ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות. י"ל למה אמר תעשה מעשיך ולא אמר תעשה מלאכה ועוד למה הוצרך להודיע על ששת הימים ודי להודיענו על השביתה ביום השביעי ונ"ל בס"ד דרז"ל הקשו פסוק אומר ואספת דגנך ר"ל בידך ופסוק אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם דמשמע יעבדוך עמים ותרצו כאן בעושין רש"מ כאן באין עושין רש"מ ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם דכתיב ועבדת את אויבך וכנז' בברכות דף לו וי"ל מתי היתה גזירה זו של ועבדת את אויביך שלא היה אלא במצרים דוקא דבשאר גליות לא מצינו שנכבשו ישראל לעבדים ואפילו אם כן היה במקצת מן המקצת איך יאמר כן על כללות ישראל ופירשתי בס"ד הענין דתחילת בריאת האדם לא הטיל עליו הקב"ה שום עבודה גשמית בעוה"ז כלל אלא עשה שהארץ תוציא פירותיה בלתי עבודה וגם תוציא דבר שלם שאין צריך לו טורח וכאשר ארז"ל על העתיד שתוציא הארץ גלסקאות וכלי מילת ושאר תשמישים גשמיים הכרחים היו מוטלים
על נחש לעשותם לאדם וכמו שאמרו רז"ל חבל על שמש גדו וכו' והוא הנחש ועוד היתה מעלה יתירה לאדם הראשון שהיה יושב בג"ע והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין וכנז' בגמרא באופן שלא היה על אדם הראשון מוטל שום עבודה גשמית כי אם רק הטיל עליו עבודה רוחנית דוקא שהיא קיום המצות עשה ולאוין וכמו שכתוב וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ודרשו רז"ל לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה אלו מצות ל"ת. ולפ"ז אם לא היה חטא אדם הראשון לא היה האדם עוסק בעסק גשמי כלל דאין זה עסק שלו ולא הוטל עליו ולעתיד אחר התיקון ודאי תחזור עטרה ליושנה ולא יעסוק האדם בעסק גשמי דאין זה עסק שלו ולא הוטל עליו בתחילת הבריאה ולכן בזמן שאין עושין רש"מ שיתקיים בהם ואספת דגניך ר"ל בידיך נמצא הם עוסקים בעסק שמוטל על אחרים והרי מתקיים בהם מה שאמרו ועבדת את אויבך דהעסק הזה שאתה עוסק בידיך הוא של אויבך כדכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ואם יהיה האדם עצמו עוסק בו נמצא עובד את אויביו. וידוע דארז"ל דשמירת שבת מסוגלת לגאולה שאז נשלם כל התיקון וז"ש ששת יים תעשה מעשיך דייקא המוטלים עליך מתחילת הבריאה שהוא עסק רוחני בלבד וכל עסקים הגשמיים שאינם מעשיך יהיו מוטלים על אחרים ותזכה לכך בעבור שמירת שבת וזהו וביום השביעי תשבות כי שמירת שב מסוגלת להשלים התיקון ולעשות חירות לכל ישראל ותזכה אז לחירות מן היצה"ר שעוד לא יחטיא אתכם ולזה אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ויתקיים אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וזהו ושם אלהים אחרים הוא הסטרא אחרא לא תזכירו ולא ישמע על פיך כי אין להם מציאות עוד בעולם.
א מכלל אבות מלאכות הנהוגות אצל האדם תמיד היא מלאכת הטוחן ויש לה תולדות הרבה שהם מצויים לפני האדם ועוסק בהם בימי החול ולכך צריך לו זכירה גדולה שלא ישכח ויעבור עליהם ואף על פי דמלאכת הטחינה עיקרה היא בתבואה וקטניות עכ"ז כל גדולי קרקע פירות וירקות שהם אוכל גמור יש בהם איסור טוחן הואיל ויש במינו טחינה דהיינו שיש בתבואה וקטניות שהם ג"כ גדולי קרקע לפיכך אסור לחתוך הירק דק דק וכן אסור לחתוך גרוגרות וחרובין דק דק בעבור הזקנים דאם חתכם דק דק יש בזה איסור טוחן אבל מותר לפרר הלחם דק דק לפני התרנגולים ועופות שבבית שמזונותם על האדם הואיל דנטחנה התבואה קודם עשיית הלחם דאין טחינה אחר טחינה.
