שולחן ערוך, יורה דעה עא
א הָרֹאשׁ, חוֹתְכוֹ לִשְׁנַיִם וּמוֹלְחוֹ יָפֶה לְצַד פְּנִים, וְחוֹזֵר וּמוֹלֵחַ עַל הַשֵּׂעָר, שֶׁאֵין הַשֵּׂעָר מְעַכֵּב עַל יְדֵי הַמֶּלַח לְהַפְלִיט דָּם.
ב הַטְּלָפַיִם, מְחַתֵּךְ אוֹתָם מְעַט לְמַטָּה, וּמוֹלֵחַ, וְיַנִּיחַ מְקוֹם הַחֲתָךְ לְמַטָּה וְיִמְלַח גַּם עַל הַשֵּׂעָר. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ח.
ג הַקְּרוּם שֶׁעַל הַמֹּחַ, יֵשׁ בּוֹ חוּטִין, וְהַמֹּחַ עַצְמוֹ יֵשׁ בּוֹ דָּם, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּמוֹ בִּמְלִיחַת הָרֹאשׁ, לְפִי שֶׁעֶצֶם הָרֹאשׁ מַקִּיפוֹ וְעוֹמֵד לְפָנָיו, וְאֵין מָקוֹם לַדָּם לָזוּב. לְפִיכָךְ הַבָּא לְמָלְחוֹ קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא הַמֹּחַ וְקוֹרֵעַ הַקְּרוּם וּמוֹלְחוֹ. וְאִם רָצָה לִמְלֹחַ הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ בְּתוֹכוֹ, יִנְקֹב הָעֶצֶם כְּנֶגֶד הַקְּרוּם, וְיִנְקֹב גַּם הַקְּרוּם, וְיִמְלַח, וְיַנִּיחַ הַנֶּקֶב לְמַטָּה, וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לִקְדֵרָה. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ח כֵּיצַד נוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה (ש"ד בְּשֵׁם מ"ה). וְאִם נִמְלַח הָרֹאשׁ שָׁלֵם בְּלֹא נְקִיבַת הָעֶצֶם, הַקְּרוּם וְהַמֹּחַ אֲסוּרִים, וּשְׁאָר הָרֹאשׁ מֻתָּר, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר בָּשָׂר שֶׁעִמּוֹ (אָרֹךְ כְּלָל י"ז וש"ד). הַקּוּלִית וּשְׁאָר עֲצָמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֹחַ צְרִיכִין מְלִיחָה. וּמְלִיחַת הָעֶצֶם מוֹעִיל לַמֹּחַ שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִנְקֹב הָעֶצֶם (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִמְלְחֶנּוּ עִם שְׁאָר בָּשָׂר, רַק לְבַד, וּבְדִיעֲבַד שָׁרֵי. (אָרֹךְ כְּלָל ל"א).
ש״ך
סָעִיף א
א הראש חותכו לשנים כו'. אין לפרש הטעם משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט ס"ד דאם כן אמאי שרי כאן בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה אחת עבה וה"ק הראש חותכו לשנים כו' כלומר מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח כו' ובס"ג מבואר דמי שרוצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם והקרום: ש"ע סָעִיף א
ב וחוזר ומולח על השיער. היינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט עיין שם: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג הטלפים מחתך אותם מעט למטה כו'. משום דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב לפי שהטלפים מעכבים הדם מלצאת ואף שנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכמו שכתב הר"ב ס"ד לפי שהדם נפלט דרך העצמות ע"י מליחה וזה פשוט וכן מוכח להדיא ברשב"א וטור והעט"ז כתב וז"ל שאני שאר עצמות מטלפים דשאר עצמות המוח שבתוכן ממלא את כל החלל ואין שם מקום שיתכנס שם הדם וישאר שם אבל הטלפים הם חלולים מבפנים ואין הבשר דבוק בכולן ואם לא יפתח אותם יש לחוש שמא יתכנס דם הפליטה בפנים למקום אחד והוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ע"כ לשונו ולא נהירא דהא אדרבה המולח בכלי שאינו מנוקב אסור מטעם שהבשר המונח בו הוא מונח במקום דחוק וע"י כך אינו פולט יפה וחיישינן שמא פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח אלא הטעם פשוט כדפי': ש"ע סָעִיף ב
