א הָרֹאשׁ, חוֹתְכוֹ לִשְׁנַיִם וּמוֹלְחוֹ יָפֶה לְצַד פְּנִים, וְחוֹזֵר וּמוֹלֵחַ עַל הַשֵּׂעָר, שֶׁאֵין הַשֵּׂעָר מְעַכֵּב עַל יְדֵי הַמֶּלַח לְהַפְלִיט דָּם.
ב הַטְּלָפַיִם, מְחַתֵּךְ אוֹתָם מְעַט לְמַטָּה, וּמוֹלֵחַ, וְיַנִּיחַ מְקוֹם הַחֲתָךְ לְמַטָּה וְיִמְלַח גַּם עַל הַשֵּׂעָר. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ח.
ג הַקְּרוּם שֶׁעַל הַמֹּחַ, יֵשׁ בּוֹ חוּטִין, וְהַמֹּחַ עַצְמוֹ יֵשׁ בּוֹ דָּם, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּמוֹ בִּמְלִיחַת הָרֹאשׁ, לְפִי שֶׁעֶצֶם הָרֹאשׁ מַקִּיפוֹ וְעוֹמֵד לְפָנָיו, וְאֵין מָקוֹם לַדָּם לָזוּב. לְפִיכָךְ הַבָּא לְמָלְחוֹ קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא הַמֹּחַ וְקוֹרֵעַ הַקְּרוּם וּמוֹלְחוֹ. וְאִם רָצָה לִמְלֹחַ הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ בְּתוֹכוֹ, יִנְקֹב הָעֶצֶם כְּנֶגֶד הַקְּרוּם, וְיִנְקֹב גַּם הַקְּרוּם, וְיִמְלַח, וְיַנִּיחַ הַנֶּקֶב לְמַטָּה, וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לִקְדֵרָה. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ח כֵּיצַד נוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה (ש"ד בְּשֵׁם מ"ה). וְאִם נִמְלַח הָרֹאשׁ שָׁלֵם בְּלֹא נְקִיבַת הָעֶצֶם, הַקְּרוּם וְהַמֹּחַ אֲסוּרִים, וּשְׁאָר הָרֹאשׁ מֻתָּר, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר בָּשָׂר שֶׁעִמּוֹ (אָרֹךְ כְּלָל י"ז וש"ד). הַקּוּלִית וּשְׁאָר עֲצָמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֹחַ צְרִיכִין מְלִיחָה. וּמְלִיחַת הָעֶצֶם מוֹעִיל לַמֹּחַ שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִנְקֹב הָעֶצֶם (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִמְלְחֶנּוּ עִם שְׁאָר בָּשָׂר, רַק לְבַד, וּבְדִיעֲבַד שָׁרֵי. (אָרֹךְ כְּלָל ל"א).
א סָעִיף א הראש חותכו לשנים כו'. אין לפרש הטעם משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט ס"ד דאם כן אמאי שרי כאן בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה אחת עבה וה"ק הראש חותכו לשנים כו' כלומר מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח כו' ובס"ג מבואר דמי שרוצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם והקרום:
ב סָעִיף א וחוזר ומולח על השיער. היינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט עיין שם:
ג סָעִיף ב הטלפים מחתך אותם מעט למטה כו'. משום דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב לפי שהטלפים מעכבים הדם מלצאת ואף שנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכמו שכתב הר"ב ס"ד לפי שהדם נפלט דרך העצמות ע"י מליחה וזה פשוט וכן מוכח להדיא ברשב"א וטור והעט"ז כתב וז"ל שאני שאר עצמות מטלפים דשאר עצמות המוח שבתוכן ממלא את כל החלל ואין שם מקום שיתכנס שם הדם וישאר שם אבל הטלפים הם חלולים מבפנים ואין הבשר דבוק בכולן ואם לא יפתח אותם יש לחוש שמא יתכנס דם הפליטה בפנים למקום אחד והוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ע"כ לשונו ולא נהירא דהא אדרבה המולח בכלי שאינו מנוקב אסור מטעם שהבשר המונח בו הוא מונח במקום דחוק וע"י כך אינו פולט יפה וחיישינן שמא פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח אלא הטעם פשוט כדפי':
ד סָעִיף ב וע"ל סי' ס"ה. כלומר דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה נהגינן לאסור אף דיעבד מה שבתוך הקליפה וע"ש:
ה סָעִיף ג ואם רצה למלוח כו' וינקוב גם הקרום. כלומר ולא מהני אלא בכה"ג אבל לא כשמניחו על בית השחיטה או אנחירין ודץ ביה מידי כדמהני בצלי לעיל ר"ס ס"ח וכן משמע להדיא בת"ה ובטור ובהרב המגיד פ"ו מהמ"א דין י"ד ע"ש:
ו סָעִיף ג וע"ל סי' ס"ח כו'.) כלומר דשם בסעיף ד' בהג"ה נתבאר דלכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב וע"ש:
ז סָעִיף ג הקרום והמוח אסורים. דהוה כנמלחו בכלי שאינו מנוקב כתוב בת"ח כלל ט"ו דין י"ח דאף בעוף הדין כן וע"ש:
ח סָעִיף ג ושאר הראש מותר. לפי שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ואפילו אם קצת מן הדם נפלט ונכנס לתוך הבשר כבולעו כך פולטו כן כתב הרשב"א בת"ה הארוך דף ע"ה ע"ב והרא"ש פג"ה ואו"ה כלל י"ז דין ז' ונ"ל שטעם הראשון עיקר ולרווחא דמלתא כתבו הטעם השני וגם הר"ן פרק גיד הנשה לא כתב אלא טעם הראשון ולפי זה אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בעניין דלא שייך ביה כבולעו כך פולטו וכדלעיל ס"ס ע' אפילו הכי מותר (אם הוסר הבשר מעל הראש שבחוץ על הגולגולת) . ויתר דיני מליחה וצליה ובישול הראש והמוח נתבארו בסי' ס"ח ע"ש.