ב י"א דאין איסור לחתוך פירות וירקות דק דק אלא בחותך ומניח לסעודה אחרת לבו ביום אבל אם אוכל לאלתר או תוך שעה אחת מותר לחתוך דק דק וכמו שכתוב בדין הבורר ויש מחמירין לאסור לחתוך דק דק בכל גוונא אפילו לאכול לאלתר ובמקום שנהגו היתר אי למחות בידם ורק צריך להזהירם שלא יעשו כן אלא לאכול לאלתר או לסעודה שהיא סמוכה תוך שעה אחת ופה עירנו בגדא"ד נוהגים היתר לחתוך דק דק שעושין צלאט"ה מפירות וירקות בשבת וצריך להזהירם שלא יעשו לצורך סעודה אחרת שהיא אחר שעה אחת .
ג אין איסור טוחן נוהג אלא בגדולי קרקע אבל בשר מבושל או צלי או גבינה וכיוצא בהם שאינם גדולי קרקע מותר לחתוך דק דק לצורך אותו היום ואפילו בבוקר לצורך סעודת בין הערבים ומיהו אסור לגרור הגבינה במורג חרוץ המיוחד לה בימי החול אפילו לאכול מיד דמחזי עושה כעובדין דחול ועוד דהוי כשחיקת סממנים במכתשת שלהם אלא יגררנה בסכין וכיוצא דלא הוי דרך חול.
ד אין לדוך הפלפלין במכתשת כלל אלא ידוך אותם בקערה ובקתא דסכינא דהוי תרי שנוים ויזהר שתהיה הקערה עבה שלא תשבר מפני שהפלפלין קשים הם והמלח דינו כפלפלין דצריך שני שנויים ולא סגי בשנוי אחד וכמו שכתוב עולת שבת ואליה רבא ומטה יאודא ז"ל והגם כי הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל בסע"ק ט' ס,ל לחלק בין מלח לפלפלין בררתי בס"ד בסה"ק מקבציאל דהעיקר הוא כאשר הבינו הרבנים ז"ל הנז' בכונות מר"ן ז"ל שדין המלח הוא שוה לדין הפלפלין.
ה גרוגרות וחרובין ושאר פירות דינם כמלח דבעינן תרי שנוים ולא סגי בשינוי חד שכן משמע מדברי התוספתא דשבת ובצה שהביאה הרב המגיד ז"ל בפרק כ"א מהלכות שבת דין ג' ע"ש וכן העלה מורי הרב ז"ל והאמת אתו בזה דכן נראה לכל מעיין ישר דאין לחלק ביניהם וכאשר כתבתי בסה"ק מקבציאל ודע כי פה עירנו בגדא"ד יע"א נוהגים לדוך תמרים ואגוזים ולוזים ואפונים קלוים במכתשת שדכין בה בחול ורק עושים שינוי קצת להפוך יד המכתשת לשוך בראש הדק ולא בראש הרחב ולפי האמור לעיל גם בשאר פירות בעינן תרי שינויים וכאן אין עושים אלא שינוי א' להפוך יד המכתשת ועל זה אפשר לומר דנהגו כסברת האגור ושה"ל דס"ל סגי בשינוי אחד ברם דא עקא כי אין השנוי האחד הזה הוא שינוי גמור כי באמת הם כותשים ביד המכתשת שבה כותשים בחול ורק הם מהפכים אותה לדוך בראש הב' וי יאמר דזה חשיב שינוי ובסה"ק רב פעלים הבאי ראיה דאינו מועיל שינוי כזה ממה שאמרו מר"ן ז"ל בב"י סי' תקי"ד מתרומת הדשן ז"ל דשיורי פתילה