ד וע"ל סי' ס"ה. כלומר דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה נהגינן לאסור אף דיעבד מה שבתוך הקליפה וע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה ואם רצה למלוח כו' וינקוב גם הקרום. כלומר ולא מהני אלא בכה"ג אבל לא כשמניחו על בית השחיטה או אנחירין ודץ ביה מידי כדמהני בצלי לעיל ר"ס ס"ח וכן משמע להדיא בת"ה ובטור ובהרב המגיד פ"ו מהמ"א דין י"ד ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ו וע"ל סי' ס"ח כו'.) כלומר דשם בסעיף ד' בהג"ה נתבאר דלכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב וע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ז הקרום והמוח אסורים. דהוה כנמלחו בכלי שאינו מנוקב כתוב בת"ח כלל ט"ו דין י"ח דאף בעוף הדין כן וע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ח ושאר הראש מותר. לפי שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ואפילו אם קצת מן הדם נפלט ונכנס לתוך הבשר כבולעו כך פולטו כן כתב הרשב"א בת"ה הארוך דף ע"ה ע"ב והרא"ש פג"ה ואו"ה כלל י"ז דין ז' ונ"ל שטעם הראשון עיקר ולרווחא דמלתא כתבו הטעם השני וגם הר"ן פרק גיד הנשה לא כתב אלא טעם הראשון ולפי זה אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בעניין דלא שייך ביה כבולעו כך פולטו וכדלעיל ס"ס ע' אפילו הכי מותר (אם הוסר הבשר מעל הראש שבחוץ על הגולגולת) . ויתר דיני מליחה וצליה ובישול הראש והמוח נתבארו בסי' ס"ח ע"ש. ש"ע סָעִיף ג
ט צריכין מליחה. פירוש ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור משום דמחזקינן דם במוח ומה"ט אם נמלח בדיעבד עם שאר בשר שרי ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדרה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסי' ע"ה ס"ק ח': ש"ע סָעִיף ג
י ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו. ול"ד למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח הוא כדם כנוס בתוכו אבל דם שבאיברי' () במעט מליחה נפלט ומתמצה עכ"ל הרשב"א דף ע"ו ע"א: ש"ע סָעִיף ג
יא מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחלה ושפיר דמי וכ"כ בת"ח שם דין י"א: ש"ע סָעִיף ג
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך
סָעִיף א
א הראש. עש"ך ומפרש כט"ז דלאו מדינא אלא מצוה מן המובחר שרוצה למלוח המוח ג"כ חותכו לשנים ומולח יפה מצד פנים ומה שעשה כלומר לא ידענא מה הוא דודאי גם הקרום של המוח צריך לחתוך לשנים משום דם שבקרום דאין יוצא כ"א ע"י חתיכה ומליחה כמבואר סי' ס"ח והמחבר שכתב מולחו יפה מצד פנים ואח"כ על השיער משמע עיקר המליחה על המוח בפנים וא"צ להוציא המוח אלא מונח כך בעצם הגולגולת: ש"ע סָעִיף א
