Shulchan Aruch, Orach Chayim 37 — שולחן ערוך, אורח חיים לז
א גָּדוֹל שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָם הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.
ב מִצְוָתָן לִהְיוֹתָם עָלָיו כָּל הַיּוֹם אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם, וְשֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶם, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם כָּל הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר בָּהֶם לִהְיוֹתָם עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
ג קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין בְּטָהֳרָה שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם וְלֹא יָפִיחַ בָּהֶם, הַגָּה: וְשֶׁלֹּא לִכָּנֵס בָּהֶן לְבֵית הַכִּסֵּא (רַשִׁ"י פ' לוּלָב הַגָּזוּל) חַיָּב אָבִיו לִקְנוֹת לוֹ תְּפִלִּין לְחַנְּכוֹ: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַאי קָטָן דַּוְקָא שֶׁהוּא בֶּן י"ג שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד (בַּעַל הָעִטּוּר) וְכֵן נָהֲגוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
The importance of tefillin, how long they are worn each day, and when a boy begins to put them on.
seif 1 The Mechaber writes that the reward for the mitzvah of tefillin is great. Whoever does not put them on is counted among the poshei Yisrael begufan (sinners of Israel with their own bodies). The Mishnah Berurah, citing the Tur, describes the reward. One who puts on tefillin lengthens his days, as the verse says "Hashem aleihem yichyu" (those who carry Hashem's name on them will live). He is assured of the World to Come, the fire of Gehinnom has no power over him, and his sins are forgiven. The Aruch HaShulchan adds, from the Gemara in Menachot, that one who does not put on tefillin transgresses eight positive mitzvot. The reason is that the four passages in the tefillin each command both the tefillin shel yad (arm) and the tefillin shel rosh (head).
The Mishnah Berurah writes that the Mechaber's words apply even to one who leaves out tefillin only at times. He cites the Pri Megadim, who brings a view that missing tefillin for even one day places a person in this group. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah limit the label to one who leaves out tefillin because the mitzvah is contemptible in his eyes. Another person may hold back out of fear, because tefillin need a clean body and he may not keep their holiness. He is not in this group. The Mishnah Berurah adds that holding back this way is still a sin, since anyone can easily take care during Kriyat Shema and Tefillah. He also cites the Bach, who includes one who refrains out of laziness or to avoid losing work or money. The Mishnah Berurah warns those who, out of laziness, let the tefillin shel rosh sit on the forehead rather than higher on the head, where the hair grows. He writes that this is as if they had not put on tefillin at all. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan urge buying tefillin from an expert, Hashem-fearing scribe, and beautiful tefillin. The Aruch HaShulchan adds that one buys tefillin for many years, so one should not try to save money on them. The Mishnah Berurah writes that a person who takes care that his clothing and belongings are made properly should take even more care with tefillin, and not hold back money. The Mishnah Berurah explains that invalid tefillin do not fulfill the mitzvah, and every bracha said on them is said in vain.
seif 2 The Mechaber writes that the mitzvah is to wear tefillin all day. They need a clean body, so that one does not pass wind in them. One also may not take his mind off them while wearing them. Not everyone can be careful about this, so the custom is not to wear them all day. The Gra traces the need for a clean body to the Gemara in Shabbat. Even so, the Mechaber writes, everyone must take care to wear them during Kriyat Shema and Tefillah. The Mishnah Berurah explains that for so short a time one can easily keep from passing wind and from distraction. He adds that one who says Kriyat Shema without tefillin is like one who gives false testimony about himself. Someone may not have had tefillin at that time, or may have been ill. Then the whole day is still their time, and he must put them on so as not to miss a day.
The Magen Avraham reads the Mechaber to mean that even one who knows his body is clean should not wear them all day. The Magen Avraham also cites a responsum of the Rema of Fano, who set up putting tefillin on a second time at Mincha. The Aruch HaShulchan explains that the Torah obligation is fulfilled by wearing them once a day, at Kriyat Shema and Tefillah. He writes that it is fitting to wear them all day, as the Chachamim of the Mishnah and Gemara, the Savoraim and the Geonim did. He disagrees with the Magen Avraham's reading, and notes that some outstanding individuals wore them all day. The Mishnah Berurah records that anshei ma'aseh (people especially devoted to mitzvot) learn in tefillin after Tefillah. He warns them not to speak idle words while wearing them, since that also leads to taking one's mind off them.
seif 3 The Mechaber rules that a father must buy tefillin for his son to train him. This applies once the boy knows how to keep tefillin pure: he does not sleep in them or pass wind in them. The Rema adds that he also does not enter the bathroom with them on. The Mishnah Berurah explains that training means both putting them on and learning the laws he needs for this. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that before that stage a boy may not put on tefillin.