שכבו בשבת אסור להדליק ביו"ט משום הכנה ואסור אפילו בראש השני שלא הודלק אטו ראש שהודלק ונתבאר דין זה שם באורך דהגאון מהרא"י ז"ל ס"ל דוקא בדאורייתא גזרינן ובדרבנן לא גזרינן ורש"י ס"ל אפילו בדרבנן אם הוא קרוב לודאי דישתמש במקום האיסור ע"ש והגם דמר"ן ז"ל התיר בשיורי פתילה היינו מטעם אחר דס"ל כרוב הפוסקים דלא חשבי לזה הכנה אבל בדבר זה דגזרו הא אטו הא לא פקפק מר"ן ז"ל כלל גם ראה תראה במהרא"י ז"ל דראייתו היא מדין הסכין של שחיטה דגזרינן צד היפה אטו צד הפגום יע"ש וחזרתי ואמרי שם די"ל כיו דלא מצינו ד"ז מפורש בדין המכתשת לגזור בצד הקצר אטו צד הרחב אין לנו לדמות דבר זה לדבר אחר לגזור מדעתינו וכמו שכתוב הרב המגיד ז"ל בפ"ה מה' חמץ ומצה הלכה כ' על חששת הראב"ד וכ"כ הפר"ח ז"ל בה' הפסח סי' תנ"א על דברי הב"ח ז"ל דאין ללמוד גזרות זו מזו. אמנם שוב כתבתי דבג"ד אין אנחנו באים לאסור משום גזרא אלא מדינא אסור דהא גם לסברת האגור ושה"ל מדוו דבעינן שנוי גמור ונראה לכ"ע דהפוך יד המכתשת אין זה שינוי גמור אלא שינוי קצת והנה תחלת הכל בררתי כל מידי דאסור מן התורה אינו מותר לכתחילה אלא בשינוי גמור ואם עושה שינוי קצת עדיין זה הוא אסור מדרבנן והנה מדין המולל מלילות בשבת שפסק מר"ן ז"ל בסי' שי"ט דאין מוללין מלילות אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו הוכחתי מזה דגם כאן כתישה בראש הקצר הוי שינוי ועוד הוכחתי מדין ההוצאה שפסק הרמב"ם בה' שבת פרק י"ב המוציא לאחר ידו או ברגלו בפיו ובמרפקו וכו' פטור אבל אסור מד"ס ועיין בש"ע להגאו ר"ז סי' ש"א ס"ב יע"ש ונמצא דגם היפוך המכתשת דלא ניחא תשמישיה חשיב כלאחר יד ושינוי קצת הוא ולכן במלח דלכ"ע יש איסור תורה בדיכתו לא מהני הפוך יד המכתשת אבל כתישת פירות דאיכא בזהה פלוגתא דאית דס"ל דדיכתם הוא איסור דרבנן אין למחות ביד אלו העושים שינוי זהה בהיפוך יד המכתשת אף על פי דברנו דאין זה שינוי גמור מאחר דנהגו בשינוי זהה אין למחות בידם וברט אם עושין לצורך זקנים וקטנים ושאלתי מאת הרה"ג מהר"א מני נר"ו על מנהג עה"ק תוב"ב בדבר זה והשיב ששמע שכן נוהגם בעה"ק ירושלים ת"ו שמהפכין ראש המדוך ודכין בו בשבת כמו מנהג בגדא"ד יע"א.
ו צרור יבש אסור לפררו משום טוחן וכן טיט שעל הבגד אם הוא יבש אסור לגררו מעל הבגד וכן אסור לשפשף הבגד בין מבחוץ בין מבפנים כדי להעביר הטיט מעליו בפני שהטיט היבש מתפרר לפרורים דקים ע"י שפשוף או גרירה וה"ז תולדת טוחן.
