחזור ויברך ענט"י ,ואם לא הסיק בדיבור חיצוני ולא הסיח דעתו לא יברך.
טז אם נטל חתיכת שלג בידו ושפשף ידיו בהם לא עלתה לו נטילה ,אבל אם יש שלג מ' סאה בתוך גומא מותר להטביל ידיו בהם וכשרים מדין טבילה ,ויש מתירין אפילו אם אין השלג בתוך הגומא אלא שטוח על פני הארץ ,אך מכל מקום צריך שיהיה בו מ' סאה ויתחוב ידיו בו ,ויש חולקין דס"ל אין טבילה מועלת לידים בשלג ,על כן אין לסמוך על טבילת השלג אלא בשעת הדחק שאין לו תיקון אחר לעשות ,ואם רסק השלג ועשאו מים אז נוטל ממנו ידיו ,או מטבילם אם יש לו מ' סאה לכ"ע.
יז מים שהיד סולדת בהם דהיינו דכריסו של תינוק נכוה מהם ,אף על פי דמרן ז"ל מתיר ליטול מהם ,יש לחוש לסברת המחמירים ולא יטול עד שיצטננו מחום כזה ,ובשעת הדחק שא"א לו להמתין מותר ליטול מהם אך לא יברך בשם ומלכות לא יהרהר שם ומלכות בלבו בעת הברכה ,ולכן הזקנים שדרכן ליטול בחורף בחמין יזהרו שיהיו המים פושרין שלא יהיו חמין שיעור כריסו של תינוק נכוה מהם.
יח י"א דאין כשר לנט"י אללא מים ולא שאר משקין ,ובשעת הדחק שא"א במים שרי בשאר משקין ,אך לא יברך אלא יהרהר בלבו כנז"ל.
יט מים כשרים שנתן לתוכן מעט מים פסולין בטלים ברוב ,אפילו אם הפסולים משלימים לשיעור רביעית ,ויכול לבטלם לכתחילה.
כ כתוב בחיי אדם כלל מ' אות ך' הנוגע באמצע סעודה בס"ת או בתפילין או ברצועות או במגילה מן המגילות הנכתבים על קלף כדין ,צריך ליטול ידיו אך לא יברך יע"ש ובסה"ק רב פעלים נשאלתי על זה וכתבתי דהגאון פנים מאירות ח"א סי' ט"ו נתעורר בדבר זה וכתב טעם מספיק דאין צריך נטילה ודלא כחיי אדם ,ודבריו ברורים.
כא מי שנגע באמצע סעודה בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם ,או שחיכך ראשו ,צריך נט"י ולא יברך ענט"י ,אבל אם נגע בשערות ראשו ולא חיכך הראש אין צריך נטילה ,ואם נגע ביד אחת במקום מטונף אין צריך ליטול אלא אותו יד ,ואפילו באכילת פירות ושתיית מים בלבד אם יודע שנגעו ידיו במקום מטונף יטול בעבור הברכה.
כב המתנמנם באמצע סעודה פחות משתין נשמין אין צרי נט"י ,ואם יותר צריך נט"י ואפילו ביום ,אך אין צריך לברך על נט"י אפילו נאנס בשינה הרבה ערך שעה או יתר.
כג המתפלל בתוך הסעודה י"א דצריך נט"י ,וי"א דאין צריך ,על כן אם יש לו מים יטול ידיו לחוש לסברת המחמירין אך לא יברך ,ואם אין לו מים יסמוך על המקילין ועיין חיי אדם וחס"ל .
כד כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה ,כגון צואה שתחת הצפורן במקום שהצפורן עודף על הבשר ,ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר ,לפיכך לא יגדל אדם צפרניו שלא לבא לידי מכשול בנט"י בחציצה ובלא"ה גידול הצפרניים הוא קשה ומר לנפש האדם ,וגורם תגבורת ויניקה לחיצונים וכאשר יתבאר במ"א בס"ד ,והאבל תוך שלושים יום יעמוד על המשמר לנקותם בכל יום ,אבל בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפוררן מני שממחק הצפורן כשמסיר הטיט מתחתיו ,אלא ירחצם במים ,ורטיה שעל בשרו שלא יוכל להסירה קודם נטילה מני המכה ,כבר כתבתי לעיל בפרשת שמיני דאין צריך ליטול במקום הרטיה יע"ש ,וצפורן שפרשה מקצתה יקוץ אותה כחוצצת מאחר שפרשה מקצתה.
כה הדיו והצבע אם הם לחים איןן חוצצין מפני שהם נמחים במים ,ויבשים חוצצים אם יש ממשות שלהם על ידיו ,אבל מראית הצבע אינו חוצץ כיון דאין ממשות כלל ועיקר ,ומי שאמנותו צובע אין חוצץ בו הצבע אפילו שיש ממשות על ידיו ,וכן הסופר שידיו מלוכלכים בדיו כיון דרגיל בכך אינו חוצץ ,אבל אדם שאין אומנותו בכך אם יש ממשות דיו על ידיו חוצץ ,וצריך כל אדם לשים לבו על דבר זה שהוא מצוי ושכיח בבני אדם שיתלכלכו ידיהם ממת שכותבים ויהיה ממשות דיו בידם ,וכן שוחט וקצב דאומנותם בכך שדרכם להית תמיד ידיהם מלוכלכים בדם אינו חוצץ אע"פ שיש ממשות בדם.
כו טבעת שיש בה אבן טובה ,כגון מה שקורין אלמא"ס או זמרו"ג או יאקו"ד או פירוז"א וכיצא ,צריך להסירה בשעת נטילה ,ולא מהני בה נענוע ואפילו היא רפויה יסירנה לגמרי מפני שאין אנחנו בקיאין בשיעור הרפויה כמה הוא ,ובדיעבד עלתה לו נטילה אם היא רפויה ,אבל אם היא דחוק לא עלתה לו נטילה ,ואם אין בה אבן טובה באנשים דאין דרכן ללוש יש למסוך על המתירין ולא יסירנה ,אבל בנשים שדרכן ללוש וקפדי להסירה בעת לישה משום דקשה להם ללוש בעוד הטבעת בידם צריכים להסירה ,וגם באנשים המסירה תבא עליו ברכה.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.