ב וחוזר. עש"ך היינו להמחבר ולדידן אף דיעבד אסור באין ה"מ אם לא מלח ג"כ על השיער עס"י ס"ט: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג הטלפים. עש"ך השיג על הלבוש דאדרבה המקום דחוק שייך יותר לאסור מטעם מולח בכשא"מ אלא שאני עצמות מטלפים ולכאורה דשאר עצמות חלחולי מחלחל משא"כ הטלפים אלא דא"כ תיפוק ליה דמש"ה צריך לחתוך דאין המליחה מועיל ע"ג טלפים אלא דא"כ מה מהני חתך מעט הא צריך למלוח בכל מקום וע"כ דהמלח נכנס מבפנים לטלפים אלא מטעם כשא"מ ולא רצה לחלק דמוח אין מוחזק כ"כ בדם דהוא ז"ל סובר באות ט' דמוחזק בדם ועוד מוח שבראש בנקיבת עצם וקרום סגי ואף דמולח רק על השיער מועיל לכנוס תוך עצם הגולגולת עיין לבוש ס"ג ועמ"ש לקמן: ש"ע סָעִיף ב
ד ועיין לעיל. עש"ך והטעם דהוה מולח בכשא"מ: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה ואם. עש"ך הנה מליחת הראש שלם עם המוח יש בו ב' איסורין. א' הקרום דלא מהני ליה כ"א חתיכה ומליחה. הב' משום המוח עצמו שיש בו דם ובעצם הגולגולת הוה כמולח בכשא"מ כמבואר בארוך ע"ו א' ובטור כאן ול"ד למוח בעצם הקוליות כמ"ש הש"ך אות יו"ד בשם הרשב"א בארוך ע"ו א' וכדבעי' למימר שם דקרום יש בו דם הרבה וע"י כך מתבשל המוח בדמו או דמוח שבראש יש בו יותר דם ממוח שבקוליות. ולזה מהני תקנה שיניחנו על נחיריו או אביה"ש ויוצא דרך שם וזה מהני באמת בצליה כדאמרינן רישא בכבשא אותביה אנחיריה ש"ד והיינו אף לצליה כמבואר סי' ס"ה. וכ"ת דהקרום עכ"פ אסור דאית ביה שורייקי דדמא והרשב"א פסק דחוטין האסורים משום דם לא מהני אף לצליה כי אם חתיכה וכ"ה דעת הר"ב סי' ס"ה ס"א. והנה הרשב"א בעצמו הקשה קושיא זו בארוך ס"ט א' ותי' דחילוק יש בין חוטין האסורין משום דם דבעינן חתיכה לצליה כיון שאין מופשטין ע"פ האש וקרום המוח דרך ודק הוא כ"ע מודים דלצליה לא בעינן חתיכה ולמליחה בעינן חתיכה אף בקרום וז"ש הר"ב במליחה ינקוב העצם והקרום והוה כחתיכה כיון דניקב הקרום ויניח ע"פ הנקב דלא ליהוי מולח בכלי שאינו מנוקב משא"כ לצלי אותבי' אנחירי' או נוקב העצם ומניח על הנקב וא"צ לנקוב הקרום. וש"ד זה כוונת הש"ך בכאן אלא שראיתי להלבוש ס"ג כתב לצלי נוקב העצם והקרום וצולה וי"א הוא הדין למליחה סגי בכך ולא הבינותי דבצלי שרי אף בלא נקיבת הקרום והוא מגמרא רישא בכבשא ואף לצלי כמבואר סימן ס"ח ולמליחה ודאי שרי על ידי נקיבת הקרום ועכר"ו אי אותביה אנחיריה ודץ בקרום המוח וניקב ש"ד ופשוט הוא: ש"ע סָעִיף ג
ו ועיין לעיל. עש"ך ומיהו מדינא מותר כמ"ש כאן בנקיבת הקרום אף הקרום שרי: ש"ע סָעִיף ג
ז הקרום. עש"ך ר"ל דבת"ח כתב דלא כמרדכי דמתיר בשל עוף המוח גם יש חילוק בין צליה לאותביה אנחיריה דבעוף הראש נמי אסור דא"א להפריד הקרום ממנו ובמליחה הראש בעוף מותר רק המוח והקרום אסור עס"י ס"ח בש"ך אות כ' ומ"ש הר"ב בלא נקיבת העצם המוח וקרום אסור הא בנקיבת עצם המוח מותר וקרום אסור בלא נקיבת הקרום עב"י סימן ס"ח דלא כמהר"י ן' חביב ועס"י ס"ה: ש"ע סָעִיף ג