ז אבק הטוטין ששואפין אותו בחטם ולפעמים יתייבש בכלי שלו ונעשה כמו רגבים מדובקים וא"א לשאוף אותו אא"כ מפררים אותו דק דק מותר לרסקו ולטחנו בין אצבעותיו בשבת ואין כאן משום טוחן מני דכבר נטחן מקודם ע"י אדם ואין טוחן אחר טוחן אך לא התירו לרסקו ע"י כלי אלא רק בראשי אצבעותיו דהוי שינוי גמור ועיין מים רבים א"ח סי' כ"ה ועוד עיין קמח סולת דף פ"ז ע"ג מה שאמרו בשם בית הרואה ע"ש ואף על פי דמן הרב טול אורות דף ל"ג ס"ד משמע דמיר לשחקו ע"י כלי עד שיתפרר העליתי בסה"ק מקבציאל העיקר לשחקו בראשי אצבעותיו דהוי שינוי גמור מדרכו בחול ומה שנסתפק הרב מ"א ז"ל שם בסוף דבריו בדברי מהרי"ל ז"ל אולי לא אמרו אין טוחן אחר טוחן אלא באוכלים העליי דאין להסתפק בכך אילו לדידיה שהוא מסתפק בכך יודה דאם מרסקו בראשי אצבעותיו לית לן בה;
ח מותר לקטום אפילו בסכין קש או תבן לחצוץ בו שניו מפני דקש ותבן הם אוכלי בהמה וכל דבר העומד לאכילה מוכן הוא לכל הצורך אבל קיסם שאינו מאכל בהמה אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שניו אסור וכנז' בסי' שכ"ב ואפילו ביו"ט שהוא ראוי להסקה אפ"ה אסור לחצוץ בו שניו וכמו שכתוב הרב שלחן עצי שטים ז"ל דביו"ט לא נתנו עצים אלא להסקה ואפילו עץ יבש אין משתמשין בו אלא לצורך הסקה ולא לצורך אחר דכל דבר שאינו כלי אסור לטלטלו אפיו לצורך גופו ועיין מג"א סי' תק"ב סע"ק י"א וי"ב ועוד אחרונים שם והא דאסרנו לחצוץ שיניו בקיסם אילו בלא קטימה היינו אם לא תקנו והכינו מערב שבת לכך אבל אם תקנו והכינו לכך מער"ש מותר לחצוץ בו שיניו מאחר דעשאו כלי.
ט עצי בשמים אף על פי דמותר לחצוץ בהם שיניו אסור לקטום אותם בידיו לחצוץ בהם שיניו ועיין אשל אברהם סי' שכ"ב וחיי אדם כלל מ"ד אות י"ח ושאר אחרונים אבל אם רוצה להריח בעצי בשמים מותר למלול ולקטום אותם בידיו להריח בהם אחד קשים ואחד רכים מיהו לא התירו לקטום בסכין אלא ביד וכמו שכתוב רש"ל ז"ל והסכימו כן האחרונים ודחו דברי הטו"ז שהתיר אפיו בכלי מיהו גם רש"ל ז"ל לא אסר לקטום בסכין אלא בקשים אבל ברכים מותר לקטום גם בסכי וכנז' באליה רבא ומש"ז ושאר אחרונים ז"ל גם התירו לקטום בעצי בשמים אילו כדי ליתן לחבירו להריח ודלא כשיירי כנה"ג דאסר בזה ועיין להרב מחב"ר סי' שכ"ב אות ג' וזכור לאברהם ח"ג ד מ" וכן המנהג פשוט והמחמיר בזה תע"ב.