The Rema writes that some say this refers only to a boy of thirteen years and a day. He writes that this is the custom and is not to be changed. The Gra ties this view to the Gemara in Berachot. The Mishnah Berurah, citing the Pri Megadim, writes that this holds even if the boy has not yet shown signs of physical maturity. The Magen Avraham records that in his time the custom was to begin two or three months before that age. The Aruch HaShulchan reports that some begin one month before, and some do not begin early at all. He holds that by strict law the earlier poskim speak of a true minor. That fit the time of the Talmud, when people were careful. Today no boy under thirteen can be relied on, and that is why the custom is not to be changed. He sees no reason for the popular practice that an orphan begins a year early, and holds that it is not proper.
On a cheresh (a deaf-mute), the Mishnah Berurah writes that one who speaks but cannot hear, or hears but cannot speak, must put on tefillin. One who can neither hear nor speak is not stopped if he wishes to put them on. The Aruch HaShulchan holds that tefillin are not given to a cheresh, since he will surely not keep their holiness.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/37 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) שכר - שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז שנאמר ד' עליהם יחיו כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו ומובטח שהוא בן עוה"ב ואין אש של גיהנם שולט בו וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שאינו מניחם - פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) בכלל פ"י - ודוקא שאינו מניחן בשביל שהמצוה בזויה בעיניו אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושה כראוי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול אדם ליזהר בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לא הוי בכלל פושעי ישראל. וכ"ש אם המצוה תמיד חביבה עליו ונזהר שיהיה גוף נקי אך עתה אית ליה אונס חולי שאין גופו נקי לכו"ע אין עליו דין פושעי ישראל כלל. ודע דכתב הב"ח דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו אך ממנע /נמנע/ מלהניחם מפני ביטול מלאכה או שאר הפסד ממון או מחמת עצלות ג"כ הוא בכלל פ"י בגופן אך דיש חילוק ביניהם לענין עונש עי"ש. וד"ז הוא תוכחת מגולה לאותן אנשים שמפני עצלותן מצוי שיהיו תפיליהן מונחין על מצחן ולא על הקרקפתא וגם הש"י אין מונח על מקומו כדין דהלא זה הוא כמי שלא הניח כלל. וכבר זירז ע"ז ג"כ אותנו הפמ"ג בסימן כ"ז שכתב שם דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ועיין לעיל בסימן כ"ז בבה"ל שהארכנו בזה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) בגופן - ודינו פסוק בש"ס ר"ה י"ז דאפילו הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות הכף כלפי חסד מכיון שנמצא בתוך עונותיו עון זה כף חובה מכרעת והוא מוכרח לירד לגיהנם ואם ח"ו ג"כ עונותיו מרובין מזכיותיו נידון בגיהנם י"ב חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים. וע"ש בתוס' דכ"ז בשלא עשה תשובה. ויען כי גדול כח המצוה כ"כ ולהיפך העונש ר"ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה וי"ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ובעו"ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן וכל ירא שמים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וכתב הד"מ בשם המרדכי יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבן לבלר אומן בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) להיותם עליו - דבזמן קצר כזה בקל יכול ליזהר מהפחה ומהסח הדעת: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) בשעת ק"ש - דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה כל היום זמנו ומחויב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) ותפלה - ועיין לעיל סימן כ"ה סי"ג. וזהו לכל אדם אבל אנשי מעשה נוהגין ללמוד אחר התפלה בתפילין אך יש ליזהר שלא לדבר בהם דברים בטלים דמלבד איסור דברים בטלים הוא בא עי"ז לידי היסח הדעת. ועיין לעיל בסימן כ"ח סק"ג ובמעשה רב: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ח (ח) היודע - דקודם לכן אין רשאי להניח תפילין ולאו חינוך הוא: ש"ע סָעִיף ג