ט סָעִיף ג צריכין מליחה. פירוש ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור משום דמחזקינן דם במוח ומה"ט אם נמלח בדיעבד עם שאר בשר שרי ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדרה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסי' ע"ה ס"ק ח':
י סָעִיף ג ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו. ול"ד למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח הוא כדם כנוס בתוכו אבל דם שבאיברי' () במעט מליחה נפלט ומתמצה עכ"ל הרשב"א דף ע"ו ע"א:
יא סָעִיף ג מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחלה ושפיר דמי וכ"כ בת"ח שם דין י"א:
א סָעִיף א חותכו לשנים. פי' דיש מחמירים ואומרים שהשיער מעכב את הדם שבבשר הראש שלא יצא ע"י מליחה ולפיכך מולחין אותו תחילה על השיער שיפליט מעט ואח"כ מניחין אותו על האש ומסירין השיער וחוזרין ומולחין את הראש וכתב הרשב"א ע"ז דלפי סברתם שהמליחה הא' לא נכנסה רק מעט למה היא באה אלא ודאי אין השיער מעכב כלל והוי הראש כמו שאר בשר והרוצה להחמיר בראש יחתכנו לשנים וימלחנו לצד פנים וגם על השיער ובת"ה הארוך לא זכר שיחתוך לשנים את הראש רק בקצר כתוב וגם כן שלא מן הדין רק בלשון אם רוצה חותך הראש לשנים כו' ואע"פ שהטור והש"ע לא כתבו אם רוצה כו' אלא כתבו דרך פסק מ"מ הוא למצוה מן המובחר מאחר שכתב ב"י הטעם שצריך לחתוך הראש לשנים משום המוח שבפנים ע"כ ובאמת גם ניקב העצם לחוד מהני וכמ"ש אחר כך כאן וע"כ מתורץ לשון ואם רוצה שכתב הרשב"א:
ב סָעִיף ב הטלפים מחתך כו'. כתב רש"ל פרק ג"ה סי' י"ב מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל למה צריכה להיות המליח' קודם החריכה אדרבה עדיף טפי אח"כ והיורה דעה לא קאמר וכן הדין בטלפים כו' אלא שמהני מליחה קודם החירוך לאפוקי מן המחמירים אבל מצוה מן המובחר למלוח אח"כ כיון שנוקב המנעלים תחלה אע"פ שאין המנהג כן ע"כ (שם) ועי' לעיל סי' ס"ח בסעיף ז':
ג סָעִיף ג ושאר הראש מותר. אין שייך לומר כאן דאסור בדיעבד מאחר שלא נמלח בפנים וכההיא דסי' ס"ט סעיף ד' בלא נמלח רק מצד אחד דכאן שהראש שלם הוה כמו חתיכה עבה אלא דאם קרעו לשנים אז דינו כדלעיל לענין נמלח מצד אחד וכמו שכתבתי שם:
א סָעִיף א לצד פנים. כתב הש"ך אין הטעם משום דלכתחילה צריך למלוח משני צדדים דא"כ למה שרי בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה עבה וה"ק מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו':
ב סָעִיף ב למטה. והטעם איתא בש"ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא"מ (שהטלפים מעכבין הדם מלצאת) ואף כשנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכתב מהרש"ל מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל עדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע"פ שאין המנהג כן:
ג סָעִיף ב ס"ח. דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה המנהג לאסור בדיעבד מה שבתוך הקליפה ע"ש:
ד סָעִיף ג למטה. כתב הש"ך אבל לא מהני כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני לצלי:
ה סָעִיף ג לכתחלה. דשם נתבאר דנוהגין לכתחילה ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת (שתי וערב):