ח ושאר. עש"ך טעם הא' עיקר דעצם מפסיק ונ"מ בשר אחר שפלט כל צירו ונמלח עם הראש שרי דלא בלע דעצם מפסיק ומ"ש הוסר הבשר דאל"ה אסור הבשר שקיבל דם מבשר הראש ויש לספק בעצם קוליות ושאר עצמות שיש בהן מוה והם שלימים מכל צד ונמלחו עם בשר שפלט צירו אי שרי או דיש לחלק בין גולגולת דמפסיק לשאר עצמות וצ"ע ועיין ברא"ש בג"ה סימן ז' דקרום מפסיק ובר"ן כתב קדירה מפסיק ונ"מ טובא אם הוציא המוח עם הקרום והניח אצל בשר שפלט צירו עיין במע"מ קצ"ו ב' שהגיה קדירה מפסיק וב"י בסי' ס"ה כתב קרום מפסיק ולדינא צ"ע ✍עמ"ש בסי' ס"ה: ש"ע סָעִיף ג
ט צריכין. עש"ך דמחזיקין דם במוח. זה ברור כמ"ש הרשב"א ע"ו א' דמליחה ע"ג שיער מהני כמו מליחה ע"ג עצמות למוח שבתוכו אלמא דמוחזק הוא בדם לא כפרישה הביאותיו לעיל דמשום חומרא בעלמא מולחין המוח שבעצמות והרשב"א מביא ראיה דע"ג שיער דהוה נמי רק לכתחלה יע"ש. והש"ך לשיטתיה וכ"ה הסכמת אחרונים דלהרשב"א ע"ג שיער לחוד מהני בלא בקע הראש לשנים וע"כ הראיה מעצמות דמחזיקין דם במוח שלהם ומיהו מוח לא גרע משומן דאין הרבה דם בתוכו ומש"ה אי איכא ס' אף המוח שבעצמות שרי דלא גרע משומן המבואר לקמן בש"ך סי' ע"ה אות ח'. ומוח שבראש יש בו דם כמו בבשר ואסור. וראיתי להמ"י כלל ט"ו הרבה להשיב אפו על הש"ך וכ' דנתחלף לו בין מוח שבעצמות למוח שבראש יע"ש ולא ידענא למה חרה אפו כ"כ עליו דהמעיין בסי' ע' בב"י סובר דהרשב"א חולק עליו דיש דם במוח שבעצמות עיין כה"ג שם וכ"כ המ"י גופא וא"כ נימא דהר"ב חשש הכי והכי לחומרא שלא למולחן עם שאר בשר שמא אין בו דם ואם נפל לתבשיל שמא יש בו דם כרשב"א ועוד אפילו לרשב"א נוכל לומר דמעט דם שפולט ולכתחלה לא אמרינן איידי דפולט ציר להתיר כה"ג ואף דבסי' ע' מתירין הרבה חתיכות יש צירוף טעם הר"י דאורליינ"ש. וכן הלכתא דמוח שבעצמות יש בהם דם ואסור דיעבד בלא מליחה: ש"ע סָעִיף ג
י ומליחה. עש"ך מה שיש לחלק בין מוח שבעצמות למוח הראש בשם הרשב"א. הרי בבירור כמ"ש באות הקדום דמוח שבעצמות יש בהם דם ומיהו הא קשיא למה ליה לש"ך לומר דיעבד מותר דיש בו דם ולא משום דפולט ציר ועמ"ש באות שאח"ז: ש"ע סָעִיף ג
יא מיהו. עש"ך יש לו לראות איך מולחין עצמות יבשות עם בשר דלא שייך טרוד ולא ככ"פ ולזה י"ל דדמיא לכ"מ דמשרק שריק ואף דמחמירין בסי' ס"ט הכא נוהגין להתיר. אלא במוח שבקוליות וע"כ פליטתו דרך שם לתסור העצם דדומה לכשא"מ לענין זה וא"ל דמוח שבעצמות ויש בעצמות ציר ואגב דפולט ציר פולט וקשה ליש"ש סי' ע' ועיין בצ"ט עצמות האיסור מצטרפין להיתר באין בהם מוח: הב"ח הביא ראיה מכ"צ פ"ד ב' דאמרינן וליטעמיך ניתי גומרתא ומאי קושיא והא נאסר מחמת דם ודוחק לומר דאי קאמר דצולין מבע"י אלמא דמהני צליה למוח שבקוליות וה"ה מליחה וי"ל בע"א יע"ש: מה שכתב הכר"ו באות ג' דעצם מפסיק ולכן מותר שאר הראש דאי ככ"פ הא נ"ג הציר ובלע הראש ולא שייך אין הנאסר כיון שהולך לשם גם הדם אלא דעצם מפסיק לדם ואין הנאסר כו' זה תוכן כוונתו ואני לא הבנתי חתיכה תפילה שהונחה אצל מלוחה שחוזרת להכשירה ע"י מליחה והא נבלע ציר נבילה עם הדם שיוצא בשעת מליחה אלא כיון שנפרד אח"כ ש"ד עס"י ק"ה בב"ח ואפילו מאן דחולק שם בשאר איסורין במליחה מודה דשרי. הבל"י אות א' עצם לחוד יע"ש הוא לאו דוקא אלא קרום כמ"ש בט"ז וכמ"ש רמ"א בהג"ה והוא פשוט: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז
סָעִיף א