ט (ט) לחנכו - במצות הנחתן וכן ללמדו הדינים הנצרכים לזה: ש"ע סָעִיף ג
י (י) דוקא - וקודם לכן אין מניחו ללבוש תפילין אפילו אם ירצה דבודאי אין יודע לשמור תפילין: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) בן י"ג שנים - היינו אפילו אם לא הביא ב' שערות [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף ג
יב (יב) וכן נהגו - ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מ"א] ועיין בבה"ל. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אין שומע ואין מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה [בה"ט]: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א פושעי ישראל בגופן. ודוקא שאינו מניחן בשביל בזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן לא הוי פושע [תו' והרא"ש והר"ן ומרדכי] עססי' ל"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב נהגו שלא להניחן. משמע קצת דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו גוף נקי לא יניחן כל היום מפני הרמאי' כמ"ש בב"י לחד פי' ומ"ע כ' בתשו' שתיקן להניח' שנית במנחה ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג חייב אביו. דקודם לכן אין רשאי להניח תפילין ולאו בן חינוך הוא ועססי' י"ו: ש"ע סָעִיף ג
ד וי"א. דוקא מקודם לכן אין מניחין [ר"מ] ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א פושעי עמ״א אבל בע״ץ ונ״ץ פי׳ דברי הש״ע כמ״ש בב״י דאפי׳ הוו אין מניחין מאיזה טעם שיהיה הוו בכלל פושעי ישראל בגופן ועב״ח מלת בכלל ואפילו יום א׳ שמבטל ולא הניח הוי בבלל פושעי ישראל כמ״ש בג״ץ יע״ש ומה שהראה סוף סי׳ ל״ח אפשר סי״ב תפילין קודמים חובת הגוף ובירושלמי שילהי מגילה שמואל סבר מזוזה קודמת ואם תפילין הוי בכלל פושעי ישראל אפי׳ אין מניח מאיזה טעם וחמורה מכל המצות לא היה פליג שמואל ש״מ תפילין ככל המצות ודוגמא נקיט כמ״ש הב״י: מריש הוה אמינא הא דקיי״ל בי״ד סי׳ ב׳ וקנ״ח ס״ב להכעיס בדבר א׳ הוי מין אף במ״ע כן הוא כיון דשמענא להא דר״ת ר״ה י״ז א׳ ד״ה קרקפתא והמ״א החזיק כן א״כ מה איריא פושעי ישראל בגופן הא מין הוא נמי ש״מ לכאורה דלהכעיס דוקא שעובר בקום ועשה דלהכעיס אפילו שאין לתיאבון י״א כן וכ״ש שמנונה עליו ובקנ״ח נקיט נבילה או לבש שעטנ״ז אלא שראיתי לרבינו הגדול בתב״ש י״ד סי׳ ב׳ אות י״ח כתב בפשיטות אפילו במ״ע להכעיס ה״ה כעכו״ם יע״ש ראיה מריש חולין מומר לערלות מבעט במצוה והקשה הכ״מ בה׳ שחיטה הוי מין יע״ש באופן כי דבר זה לכאורה במחלוקת שנוי ודעת רש״י דבמ״ע לא הוי מין ועמ״ש בפתיחה כוללת ועמ״ש אי״ה בסיטן ל״ט ועמ״ש בסי׳ ל״א במ״א ט״ו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב נהגו עמ״א והנה מסופק אני אם מ״ה חייב כל היום בתפילין או מ״ה די ברגע א׳ שמניח ומדרבנן כל היום ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי כל היום ובלבוש מבואר לאות על ידך צריך כל היום מ״ה ובר״מ פ״ד דתפילין הלכה כ״ה כ״ו שתפילין עליו הוא עניו וירא שמים ומדבר בדברי האמת וצדק לפיכך צריך שישתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך הוא אפשר שי״ן שמצותן כמו ואפר כירה וכדומה ועקרן של דברים דאם לא הניח יום א׳ כלל לתפילין ביטל מ״ע ובהניח רגע עליו קיים המצוה אבל מצוה מן המובחר מ״ה להיותן עליו כל היום (יש כמה דברים מ״ה כן) ועכשיו נהגו כו׳: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג חייב עמ״א ועיין סוף סי׳ ט״ז אות ג׳ אפילו למ״ד התם א״צ ליקח טלית אבל תפילין חייב לקנות לו מיהו לדידן דוקא בן יג״ש ואיש בפ״ע הוא עמ״ש אות ד׳: ש"ע סָעִיף ג