י אגד של הדס ושאר מיני בשמים שהוא עשוי מן לולבי תמרים לא מבעיא בעוד ההדס אגוד בו דמותר לחצוץ שיניו בראשים שלו אלא גם אחר שהותר מן ההדס שנשאר האגד לבדו ג"כ מותר לחצוץ בו שיניו דעדיין תורת כלי עליו דאפשר לאגוד בו הדס ועצי בשמים בקשר המותר בשבת וזה דוקא בעודו לח אבל אם נתייבש דאין ראוי לאגוד בו והיא אינו מאכל בהמה אסרו לחצוץ בו שיניו דדינו כקיסם שצריך להיות מתוקן ומוכן מבע"י לכך;
יא פה עירנו בגדאד דרכם לעשות מניפה שקורין מרווח"ה שמנפין בה לשאוב רוח ועושין מלולבים של תמרים שאינם ראוים למאכל בהמה וכאשר תכלה זאת המניפה יוכל האדם לחצוץ שיניו בראשי הקיסמים היוצאים ממנה בעודם מחוברים בה ואין צורך לקטום אותם כלל ומותר זה בשבת דאלו הקיסמים שהוא חוצץ שיניו בראשיהם עודם מחוברים בכלי המניפה הזה ויש תור כי עליהם ורק יזהר לחצוץ בנחת שלא ישתברו דאם יעשה בכח וחוזק ישתברו בודאי והוי פ"ר ודומה לה מצינו בס' של"ז ס"ב בהגהה דאסור לכבד הבגדים ע"י מכבדו העשוים מקיסמים שלא ישתברו קיסמיהם ועיין מג"א ומחצית השקל שם ע"ש ועיין שלחן עצי שיטים בדיני המוקצה בדין שברי כלי חרס דדורס עליהן ואינו חושש שכתב שם בביאורים דחשב דשא"מ וכמו דשרי לילך ע"ג עשבים בשבת וכו' ואף על פי דקי"ל דאסור לכבד הבגדים במכבדות העשויין מקיסמים שלא ישתברו קיסמיהן שאני התם דשובר כלי בידים אבל הכא הוי ממילא ע"ש ובסה"ק מקבציאל עתבתי בס"ד בזה;
יב אם יש לו קיסם מתוקן ומוכן מבע"י לחצוץ בו שיניו אע"פ דאינו ראוי לבהמה העליתי בסה"ק מקבציאל דאפילו אותו קיסם הוא קל מאד ויבש דודאי משתבר ראשו בחציצת שיניו אם יחצוץ בכח וחוזק לית לן בה ואין מחייבין אותו לחצוץ בנחת אף על פי דהוי פ"ר יען כי זה מקלקל הוא והמקלקל בפסיקת התלוש ה"ז מותר לגמרי וכמו שכתוב הגאון מג"א ז"ל סי' שי"ח סע"ק ל"ו ועיין אחרונים שם ועיין שלחן עצי שיטים בדין מכה בפטיש אות ב' יע"ש;
יג מחתכין דילועין לפני הבהמה היכא דהם קשים שאין ראויים לאכלם בלא חתוך אך יזהר שלא יחתך דק דק והמבקע עצים איסורו משום עובדא דחול אבל אם חתכו דק דק חייב משום טוחן ועיין מג"א סי' תק"א ועיין שלחן עצי שיטים בדין מכה בפטיש אות ב' יע"ש.
יד הלש שיעור גרוגרת חייב מן התורה ופחות משיעור זה אסור כדין חצי שיעור דאסור מן התורה והמגבל את העפר או את הקמח ה"ז תולדות לש ואם לא גיבל אלא רק נתן מים בלבד י"א גם בזה חייב מן התורה וי"א דאסור בזה מדרבנן מיהו המורסן אף על פי דאסור לגבול אותו לבהמה או לתרנגולים יש מתירין לתת בו מים ומעביר בו תרווד או מקל שתי וערב כיון דאינו ממרס בידו ואינו מסבב התרווד וכן התירו נמי לנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב ויש אוסרין ליתן מים ע"ג המורסן בשבת כלל ולענין דינא אף על פי דמרן ז"ל סתם כהמתירין מכל מקום יש לחוש לדעת האוסרין במורסן של עירנו בגדאד יע"א שאנחנו רואין בו תערובת קמח בעין ועיין שיורי ברכה סי' שכ"ד מה שאמרו בשם מהר"י ואלי ז"ל ועיין חסד לאלפים ושאר אחרונים;
טו אבק הטוטי"ן כשהוא יבש אסור ליתן עליו מים ולגבלו בידים דדמי למורסן שגם מרן ז"ל שסתם כהמתירין אינו אלא לתת בו מים אבל לגבלו בידים לכ"ע אסור ומנהג עירנו בגדא"ד יע"א להניח בשבת טיפות מים בכלי הקטן של אבק הטוטי"ן וסוגרים הכלי ומכים בכלי על כף ידם כמה פעמים כדי שיתהפך האבק בתוכו ויתגבל מיניה וביה שיתערבו טיפות המים בכולו ויתוקן בכך ודמי זה למה שהתירו לנער המורסן מכלי אל כלי.