א חותכו לשנים. פי' דיש מחמירים ואומרים שהשיער מעכב את הדם שבבשר הראש שלא יצא ע"י מליחה ולפיכך מולחין אותו תחילה על השיער שיפליט מעט ואח"כ מניחין אותו על האש ומסירין השיער וחוזרין ומולחין את הראש וכתב הרשב"א ע"ז דלפי סברתם שהמליחה הא' לא נכנסה רק מעט למה היא באה אלא ודאי אין השיער מעכב כלל והוי הראש כמו שאר בשר והרוצה להחמיר בראש יחתכנו לשנים וימלחנו לצד פנים וגם על השיער ובת"ה הארוך לא זכר שיחתוך לשנים את הראש רק בקצר כתוב וגם כן שלא מן הדין רק בלשון אם רוצה חותך הראש לשנים כו' ואע"פ שהטור והש"ע לא כתבו אם רוצה כו' אלא כתבו דרך פסק מ"מ הוא למצוה מן המובחר מאחר שכתב ב"י הטעם שצריך לחתוך הראש לשנים משום המוח שבפנים ע"כ ובאמת גם ניקב העצם לחוד מהני וכמ"ש אחר כך כאן וע"כ מתורץ לשון ואם רוצה שכתב הרשב"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב הטלפים מחתך כו'. כתב רש"ל פרק ג"ה סי' י"ב מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל למה צריכה להיות המליח' קודם החריכה אדרבה עדיף טפי אח"כ והיורה דעה לא קאמר וכן הדין בטלפים כו' אלא שמהני מליחה קודם החירוך לאפוקי מן המחמירים אבל מצוה מן המובחר למלוח אח"כ כיון שנוקב המנעלים תחלה אע"פ שאין המנהג כן ע"כ (שם) ועי' לעיל סי' ס"ח בסעיף ז': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ושאר הראש מותר. אין שייך לומר כאן דאסור בדיעבד מאחר שלא נמלח בפנים וכההיא דסי' ס"ט סעיף ד' בלא נמלח רק מצד אחד דכאן שהראש שלם הוה כמו חתיכה עבה אלא דאם קרעו לשנים אז דינו כדלעיל לענין נמלח מצד אחד וכמו שכתבתי שם: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז
סָעִיף א
א חותכו. עט"ז הנה הרשב"א בארוך ע"ה א' הקשה על י"מ מליחה ראשונה למה בעינן וכבר יישבו הם ז"ל זה די"מ סברי דרישא בכבשא היינו צליה הא להעביר השיער גרע טפי ושמא כח האש יפריש ממקום למקום ולא יצא ע"י מליחה עוד מש"ה מולחין על השיער להעביר הדם מעל פני השטח ושוב אין כח האש פועל כ"כ בעומק. אבל אנן קיי"ל כרשב"א דאין השיער מעכב כלל וכמו שאנו נוהגין ברגלי הבהמה שמולחין על השיער לחוד ואח"כ חורכין אלמא אין השיער מעכב כלל. והרשב"א בקצר כתב אם רוצה חותכו משמע דמדינא א"צ אלא למצוה מן המובחר והיינו משום המוח שבתוכו ובאמת גם נקיבת העצם לחוד מהני. ומיהו גם נקיבת הקרום בעינן כמ"ש הש"ך אות ה'. ויראה דמש"ה איכא מצוה מן המובחר דשמא יתהפך הנקב לצדדין כמ"ש היש"ש דגם במליחה דרך להתהפך דלא כמ"ש רמ"א כאן ועיין סימן ס"ח ומש"ה מצוה איכא ולא מדינא. ועיין פרישה יש לו בכאן שיטה אחרת דלהרשב"א על השיער לא הוה מליחה גמורה מש"ה צריך לבקוע לשנים ואין מוחזק כ"כ בדם ומש"ה הביא ק"ו ממוח שבעצמות דאין מוחזק המוח כ"כ בדם ולחומרא בעלמא מולחין על העצם ונכשר בכך ה"ה כאן כיון שמלחו מצד הפנים תו א"צ דיעבד מצד חוץ ולכתחלה צריך מב' צדדין ומש"ה די על השיער יע"ש ולפי דבריו בשיער הרגלים אסור למלוח על השיער ואנן לא קי"ל כן אלא השיער אין מעכב וכן מורה לשון התה"א ע"ו א' שאין השיער מעכב. ומ"ש דמוח שבעצמות לחומרא בעלמא דמוח שבעצמות אין מוחזק בדם ובש"ך אות ט' אבאר דהעיקר לדינא כל מוח מוחזק בדם כמו