ד וי״א עמ״א ומשמע קודם לכן אין מניחין אפילו אם ירצו יעיין הר״ב ולבוש סיים ואין לשנות וא״י אם הוא יג״ש איזה חיוב יש על אביו דאיש בפ״ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצווין להחיותו וי״ל יג״ש ולא הביא ב״ש ועב״ח בשם תוס׳ ברכות כ״ה דקטן ממש נמי ועכ״פ שנים עשר שנים ולומד ומבין יכול להניח תפילין ועיין ר״מ פ״ד הי״ג חייב לחנכו ולמ״ש י״ל עד רוב שנותיו שלא הביא ב״ש על אביו חייב לחנכו. ועסי׳ ע׳ בזה: ש"ע סָעִיף ג
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א ס"ק א' פושעי כו' לא הוי פושע. ר"ל דניהו דלא שפיר עביד דיש לו לזהר בקדושתן. ושיהי' גופו נקי עכ"פ בשע' ק"ש ותפלה. מ"מ פושע לא מקרי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ב) נהגו כו'. כמ"ש בב"י לחד פירושא והוא דאמרינן בירושלמי מפני מה לא החזיקו בה מפני הרמאים. ופי' התוספות פ' ב"ס מפני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפלין וקאמר מפני הרמאים שהיו מניחים תפלין לרמות בני אדם עכ"ל אבל רי"ו פי' מפני מה לא החזיקו הכשרים להניחן כל היום. וע"ז אמר מפני הרמאים. ור"ל שלא ליתן יד לרמאים שעי"ז יהיה להם מקום לרמות בני אדם ע"י שגם הם יניחו תפלין כל היום למען יחזיקום הבריות לצדיקים וכשרים: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג (ס"ק ג') חייב כו' וע"ש סימן י"ז. שיעור זמן חינוך לענין ציצית וכל מצות חינוך דידה לפי מה שהוא: ש"ע סָעִיף ג
ד (ס"ק ד) ויש אומרים כו' אין מניחין. ר"ל שלא תטעה דכוונת י"א קאי ע"ד הרב"י שכ' שאביו חייב לקנות כו' ועז"א י"א דוקא בן י"ג אבל קודם לכן אינו חייב אביו לקנות לו. אבל אם ירצה רשאי להניחן קא משמע לן מ"א דכוונתו דקודם לזמן זה אסור להניחן: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א שכר. בש"ס איתא דמאריך ימים. ובשמושא רבא איתא שהוא מובטח שהוא בן עה"ב ושאין גיהנם שולטת בו ושעונותיו נמחלים לו. וכתב הרא"ש אם זהיר בתפילין כף זכות מכרעתו. ואם פשע בהם כף חובה מכרעתו. שאין לך גדול במצות עשה יותר מתפילין. חרש המדבר ואינו שומע. או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אינו שומע ואינו מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה. ע"ת וכ"כ בשיורי כנה"ג סי' ל"ח. והבאר היטב אשר לפני לא העתיק היטב ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב בגופן. ודוקא שאינו מניחם בשביל ביזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן אף ע"ג דעבירה היא בידו דבקל יוכל ליזהר בהם בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לאו בכלל פושעי ישראל הוא. הרא"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג היום. ומ"ע כתב שתיקן להניחם שנית במנחה. ובערב שבת לא יניחם של"ה ויניח תפילין דר"ת במנחה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד שנים. והב"ח חולק וכתב דקטן הלומד תלמוד ויודע לשמור את עצמו חייב אביו לקנות לו תפילין גם הר"ש הלוי חלק א"ח סי' א' פסק משהגיע לעשר שנים חייב לחנכו במצות תפילין ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודש הי"ג שנים. מ"א: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ב
א ס"ב מצותן כו'. ואמרינן ולבני מערבא כו' ופי' תוס' דוקא שחלצן בלילה ור"ח ורבר"ה מצלי בהו באורתא וע' במנחות ספ"ג ופ' בתרא דיומא ופט"ז דשבת ופ"ב דסוכה ופ"ד דמגילה וש"מ: אבל כו'. פ"ד דשבת מ"ט א': ושלא כו'.כמ"ש בכמה מקומות חייב אדם למשמש כו' ועתוס' שם ד"ה שלא כו' ולכן השמיטו טוש"עכאן דבכלל אלו הוא: נהגו כו'.כמש"ש ק"ל א' ועתוס' מ"ט א' ד"ה כאלישע כו' ואין תימה כו': ומ"מ כו'. כמ"ש בפ"ב דברכות ובזה בקל יכול ליזהר. הרא"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ס"ג שלא כו'. כן פי' סה"ת וסמ"ק וכמ"ש בס"ב ושלא ליכנס כו'. כן פירש רש"י שם: וי"א כו'. כמ"ש בברכות כ' ועיין רש"י ד"ה קטנים וד"ה ומן התפילין כו' ועתוס' שם ד"ה וקטנים שדחקו עצמן הרבה אבל לפ"ז ל"ק וכן מה שהקשו מק"ש דשם לחנכו בתורה ולא לקרות בעונתה וגם א"צ רק פסוק ראשון וערש"י הנ"ל ד"ה וקטנים: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)