טז אין משתינין בעפר משום גיבול ואין משתינין בטיט אפילו שהוא קשה מפני שנימוח ויש בזה גיבול ואף על פי דאינו מתכוין פסיק רישיה הוא ועיין מג"א סי' שכ"א סע"ק י"ט ומחצית השקל שם ועיין אליה רבא שם וכתבו הרב אשל אברהם והרב תוספת שבת סע"ק למאן דאמר אף על פי דר"י בר"י ס"ל אינו חייב עד שיגבל מכל מקום איסורא איכא אם אין לו צורך בזה ע"ש וכתבתי בסה"ק מקבציאל דאם הוא במדבר דכל הקרקע הוא עפר תחוח והוצרך להשתין מותר להשתין ואינו חושש דדמי להא דאסרו להשתין בשלג ועכ"ז התירו להשתין במקום שכל הארץ מלאה שלג דכל כה"ג שא"א לא גזרו חכמים.
יז אם מכסה מי רגלים בחול או אפר המוכן לכך יזהר לתת הרבה חול או אפר יען דאלו טבען אם יתן מהם מעט יתערבו המי רגלים והוי גיבול ואם יתן הרבה אינו ניכר וכנז' בחיי אדם כלל י"ט סעי ך' יע"ש.
יח הנותן זרע פשתן או מה שקורין בערבי בז"ר ריחא"ן וכיוצא במים יש בזה איסור לש וחייב תיכף משיתנם במים ואסור ליתן מים או חימץ לתוך חרדל או שומין כתושים אם עושה בלילה עבה דאף על פי דאין גיבול בכך מכל מקום נראה כלש אבל בלילה רכה מותר ורק יזהר לעשות ע"י שנוי שנותן השום או החרדל תחילה ואח"כ החומץ ולא יערב בכף אלא בידו ובמקום שדרכן בחול לתת האוכל תחילה יעשה בשבת להפך וכנז' באחרונים וצלאט"ה שעושין מקשואין או שאר פירות וירקות כיון דאין חותכים אותם דק דק לא שייך בהו גיבול ומותר לעשותם בלילה עבה ואין צריך שינוי ואף על פי דהמג"א ז"ל החמיר להצריך בלילה רכה ושינוי העיקר כמו שכתוב הט"ז וכן הסכים אליה רבה ותו"ש ושאר אחרונים וכן המנהג פשוט.
יט חרוסת שעושין בפסח שמניחים אגוזים שחוקים לתוך הדבש אם חל פסח בשבת ולא נתן האגוזים מקודם יתן בשבת ע"י שינוי שיתן אגוזים תחילה ואח"כ הדבש מני כי דרכנו בחול ליתן הדבש תחילה ואילו אם עושה בלילה עבה מותר כיון שהוא לצורך מצוה כ"כ הרב שלחן עצי שטים ומשמע מדבריו דאם אינו עושה לצורך טיבול אלא כדי לאכול וכן בשאר שבתות השנה צריך ליזהר שלא יעשה בלילה עבה וכן ראוי להורות לעשות בלילה רכה וע"י שינוי.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.