שאר בשר גם מ"ש הפרישה שם באות ד' צ"ע ועמ"ש בש"ך אות ה': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב הטלפים. עט"ז בשם רש"ל דמצוה מן המובחר לחרוך השיער ואח"כ למלוח וכוונתו כיון דמחתך הטלפים למטה א"כ דאיב דמא כמו בראש אם אותביה אביה"ש או דץ ביה מידי. ומ"מ חזינן דמנהג אינו כן דא"א בקיאין לחרוך שלא יבלע הדם בו ומיהו ע"ג קש כמו שחורכין העופות ודאי ראוי לחרוך תחלה השיער ואח"כ למלוח ומ"מ לא ראיתי נוהגין כן כיון שאין השיער מעכב: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ושאר. עט"ז ועמ"ש בסימן ס"ט דבר חלול אם לא בקע לב' א"צ מליחה בפנים וראיה מלב סימן ע"ב אבל אם בקע לב' תוך שיעור מליחה צריך מליחה מצד הב' ולדידן אף דיעבד אסור באין ה"מ. והטעם ביארנו לעיל סימן ס"ט דל"ד לחתיכה עבה דכשנמלחה החתיכה מכל צד מרתיח הדם ומעורר לצאת אבל כשהוא מגולה לאויר העולם מצ"א אין עושה פעולה וראיתי להפר"ח אות ב' כתב כשבקע הראש לשנים אסור לדידן דעבר אתקנתא דרבנן דהצריכו לכתחלה למלוח מב' צדדין לא הבינותי כלל דא"כ לאחר יב"ש או מעל"ע ימלחנו שנית כיון דדם ליכא אלא דעבר אתקנתא ואף שיש ליישב מ"מ אינו כן דודאי לדידן הטעם כל שלא נמלח מב' צדדין יש בו דם ול"ד לחתיכה עבה: יש לראות איך סגי בנקיבת עצם והקרום למליחה כמ"ש בהג"ה והא המוח אבר אחר הוא ואין לו חיבור לבשר הראש כלל והוה כלא נמלח המוח כלל ודמי לריאה וטחול ושאר אברים הפנימים אם מלח התרנגולת בחוץ שאף דיעבד והפ"מ לא עלתה להם המליחה שלא נמלחו אף מצ"א כמבואר סימן ס"ט. ול"ד למוח שבעצמות שנכשר ע"י מליחת העצם דעצם חלחולי מחלחל או שאין מוחזק כ"כ בדם או שהמלח אין עושה פעולה כ"א למוח משא"כ המוח בראש מוחזק בדם יותר משאר איברים כמ"ש בש"ך קשיא ✍: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב
סָעִיף א
א לצד פנים. כתב הש"ך אין הטעם משום דלכתחילה צריך למלוח משני צדדים דא"כ למה שרי בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה עבה וה"ק מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב למטה. והטעם איתא בש"ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא"מ (שהטלפים מעכבין הדם מלצאת) ואף כשנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכתב מהרש"ל מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל עדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע"פ שאין המנהג כן: ש"ע סָעִיף ב
ג ס"ח. דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה המנהג לאסור בדיעבד מה שבתוך הקליפה ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד למטה. כתב הש"ך אבל לא מהני כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני לצלי: ש"ע סָעִיף ג
ה לכתחלה. דשם נתבאר דנוהגין לכתחילה ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת (שתי וערב): ש"ע סָעִיף ג
ו אסורים. דהוי כמולח בכשא"מ וכתב בת"ח דאף בעוף הדין כן: ש"ע סָעִיף ג
ז בשר. כתב הש"ך משום שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ"ז אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבכ"פ אפ"ה מותר וכ' הט"ז ואין לאסור מאחר שלא נמלח משני צדדים דכיון דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה: ש"ע סָעִיף ג