ו סָעִיף ג אסורים. דהוי כמולח בכשא"מ וכתב בת"ח דאף בעוף הדין כן:
ז סָעִיף ג בשר. כתב הש"ך משום שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ"ז אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבכ"פ אפ"ה מותר וכ' הט"ז ואין לאסור מאחר שלא נמלח משני צדדים דכיון דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה:
ח סָעִיף ג מליחה. כתב הש"ך ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור (משום דמחזיק דם במוח וכן כל שנתבשל עמו אסור אם אין ס' נגד המוח שבעצמות) ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדירה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסימן ע"ה:
ט סָעִיף ג עם שאר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחילה ושפיר דמי עכ"ל הש"ך. (ופר"ח כתב ואנו נוהגין לכתחילה למלחו עם שאר בשר מפני שאנו מחזיקין בהן דם כשאר בשר):
א סָעִיף א חותכו לשנים. עט"ז וש"ך דזהו למצוה מן המובחר ועי' בתשובת בית יעקב סימן למ"ד שכתב דנ"ל דמצד הדין צריך לחתוך הראש לשנים ואם לא חתכו ומלחו אסור אף שהרשב"א כתב הטעם משום המוח ומדמה לה לחתיכה עבה מ"מ נראה דאיכא טעמא אחרינא במילתא דיש מקומות בראש שהוא חלול בפנים כו' לכן לא דמי לחתיכה עבה ולא גרע מן הריאה שצריך לפתוח הקנוקנות שבה כו' הלכך בנ"ד יש לאסור אפילו בדיעבד כדין בשר שנמלח רק מצד אחד עכ"ד. ולע"ד לא נהירא כי מ"ש הבי"ע לכן לא דמי לחתיכה עבה ליתא דהרי בסימן ע"ב בלב קורעו לאחר מליחה אף שהוא חלול בפנים ועי' במנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק מ"ה ומ"ש הבי"ע דלא גרע מהריאה תמיהני דאדרבה משם מוכח איפכא דהרי בסי' ע"ב סעיף ד' מבואר דמדינא א"צ לפתוח הקנוקנות אלא ממנהגא ע"ש [ והגם שמדברי הט"ז לעיל סימן ס"ט ס"ק י"ג משמע דיש ליזהר מדינא כבר השיג עליו במנ"י שם ועפמ"ג שם]:
א סָעִיף א חותכו כו'. משום קרום המוח כמ"ש בס"ג בהג"ה ואם נמלח כו' וה"ה דבנקיבה סגי אלא למצוה מן המובחר חותכו לכתחלה. ט"ז וש"ך:
ב סָעִיף א וחוזר כו'. כמש"ל בסי' ס"ט ס"ד:
ג סָעִיף א שאין כו'. כמו שמועיל מליחת העצם למוח כמ"ש בס"ג בהג"ה. ת"ה:
ד סָעִיף ב הטלפים כו'. דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב:
ה סָעִיף ב ויניח כו'. כמ"ש ברישא בכיבשא בפ' ג"ה (צ"ג ב') ובכבד בפ' כ"ה קי"א א':
ו סָעִיף ב וימלח כו'. כנ"ל:
ז סָעִיף ג הקרום כו'. כמ"ש צ"ג א':
ח סָעִיף ג ואינו יוצא כו'. דאף לצלי אמרו שם ב' אצדדין מקפא קפי כו':
ט סָעִיף ג וינקוב גם כו'. אף דבצליה א"צ אלא העצם לבד וכן אבה"ש או אנחירה ודץ ביה לא מהני דצליה שאני:
י סָעִיף ג וע"ל כו'. ר"ל בס"ד בהג"ה שכתב ולכתחלה כו':
יא סָעִיף ג ואם נמלח כו'. דהוי כנמלח בכלי שא"מ:
יב סָעִיף ג הקרום כו'. כמ"ש בצליה בסי' ס"ח ס"ב:
יג סָעִיף ג הקולית כו'. אף בדיעבד דמחזקינן דם בהו:
יד סָעִיף ג ומליחת העצם כו'. דלא אמרו אלא רישא בכיבשא משום דקרום יש בו חוטים שדם כנוס בהן וכן במליחה:
טו סָעִיף ג מיהו. חששא בעלמא:
טז סָעִיף ג ובדיעבד כו'. עבה"ג:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.