ח מליחה. כתב הש"ך ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור (משום דמחזיק דם במוח וכן כל שנתבשל עמו אסור אם אין ס' נגד המוח שבעצמות) ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדירה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסימן ע"ה: ש"ע סָעִיף ג
ט עם שאר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחילה ושפיר דמי עכ"ל הש"ך. (ופר"ח כתב ואנו נוהגין לכתחילה למלחו עם שאר בשר מפני שאנו מחזיקין בהן דם כשאר בשר): ש"ע סָעִיף ג
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה
סָעִיף א
א חותכו לשנים. עט"ז וש"ך דזהו למצוה מן המובחר ועי' בתשובת בית יעקב סימן למ"ד שכתב דנ"ל דמצד הדין צריך לחתוך הראש לשנים ואם לא חתכו ומלחו אסור אף שהרשב"א כתב הטעם משום המוח ומדמה לה לחתיכה עבה מ"מ נראה דאיכא טעמא אחרינא במילתא דיש מקומות בראש שהוא חלול בפנים כו' לכן לא דמי לחתיכה עבה ולא גרע מן הריאה שצריך לפתוח הקנוקנות שבה כו' הלכך בנ"ד יש לאסור אפילו בדיעבד כדין בשר שנמלח רק מצד אחד עכ"ד. ולע"ד לא נהירא כי מ"ש הבי"ע לכן לא דמי לחתיכה עבה ליתא דהרי בסימן ע"ב בלב קורעו לאחר מליחה אף שהוא חלול בפנים ועי' במנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק מ"ה ומ"ש הבי"ע דלא גרע מהריאה תמיהני דאדרבה משם מוכח איפכא דהרי בסי' ע"ב סעיף ד' מבואר דמדינא א"צ לפתוח הקנוקנות אלא ממנהגא ע"ש [ והגם שמדברי הט"ז לעיל סימן ס"ט ס"ק י"ג משמע דיש ליזהר מדינא כבר השיג עליו במנ"י שם ועפמ"ג שם]: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א
סָעִיף א
א חותכו כו'. משום קרום המוח כמ"ש בס"ג בהג"ה ואם נמלח כו' וה"ה דבנקיבה סגי אלא למצוה מן המובחר חותכו לכתחלה. ט"ז וש"ך: ש"ע סָעִיף א
ב וחוזר כו'. כמש"ל בסי' ס"ט ס"ד: ש"ע סָעִיף א
ג שאין כו'. כמו שמועיל מליחת העצם למוח כמ"ש בס"ג בהג"ה. ת"ה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד הטלפים כו'. דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב: ש"ע סָעִיף ב
ה ויניח כו'. כמ"ש ברישא בכיבשא בפ' ג"ה (צ"ג ב') ובכבד בפ' כ"ה קי"א א': ש"ע סָעִיף ב
ו וימלח כו'. כנ"ל: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז הקרום כו'. כמ"ש צ"ג א': ש"ע סָעִיף ג
ח ואינו יוצא כו'. דאף לצלי אמרו שם ב' אצדדין מקפא קפי כו': ש"ע סָעִיף ג
ט וינקוב גם כו'. אף דבצליה א"צ אלא העצם לבד וכן אבה"ש או אנחירה ודץ ביה לא מהני דצליה שאני: ש"ע סָעִיף ג
י וע"ל כו'. ר"ל בס"ד בהג"ה שכתב ולכתחלה כו': ש"ע סָעִיף ג
יא ואם נמלח כו'. דהוי כנמלח בכלי שא"מ: ש"ע סָעִיף ג
יב הקרום כו'. כמ"ש בצליה בסי' ס"ח ס"ב: ש"ע סָעִיף ג
יג הקולית כו'. אף בדיעבד דמחזקינן דם בהו: ש"ע סָעִיף ג
יד ומליחת העצם כו'. דלא אמרו אלא רישא בכיבשא משום דקרום יש בו חוטים שדם כנוס בהן וכן במליחה: ש"ע סָעִיף ג
טו מיהו. חששא בעלמא: ש"ע סָעִיף ג
טז ובדיעבד כו'. עבה"ג: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.